אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה נה

תשובה נד

בעזהי"ת פה חוסט יום ה' לסדר כי תצא שנת תרל"ח לפ"ק יע"א. כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב המאוה"ג המופלג מוהר"ר יוסף וואלדמאן נ"י אבדק"ק העלמיץ יע"א.

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד אשה שהיה לה טבעת למשכון מן הגוי על איזה זהובים כסף והחתן של האשה דחק עליה ליתן לו את הטבעת והיא לא רצתה ופעם אחד חטף ממנה וברח עם הטבעת בלי רצונה ואח"כ קודם החתונה שהיה צריך אבי הכלה ליתן הנדוניא שמונים זהובים כסף וחסרו לו מן השמונים חמשה ז"כ ואמרו החתן וגם הכלה שיהיו אלו החמשה זהובים כסף בעד הטבעת ואח"כ קידש אותה באותה טבעת ונולד עכשיו ערעור שהקדושין שנתקדשה בטבעת ההוא לא הוי קדושין משום דהיה גזל ולא היה של החתן אלא של הגוי והכלה לא היתה יכולה למכור את הטבעת ומעלתו נ"י האריך וכתב שלדעתו הוי קדושין מצד ג' טעמים אחד מצד דברי הש"ע באהע"ז סי' כ"ח סעיף י"ב בדבר שהוא של נכרי יכולין לקדש בו והשני דהוי כמלוה על המשכון ורשאי המלוה לקדש אשה בו כמבואר בסעיף י"א גבי מלוה על המשכון אם קידשה באותה מלוה והחזיר לה את המשכון דלכ"ע מקודשת וה"נ האשה היא חייבת להחתן על המשכון חמשה ז"כ וקידש באותה מלוה והחזירה לו המשכון ומקודשת והשלישית דלא גרע עכ"פ משאלה וי"ל לכל הפחות דבתורת שאלה יהבה לי' עכ"ל בקצרה:

ולפענ"ד הדבר צ"ע והקדושין הם עדיין ספק דגם דגוף הדין שפסק בסעיף י"ב הנ"ל במוכר משכון של גוי יכול הלוקח לקדש בו וכ' בחמ"ח דה"ה המלוה עצמו דעיקר דינא ילפינן מתשובת מהרא"י סי' קל"ח דגזל נכרי הוי רק מדרבנן ובנוב"י ח"ר בחיו"ד סי' פ"א כתב דגם להרמב"ם יש לצדד כן ולדעתי הדבר עדיין קשה דהרי המג"א הביא בסי' תרל"ז ס"ק ג' דאפי' למ"ד גזל נכרי שרי מ"מ לא מקרי לכם ועוד הביא שם דיעות דגזל עכו"ם אסור וא"י ברם בדבר דבעינן לכם וגוף סברת הס' יראים שהביא המג"א צריך ביאור. ואני אמרתי להסביר דבריו (וע' בס' יום תרועה בר"ה דף כ"ח ע"א) דבודאי אף דגזל עכו"ם מותר מ"מ אם אותו גוי חטף את שלו בודאי אין מוציאין ממנו וא"כ הא אמרינן בב"מ דף ו' ע"ב דאם נימא דתקפו אין מוציאין לא מקרי שלו והוי כפוטר עצמו בממון של כהן וא"כ ה"נ כיון דאי חטף הגוי לא היו יכולין להוציא מידו ושפיר כ' בס' יראים דלא מקרי שלו אפילו אי גזל עכו"ם מותר:

והנה בתשובת מהרא"י תשובה קל"ח שממנו מקור דין זה כ' הטעם להיתר משום דהוי כהפקעת הלוואתו דמותר בגוי יעו"ש והובא בחמ"ח וגם זה אין הדין ברור והרמב"ם לא הביא כלל דין זה דאיתא בב"ק דף קי"ג דהפקעת הלוואתו מותר והיש"ש פסק דהפקעת הלוואתו ג"כ אסור והובא בפוסקים בחו"מ סי' שמ"ח. וגם מ"ש מטעם שני דהוי כמקדש במלוה שהיא חייבת לו ויש לו עליה משכון דקי"ל דמקודשת ועוד טעם שלישי משום דקידשה בהנאת קישוט דלא גרע משאלה זה ג"כ אינו מוסכם דלפי הנראה לפענ"ד דאפילו לפי דבריו הוי כקידושין בלא עדים דהרי לפני העדים אמר שהטבעת הוא שלו ואינו מקדש אותה במלוה ולא בהנאת קישוט ואע"ג דהיא ידעה שאינה שלו אבל באמת גם העדים צריכין שידעו מזה:

ועוד מטעם אחר דהבעל לא זכה כלל בהמשכון לפי דעת הרמב"ם המובא בנמוק"י בסוגיא דהילך דס"ל דמשכון אינו נקנה אלא במשיכה והמעות שהיא חייבת לו גרע ממלוה דאפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דקונה במלוה אבל במלוה כה"ג שלא היה מעולם מלוה שאם היו רוצים לבטל השדוכין היו יכולים בכה"ג גם הרמב"ם מודה וא"כ המשכון לא נקנה לו כלל והטבעת עדיין שלה וגם הנאת שימוש וקישוט הוא שלה ואפילו כשהיה בידה בגזל ולאח"כ לא קנה ולא עשה שום קנין וכדלעיל ונהי דיש פוסקים החלוקים על הרמב"ר וגם בס' קצוה"ח סימן ע"ב תמה עליו מכמה דוכתי יעו"ש מ"מ מידי ספיקא לא נפקא:

ולכאורה הי' אפשר לומר דאם הוא בחצרו של אדם גם חצרו קונה לו לדעת הרמב"ר ג"כ וכן לפמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בה' בכורות סי' ש"י דאם הכניס חמץ לגמרי לתוך ביתו עדיף ממשיכה דאפילו בגוי מהני, וא"כ אפשר דגם להרמב"ר אמרינן כן מ"מ הרואה דברי הנמוק"י יראה דלא ס"ל לחלק וא"כ לדידהו לא קנה הבעל את הטבעת כלל לא בתורת גזל ולא בתורת משכון וא"כ לדעתי אין הקדושין קדושין דלכל הפחות מידי ספיקא לא נפקא ובלא"ה הוא ספק ובאהע"ז סימן כ"ו הביא דעת י"א דחופה קונה כו' והוי ספק וא"כ גם באשה הנ"ל כן וצריכין לקדש אותה פעם אחרת מספק וא"צ שבע ברכות מחדש כדאיתא באהע"ז סי' ס"א סעיף ד' בהגה"ה ואפשר עי"ז יהי' שלום ביניהם ויהי' זיווגם עולה יפה ורק מצד שהקדושין לא היו כדינם היה קטטה וקטגוריא ביניהם כנלפענ"ד. והי' לו שלום מנאי: הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה