מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה נ
בעזהי"ת פה יערגין יום ד' אייר ת"ר לפ"ק סוגיא דתרי ותרי.
בכתובות דף כ"ב ע"ב בטעמא דר"מ ב"י שם פליגו הפוסקים האחרונים וע' בפ"י שהקשה ב' הסוגיות אהדדי דב"ב דף ל"א אמרי' דטעמי' דרמב"י דנישאת ואח"כ באו עדים ל"ת משום זילותא דב"ד ומינה מוכח דאם באו עדים מעיקרא נמי מה"ת לא תצא בנישאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי דודאי משום זילותא לא התירו איסור דאורייתא וביבמות דף פ"ח ע"ב מוקי הש"ס ברייתא דדופנו כר"ע ב"י ובבאו עדים ואח"כ ניסת א"כ מוכח דלרמב"י מה"ת תצא בבאו עדים מעיקרא אע"ג דאומרים ברי וע"כ בניסת ואח"כ באו עדים דהדין דל"ת היינו משום הואיל וניסת בהיתר נעשה עתה על ידי הנישואין חזקת היתר במקום שהיתה בחזקת איסור א"א מן הראשון ולא משום זילותא דב"ד וקשיין ב' הסוגיות אהדדי:
ולפענ"ד נראה לישב דהנה הרשב"א בקדושין דף ס"ו כ' דהואיל וניסת בהיתר הו"ל כחזקת היתר ול"ת מזה הבא עליה והקשה השעה"מ בפי"ב מגירושין דא"כ מאי פריך ביבמות דף פ"ח על רב הבא עלי' בא"ת קאי הא שם איירי לפום פשטא בניסת ואח"כ באו עדים וא"כ אית לן חזקת היתר ואין כאן אשם תלוי דמוקמינן אחזקה ע"ש ולפענ"ד אפי' אי אמרינן כסברא הנ"ל דחשבינן לזה כחזקת היתר מ"מ למ"ד ביבמות דף ל"א ע"א דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא וא"כ הנך תרי סהדי שאומרים נגד החזקה הם עוקרין להחזקה וכמ"ש רש"י שם א"כ כמו וכשם שהעדים הראשונים האומרים מת עוקרין לחזקת אשת איש ה"נ עדים האחרונים האומרים לא מת עוקרין לחזקת היתר אשר נעשה ע"י הנישואין וא"כ שוב הוי ספק השקול וספיקא דאורייתא:
וא"כ לפמ"ש הרשב"א דקושית הש"ס דהבא עלי' באשם תלוי קאי הוא אליבא דמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא וכ"ש ביבמות שם דקאי אליבא דרב ורבה. הרי כל מילי דמר עביד כרב ואפ"ה ס"ל ביבמות דף ל"א דתרי ותרי ספיקא דאורייתא וא"כ פריך שפיר כיון דספק שקול הוא א"כ הבא עלי' באשם תלוי קאי ומיושב קושית השעה"מ דבאמת הרשב"א קאי אליבא דהלכתא דתרי ותרי ספיקא דרבנן דמה"ת אוקמינן אחזקה ע"ש והש"ס קאי אי ספיקא דאורייתא הוא וא"ש:
אמנם לפ"ז למ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא קשה לן מאי טעמי' דרמב"י דבין בבאו עדים מעיקרא דלית לן חזקת א"א דהתרי עקרו להו ובין בניסת מעיקרא דלית לן חזקת היתר ע"י הנישואין דתרי דאמרו לא מת עקרו לי' החזקת היתר וכאלו היא תחתיו בזנות א"כ קשה מ"ט דר"ע ב"י ולמה חילק בין באו עדים ואח"כ ניסת או בהיפוך דמ"ש הלא באמת תרווייהו שוין וע"כ צ"ל דטעמי' כדאיתא בב"ב דף ל"א דגם ר"מ בר"י מודה דמה"ד מהני ברי לי ואפי' אם באו עדים מעיקרא רק דמדרבנן חיישינן ובדרבנן לא מהני ברי לי ואפילו ניסת תצא ובניסת קודם לא גזרו רבנן משום זילותא וא"כ בזה תליא הסוגיא דב"ב דפריך רבא לר"נ סבר רבא דתרי ותרי הוי ספיד"א ולכך שפיר הוכיח דטעמא דרמב"י הוא משום זילותא דב"ד אבל לפי מאי דמסיק דכ"ע דלזילותא דב"ד לא חיישינן איכ"ל דאפי' רמב"י סובר כן אלא דהטעם כפי תי' והאבע"א ביבמות דף פ"ח הנ"ל דמה"ת לא מהני ברי לי ובתרי ותרי מוקמי' אחזקה וא"כ שפיר י"ל כסברת הרשב"א הנ"ל:
מיהו גוף הסברא שכתב הרשב"א הנ"ל דהואיל והחזיקו ע"פ עדים הראשונים הוי כחזקת היתר הרשב"א גופי' בחידושי' לכתובות דף כ"ו ע"ב מיאן בזה והביא ראי' מסוגיא דב"ב הנ"ל דאע"ג דאחתינהו ר"נ ע"פ עדים אפ"ה אמרי' אנן אחתינהו ולא חשבי לה לחזקה ולכך אנן מסקינן לי' מההורדה וא"כ הה"ד ביבמות דף צ"ג ע"ב גבי אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך כו' היה לן לומר דתצא דחזקה הבאה ע"י העדים המוכחשים עתה דל אינהו ודל החזקה הבאה מכוחס וא"כ סתרו דברי הרשב"א אהדדי וצ"ע שהרשב"א כתב שם בקדושין בא"ד בעצמו וכמ"ש בכתובות הנ"ל דזה לא חשיב חזקה וא"כ אמאי לא תצא:
ומזה נראה דהפירוש בהרשב"א כמ"ש השעה"מ בשם מהר"י בי רב ע"ש ובניסת לעדים ואומרת ברי ע"ש והנה הא דמהני בשמעתין ברי לי נראה דהיינו לגבי דידה אבל לא להבנים דלהבנים אכתי תרי ותרי נינהו אי הם ממזרים או לא ולא דמיא להא דסוף פ"ק דכתובות דמהני ברי דידה לבתה דסתם מהימנת מטעם ברי ושמא משא"כ כאן דלא מהימנת להיות מותרת לעלמא אלא לגבי נפשה שאומרים שברי להם ואין לנו כח להוציא מהם. אבל הבנים אכתי בספיקייהו קיימא וכן ראיתי שכ' הנוב"י ח"ר בחאהע"ז סי' ס"ה וראי' לזה מיבמות דף צ"ג ע"ב דפריך מאי חזית דסמכית ותו ממזר ודאי הא הוי רק ספק ממזר ולפי' התוס' שם מיירי באמרה ברי לי ואפ"ה פריך דהולדות ספק ממזרים וא"כ מבואר דאע"ג דהולדות ס' ממזרים מ"מ אמרי' דלא תצא ואין להם לחוש לבנים דאינם מוזהרים בזה שלא יהי' ביניהם ספק ממזרת לעלמא כיון שהם יודעים שאינם ממזרים וכ"ש דהדין דס' ממזר מה"ת שרי וממזר ודאי לא הוי אפילו אי אמרי' דתרי ותרי מוקמינן אחזקה כמ"ש התוס' ס' בכתובות דף כו ע"ב ד"ה אנן וכו' משום דדייקו קצת מרעא לה לחזקת א"א ע"ש ולפ"ז משמע דאי לא אמרי' דדייקא מרעא לחזקת א"א הוי הבנים ודאי ממזרים ואפ"ה לא תצא משום דאינם מוזהרים על זה:
ולפי"ז לכאורה כהן שמוזהר שלא לחלל זרעו בעמיו ע' קדושין דף ע"ח ע"א א"כ כיון דאנן מחזיקין לבניו בתורת חללים א"כ הרי חילל זרעו בעמיו ויהא אסור לכהן אפילו באומר ברי לי וא"כ מאי פריך ביבמות שם דף פ"ח מברייתא דוקדשתו דרופנו דמוכח דלא מהני ברי לי דלמא כהן שאני משום הבנים (וראיתי בס' בית מאיר באהע"ז סי' קנ"ב שכתב דהבנים נמי כשרים ע"ש שדחה הראי' מיבמות והטעם דחזקה דאינה מקלקלה) ודוחק לומר דזה כוונת תי' הש"ס דאיסור כהונה שאני:
ולכאורה הי' משמע משם ראי' לדעת הרמב"ם בפי"ז מה' איסורי ביאה דכהן הדיוט אינו מוזהר על לא יחלל ע"ש ולדעת רש"י דברי לי היינו שאין לבו נקפו נמי סגי א"כ נמי א"ש דגם להבנים שייך לומר ברי לנו ואין לבבינו נוקף שאלמלא הי' לאבותינו חשש איסור לא עשו וקים לנו כה"ג מילתא הוא כדאיתא לקמן פ"ה ע"א דקים לן בגווי' מילתא היא וא"כ גם הבנים לא נתחללו לגמרי וא"ש ובלא"ה א"ש שם טפי לפרש"י מליתר הפירושים דיש לכאורה להוכיח כפרש"י דברי לי סגי אפי' באומר רק אין לבי נוקפי דלשיטת הר"ן וסייעתו דבעינן דוקא ברא לי שמת א"כ מאי פריך שם על רב מברייתא דדופנו דלמא הא דאמרי' דמהני ברי לי היינו ברי לי ממש שמת ובזה התיר רב אבל ברייתא דופנו אצטריך לאשמעי' באומר ברי לי שאין לבי נוקפי דהו"א שאין מוציאין כמו דס"ל לרש"י באמת כן או לכל הפחות הו"א שאין מלקין ועונשין ע"ז כמו שלא חייבה התורה אשם תלוי בכה"ג ולכך קמ"ל דמוציאין וליתר הפירושים צ"ל דזה נמי פשיטא דכיון שאינו יודע בודאי פשיטא דדופנו אבל רש"י לא ניחא לי' בזה דפשיטא מיהו לא הוי ומאי פריך אלא ע"כ דבאמת אפילו באמירת ברי כה"ג שאין לבו נקפו נמי מהני ופריך שפיר:
אלא דקשה עדיין דמנ"ל להקשות דלמא באמת בעינן דוקא ברי לי ממש ונראה דמשם הוכיח רש"י ז"ל דינו דאי אמרי' דבעי' דוקא ברי לי שמת א"כ ע"כ היא ידעה מעיקרא נמי מן המיתה ומתחלה כשנשאת קודם שבאו עדים והכחישוה ע"פ עצמה נשאת דלא היתה צריכה לעד ואיך נקט רב ל"ש אלא שנישאת ע"פ עד א' הרי הנשואין היו קודם שבא בעלה והיו הנישואין ע"פ עצמה וגם מתני' משמע שבאו ואמרו לה מת בעלה אבל היא לא היתה יודעת מזה כלום וע"ז קאמר רב דל"ש כו' אבל בב' עדים לא תצא וא"כ משמע נמי אפילו באינה יודעת ממיתת בעלה לא תצא וכיון שא"י ממיתת בעלה איך אפשר לה לומר ברי לי ואלא ע"כ דהפירוש דברי לה שאין לבה נוקפה דהיינו שע"י סימנים אומרת שיודעת שאין זה בעלה וכפרש"י שם ולכך פריך שפיר מברייתא דדופנו:
ובזה מיושב קושית הפנ"י דאמאי פריך שם מברייתא דדופנו ולא פריך כן בשמעתין ולהנ"ל א"ש דבשמעתין הי' אפשר לישב הא דדופנו בברי לי שאין לבי נוקפי ופלוגתא דר"מ ב"י ורבנן היינו בברי לי שמת אבל שם ליכא למימר כנ"ל דשם מיירי דהיא אינה יודעת מן המיתה ואפ"ה מהני וקשיא מברייתא דדופנו איברא דזה ליתא דודאי נראה דאפילו לשיטת הר"ן וסייעתו ברי לי שמת לאו דוקא אלא הה"ד אם היא יודעת ע"י סימנין מובהקין שאין זה בעלה הוי כמו יודעת ממש דסימנין מובהקין כמו עדים לכ"ע וגם הר"ן מודה שם ביבמות לפירושו של רש"י דברי לי היינו שמכרת אותו בסימנים שאין זה בעלה וא"כ אין כאן הכרח הנ"ל ועוד נראה אפי' לשיטת הר"ן אם האשה אומרת דקים לה בגווי' דעד זה דאינו משקר כעין דאמרי' לקמן דף פ"ה ע"א דקים לן בגווי' מילתא היא וחשיב כברי לי שמת ממש כיון דידוע לה אפילו להר"ן וא"כ א"ש שם ביבמות בניסת ע"פ ע"א ואפ"ה אומרת לי:
ועפ"י דרך החידוד אמרתי לישב קושית הפנ"י הנ"ל שהקשה אמאי לא הקשו כן מברייתא דדופנו בשמעתין דלכאורה יש להקשות מנ"ל להש"ס להקשות מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' בא"ת קיים דלמא הפי' בברייתא דשנים אומרים מת וב' אומרים נתגרשה הכל איירי באשה אחת וא"כ יש לן באשה זאת ס"ס ספק נתגרשה ואת"ל לא נתגרשה דלמא מת בעלה ולכך לא תצא ואפ"ה לרמב"י תצא הואיל וניסת באיסור והתוס' הקשו בד"ה הבא עלי' כו' דאמאי לא פריך הבא עליה בחטאת קאי ונראה לפי הנ"ל דקושיא חדא מתורצת בירך חברתה דהנה הש"ך ביו"ד סי' ק"י סק"ד העלה דבמקום חזקה לא אמרינן ס"ס דהיינו דהספק הראשון כמאן דליתא דמוקמי' אחזקה ולא נשאר כ"א רק חד ספק ולפ"ז א"ש דלא מצי הש"ס להקשות דהבא עלי' בחטאת קאי דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומה"ת מוקמינן אחזקה מ"מ הספק השני הוי כבר ספק השקול ואין כאן חזקה ולכך פריך רק הבא עלי' בא"ת קאי וא"ש:
ועפ"ז מיושב קושית הפנ"י דבשמעתין לא הי' אפשר להקשות מברייתא דדופנו דהיה אפשר לומר דפלוגתייהו דת"ק ור"מ בר"י היינו היכא דיש ב' כתות עדים באשה אחת וכנ"ל אבל בכת אחת גם רבנן מודה דתצא ובכה"ג אצטריך קרא דדופנו ולכך פריך שם על רב דסובר דאפילו בכת אחת שאומרים מת מהני ולא תצא ופריך שפיר מברייתא דדופנו מיהו קשה שם ביבמות דף פ"ח ע"ב דפריך על רב מאי למימרא מאי קשיא לי' דהרי מברייתא לא מוכח כיון דאיכא למימר דב' כתי העדים היו על אשה אחת וכנ"ל ובלא"ה נמי קשה שם מאי פריך א"ה מאי למימרא דלמא הברייתא הוי מוקמי' בהיתה בחזקת פנוי' ולכך ל"ת או כמ"ש המג"ש דלא היינו יודעים אם היתה פנוי' או אשת איש וקמ"ל רב דאפילו אם היתה בחזקת א"א מהני ברי לי וצ"ל דקושית הש"ס אי ס"ד דבברייתא יש לטעות קמ"ל רב א"כ הו"ל לקבוע מימרא שלו על הברייתא ולהודיע פי' הברייתא: