אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה פט

תשובה פח

יתענג על רוב שלום ידידי הרב המופלג הדיין המצויין בהלכה מו"ה פייש האליטש נ"י בק"ק האליטש יע"א.

נפשו בשאלתו היות דדחיקא לי' שעתא והגיע זמן נישואי וחתונת בתו ואין ביכולתו לעשות סעודת נישואין אי רשאי להקל על עצמו ולעשות הסעודה במאכלי חלב או צריך להטיל עצמו גם בזה על הציבור או ללוות ולפרוע ומעלתו דעתו נוטה דכשם שאמרו בכבוד שבת עשה שבתך חול ואת"ל כ"ש כאן אלא דירא שמא ילמדו ממנו. ולזאת הוא שואל דעתי והסכמתי עכ"ל בקצרה והנה לברר זה צריכין אנו לברר ד' דברים:

א) מבואר בפסחים דף מ"ט ע"א ובכמה דוכתי דסעודת אירוסין ונישואין הראויין לפי מאי שאמרו שם הם סעודת מצוה והיינו דמצוה לעשותם. אמנם אי מצוה זאת דאורייתא או מנהגא לכאורה דהוי דאורייתא דהרי מקרא מלא נאמר בפ' ויצא ויאסף לבן אנשי מקומו ויעש משתה וכיון דנכתב בקרא משמע דדינא הוא דהרי ברכת חתנים ילפינן בריש מס' כלה דהוא דאורייתא מלבן שנאמר ויברכו את רבקה. ומ"מ אין זה ראי' דהרי אמרינן בסנהדרין דף מ"ו דאע"ג דכתיב קבורה בקרא איכ"ל דרך מנהגא וכן הוכיח ההפלא"ה בכתובות דף י' בתוס' ד"ה אלמנה כו' וכ"כ הרמב"ן בחומש בפ' ויצא דמה שלמדו מלבן דאין מערבין שמחה בשמחה גם כן הוא סמך ואולי נהג לבן מנהג זה וא"כ גם מה שלמדו ברכת חתנים מלבן הוא רק סמך וא"כ הוא רק מצוה מדרבנן או בכלל תקנת שבעת ימי המשתה שהיא תקנת משה רבינו עה"ש כמ"ש הרמב"ן בחומש שם והוא בכלל שמחה וכמ"ש בסוכה דף כ"ה ע"ב אין שמחה אלא במקום סעודה:

ואע"ג דבפ"ק דכתובות אמרי' דחכז"ל תיקנו ושקדו על תקנות ב"י לטרוח בסעודה ג' ימים וע"ז כ' החלקת מחוקק בסי' ס"ד ס"ק ה' דנהגו למחול היינו טרחות ג' ימים אבל גוף הסעודה דמצוה איכא לא נהגו למחול ולא ניתנה למחול וכן מוכח ממה שאמרו במ"ק דף ח' לאסור לישא אשה במועד משום אין מערבין שמחה בשמחה וכ' התוס' שם דהטעם משום דאין עושין מצות חבילות חבילות ואיסור לישא כ' המג"א דגם הסעודה בכלל ואם אין הסעודה מצוה מאי אין עושין מצות חבילות. ובמג"א רס"י תקמ"ו סק"א משמע דמנהג קדמונים הי' לעשות סעודה דהרי הכתוב ושמחת בחגיך בא למעט סעודת נישואין:

ונראה לי דאפילו באותן נישואין שאינו נעשה מצוה כגון בת כהן לע"ה מ"מ כיון שנישאת לו הוי חיוב ומצוה לעשות סעודה משום התקנה רק שאינה נקראת סעודת מצוה לענין אחרים שיהא מצוה לאחרים לילך ולהיות נטפל עמהם אלא בשמחה של מצוה וסעודה של מצוה ועיין באבודרה"ם בדין מילה שביאר סעודה של מצוה וטעמה משא"כ בסעודה שאינה של מצוה נהי דחיובא היא מ"מ אינה מצוה על אחרים להצטרף עמהם ולכך פרשב"ם בפסחים דף קי"ג דווקא כגון בת כהן לכהן דמי שאינו הולך לה הוי כמנודה. עיי"ש. והנה אחר שביררנו דסעודת נישואין הוי מצוה וחיובא נבוא לבאר אי מחוייבים לאכול בשר דווקא. והוא הדין הב':

ב) הנה בסי' תקנ"א סעי' ה' מבואר דבסעודת מצוה והיא סעודת ברית מילה מצוה לאכול בשר שהרי התיר לאכול בשר אפילו בערב ת"ב וע"כ דמצוה איכא לאכול בשר אמנם טעמא דמילתא י"ל דהוי משום הידור מצוה כיון דסעודת מצוה הוא מהדרי' לה ומצוה וכבוד איכא בבשר אמנם דעת מהר"ש המובא במג"א סי' רמ"ט ס"ק ו' דלעיכובא הוא דאין שמחה אלא בבשר וכוונתו כיון דמשום שמחה קבעו חכז"ל הסעודה בוודאי קבעוה רק על הבשר וא"כ בלא בשר מבטל מצותו והמג"א שם הסכים לסברא זו. ולכאורה נראה דדברי המג"א סותרין עצמן עם מ"ש בסי' תרצ"ו ס"ק ט"ז להקשות שם על הש"ע וכ' בפירוש דבזה"ז לא שייך אין שמחה אלא בבשר וכן שמעתי להקשות:

אמנם באמת אין סתירה בדברי המג"א יעויין במחהש"ק שם סי' רמ"ט שביאר דבריו עפ"י מ"ש היש"ש לישב דברי הרמב"ם בפ"ו מה' יו"ט. אמנם הב"י בסי' תקכ"ט הקשה על הרמב"ם מהא דאמרו בפסחים דף ק"ט דווקא בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר ומכח זה השמיט בסי' תקכ"ט דברי הרמב"ם א"כ לא ס"ל כתי' היש"ש ולכך להב"י והש"ע לשיטתי' שפיר הקשה המג"א בסי' תרצ"ו:

וכדי לישב קושית המג"א על הש"ע נ"ל דבוודאי גם הב"י מודה לדברי המג"א דהוכיח מסנהדרין דטבע הבשר לשמוח רק דס"ל להב"י דהא שאמרו בפסחים דבזמן החורבן לא אמרי' אין שמחה אלא בבשר המכוון דנהי דמצד הטבע ישמח הבשר את אוכליו. אבל מצד אחר היינו מצד השכל וידיעת האדם הוא מעציבו כי כשישים האדם אל לבו שהיינו מצווים על זה להקריב שלמי שמחה כו' ואיך נשוש ואין לנו ביהמ"ק ולא זבח והיינו דווקא ביו"ט י"ל כנ"ל. אבל בשאר מקומות דהמצוה לאכול כדי לשמוח במצוה כגון בפורים שפיר גם הב"י מודה דאין שמחה אלא בבשר ויין כן נראה לפי ענ"ד נכון:

ולזה עכ"פ בסעודות שקבעו לנו חכז"ל כדי לשמוח במצוה שפיר י"ל כמהר"ש ועפי"ז סעודת פדיון הבן קיל בזה מסעודת מילה דבמילה הוקבע כדי לשמוח כמבואר בתוס' ורש"י בשבת דף ק"ל וביו"ד סי' רס"ה אמנם סעודת פדיון הבן דהוקבע רק לפרסומי מילתא עיין בתה"ד סי' רס"ט וא"כ לכ"ע אכילת בשר בפדיון הבן י"ל דהוי רק משום הידור מצוה (ועפי"ז יש לישב קצת מנהג העולם שגם בברית מילה עושין הסעודה במאכלי חלב והוא לפי מ"ש התוס' במ"ק דף ח' דלית בי' שמחה והכי קיי"ל. אבל בסעודת נישואין לא שמענו ורק אם נימא כמ"ש הר"ן ריש פ"ד דסוכה דרק למצוה מן המובחר אמרו בשר והשאגת ארי' בסי' ס"ה מביא ראי' לדבריו עיי"ש):

ג) ועתה נבוא לברר חלק הג' גם מאן דדחיקא לי' שעתא מחוייב דווקא לעשותה בבשר הנה הראי' משבת דאמרו רז"ל עשה שבתך חול כו' וכ' מעלתו שכ"ש כאן יעויין בטו"ז סי' תקנ"א שכ' סעודת מילה עדיפא משבת ומצאנו דנישואין עדיפא דלשום מצוה לא התירו למכור ס"ת כי אם ללמוד או לישא אשה ומ"מ מזה לא נוכל ללמוד כל כך. ונחזי אנן דהנה אי מצות אכילת בשר בסעודת מצוה היא רק משום הידור מבואר בב"ק ד' ט' ע"ב דהידור מצוה עד שליש ומבואר באו"ח סי' תרנ"ו ב' דיעות בזה אי כבר קנה אי מטריחין לי' ובאמת תמהני דבירושלמי ריש פ"ק דפיאה מבואר דאפילו כבר קנה מטרחי' לי' וחידוש על הפוסקים שלא הביאו דברי הירושלמי הללו. והנה כיון דא"צ להוסיף יותר משלש הי' מקום ללמד זכות על המנהג שנוהגין איזה אנשים לעשות סעודת ברית מילה במאכלי חלב דאם יעשה סעודה מבשר יהא צריך להרבות הרבה יותר משליש:

אמנם לסברת מהר"ש המובא במג"א סי' רמ"ט הנ"ל אין יוצאין י"ח בסעודת מילה רק בבשר. ואם בסעודת מילה דהוא רק מנהג כן כ"ש בסעודת נישואין דהיא יש לה עיקר ומצינו שעשו אותה בבשר וכמו שאמרו בכתובות דף ה' שמא ישחוט בן עוף. אמנם מי דדחיקא לי' שעתא כבר הביא המג"א בשם היש"ש הובא במג"א סי' תרנ"ו סק"ז דאפשר דאפילו המצוה א"צ לקנות: אפילו במצוה דאורייתא דהוי אצלו כהון רב כי אם נ"ח וד' כוסות ובאמת תמהני הרי בסי' רס"ג סעי' ב' קי"ל דגם משום נר שבת צריך לשאול על הפתחים ומצוה דאורייתא פשיטא דעדיף מיני' וכמ"ש המג"א שם ס"ק ד':

ובאמת לאו דווקא על השי"ש תמהני אלא גם על הש"ע תמוה לי טובא דהרי פסק בסי' תרע"א בנ"ח דשואל על הפתחים וה"ה למכור כסותו והוא מהרמב"ם ובסי' רס"ג סעי' ב' פסק בנר שבת דעדיף מנ"ח ולכך פסק דשואל אל הפתחים או מוכר כסותו. והרי בסי' תרפ"ח פסק דאין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה אע"ג דהוי פרסומא ניסא וכ"כ הטו"ז בסי' תרע"ח ובמג"א סי' רס"ג בשם הר"ן וא"כ כיון שכל מצוה דאורייתא עדיף מנ"ח א"כ בכל מצוה דאורייתא אי דחיקא לי' שעתא צריך לשאול על הפתחים או למכור כסותו אם יוכל ואיך פסק הרמ"א בסי' תרנ"ו בהגה"ה דעל מצוה עוברת א"צ לבזבז יותר מחומש וצע"ג:

ועכ"פ הדרן לנידון דידן מבואר דבמצוה דרבנן א"צ לשאול על הפתחים אלא א"כ הוא מן המצות העדיפים מנ"ח ומקרא מגילה ולאו דווקא בעונג שבת משום דהוא עונג לו דהרי בפסחים דף קי"ב מבואר לרע"ק לולא שיש פרסומי ניסא בד' כוסות לא הי' צריך להחזיר על הפתחים וא"כ בנידון שלנו אפשר דא"צ לשאול על הפתחים עבור סעודת נישואין ואע"ג דאפשר דסעודת נישואין עדיפא וכמ"ש הטו"ז בסי' תקנ"א בסעודת ברית מילה מ"מ הא חזי לאצטרופי לדעת הפוסקים דגם במאכלי חלב יוצאין ידי סעודה ובפרט דכעת נהיגו כוותייהו אע"ג דלא ברירא לן מ"מ בנידון שלנו חזי לאצטרופי ויש להקל:

מיהו התוס' בשבת דף ק"ח כ' דהא דרע"ק דווקא אם לא הי' נצרך לבריות לולא כבוד שבת אבל כיון שגם בלא זה נצרך לבריות לא נאמר הובאו דבריהם בספרי האחרונים וא"כ גם כאן דנהי דאין להטיל עצמו על הציבור מכל מקום הרי כתיב די מחסורו אשר יחסר לו אפילו להשיאו אשה ואפילו סוס לרכוב עליו או עבד לרוץ לפניו לפי כבוד העני המצטרף וא"כ אין לו היתר ברור על זה אלא במה דנהיגו כדעת האומרים דיוצאין ידי סעודת במאכלי חלב:

ד) ועתה נבוא לחלק הד' דאפילו נימא דיש לצרף כאן הא דרע"ק מ"מ כיון שממנו ילמדו גם אחרים לעשות ולהקל אינו רשאי לעשות כן כמו דאמרינן בכיו"ב בכמה דוכתי ובמוע"ק דף י"ב אדם חשוב שאני ונהי דהטור והש"ע לא פסקו כהאי לישנא וכמו שכ' וביאר הטו"ז בסי' רמ"ד ס"ק ד' וגם ביו"ד סי' קי"ג כ' הפר"ח ס"ק ג' דלא קי"ל אדם חשוב שאני מ"מ היינו בדבר שמותר לגמרי ולכל אדם אבל בדבר שמותר רק בצד אחד והעולם לא ידעו זה וילמדו להקל בוודאי צריך ליזהר:

ובזה מיושב דאין סתירה בהא דלא קי"ל כאן אדם חשוב שאני וביו"ד סי' קע"ג סעי' י"ו קי"ל דאדם חשוב שאני והיינו הואיל והעולם יטעו וילמדו להקל לעולם לכך אדם חשוב צריך להחמיר ולזאת בנידון שלנו ג"כ לא ניטוש תורת אמנו והרי אמרו בב"ק דף ט' המוסיף מכאן ואילך הוא של הקב"ה והשי"ת יוסף וישלם אפילו בעוה"ז כפי' רש"י שם ואין דנין אפשר משאי אפשר וטוב יותר לעשות החתונה באחד מן היישובים או בביתו ולמעט בסעודה כל האפשרי אבל לא להיות ת"ם נעכר ונעשה חלב וה' ישלח ברכה והצלחה ומז"ט לכל ביתו כאות נפשו ונפש ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה