אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה צ

תשובה פט

יתענג על רוב שלום הדיין המצויין בהלכה ידידי הרב המופלג בתורה וביראה מו"ה משה ליב כ"ץ נ"י דיין בק"ק ניקלשפורג יע"א.

על אשר בדק לן מעלתו ני' באלמן שנשא בתולה וטרם כלות ז' ימי המשתה נסע החתן לדרכו למשא ומתן ובליל ש"ק הדרך לבוא לבית החתונה לברך שם ז' ברכות ומספקא לי' למעלתו נ"י אם יש לברך גם אם אין החתן שם דהרי בסי' ס"ב באהע"ז סעי' י"ב פסק דאפילו השמשים באין שם חתן וכלה מברכין ז' ברכות ואפילו להטו"ז שם דפליג איכ"ל דווקא בשמשים שכבר שמעו בבית החתונה משא"כ כאן דאיכא פנים חדשות ודעת מעלתו ני' נוטה שלא לברך לא מבעי' למאי שאנו פוסקין בסי' כ"ד סעי' ב' דגם בחור שנשא אלמנה צריך לשמחה ז' ימים דאינו בדין שיצא למלאכתו ואחרים יברכו לו וכמ"ש הר"ן א"כ ה"נ כיון דיצא למלאכתו אין לברך עליו אלא אפילו לדעה הראשונה שם היינו ביצא למלאכתו ובשעת סעודה וברכה הוא כאן שהרי לדיעה הזאת עיקר הברכה על שמחת לבו של החתן ואיך יברכו אם הוא אינו כאן אלא שמצא בתב"ש סי' א' ס"ק נ"ט שכ' שבאהע"ז סימן ס"ב פסקינין להדיא דמברכין אעפ"י שאין שם חתן עכ"ל הצריך לענינינו:

ובאמת דברי התב"ש תמוהים וכן תמה עליהם בספר כרם שלמה שם באהע"ז ולדינא נראה לפי ענ"ד פשוט דאין מברכין ברכת חתנים אם אין החתן שם דהנה הנישואין מצוה דאיש הוא דמצווה על פו"ר ונשים אינם מצוות ואפילו בשבת אית בי' פלוגתא יעויין במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט' ובבית מאיר סי' א' וכ' הר"ן שם בכתובות דחיוב השמחה הוא משום לתא דידה לפתוחה והיינו משום דהיא לא מפקדה וכדי לעשות שלום. והברכה משום שמחה דידי' כדי לעוררו שלא ישמח בשמחה של הוללת אלא בשמחה של מצוה רבה שהוא קיום העולם ומשה רבינו עה"ש תיקן להם לישראל שבעת ימי המשתה כדאיתא בירושלמי פ"ק דכתובות מדכתיב בתורה מלא שבוע זאת לאכול ולשתות ולשמיח בשמחה של מצוה רבה הלזו שהיא לקיום העולם על שנבראו בו' ונגמרו בז' ביום השבת כנאמר ויכל אלקים מלאכתו ביום השביעי ולכך מברכין ז' ברכות לעוררו שיהי' שמחתו ושמחתה בקיום העולם ובני החופה המרבים בשמחה זו של מצוה כולם עוסקי במצוה הם. ופטורים מסוכה ולכבוד המצוה ולהרבות השמחה תיקנו חכז"ל ז' ברכות גם בז' ימי המשתה אם באו פנים חדשות המרבים השמחה:

וכל זה אם משמחין את החתן ולכך אמרו בסוכה דף כ"ה דאין שמחה אלא בחופה וביארו שם התוס' והרא"ש דהיינו מקום עיקר ישיבת החתן והכלה ואם הולך הוא וכלתו וחבריו למקום אחר לגמרי. שם היא מקום חופה וסעודת מצוה ואפילו המשמשים המשמשים לדעת הי"א בסי' ס"ב סעי' י"ב הנ"ל הם כשיירי המצוה דהם כמצוה וכמו שאמרו חכז"ל ואית בי' מצוה ושמחה ומברכין אבל אם אין החתן שם אין כאן שמחה של מצוה אלא שמחה של הוללת. וכי ישמחו את הכלה ור' חלבו אמר בברכות דף ו' ע"ב הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות וכ"ש אם החתן אינו לגמרי בכאן כ"ש דעוברים בחמשה קולות:

ובירושלמי פ"ד דמגילה הלכה ד' רצה לומר דברכת חתנים כל זיי"ן היינו דמפקי כלתה כל ז' לחופה ומסיק דמשמח עמו ואז מברכין מבואר דתליא הכל בהחתן בהדי כלה וכן הביא השמ"ק בכתובות דף ח' בשם הריטב"א דאין מברכין ברכת חתנים אלא דווקא שיהי' שם החתן והכלה והי' נראה לי פשוט דזה הוא כוונת התב"ש הנ"ל דיכול לברך אפילו אין החתן שם היינו האי דסעי' י"א וסעי' י"ב באהע"ז סי' ס"ב ומשום דלאו להוציא החתן בעי' אלא לאפושי בשמחה של מצוה כן נראה לי פשוט:

ומכח זה תמהתי על לשון השמ"ק בכתובות דף ז' ע"ב ד"ה גופא כו' שכ' לכאורה בהיפוך שכ' להקשות על הא דויברכו את רבקה דאי מיירי בברכת אירוסין איך ברכו הא יצחק לא הי' שם ופי' הש"מ דבשלמא אי מיירי בברכת נישואין ניחא וקשה אדרבה דאי בברכת נישואין פשיטא דקשה טפי מיהו הש"מ שם מיישב זה דמעיקרא אמר שם אי מיירי בברכת נישואין באמת לא הי' זה בשעה ששלחו וכוונתו ע"כ שמסרו אותה לברכת נישואין, וא"כ א"ש. ותוס' בכתובות דף ז' ע"ב ד"ה שנאמר כוונו על דברי השמ"ק הנ"ל ולזה כיוון מרן הגאון בעל חת"ס בח' אהע"ז חלק ראשון סי' קכ"ג שכ' דמשמע דתליא בדידה משום דהרי יצחק לא הי' התם ומעלתו נ"י סבר שכיון משום דויברכו את רבקה כתיב וכ' דבמח"כ אשתמט דגם לישנא דש"ס עלה קאי ומעלתו ני' לא כוון יפה בדברי מרן זצ"ל וכוונתו מכח דיצחק לא הי' התם ויהי' איך שיהי' הדין פשוט ומבואר נמי בריטב"א דאם אין החתן והכלה שם במקום חופה אין מברכין ברכת חתנים והוא ברור ידידו הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה