מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה קיב
בעזה"י חוסט יום. ג' ה' דחנוכה תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג מו"ה יעקב פראגער נ"י אבדק"ק אדא יע"א. ושלום לזוגתו בתי הצנועה הרבנית מרת בריינדיל תחי' עם כל אשר להם.
מכתבך קבלתי ושמחתי משלומכם ובעזה"י גם אצלינו הכל כמאז. וע"ד שאלתך איך לנהוג בשם המסדר לאיש שיש לו שם כשמות הגוים כמו אברהם המכונה אדאלף וכיוצא והאיש רגיל בהרבה דברים בין הישראלים וקוראים אותו בשם הישראלי ורק לפעמים קוראין אותו בשם אדאלף אם צריך לכתוב גם שם הגוי:
הנה גוף הדבר בתשובת אנשי שם מהגאון ר"ש קלוגר בתשובה סי' קמ"ב האריך וכ' דלא יכתבו השם שקורין לעצמם על שם הגוים וכמ"ש ר"ת גבי מומר דחלילה להזכיר שם הגוים בגט משום דאינן כדת וה"נ בקריאת השם ההוא כדי לדמות עצמם לגוים והוא שלא כדת אינו ראוי לכתוב בגט שמסיימין בו כדת מו"י וכן נוהגין בפולין. אמנם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאהע"ז ח"ב תשובה ל"ח ביאר כי בוודאי צריך לכתוב השם שקורין לעצמם בשם הגוים יעיי"ש טעמו וכ"כ הגאון מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל בתשובת הר המור סי' ל"ד וכן נוהגין באשכנ"ז וכל מדינות אסטרייך ואנן תלמידי דמרן הגאון זצ"ל ותלמידי תלמידיו כלנו נמשכין אחר מרן זצ"ל וממילא הוא חיוב לכתוב שם ההוא כמו שאמר שמות העבריות דבשלמא למאן דס"ל דאינו ראוי לכתוב השם ההוא ליכא לעז אבל לדידן דנקטי' דראוי לכתוב א"כ אפילו אם רק מיעוט קורין אותו כן הוי כמו דאמרי' בפ' השולח דף ל"ד ברובא מרים ופורתא שרה כ' גם הפורתא וה"ה. אם יש לו ג"כ כינויים הרבה אפילו משם הגוים אלא עצמן שמקצתן קורין אותו בשם הגוים כזה ומקצתן קורין אותו בשם הגוים כזה כותבין כולן דמ"ש. כיון דהוא חיוב להיות כתוב בגט כמו שם ישראל. וכן נראה מבואר מתשובת הר המור הנ"ל וכן ידעתי עובדא שהי' אצלו (אצל החת"ס) בהיותו בקהל יערגין באשה אחת שהי' לה שמות הגוים הרבה. שארא לאטטא. קארלינע ועוד שם לאטטי. זכינו לשאול את פי מרן הגאון זצ"ל ולולא שנתברר שהשורש לשמות אלו אחד הי'. הי' מצריך לכתוב אותם כולם. וכן במשל ששאלת שאם אחד הי' נקרא משה ליב ובשם הגוים נקרא לעפאל"ד שצריך לכתוב כולם. אבל אך לא כמו שכתבת אתה המכונה משה ליב והמכונה לעפאלד אלא אנו נוהגין לכתוב בכל כיוצא בזה שנקרא בשם הקודש ובשם החול ויש קורין אותו רק, בשם החול אחד וזה תליא בפלוגתא בב"ש סי' קכ"ט סעיף ד' והנוב"י ולצאת אליבא דכל הדיעות אנו כותבין בכה"ג משה יהודא דמתקרי משה ליב ודמתקרי לעפאלד (ויש לעיין בזה):
ובאמת קשה לי על דברי תשובת אנשי השם הנ"ל שמדמה שמות אלו למ"ש ר"ת במומר שאין לכתוב. שם הגוים בגט א"כ הא דקי"ל דבמומר צריך לכתוב וכל שום כו' וכ' הסמ"ג והובא בתה"ד סי' רל"ה דזה היינו משום דאין כותבין שם הגוים א"כ לפי דעתו דגם שמות אלו דנקראו בשם הגוים אין לכתוב א"כ שוב הי' לנו לכתוב וכל שום. וצ"ע. ועכ"פ במדינתינו כותבין השמות ההם כמו שמות העברי ואם הרבה כינויים. להם כותבין הכל:
אמנם לכאורה נראה פלוגתא בין דברי מרן חת"ס זצ"ל ובין דברי הס' בעל הר המור דמדברי הר המור הנ"ל נראה, דשם שנקרא בפי כל אע"ג שהוא. שם הגוים הוא העיקר ושם העברי אם לא נשתקע. נכתב לשם הטפל. אבל מרן הגאון זצ"ל כ' שם דשם העברי הוא העיקר כל זמן שלא נשתקע. ואמרתי להסביר הדברים היכא דרגלים לדבר ויודעים ששנו את השם לשמות הגוים ואפי"ה קוראים מעריסה בשם העברי וכ"ש במדינות אשכנ"ז שנותנין מיד שני שמות ע"כ דשם העברי הוא לעניני הדתיים כגון לתנאים ולכתובה ולמי שבירך וכיוצא ושם הלעז לדברי חול,. ולכך שם העברי עיקר לעניני הדת:
ובזה ישבתי דברי הרמ"א בסי' קכ"ט סוף סעי' ט"ז שכ' דשם עברי עיקר נגד שם הלע"ז ובג"פ האריך בזה והקשה דהאיך כ' הכלל הזה דהרי אם הרוב קורין בשם הלע"ז או שעולה לתורה או שחותם בו שהלע"ז עיקר וכ' דהרמ"א מיירי בשווין דאז שם העברי עיקר. ואני אמרתי דיש לישב עפ"י הנ"ל דמיירי בנותן לו ב' שמות. אחד עברי ואחד שם לע"ז דהיינו העברי לדברים דתיים בכה"ג שם העברי עיקר לדתיים ואם אמנם שנראה שהרמ"א לא כיוון לזה דכפי הנראה בזמנו עדיין לא היו עושין כן מ"מ הסברא מצד עצמו הוא נכונה ובסברא זו יש לישב גם הקושיא שהקשיתי על ספר אנשי השם דביהודים כיון דשם העברי עיקר לא חיישינין כולי האי לכוללו בוכל שום וא"כ מסברא ג"כ נראה כמ"ש מרן זצ"ל וכן, אנו נוהגין ואם כן אצלינו שם זה שהוא משמות. הגוים אפילו אם יש לו שמות הרבה צריכין לכתוב כולם שלא יהא לעז משום סרך תקנות ר"ג. כן נראה לפי ענ"ד:
ומ"ש דהאידנא שנוהגין לקרוא את האדם בשם המשפחה א"כ קשה למה אין כותבין שם המשפחה גם כן לכינוי כבר העיר בזה בס' גט מקושר והובא בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק מ"א אלא שלא ביאר דברי התשובה היטב ועקרי הטעמים מבוארים בס' ג"פ שם באות פ' ולי נראה לבאר דברי הלבוש שהביא שם ולפי ענ"ד אדרבה בזה"ז דנוהגין מחדש לקרוא לאדם שם משפחה מובן יותר הטעם שאין כותבין שם המשפחה. והוא דהנה יש שם עצם פרטיי ושם עצם כלליי. שם התואר ושם המשפחה אינו שם העצם פרטיי להמגרש אלא שם כללי לכל המשפחה. ולעניני חול מקצרין העולם וקורין אותו בשם המשפחה וסגי להו בהכי להכירו אם אין שם שנים מאותו משפחה. ואם יש שם באמת שנים בשם המשפחה קורין בשם העצם הפרטיי ג"כ. והנה ידוע דבגט צריך שיהי' מוכח מתוכו לר"מ לעיכובא ואנן חוששין לכתחילה לדברי ר"מ:
והנה אמרי' בנדרי' דף ו' דצריך לכתוב בגט מנאי כדי שיהי' ידים מוכיחות והר"ן שם עמד בזה למה איבעי' לן בפ' המגרש אי בעי' ודין אי לא ולא קא מבעי' להו לענין מנאי. ואמרתי להסביר דהרי לפעמים כופין על הגט עד שיאמר רוצה אני ואמרי' ב"ב דף מ"ח דמהני משום דניחא לי' לקיים מצות חכמים וזה נראה שמעיד על עצמו בגט הזה במה שכותב ודין די יהוי ליכי שלא ניתן הגט מצד רצון אחרים אלא מרצונו והיינו מנאי ולכך אע"ג דאין אדם מגרש אשת חבירו אפי"ה צריך לכתוב מנאי שיהא ידים מוכיחות שלא הי' באונס דאונס כאלו אינו וכמו שדרשו על האדם בשבועה פרט לאונס. א"כ מצד תרי טעמי אינו ראוי לכתוב שם המשפחה א' דא"י לכתוב דמתקרי על שם המשפחה וכן לא המכונה דהרי הוא מצד עצמו בשם העצם אינו נקרא כן אלא מצד כללות המשפחה ושנית דעי"ז לא יהי' מוכח מתוכו לגמרי ולא יהי' ידים מוכיחות דהרי מנאי על שם העצם פרטיי קאי ולכך אין כ' שם המשפחה. וזה הטעם עדיף ושייך יותר האידנא שהרגילו לקרוא את האדם על שם המשפחה יש בו חשש יותר ממה שהי' בו מקדמת דנא שהי' שם המשפחה רק שם לוי וכפרש"י בגיטין דף פ"ו ע"ב שהביא בתה"ד סי' רל"ה. וב' הסברות האלו מרומזים בס' ג"פ סי' קכ"ט אות פ':
אמנם גם מקדמת דנא שהי' נמשך שם המשפחה על שם פרטיי שלו הי' בו חשש הנ"ל דאיך יכתוב למשל משה בן אברהם הארטמאן הרי יוכלו לטעות דשם הארטמאן דהוא באמת שם המשפחה יאמרו כי הוא שם הפרטיי של אביו. וכיוצא בו מבואר בתשובת הרמ"א ומרומז בדברי סדר הגט אות י"ח עיי"ש. והכלל שחילוקי שמות וטעמיהם הם סברות דקות כהררים התלוים בשערה ורבותינו הראשונים העמיקו בזה ואין לנו אלא לילך בעקבותם. וכבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס בכמה תשובות שכל שם המבואר בס' ב"ש וסייעתו כן יש לכתוב אפילו אם נשתנה הענין בקצת ואין בו חשש משום שינוי השם ואתה אהובי חתני תעיין ותעמיק בסדר שמות ותמצא כמה גדולים דברי חכז"ל ואחתום בברכה המשולשת יהי ד' עמכם ויברך אתכם חמיך הדורש שלומכם הק' משה שיק מברעזאווע: