אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה קיא

תשובה קי

בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק וארא תרל"ה לפ"ק: החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב הגדול המופלג כש"ת מוה' גאטליעב פישער נ"י אב"ד בקל ארטראקסען בווייסעצבורג:

מכתבו קבלתי ובו נאמר לשאל אותי שנית על דבר הגט שהשם כינוי של האשה הי' בלשון לעז יאזעפינ"ע והרב המסדר כ' יאזעפ"א וכבר כתבתי דעתי במכתבי הראשון אלא שעתה כ' מעלתו שלאחר החקירה נודע לו כי שם אחד הוא הנקראת יאזעפ"א יכולה ג"כ להקרא יאזעפינ"ע וכל העולם יודעין ששם אחד הוא ושנראה שעיקר השם הוא יאזע"ף מלשון העברי והברת האחרונות הם רק לסי' נקיבה. והרב המאוה"ג מוה' יוסף גיגענהיימער ני' אבדק"ק קאלון כ' דחקר אצל ממונה בערכאות אחד ואמר בבירור דשם אחד הוא ויכולין לסמוך עליו במידי דאפשר להתגלות מיד כמ"ש הש"ך ביו"ד רסי' צ"ח כו' הנה אין הנידון דומה לראי' דהתם איסורא והכא דיני גיטין דבעי' ב' עדים מיהו זה יש לישב דגם לענין השם קי"ל באהע"ז בסי' ק"כ דע"א נאמן על שמו וע"כ דילפינין משאר איסורין. מיהו יש עוד חילוק התם מעיד בדבר שיש להבחין ואפשר לידע בדיוק ובבירור משא"כ כאן דאפשר דהוי רק סברא בעלמא ולא שייך מרעי' נפשי' וא"כ עיקר סמיכות רק על מ"ש מעלתו נ"י שחקר ומצא גם כן שהוא כן כי שם אחד הוא ולזאת אמינא דאפילו אם שם אחד הם מ"מ לא דמי לשרה שרקה כמו שאבאר:

הנה התם שם העיקר שרה ומזה השם נשתלשל השם שרקה ואם כותב שרה כותב העיקר השם ולכך כתב הב"ש שם דלכל הפחות בדיעבד כשר דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דאזלינין בתר שם העיקר ויעיין בט"ג שמות נשים אות ג' סק"י אבל כאן שם יאזעפא אינו שם עיקר ליאזעפינע. ונהי דיכולין לקרות אותה באיזה שם מ"מ כיון דהעולם קורין אותה היינו דכל מי שרוצה לקרותה בשמה הוא קורא לה בשם יאזעפינ"ע וא"כ שמה הלעז הוא יאזעפינ"א ואין לומר דשם יאזעפ"א הוא קיצור השם דאפילו אם הוא כן מ"מ כיון דמעולם לא נקראת בקיצור השם ההוא א"כ א"א לכתוב בגט דמתקריא יאזעפ"א:

אמנם יש מקום לומר כיון דלפי הנ"ל דעיקר השם הוא לזכר יאזע"ף ולסי' נקבה היו קוראין יאזעפ"א או יאזעפינ"ע א"כ אין השינוי בעיקר השם אלא באותיות השימוש לסי' נקבה ואנן תנן שינה שמו ושמה דפסול. אבל אותיות השימוש הנטפלים עמה אם ע"י החילוף הזה ניכר שם העיקר עדיין לא מקרי שינוי השם ולא מצאנו בו פסול. וגם רשב"ג דתיקן בגיטין דף ל"ד לכתוב כל השמות אמרי' שם דהיינו אם נשתנה שמו מיוחנן ליוסי וקוראין אותו הכי כאן למשל יוחנן ושם יוסי אז צריך לכתוב תרווייהו משום חשש לעז וכדאיתא התם. אבל נראה לי להביא ראי' לפסול דנהי דכל שלא נשתנה הענין ע"י שינוי האותיות לא מקרי שינוי מהא דקי"ל באו"ח בה' מגילה סי' תרצ"א במג"א ס"ק ט"ז וכן בהלכות ס"ת באו"ח בסי' קמ"ג מ"מ אם יש ג"כ שינוי לשון אע"ג דאין שינוי בהענין אפי"ה פסול ולכאורה דהה"ד הכא:

מיהו י"ל דהכא דאין הפסול אלא משום חשש לעז כדאיתא בגיטין דף ל"ד ובפוסקים וא"כ כיון דלפי עדות הנ"ל אנן יכולין לקרוא את מי ששמה יאזעפינ"ע בשם יאזעפ"א, וא"כ אין, כאן חשש לעז איכ"ל דשרי) וכמו שכ' התוס' בגיטין דף ל"ד בחניכות הדומים ועיין בתשובות מרן הגאון בעל חת"ס סי' קי"ח) והוי כמו בשרה שרקה מיהו בוודאי אין לסמוך ע"ז לחודא. אלא שכבר כתבתי במכתבי הראשון דיש לכאורה מקום. להתיר עפ"י מ"ש בס' עבוה"ג בסי'. נ"ה ולכל הפחות אם אין שינוי גדולה בהשמות סומכין על דברי עבוה"ג הנ"ל, אלא שכתבתי דלדברי מרן בחת"ס חאהע"ז סי' ל"ח דאם לא נכתב שם הלעז פסול ונהי דבמקום אחר (עיין לעיל סי' ק"ט) כתבתי סברות לצדד דנראה דכשר בכה"ג דשם העברי נקרא עיקר לדברים הדתיים מ"מ מי יעיז פניו נגד מרן זצ"ל. אלא שהרב המאוה"ג האבדק"ק קאלין יפה כתב שבאמת אע"ג דכ' שם יאזעפ"א מקודם מ"מ תרי כ' שם עוד לעז שהרי כ' נמי דמתקרי פעפי ולפי הרגילות של הרוב הוא שם העיקר ולכל הפחות שווין הן וא"כ בכה"ג י"ל דגם מרן זצ"ל מודה דהי' כשר אם לא הי' נכתב שם יאזעפ"א כלל ואיכ"ל שפיר דגם לדבריו נכונים דברי העבוה"ג הנ"ל לסמוך עליו בכה"ג:

אלא דעל זה לחודא קשה לסמוך באיסור חמור דא"א וגם על עדות הבקיעים דהוא שם אחד ג"כ קשה לסמוך וכמ"ש לעיל מ"מ אפשר לצדד לפי מאי דאיתא בגיטין דף י"א ע"ב בשטרא דפרסאי דמקרי לפני ב' גוים דמועיל והוי לכל הפחות כמסל"ת וא"כ ה"נ כיון דחקרו אצל כמה בקיעים ואפילו דהם גוים מ"מ איכ"ל דהוי כמסל"ת וכיון דמן התורה בוודאי לא מקרי בכה"ג שינה השם ואין כאן אלא פסול דרבנן איכ"ל דמסל"ת בדרבנן נאמן:

ואפשר עוד לצדד דיש להתיר מטעם ס"ס ספק דלמא כעבוה"ג ואת"ל דלא כעבוה"ג דלמא הוא שם אחד כדלעיל וס"ס זו יכולה להתהפך. אלא דעל ס"ס קשה לסמוך דהרי באתחזק איסורא לדעת הש"ך בכללי ס"ס סי' ק"י לא סמכי' אס"ס ועיין בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קי"ד:

אמנם גם בזה יש לצדד דלדעת רש"י בכתובות דף כ"ו ע"ב כיון שכבר התירו אע"ג דקראו שוב ערעור מ"מ מקרי חזקת היתר ולדברי הר"י בר' ברוך בתוס' שם בד"ה אנן כו' כל שבאו העדים המתירין קודם לא מקרי שוב חזקת איסור וכן דרך בדרך זה הפ"י בסוגיא דתרי ותרי ולדידי לכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דקי"ל ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ד בטו"ז וש"ך דהיכא דנאבד הסכין ויצא בהיתר מקרי חזקת היתר. ובתבו"ש שם כ' ראי' לזה מהא דאמר ר"י בכתובות דף כ"ה דגדולה חזקה, כו' מיהו לי קשה ע"ז מהא דאמרי' ריש מס' נדה במקוה שנמצא חסר דאמרי' אוקי גברא אחזקת טומאה וקשה הרי כבר יצא בהיתר ולכאורה צ"ע וצריך לחלק דדווקא בנאבד דא"א אז לברר בדין תורה דכשר מקרי יצא בהיתר אבל היכא דאפשר לברר כמו במקוה. אלא משום דלא הוי ידעי' דאית בה ריעותא לכן לא הוצרכו לברר. דזה הוי רק כטעות ולא מקרי יצא בהיתר:

ובזה נ"ל לישב קושית התוס' בקדושין דף ס"ו ע"ב דפליגו שם בש"ס ר"ט ורע"ק במקוה כו' דר"ט מדמה לה לב"ג ורע"ק מדמה לבע"מ וקשה להבין דבריהם וכמו שהקשו התוס' עיי"ש ולפי ענ"ד נראה דטעמי' דר"ט כיון דיצא בהיתר וס"ל דזה. טעם דב"ג ולא מיפסל למפרע וא"כ ה"נ וע"ז הקשה לו רע"ק, בבע"מ דנימא ג"כ דיצא בהיתר וע"כ כיון דאיכ"ל שלח ואחוה ויש. אפשרות להתברר לא מקרי יצא בהיתר אלא טעות משא"כ בב"ג ולכך גם במקוה דאפשר לברר לא מקרי יצא בהיתר והודה ר"ט לדבריו ומיושב קושית התוס':

ולפי"ז אין ראי' מדברי רש"י כתובות דף כ"ו הנ"ל ומדברי הר"י בר' ברוך ומ"מ נראה דיש לצדד בכל הנ"ל ולהתיר ולהכשיר הגט הנ"ל עפ"י סברות הנ"ל ולזאת אם יסכימו עוד תרי רבנים מובהקים להתיר האשה בגט הנ"ל גם אנכי אמטינהו שיבא מכשורא דברי החותם בברכה המשולשת ומברכו בברכת רפואה שלימה ד' ישלח דברו וירפאהו ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה