אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה נג

סימן נב

לברר דין שאילת שלום לא"א.

הנה באהע"ז סי' כ"א סעיף ו' פסק דאין שואלין בשלום אשה כלל אפילו ע"י שליח ואפילו ע"י בעלה אסור לשלוח לה שלום אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה וכ' הב"ח דהה"ד לשאול לאחר על שלומה מותר והחמ"ח שם סק"ז הקשה דהוא נגד הגמרא דקאמר ע"י בעלה שאני ולפענ"ד נראה נכון דעת הב"ח דהרי בש"ס אינו מבואר חילוק זה בין לשאול על שלומה ובין לשלוח לה שלום אלא שהתוס' ב"מ דף פ"ז ובקדושין דף ע' הקשו דבב"מ מתרץ דע"י בעלה שאני ובקדושין אמרו אין שואלין בשלום אשה כלל אפילו ע"י בעלה ותי' בב"מ דף פ"ז דדוקא לשאול איה פלונית שרי ע"י בעלה אבל לישאל בשלומה אפי' ע"י בעלה אסור ובקדושין כתב התוס' בלשון אחרת שאילת שלום מותר ע"י בעלה אבל לשלוח בשלום אסור אפי' ע"י בעלה:

ונראה דכוונת התוס' בין בקדושין ובין בב"מ חד מילתא היא וגם בב"מ כוונו לדבריהם שכתב בקדושין אלא דעל הש"ס גופי' קשיא דלמה הצרכו בב"מ לתרץ דע"י בעלה שאני הו"ל לתרץ דלשאול על שלומה בלשון איה שאני ואין לומר דפשיטא לי' דגם שאילת שלום בלשון איה אסור מנ"ל אם משמואל ע"כ שמואל מיירי משליחות שלום והרי אמרו בקדושין דלשמואל גם ע"י בעלה אסור וא"כ שמואל לא מיירי משאילת שלום כעין איה היא דמותר ע"י בעלה ואי מסברא ידע דאסור א"כ לא הוי ליה לאתויי כלל הא דשמואל להקשות מיני' אלא הו"ל להקשות מסברא ותו קשיא לי על מ"ש הפנ"י בחידושיו לקדושין שם דלפי הנראה הא דלא אמר לי' ר"י מיד מהא דשמואל דאין שואלין בשלום משום דמעיקרא סבר דבעצמו דאורחא הוא וחייב אדם להקדים בשלום אפילו לגוי וכיון דדרך ארץ ואורחא הוא לית בי' משום הרגל חיבה פ"ש וא"כ בב"מ שם דג"כ אמרינן דדרך ארץ הוא לשאול לבעל על אשתו ולהאשה על בעלה וא"כ כיון דאורחא הוא לית ב' משום הא דשמואל ומאי פריך שם:

והנראה לפענ"ד דודאי שמואל לא פירש אלא משום דאמר אין שואלין בשלום אשה כלל לשון כלל שאמר או דבא לרבות כל ענין שאילת שלום אפי' שאילת איה או אפי' מאי דהיא אורחא דמלתא ודרך ארץ או דבא לרבות אפי' ע"י בעלה או דבא לבטל תרווייהו ולומר כל ענין שאילת שלום ואפילו על ידי בעלה דאמורא צריך לפרש דבריו ומדסתם אמרינן דכלל לאסור הכל אמנם כל זה לפי ס"ד ולכך פריך ב"מ דף פ"ז שפיר דהא אמר שמואל דאסור לשאול בשלום אשה כלל ונכלל בו כל ענין וגוונא דשאילת שלום וממילא אפילו מידי דאורחא או שאילת איה וכיוצא בכלל:

וע"ז משני ע"י בעלה שאני ר"ל דכלל רק כל ענין וגוונא דשאילת שלום אבל בעל אינו בכלל ולא נתרבה בלשון כלל ולעולם אמרי' לחומרא דכל ענין שאילת שלום אסור והיינו כדעת ר"נ בקדושין דף ע' דע"י בעלה לעולם שרי אבל ר"י דסובר ומסיק ואמר דכוונת שמואל בלשון כלל לרבות בעלה א"כ ע"כ כוונת שמואל דוקא על שליחות שלום דאסור ע"י בעלה אבל שאר ענין שאילת שלום כגון איה או מילתא דאורחא לא אסר שמואל דהרי מוכח מהמלאכים דע"י בעלה שרי וא"כ כיון דלמסקנא כה"ג איננו בכלל דברי שמואל שפיר קאמר הב"ח דאפי' לאחר מותר כנלפענ"ד נכון לישב דברי הב"ח ודברי הפנ"י הנ"ל:

ועפ"י דברי הפ"י הנ"ל שכתב דדבר דהוא אורחא לית בי' משום חיבה ולפ"ז מאי קאמר משום קול באשה הא קי"ל דוקא קול זמר ותירץ הרשב"א בברכות דף כ"ד השבת שלום גרע דאיכא חיבה וכיון דאורחא הוא אכתי קשה ואין לומר דבאמת ס"ל לר"י דכל קול הוי ערוה ואנן לא קי"ל כוותי' אלא כר' חסדא דאמר שם בברכות דף כ"ד ע"א שוק באשה ערוה דמיני' ילפינן דדוקא מידי דלאו אורחא הוי ערוה והה"ד בקול וכמ"ש הב"י באו"ח סי' ע"ה וזה נראה כוונת ספר מקראי קודש שהביא הברכ"י שם בסי' ע"ה שכתב דבאמת הרא"ש והרי"ף השמיטו בקדושין שם דברי ר"י בזה משום דלא קי"ל כוותי' ואם זה כוונתו מיושב קושית הברכ"י ממה שהקשה עליו וכן ראיתי בא"ר שם סק"ה שהביא בשם הב"ש דחייש באמת לקול גרידא:

מיהו תימה דא"כ מאי קאמר ר"נ לשדר על ידי שליח הא אכתי אסור להשליח לשמוע קול וע"כ כתי' הרשב"א הנ"ל וא"כ לדעת הפנ"י שכ' כיון דאורחא אין חיבה וכיון דדרך ארץ לומר צפרא למרא טב ולית בי' משום הא דשמואל דאין שואלין בשלום אשה וה"נ דאינו אסור משום אידך דשמואל דקול וצ"ל באשה ערוה החמיר שמא תוסיף אמרים לו מאי שאינו אורחא אבל נראה דזה שייך אי רואה את פניה או ידעה ומכירה כו' כעין דאמרינן במגילה דף ט"ו רחב בשמה ויעל בקולה כו' והיא דידעה ומכירה וכן אמרינן להסתכל בבגדי צבעונין דדוקא במכירה וכדקי"ל באהע"ז סי' כ"א סעיף א' אבל באינו רואה אותה בפניה ואינה מכירה נראה דאין חשש כלל. (וקשה לפמ"ש הרשב"א דקול בשאילת שלום גרע מאי ראי' מביא במגילה מיעל בקולה וכמו שפי' שם המהרש"א בחי"א הא שם ביעל הוי כשאילת שלום וצ"ל ג"כ דרק חיישינן קאמר):

ובלא"ה נראה הא דאין העולם נזהרין בזה הוא כמ"ש התוספת בקדושין דף פ"א ע"א לענין הא דאין משתמשין באשה דסומכין על אידך דשמואל דאמר הכל לשם שמים ופסקו הרמ"א באהע"ז סי' כ"א סעיף ה' בהגה"ה דה"ה בכל כיו"ב סמכינן ע"ז ובפרט כיון דאורחא הוא לית בי' משום חיבה והרהור וכבר כתב הריטב"א בסוף קדושין ואם מכיר בעצמו כו' שאין לבו מעלה טינא כלל מותר לדבר עם הערוה ולשאול בשלום א"א כו' וכמה מרבנן דמשתעו בהדי מטרנוחא כו' שהכל לפי מאי שהוא אדם ושיש לחוש להרהורא אצלו (כעין דאיתא באו"ח סי' ע"ה לענין שער ובשר כו') והמקדש עצמו בדבר המותר לו וראוי לו קדוש יאמר לו והנלפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה