מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה סז
הנה הפמ"ג סוף חלק שלישי מפתיחה כוללת לאו"ח רצה לומר דאם שלח סומא לקדש אשה וקידש ואח"כ שוב נתקדשה לאחר דיש לחוש גם לקידושי השני דיש לחוש למ"ד דס"ל דסומא פטור מכל המצות וא"כ אימעוט הוא מאתם גם אתם ושוב כתב דראוי לומר דסומא חייב במצות ל"ת וא"כ הוא בודאי בכלל ב"ב וכן נמצא בספר המכריע דסומא חייב במצות ל"ת. וראיתי בנוב"י מהדו"ת בחאו"ח סימן קיב שפקפק על הפמ"ג בזה וכתב שלשון הש"ס בבא קמא דף פז דטעמא דר"י דכתיב וזאת המצוה והחקים והמשפטים דכל שאינו במשפטים. אינו במצות וחקים וזה כולל כל המצות בין עשה ובין לא תעשה ע"ש:
ולפענ"ד האמת עם ס' המכריע והפמ"ג ומשם היא ראיה דהרי מצינו בכמה מקומות לבטל מ"ע בשוא"ת קיל יותר מלעבור בקו"ע ולכך יש כח ביד החכמים לבטל בשוא"ת משא"כ לבטל ל"ת דהיינו לעבור בקו"ע אין לחכמים כח וגם מצינו דל"ת דהיינו שיא"ת עבירה לאכול איפיר וכיוצא בו היא קיל לקיים יותר מלקיים דבר הנעשה בקו"ע ולכך מי שהתנה תנאי בשוא"ח אין צריך להביא ראיה לדבריו דלא עבר עיין בזה בדברי הראשונים בריש פרק המגרש ור"ן בגיטין דף ע"ד א"כ אם פטר הכתוב את הסומא לקיים מ"ע בקו"ע שהיא קשה יותר לסומא והביטול דשב ואל תעשה אין עבירה כל כך. מזה עדיין אין אנו יכולין ללמוד שפטרו הכתוב גם ממצות לא תעשה דקיל לו לקיים בשוא"ת ואם יעבור בקי"ע העבירה גדולה וא"כ לשון הקרא שממנו למד ר"י שם בבא קמא דינו היא בפ' ואתחנן ו' ושם נאמר וזאת החקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם לעשות בארץ:
וא"כ מזה ילפינן דמי שאינו מצוה במשפטים אינו במצות וחקים לעשות והיינו בקי"ע אלא רשאי לבטל בשוא"ת אבל מזה אין אנו יכולין ללמוד דגם על לא תעשה לעבור בקו"ע אינו מצוה וא"כ דינו של ס' המכריע והפרי מגדים אמת ואפי' הכי גם מה שכ' בנודע ביהודא שם יש לקיים דלהנ"ל לא תליא אם הוא עשה או לא תעשה אלא אם היא קום עשה או שוא"ת וממילא לאו דלא תסור אם הוא נמשך על מצות עשה והביטול הוא שוא"ת גם כן אינו מצוה עליו. ואם כן לפי זה אתי שפיר כמסקנת הפרי מגדים דסומא בר שליחות לכולי עלמא:
אמנם אפי' לא נימא כן מכל מקום אם אמרי' כמ"ש להוכיח בסימן אבן העוזר באורח חיים סי' קפט דגם אתם ב"ב הכונה למעט דוקא היכא דאיכא תרתי לריעותא שאינו ב"ב וגם אינו ישראל ואם כן בודאי סומא לכולי עלמא הוא בר שליחות אלא אפי' אי נימא דלא כדבריו שראיותיו אינן מוכרחות דמה שהקשה א"כ בקדושין דף מ"ב דפריך לר' שמעון גם אתם למה לי דנימא דבא למעט מומר איכ"ל כ"ל כיון דגם מומר חייב במצות וגם הוא ב"ב אלא שאינו חושש לברית ולכך נקרא אינו ב"ב כדאמרי' וקי"ל ביו"ד סי' ב' מי שאינו חושש לזבוח לא מקרי בר זביחה הכא נמי לא מקרי בן ברית מכל מקום אי אפשר למעטו מאתם גם אתם דמאי פסקא דאתם אינו כולל גם מומר ולכך ע"כ רק גוי ממעטינן מאתם מה אתם ב"ב דהיינו מחוייבים בברית לקיים המצות כך שלוחכם כו':
וכן מה שהקשה עוד שם באבן העוזר מ"ש דדרשינן מאתם מה אתם בני ברית ולא דרשינן מה אתם ישראל ז"א דמאתם בני ברית מסתבר דבהכי תליא רחמנא דזה דמיא להסברא דמי שאינו בתורת אותו דבר אינו בר שליחות לאותו דבר וזה ידעינן מסברא אלא דהתם היינו דלא שייך גבי' כלל והדרש אצטריך היכא דשייך ביה אלא דאינו מחוייב בו קמ"ל קרא דמקרי אינו בתורת אותו דבר דגדול המצווה ועושה כו' וא"כ אפשר לומר דסומא לר"י דאינו מחוייב באותו דבר אינו יכול להיות שליח וכספיקא דפפ"ג מ"מ כבר כתבתי זה שנים רבות בחידושי למסכת גיטין דף כג ע"א דבמח"כ נעלם לכאורה מהפרי מגדים הש"ס מפורש בגיטין דף כג סוף ע"א דפריך ודחק שם למה תנן במתני' דסומא אינו נעשה שליח להביא את הגט ומאי קושיא לימא ר"י הוא ואינו נעשה שליח כסברת הפרי מגדים הנ"ל אלא ודאי דנעשה שליח:
ולכאורה אמרתי לישב דאפי' אם נימא בעלמא דאינו נעשה שליח מכל מקום היינו בכל התורה דילפינן מתרומה אבל גירושין. דכתיב שליחות בגופי' ושלחה וגם מסתבר בי' שליחות הואיל וישנו בע"כ כדאיתא בקדושין דף מב א"כ אין ללמוד מתרומה דממעטינן מגם אתם דדלמא גט שאני דישנו בעל כרחה וכיוצא בו כתב ההפלאה בקדושין דף מב דלענין קדשים י"ל דיש שליחות לגוי הואיל ורוב מעשיהם ע"י שליחות וכתיב שליחות בגופי' ובקדושין נהי דיש היקש ויצאה והיתה מכל מקום לא עדיף מתרומה וילפינן מתרומה דמפרש בה וכ"כ בפנ"י בגיטין דף ס"ה ע"א במשנ' קטנה שאמרה התקבל כו' דגיטין שאני אלא דקשיא לי על הפנ"י וההפלאה דא"כ מאי פריך בגיטין דף כג ע"ב על עבד מדרשת גם אתם דלמא גירושין שאני:
מיהו יש לישב ע"פ מ"ש המהרש"א בקדושין דף מב ע"ב בתוס' ד"ה נפקא כו' דמה שנעשה בע"כ אדרבא אינו ראוי שיעשה שליח א"כ לענין שליח דידה שהיא מתגרשת בעל כרחה אדרבה מכח כ"ש ילפינן מתרומה וקושית ש"ס בקדושין דף מב בקדושין מנ"ל וכ"ת מגירושין דלמא שאני גירושין דישנן בעל כרחה ולא תי' משליח דידה כבר תי' ההפלאה בקדושין שם דקושית הש"ס הוא על שליח ע"ש מיהו דברי הפנ"י שכ' כן על שליח דידה אינם מיושבין ועכ"פ עדיין שפיר יש מקום לומר דמתני' איירי בשליח דידי' דליכא למילף מגם אתם ופריך שפיר למה סומא אינו בר שליחות יש כן לישב דברי הפמ"ג:
ובזה הי' מיושב מה שדקדקו התוס' שם ע"א בד"ה נכרי למה צ"ל דנכרי אינו נעשה שליח משום דלאו בר התירא ת"ל משום גם אתם ולהנ"ל בשליחות דידי' גבי גט ליכא למילף מגם אתם וגם קושית המג"א והאהע"ז סי' קפט הי' מיושב מכל מקום לפי זה מתוס' ומג"א ואהע"ז מוכח דלא ס"ל כן וממילא לדידהו הי' עדיין הכרח הנ"ל מש"ס דגיטין דף כג מיהו אפשר לדחות דקושית הש"ס היא סומא מאי טעמא לא דאי ס"ד סומא לא מטעם ר"י וכנ"ל א"כ הוי לי' למתני נמי הכל כשרין לשליחות הגט חוץ מסומא אלא ע"כ דלאו ר"י הוא ולעולם לר"י סומא לא נעשה שליח:
איברא דקשיא לי דאי נימא כס"ד דפרי מגדים, א"כ מאי פריך בקדושין דף מב ע"ב לר' שמעון למה לי גם אתם דלמא ר"ש ס"ל כר"י ובא למעט דתרומתו תרומה דישראל הוא ואפ"ה ממעטינן לי' מאתם דבעינן דומיא דאתם ואתם פשיטא דלר"י לא קאי על סומא דפטור מן המצות אלא ע"כ דלר"י נמי בר שליחות הוא והטעם ע"כ משום דל"ת מחוייב וכנ"ל ומוכרח כמסקנת הפמ"ג דסומא נעשה שליח ויכול לעשות שליח לכל מילי ואפי' לר"י כנלפענ"ד ומ"מ י"ל התם לר"ש דסובר בר"ה דף לג דנשים סומכות רשות וה"ה אי ממעטינן סומא מ"מ מצוה איכא ולכך מקרי ב"ב אבל לר"י דסובר אין נשים סומכות רשות איכ"ל דלא חשיב ב"ב ועיין בשאג"א סי' קד איך פסקינן אי נשים סומכות רשות או לא ובמקום אחר הארכתי בזה (וע' בחאו"ח ס' שכז):