מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה נד
בעזהי"ת אור ליום ו' עש"ק פ' בחקותי שנת תרנ"ה לפ"ק פה חוסט יע"א: החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג מוהר"ר זוסמאן סופר נ"י האבדק"ק האלאש יע"א.
מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לבאר לו דברי הרשב"א בקדושין דף ט' דמביא מהירושלמי דאם היא אומרת תן סלע לעני ואתקדש אני לך מקודשת דחד טעם הוא דהנותן נעשה שלוחה ליתן לעני דהאיך שייך שליחות בממון שאינו שלו לא ידעתי מאי קשיא לי' שכיון שהוא נותן ממון לאחר ע"פ דיבורה הוא כשלוחה לענין זה שהיא מחוייבת לשלם מצד ערב כדאיתא לעיל בקדושין דף ט'. ובאמת אין צריך לזה שליחות ממש וכיוצא בזה פריך בריש פ' המדיר ופרנס לאו שליחותא קא עביד ובירושלמי ר"פ האיש מקדש האריך בזה דקאמר שם דאיכא בינייהו בין הנך תרי טעמי שמביא הרשב"א אם החנווני חרש יעו"ש:
ולכאורה תמוה הא בברייתא מיירי לענין יי"נ דהחנוני הוא גוי ואין שליחות לגוי ולכאורה מוכח מירושלמי הזה כדעת רש"י ב"מ דף ע"א ע"ב דיש שליחות לגוי לחומרא אפילו בשאר ענינים ולאו דוקא ברבית ואני כתבתי בחידושיו לכתובות ר"פ המדיר על הא דפריך שם ופרנס לאו שליחותיה קא עביד כו' וכ' המל"מ בפ"ה מה' מלוה דין י"ד דקשה לכאורה מאי פריך הא אין שליחות לד"ע ותי' דכאן לאו מתורת שליחות אתאי' עלה דאפילו עשה מעשה קי"ל בעלמא כיון דע"י המדיר בא להמודר הנאה הרי נהנה ממנו ע"ש שביאר היטיב ולכך פריך שפיר ולפמ"ש י"ל קושית התוס' ד"ה ופרנס כו' מהא דאמרי' בע"ז דמותר לומר צאו ואכלו ואני פורע. ולהנ"ל י"ל בשלמא התם כיון דאין שלד"ע וגם אין שליחות לגוי אם כן השביעית והיי"נ אינם שייכים לבעה"ב ואע"ג שבא להם מצדו מאי בכך הרי הם גוים משא"כ כאן כיון דבא לה הנאה על ידו אסור דהרי נהנית ולא קשה קושית התוס' והנה בשמ"ק בשמעתין ראיתי כעין תי' זה:
ולפ"ז בחמץ בפסח בתינוק שא"י לאכול מצה היה מותר לצוות לגוי ליתן חמץ וכמ"ש המג"א סימן ח"ן סק"ט אמנם אי יש שליחות לגוי לחומרא איכ"ל דהגוי נעשה שלוחו ויהא אסור מדרבנן ולפ"ז איכ"ל דלכך לא ס"ל להתוס' בשמעתין תי' זה וכמ"ש דאפשר דס"ל דקאי לשיטת רש"י דסובר ב"מ דף ע"א ע"ב דיש שליחות לגוי לחומרא א"כ גם שם ביי"נ יהא אסור ע"כ הצרכו לתירוצים אלא דלפ"ז דמחלקי' בין הא דע"ז לדהכא. דהתם אינו מצווה ליתן איסור משא"כ כאן כל שנותן הוא איסור ולכך אסור כאן וממילא הוא הדין אי מצוה ליתן יי"נ יהיה אסור לכ"ע וא"כ שם בדין של המג"א דמצוה ליתן חמץ קשיא מנ"ל דשרי דהרי ביו"ד סי' קס"ט סעיף ה' ברמ"א מביא פלוגתא זו אי יש שליחות לגוי לחומרא וע"כ צ"ל כתי' התוס' וא"כ אי מפרש יי"נ או חמץ אסור ואיך התיר המג"א אפילו אם מפרש ליתן חמץ וצ"ע:
ומה שהביא להקשות מהירושלמי פ"ג מיבמות הלכה ב' כותי מהו שיעשה שליח דלכאורה מוכח דיכול לעשות שליח להקדיש והפוסקים פליגו בזה ולא אדע מה קשיא לי' הם פליגו אם עושה שליח להקדיש דמילי לא מימסרי לשליח אבל ליקח מבואר בקדושין דף מ"ב דאיש אחד לוקח בשביל כל המשפחה דהשליחות הוא גם על המעשה ואחתום בברכה המשולשת והיה לך שלום מנאי: הק' משה שיק מברעזאווע.