אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה נו

תשובה נה

הנה הרמב"ן כ' דהרי"ף ספוקי מספקא לי' אי חופה קונה' כר"ה והשעה"מ הקשה עליו דהרי כל הלימוד דר"ה שייך דוקא אי אמרי' כר' טרפון כו' לא אמרי' דיו ע' בקדושין דף ה' בתוס' ד"ה חופה שגומרת כו' וכן העיר הפ"י שם בזה ולפענ"ד נראה לישב דהנה המהרש"א כתב בכוונת התוס' דס"ל דלענין קנין א"צ לימוד דודאי חופה עדיף מכסף ועיקר הלימוד אצטריך לענין גומר והנה בכל הקנינים לא מבעי' לר"ל דס"ל בב"מ דף מ"ז ע"ב דמשיכה עדיף מכסף אכן אפילו לר"י מ"מ במידי דלא מיחסרא ממון לכ"ע משיכה קונה אפי' למ"ד דאין גוי קונה במשיכה כ' מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' ש"י (הובא בתשובה הקודמת) דבלקיחתו לביתו ממש ודאי מועיל אי לא מיחסרא ממון ולכך ממילא מסתבר דיהא החופה קונה:

וא"כ לדעת התוספ' הרא"ש שהביא השעה"מ דר"ה ס"ל רק דקונה לכאורה לא הי' צריך למילף מכסף דאינו גומר אלא מסברא הנ"ל שזה הגמר מצד עצמו באמת וקשה למה לי' לר"ה הק"ו (ואפשר דמסברא ליכא למילף דאיכ"ל אמה עבריה תוכיח דאינה נקנית במשיכה ולא בהבאתה לבית והוקשה לאחרת ולכך צ"ל מהא דגומר וא"כ אינו דומה לאמה ושוב נילוף מסברא אבל לשון ר"ה לא משמע כן) ונראה דר"ה לטעמי' דס"ל לקמן דף מ"ז ע"ב דהשואל קרדום מחברו בקע בו קנאה וכ' הריטב"א דס"ל לר"ה כיון דאין גוף הקורדם נקנה אינו מועיל משיכה וה"נ י"ל דסברת ר"ה לענין אשה שהרי אין גופה נקנה לו ממש אינו מועיל ההבאה לביתו:

וכל זה לר"ה לשיטתו אבל אנן דקי"ל גם בשואל ובכל הדברים מועיל משיכה מסברא ידעינן דחופה דהיינו כמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות דמסרה האב לו והכניסה לביתו ולרשותו ולא מיחסרא ממון איכ"ל דלדידן קונה מסברא וכמ"ש המהרש"א ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ן דאיכ"ל דהרי"ף מספקא לי' וס"ל כר"ה מסברא ומיושב קושית השעה"מ ולפמ"ש המהרש"א י"ל דהרי"ף סובר דקונה ואינו גומר ולר"ה אפילו גומר ולכך לא הביא דברי ר"ה משום דלא ס"ל כוותי' לגמרי לענין גומר ולא הביא למעוטי חופה משום דקונה:

ועוד כתבתי בחידושי לישב דלכאורה י"ל דחופה גומר מצד כל העומד להבעל כבעילה דמי למאן דס"ל כר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי היינו היכא דמצוה היא לעשות כן וה"נ נקרא בעילת מצוה ולפ"ז לפמ"ש הר"ן כתובות דף ע"ד גבי קדשה ע"ת ולקמן במכילתין דהא דאמרינן ביאה אירוסין עושה היינו בבא עליה בבית חמיו אבל בהיתה בביתו לכ"ע ביאה נישואין עושין קנין וגם גמר וא"כ אי נימא כר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק א"כ חופה הראוי לביאה קונה וגומר מצד הסברא ולמה לי' לר"ה ללמוד זה מקו"ח וע"כ או דלא ס"ל כר"ש או דס"ל דאפילו חופה שאינה ראוי לביאה קונה או גומר וא"כ ע"כ אינו מטעם הנ"ל ולזה הוצרך לילוף מק"ו וע' בב"ש באהע"ז סי' קנ"ד סק"ב דהאריך להכריע אי הרמב"ם סובר כר"ש וכן האריך שם הפר"ח דיש סתירה בדברי הרמב"ם בזה ועכ"פ אי קי"ל. דכל העומד לעשות הוי כאלו עשה איכ"ל דס"ל כר"ה ולא מטעמי' ושפיר פסקו הפוסקים דאיכ"ל דמספקא לן:

ולפ"ז א"ש מאי שהקשה הק"נ בריש פרק אע"פ לדעת הרמב"ם דבעינן חופה הראוי לביאה א"כ מאי פריך שלש תנן ולא ד' הא שלש קונין אפילו באינו ראוי' ולהנ"ל איכ"ל דר"ה (דהוא תלמידו של רב דס"ל דיש חופה אפילו לפסולות וא"כ לא בעי' ראוי' לביאה) דלא יליף משום כל העומד ע"כ דסובר דאפילו באינו ראוי לביאה נמי גומר וקונה והרמב"ם קאי לדידן דלא ס"ל כר"ה ותקשה לי' באמת למה גומר ואינו קונה וס"ל דדוקא אם קנה אותה כבר ע"י קדושין ואינו בחזרה ועומדת ומצוה לבוא עליה ולכך גומר אבל אם לא קידשה ואפשר בחזרה אינה עומדת ואינה מצוה עדיין לבעול ולכך אינו קונה אבל אם כבר קידשה א"כ היא עומדת ומצוה איכא ס"ל כל העומד כנלפענ"ד וממילא מיושב נמי קושית השעה"מ על הרי"ף הנ"ל דהספק אולי מסברא סובר כר"ה ובחידושי ר"פ אף על פי כתבתי לישב שיטת הרמב"ם במה דס"ל דחופת נדה אינו קונה:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה