אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה עח

סימן עז

בעזה"יח יום ד' נשא תרל"ז לפ"ק פה חוסט. יצו ה' את הברכ' להרב המאוה"ג מוה' יעקב צבי קאלטמאן נ"י אבדק"ק ווירטעש יע"א.

מכתבו קבלתי ואם אמנם אני מונע עצמי מלהשיב ובפרט בדבר גדול כזה שהוא חשש איסור א"א ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק אהע"ז סימן פ"ד כתב שאין רצונו להשיב בדבר גדול כזה ואני מה אענה אבתרי' והרמ"א כתב בסימן מ"ב סעיף ב' דאין להתיר אם נתקדשה בעד א' אלא במקום עיגון ודחק ובנידון דידי' היה שם עוד נער אחד מלבד הנערות שראו שקידשה ונהי דהנערה שנתקדשה אומרת שלא כיוונה לקידושין ממש כבר האריכו הפוסקים דמדלא השליכה הקידושין מודית גם כן לקידושין ועיין בסימן מ"ב סעיף א' ברמ"א ובח"מ וב"ש שם שציינו גם כן לעיין בסימן כ"ח סעיף ד' וסעיף ה' עיין שם. ומה שאמרה שלא קיבלה בדרך קדושין אלא בדרך שחוק וגם הוא אומר כן זה אינו מועיל דדברים שבלב אינם דברים לבטל אמירה ובפרט בנידון דידן שהעידו העיר שהיו אוהבין זה את זו ורצו לשדך את עצמם ונראה שנעשה הכל מרצונם וקשה להאמין אמתלאות כאלו וגם מ"ש מעלתו עוד סברא להתיר משום שהיה הטבעת רק שאולה ולא הי' הטבעת שלו ונהי דבסימן כ"ח קיימא לן דבטבעת שאולה מקודשת מכל מקום כיון דלפי אמירתה לא השאילה לו את הטבעת אלא שהוא נטל הטבעת מן התיבה שהיה עומד בבית הזה. הנה כל אלה דברים דחוקין כי לפי הנראה עוד כבר מקודם שהתאספו הנערות ההם. היה הדיבור ביניהם וגם בין הנערה שהיה הטבעת שלה שתניח שם הטבעת והיה קשר בוגדים ביניהם מתחילה ועל כן כל המתלאות הנ"ל אין בהם כדאי לסמוך עליהם בחשש איסור א"א:

אמנם מה שיש בזה מקום להתיר הוא לפי מ"ש שהנער שהי' שם שהוא היה עד בדבר ההוא הוא היה נער בן י"ג שנה חסר ששה שבועות ואיש אחר לא היה שם אלא הנער ההוא וכיון שלא היה בן י"ג שנה אינו עדות דהרי מבואר שם בסימן מ"ב סעיף ה' דהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אינו קידושין ומבואר בחו"מ סימן לי' סעיף א' דגם קטן הוא מפסולי עדות דאורייתא עד שיביא ב' שערות עיין שם וא"כ יש מקום לדון דאינו קדושין ומעלתו כתב דמסתפקא לי' אי השנים הם שני חמה או שני לבנה וגם מספקא לי' למעלתו אי דוקא במקדשין החודש על פי הראי' אז אמרינן לאל גומר עלי כמבואר בירושלמי שהטבע מוכרחת על פי קביעת הבית דין ואם ע"פ קביעת הב"ד כבר נעשית בת ג' שנים ויום אחד אין בתולי' חוזרין אבל לא במקדשין ע"פ חשבון ואפשר לומר דאז מונין שנת הלבנה בלא עיבור לענין גדלות איש ואשה ולענין בית מושב עיר חומה דפסקו חכמים דנתעברה השנה למוכר היינו משום דכתיב שנה תמימה ואם דמסיק בעירוכין דף ל"א דילפינן שנה שנה גם לענין בכור והטו"ז ביו"ד סי' ש"ו למד מזה גם לענין בר מצוה וכן באורח חיים סימן נ"ה בכל זאת מסתפק לי' למעלתו לענין גדלות איש ואשה:

הנה דבר זה א"צ לפנים דמלתא דפשיטא הוא דאין חילוק בין אם מקדשין עפ"י הראיה או עפ"י חשבון דשניהם הם הלכה למשה מסיני כמבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות קידוש החודש הלכה ב' וז"ל ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא שבזמן שיש סנהדרין קובעין עפ"י הראי' ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין עפ"י חשבון כמו שאנו חושבין היום ואין חילוק בין זה לזה דלפעמים לא באו עידי ראיה וגם כן היו מקדשין שם עפ"י חשבון דאם לא כן האיך קדשו אז החודש ויותר מזה איתא בר"ה דף כ' ע"א דהיו מאיימין על העדים ואפי' אם היו עידי ראי' היו מאיימין עליהן ולא קדשו עפ"י הראי' וכיון דחז"ל אמרו דהקרא דלאל גומר עלי מלמדינו כי הקב"ה משדד הטבע עפ"י קידוש קביעות הב"ד ואין חילוק בין מקדשין עפ"י הראי' או על פי חשבון:

והדבר מוכרח דאל"כ אלא דנימא דכ"ז דוקא אם מקדשין עפ"י הראי' אם כן נתבטל לגמרי הדין דפחות מבת ג' שנים בתוליה חוזרין וג' שנים ויום אחד אין בתוליה חוזרין גם לא היה משכחת כלל שיהי' כעת קביעות דבן י"ג שנה דוקא יהי' חייב במצות ויהיה בר עונשין ובפחות מכאן נחשב לאינו בר דעת. דהרי אנו רואין כמה תינוקת חריפים מאוד וכמו שאמרו בגיטין דף פ"ט דיש קטן דנראה כגדול ואעפי"כ אמרו שם אעפ"י שהוא חריף אעפי"כ לא הגיע לפלגות ראובן כו' ועיין שם ברא"ש שהאריך ואי כנ"ל האיך אנו יודעין שהוא עדיין אינו בר דעת אלא ע"כ צ"ל דלענין או"ה נושא ונותן לו שכלו לפי שניו ואע"פי שהוא פיקח לענין שאר דברים אעפי"כ לענין איסור והיתר אין לו עדיין דעת גמורה והיינו ע"כ משום הך דלאל גומר עלי:

ובזה ישבתי קושית המגן אברהם בסימן נ"ה סעיף י' סק"י שהקשה למה קי"ל שם דאם נולד בשנת העיבור ובשנת י"ג אינו עיבור אז הנולד אחרון נעשה בר מצוה קודם להולד ראשון והמגן אברהם תמה דאפי' אם השנה י"ג הוא מעובר אעפי"כ הי' צריך לומר דנעשה האחרון בן י"ג קודם הראשון ולהנ"ל ניחא כיון דהדעת והתבונה לענין העצות ואו"ה גומר הקב"ה לפי דין תוה"ק וכפי קביעות השנים ע"פ ב"ד וא"כ כיון דשנת הו"ג היא מעוברת אז ממילא גומר עליו הקב"ה שיהא נגמר בדעתו באדר הראשון כפי דעת הבית דין:

ועכ"פ שני הקביעות הם שוים כמ"ש ברמב"ם הנ"ל ואין חילוק אם מקדשין ע"פי הראי' או עפ"י חשבון דשניהם הם הלכה למשה מסיני ואני כתבתי (עיין בחאו"ח סימן קפ"ה) דשניהם מרומזים בפסוק החדש הזה לכם שזהו הקרא המורה על קידוש החודש ועיבור השנים כמבואר ברמב"ם ובחינוך שם והנה לישנא דקרא הוא כפול דכיון שכבר אמר החדש הזה ראש חדשים למה אמר עוד ראשון הוא לכם לחדשי השנה גם יש שינוי לשון כי מתחילה אמר ראש ואח"כ אמר ראשון ואמרתי עפ"י דברי הרמב"ן שכ' בפ' בראשית דלשון ראשון שייך רק ביש שני דראשון הוא מספר מצטרף ואם אין שני ל"ש ראשון ולכך ביום א' של בריאת עולם לא נאמר יום ראשון אלא יום אחד אבל שם ראש שייך שפיר אפי' אין שני:

והנה יש חילוק בין קידוש החודש ועיבור שנה שנעשה ע"פ חשבון דאם מקדשין ע"פ ראי' אין חודש נמשך אחר השני אבל אי מקדשין ע"פ חשבון אז החודש הזה נמשך לחודש שלפניו וזה מבואר הכל ברמב"ם ה' קידוש החודש וא"כ י"ל דתרוייהו מרומזים בקרא דמ"ש החודש הזה לכם ראש חדשים היינו בזמן שמקדשין עפ"י הראי' כמו שהי' בזמן המקדש ואז אין שייכות לחודש זה לחודש שלפניו ולזה דרשו החודש הזה כזה ראה וקדש היינו קידוש עפ"י הראי' ולזה אמר הכתוב לשון ראש ולא לשון ראשון כיון שאין לו שייכות להחודש השני ואח"כ אמר הכתוב ראשון הוא לכם ומרמז הקידוש השני שהוא עפ"י חשבון ולזה אמר הכתוב ראשון הוא לכם לחדשי השנה והיינו כשצריך לחשוב כל חדשי השנה היינו בזמן שמקדשין עפ"י חשבון דאז יש שייכות לכל חודש לחודש שלפניו ולזה שפיר קורא את הקודם ראשון:

והנה הא דבן י"ג שנה הוא בר מצוה הוי נמי הלכה למשה מסיני וכמו שכתב הרא"ש בתשובה סימן ט"ז דהוי הלכה למשה מסיני דהרי אמרו בפרק דסוכה דשיעורים הם הלכה למשה מסיני והא דנעשה בר מצוה לי"ג שנים הוא מן השיעורים כמו שכתוב הרא"ש ורש"י בנזיר דף כ"ט ע"ב כתב גם כן דגמירי דשמעון ולוי כשנטלו איש חרבו על יריכו במעשה דשכם. היו בני י"ג שנה וכעין זה כתב גם כן רש"י במסכת אבות פרק ה' על הא דתנן שם בן י"ג למצות יעויין שם והכלל לדידן דדוקא בשנים תליא מילתא ואפי' אם הביא שתי שערות קודם י"ג קיימא לן תוך זמנו כלפני זמנו יעויין ברמב"ם בפרק ב' מה' אישות ובשאר מקומות באורח חיים סימן נ"ה ובאבן העזר סימן קנ"ה וסימן קנ"ו דקיימא לן כרבא דאפי' אם לא מצאו שערות מכל מקום חזקה כיון שידוע שהוא בן י"ג שנים מסתמא יש לו גם כן שערות ואפי' בדקו ולא מצאו קיימא לן דחיישינן שמא נשרו והוא ספק דאורייתא וכיון דהוי ספק דאורייתא הוא מחוייב מן התורה בכל המצות דקי"ל דסדא"ו מה"ת להחמיר:

ובזה אני מתרץ קושית המגן אברהם בסימן קצ"ט סק"ז שהקשה האיך אנו מניחין קטן שנעשה בר י"ג לברך מזומן הא לקולא אין אנו סומכין על החזקה דרבא ולדעתי כיון דמצד ספק הוא חייב מן התורה יכול להוציא אחרים ובגוף הלכה למשה מסיני אין פלוגתא אלא לענין שערות ולא קשה על דברי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה ובלאו הכי כבר הקשה החו"י על מ"ש הרמב"ם דבהלממ"ס אין פלוגתא יעוי"ש:

ועכ"פ בנידון הנ"ל אם אחר החקירה והדרישה יתברר בירור גמור שלא הי' שם אצל הקידושין שום אדם חוץ מהנער ההוא שחסר לו איזה שבועות מי"ג שנים אין חוששין לקידושין כלל אבל אם הנער הי' בשעת הקדושין בן י"ג שנה ויום אחד אע"ג דיש פלפול בזה הנה כבר כתבתי שאין אני מכניס עצמי להתיר עפ"י סברות ואומדנות והנערה ההיא היא בספק א"א כל זמן שלא יתברר בירור גמור שלא היה שם רק הנער ההוא שהיה בעת הזאת פחות מבן י"ג ולדעתי אפי' יתברר שהקדושין בטלין ראוי לקנוס את הנער ההוא שקידש אותה דהרי בש"ע אהע"ז סימן כ"ו לדעת המחבר מכין מכת מרדות למי שקידש בלא שידוכין ונהי דהרמ"א מסיק דאין נוהגין כן. מ"מ היינו דוקא לענין מכין וגם דאין לנו יכולת בזה אבל לענין קנס ממון בודאי ראוי לקנסו כתבתי בחפזון רב ואחתום בברכה המשולשת הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה