מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה סו
לברר הדין אי רשאין לכתוב שטר קדושין או גט על איסורי הנאה:
הנה באה"ע סי' ל"ב סעיף ד' הביא בהגה"ה די"א אם כתב שטר קדושין על איסוה"נ הוא פסול ובסי' כ"ח סעיף כ"א כ' בהגה"ה דאם אסרה על עצמה בהנאה נכסי פלוני אם קידשה בשטר הוי קדושין והחמ"ח שם ס"ק מא תמה שדין זה הוא מתשובת הרשב"א בסימן תר"ג ושם מבואר בהיפוך דבכתב שטר קדושין על איסור הנאה דאור' אינה מקודשת ותקשה דהרי בסי' לב הביא בשם י"א דעל איסוה"נ פסול וע"ש בב"ש ס"ק נ"ו. והנה לענין גט פסק באהע"ז סימן קכד סעיף א' דאם כ' גט על איסוה"נ דכשר אלא שהרמ"א שם מחלק בין איסוה"נ אשר מצוה לבערן או לא ודברי הרמ"א האלו כתבתי לבאר במקום אחר (עיין ) וכבר היא נדפסת בשמי במכתבי ש"צ. ועכ"פ לפי לשון הש"ע משמע דאפי' באותן שאינו מחוייב לבער דוקא בדיעבד כשר:
אמנם מלשון הרמב"ן והטור משמע דאפי' לכתחל' כותבין עליהן וכ' הב"ח שם אע"ג דהתוס' בגיטין דף כ' ע"ב ד"ה בכתובות כו' כתב לכתחלה אסור דקא מתהני מאיסוה"נ מ"מ ס"ל לרמב"ם וטור דשרי דהוי אפשר ולא קמכוון דשרי ובגט פשוט שם בסי' קכד השיג על הב"ח דזה לא מקרי אינו מכוון דהרי מכוון הוא לתחוב עליו את הגט ומרוויח עי"ז דא"צ לנייר אחר ע"ש ובגט פשוט כתב טעם אחר להתיר לכתחלה משום דהוי מצוה ולאו ליהנות ניתנו אלא דאח"ז כ' עוד דזה הוי א"ש אם מצא בה דבר ערוה אבל בהקדיחה תבשילו איכ"ל דלא הוי מצוה ואי משום הא לא ארי' דנהי דאינו מחוייב לגרשה, מ"מ אם מגרשה כדין מצוה קא עביד כמו טבילה דאיתא בר"ה דף כח דחשיב מצוה לאו ליהנות נתנו אע"ג דאין חיוב לטבול אלא אם ירצה למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ואפ"ה חשבי' לי' למצוה וה"נ גט והרמב"ם מנה במנין תרי"ג מצות גט ג"כ:
ולפענ"ד דכוונת הב"ח הוי שפיר דכתיבת הגט על איסוה"נ יש ב' הנאות א' הנאת הגט כיון שהוא צריך עתה נייר לצורך הגט והוא נהנה בזה שכותב את הגט על איסוה"נ והב' מאי שהוא נותן האיסוה"נ לאשתו דהרי איסוה"נ אסור מה"ת למכור או ליתן וכמ"ש המל"מ בפ"ה מה' יסודה"ת ובגט צריך ליתן לה הנייר כדאיתא בגיטין דף כ' דאם התנה דהנייר שלו הגט פסול וא"כ יש חשש על נתינת האיסוה"נ אל האשה אמנם ע"ז דהוא נהנה ממנו הנאת הגט ע"ז גם להב"ח פשיטא לי' דמותר מטעם מלל"נ ואע"ג דמ"מ לכתחלה אסור בשופר של ע"ז דגוי איכ"ל דהתם שאני ומשום דמאיס. אמנם עדיין יש חשש איסור במה שנותן להאשה וזה מקרי הנאה וע"ז שפיר כ' הב"ח דהוי לא קא מכוון ושרי ולכך מותר להרמב"ם והטור אפי' לכתחלה ולהש"ע אסור לכתחלה משום דמאוס למצוה או משום דמחזי כנהנה וכמ"ש הרשב"א המובא לקמן ביבמות:
ועפי"ז נראה להבין דברי הירושלמי שהביא הרשב"א בתשובה בסי' תרג דבירושלמי פ"ק דבקדושין פליגו תנאי בזה אי גט על איסורי הנאה כשר ואיתא שם דלמ"ד דאין הגט כשר ה"ה לענין שטר קדושין והרשב"א כ' דאפשר לחלק בין גט לקדושין ולא ביאר החילוק ולא כתב לבאר הירושלמי ולפענ"ד דעל פי האמור למעלה מבואר דכל מ"ש למעלה שייך בגט אבל בקדושין לא מבעי' לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות דאין מצוה בקדושין דאפי' בפילגש יכול לקיים מצות פרו ורבו אלא אפילו אי אמרינן קדושין מצוה מ"מ בקדושין מלבד המצוה הרי הוא קונה האשה עי"ז והרי אסרו לקדש אשה בשבת ויו"ט משום דהוי כקונה קנין ובתוס' בחולין דף ד' ע"ב בד"ה מותר מיד הצרכו לדחוק למה אין האשה אסורה משום חלופי חמץ ועכ"פ כיון דע"י איסוה"נ הזה קונה קנין דאשה ולכך פשיטא דאסור לכתחלה לקדש אותה בשטר של איה"נ:
אמנם בדיעבד אי מהני נראה לפום מאן דס"ל בחו"מ בסי' ר"ח דמקח הנעשה באיסור לא מהני משום דקי"ל כרבא דס"ל דכל מלתא דא"ר לא תעביד א"ע לא מהני וא"כ ה"נ לא מהני (ומ"ש בהפלאה בקדושין דף נו דהואיל ואצלה אין איסור לקבל לא שייך לא מהני לא זכיתי להבין דגם בנשבע שלא למכור אין איסור על הלוקח ואפ"ה לולא שבדה הוא האיסור כ' הפוסקים דהוו אמרי' לא מהני וע"כ דהתוס' קדושין דף נ"ו ע"ב אזלו לאביי וא"כ לפי"ז יש סברא לחלק בין גט לקדושין וקשיא על הירושלמי וצ"ל או דהירושלמי קאי לאביי דסובר אי עביד מהני אבל יותר נראה דהירושלמי קאי לר' יהודא דס"ל דשא"מ אסור ולדידי' גם בגט אסור וכמ"ש בב"ח הנז"ל: וא"כ אתי שפיר דאם בגט בדיעבד מותר גם בקדושין בדיעבד מותר ובהיפוך אי בגט בדיעבד אסור גם בקדושין בדיעבד אסור אבל לדידן דקי"ל כאביי וקי"ל כר"ש דדשא"מ מותר א"כ שפיר יש לחלק בין גט לקדושין ונכונים פסקי הרמ"א:
ועפי"ז יש לישב גם דברי הרמ"א בסי' כח סעיף כא הנ"ל דהנה הרא"ש בתשובה כלל ז' סימן א' כתב דהיכא דיש אפשר להתיר אמרינן אע"מ ועיין בתשובת מרן חת"ס סי' ו' ובתשובת נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' קכ"ט שהאריך בענין זה וא"כ שם בסי' כח דמיירי בנדר דיש לו מסתמא היתר דאמרינן אע"מ ולכך פסק דבשטר כשר אבל רשב"א בתשובה לפי הנראה שם סימן תר"ב מיירי בנדר שא"א להתיר כגון ע"ד רבים ולכך שפיר פסק דבכתבו כה"ג על איסוה"נ פסול כנלפענ"ד נכון ובתשובה (סי' ר"י לחאו"ח) גם רציתי לחלק בזה אבל בדוחק אבל לפי הנ"ל א"ש טפי:
ובס' גט פשוט כתב דמ"מ אסור לכתחלה לכתוב גט על איסוה"נ דאפי' אי חשבי' לי' כמצוה ולאו ליהנות נתנו מ"מ לכתחלה אסור ומהא דקי"ל בנודר הנאה ממעין מותר לטבול בו בימות הגשמים מוכח דאפי' לכתחלה שרי והא דאסור בשופר של ע"ז לכתחלה הוא משום דמאיס. מיהו הרשב"א ביבמות דף קג ע"ב כ' ב' טעמים א' טעמא משום מאיס ועוד מדמחזי כנהנה מאיסוה"נ ולפ"ז לעולם אסור לכתחלה ועיין בהגהות מלמ"ל פ"ה מאישות דין א' בתוך ד"ה ודע דסברת הרא"ש כו' דאוסר לכתחלה אע"ג דלאו ליהנות ניתנו ע"ש מה שהקשה ולא הביא הא דנודר הנאה ממעין וצ"ע: