אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה מב

תשובה מא

בעזהי"ת חוסט יום ו' עש"ק וארא שנת תרל"ה לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להרב הדיין המופלג בתורה כש"ת מוה' אברהם אליעזר עקשטיין נ"י דיין דקהל ארטאדאקסען בפעסט יע"א.

מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ושם ביקש ממני לחוו"ד בענין עגונה אחת שבעלה הי' בבית האסורים בעיר סעגעדין ונקרא בשם בעריל גרויס וגם ראטר בעריל ושמעו בו שמת וחקרו אחר זה אצל השר הממונה על בית האסורים והשיב כי שנים היו שם אחד מטינע ואחד מגרויסווארדיין וזה שהיה מגרויסווארדיין שלחו לגרויסווארדיין להפפסטונג וזה שהיה מטינע מת ושלחו לגרויסווארדיין לראות את האיש שנשלח לשם וראו ומצאו שאין זה בעל האשה ההיא א"כ ע"כ זה שמת היה בעלה והוסיף עוד השר הנ"ל לכתוב שיחקרו אצל הראבינער אשר בסעגדין ומשם יקבלו טויטענשיין וכן היה ועתה הדבר ספק אם יש לסמוך על הנ"ל ומעלתו נ"י כ' שיש להתיר עפ"י מ"ש מהרי"ק בשורש קכ"א דערכאות נאמנים ועוד האריך מעלתו בזה:

ובאמת בגוף נאמנות הערכאות פליגי האחרונים בזה ומרן הגאון בחת"ס בחאה"ע סי' צ"ד קבע בו מסמורת וכ' שג' פעמים התיר ע"י עדות הערכאות ויעו"ש שהאריך וכן בסי' מ"ג ומ"ד וכן בס' שואל ומשיב חלק א' בחאהע"ז ג"כ פסק בכמה תשובות לסמוך על הערכאות בעדות אשה אבל בתשובת בית אפרים סימן ל"א וכן בתשובת אמרי אש חאהע"ז סי' כ"ה פקפקו בזה יעו"ש ונחזי אנן הנה מרן הגאון בחת"ס סי' מ"ג כ' הטעם לסמוך על הערכאות הוא כי הא דסומכין על הערכאות נאמרו בו שלש טעמים לדעת התוס' משום תיקון העולם משום נעילת דלת ולהג"א משום שלום מלכות ולרש"י משום דמצווין על הדינין מקרי אחיך לענין דין ובודאי גם לטעם התוס' דהוא משום נ"ד או להג"א דהוא משום שלום מלכות ע"כ צ"ל דמהימנו דבלא"ה לא עשו חכז"ל תקנה לשיקרא והראי' דהא במקום דמקבלין שוחד לא תיקנו ואלא ע"כ דגוי מהימן יעויי"ש:

ולכאורה קשה לי טובא דבודאי דברי מרן אמיתיים דלולא הערכאות מהימנו בודאי לא היו החכמים מתקנים מ"מ קשה כיון דמהימנו למה צריכין לתיקון חכמים וע"כ הא דמהימנו היינו משום אומדנא דלא מרעי נפשי' להעיד ולדון בשקר וזה רק אומדנא ובריש פרק המוכר פירות מדמה אומדנא לרוב וכיון דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ולכך הצריכו לעשות תקנה להאמינם וא"כ קשה דלפ"ז מוכח דלענין עגונה אינם נאמנים דהרי קי"ל בסוף יבמות דף קכ"א דבעדות נשים לא סמכי' על הרוב ולכך במים שאל"ס אשתו אסורה וכ"כ התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא וחוששין למיעוטא ומכ"ש לדעת הריב"ש סי' שע"ט דכ' הואיל ויש נגד ההיתר של עגונה ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א וב' חזקות עדיפא מרוב ולכך לא סמכי' במים שאל"ס על הרוב וא"כ אדרבה מוכח דגם על אומדנא אין סומכין בעגונה ואיך נסמוך כאן להתיר אשה על הא דלא מרעי נפשייהו ובממון לא סמכינן ע"ז משום דאין הולכין בממון אחר הרוב והצריכו שלום מלכות או נ"ד (ויש כאן איזה טעות בדברי המעתיק הראשון) ובשלמא לטעם רש"י שפיר איכ"ל דיש ללמוד מכאן דנאמנים אבל להנך פ' כנ"ל קשה לי:

ונ"ל לישב דברי מרן זצ"ל דהנה בס' בית אפרים פקפק על נאמנות הערכאות מפני שהדבר מסור ביד המשמשים שם שאין להם דין ערכאות (וס' בית אפרים אין בידי ורק בס' אמרי אש הביאו) ולפי ענ"ד אין זה פקפוק דהרי גם בשטרות המבואר בחו"מ סימן ס"ח העולים בערכאות היינו שאחרים שראו גוף המעשה הם העידו בפניהם ע"ש ואפ"ה אימת ערכאות עליהם ויראים מלהעיד שקר מכ"ש הנך משמשים שהם משמשים בדבר שיקרא על שם המלכות דאם יזייפו דבר מה בודאי עונשם חרוץ וגדול בודאי הם יראים ומתפחדים יותר משאר בני אדם וא"כ בודאי יש להאמינם יותר מלשאר עדים דקי"ל בחו"מ סי' ס"ח דנאמנים:

ועוד נראה לי דהרי התשב"ץ ח"א סי' ע"ד והריב"ש בסי' קנ"ה אי סמכינן במידי דעל"ג על ע"א מה"ת ע"ש ומובאים בקיצור בדברי מרן זצ"ל בחת"ס חאהע"ז סימן צ"ד ומ"מ היינו בדבר שא"א להתגלות ולהחברר מיד אבל בדבר שאפשר להתגלות ולהתברר מיד אם אמת היא בכה"ג כ' הש"ך בריש ס' צ"ח ביו"ד דאפילו גוי אינו מסלפ"ת נמי נאמן אפי' מה"ת ולכאורה קשה לי על זה מהא דאמרי' בגיטין דף י"ט דבשטרי פרסאה מקרי' לב' כותיים זה שלא בפני זה ואמאי צריך ב' הא אפשר להתגלות מיד ולש"ך בכה"ג גוי א' מהימן ונראה לישב דלאפוקי ממונא לא סמכי' אחזקה ואומדנא וכדלעיל ולכך בעינן דוקא ב' כותיים שיקראו זה שלא בפני זה ואז יהי' ב' אומדנות והוכחות ומועיל להוציא אפילו ממון וידוע דהמשמשין בבית האסורין שפיטעלער צריכין המשמשין להגיד דבר זה אם מת אחד מהם מיד וא"כ אז יוכל הדבר להתברר מיד ומהאי טעמא ראוי שיהיו נאמנים מצד ב' טעמים הנ"ל א' דהם כערכאות וגם דהיא מלתא דעל"ג מיד:

וא"כ י"ל מה שהקשיתי לעיל על דברי מרן ז"ל דלכך סמכי' בנידון של מרן זצ"ל ובכיוצא בהם על הערכאות משום דיש לאמירתם ב' מעלות א' מצד דאפשר להתברר מיד וב' משום דערכא' לא מרעי' נפש' והיינו אצל המשמשין ולכותב ס' הערכי יש ג"כ ב' מעלות א' מצד הערכאות והב' דכתיבתו הוי כמסלפ"ת וכמ"ש מרן זצ"ל וכתב תעודה טאדען שיין הנשלח מערכאות ויש לו ג"כ ב' מעלות שיוכל להתברר דיכול לשאול אחרים וגם מעלות הערכאות ולכך שפיר סמכי' בעדות אשה אע"ג דלא סמכי' על הרוב מ"מ כיון שיש ב' אומדנות בודאי סמכי' וא"ש ונכונים דברי מרן זצ"ל:

והנה בס' אמרי אש סי' כ"ה פקפק ג"כ די"ל דדוקא לענין ממון לא מרעי נפשייהו משא"כ לענין איסור וכבר ביאר מרן זצ"ל שם דאדרבה במילתא כזה להתיר אשה להנשא אם יבוא הבעל שאמרו עליו שמת יהיה להם על ידי זה חרפה ובושה רבה ובודאי לא מרעי. ובלא"ה הרי סתמה המשנה כל שטרות אפילו הוא שטר ע"ד המיעוט (ג"כ יש איזה גימגום כמובן) הם נאמנים וכ"כ מפורש בדברי מהרי"ק סימן קכ"א וא"כ נראה דיש להאמין לערכאות ומהרי"ק שם הביא ראיה מש"ס בגיטין דף י"א ומרן זצ"ל שם בסימן צ"ד ביאר ראייתו היטיב ולי נראה עוד יותר ראי' דנהי דאין למדין מן הכללות מ"מ החוץ הוא דומה להכלל ובשלמא אם הרישא דכל השטרות העולים בערכאות מיירי אפי' בענין או"ה שייך שפיר לומר דחוץ מגיטי נשים וש"ע דלענין איסור זה. לא מהני שטרי ערכאות וכדמסיק הש"ס משום דלאו ב"כ נינהו. אבל אי נימא דרישא איירי דוקא בממון אבל בעדות איסור אפילו בשטרי ראי' אינם נאמנים איך שייך לומר חוץ מגיטי נשים וכבר באר מהרי"ק שם דבריו מלתא בטעמא למה נאמנים וכבר כ' מרן זצ"ל סי' צ"ד דכבר עשה ג"פ הלכה למעשה להתיר ע"י הערכאות:

אמנם הא דנאמן הערכי דוקא בשטרות העולים בערכאות והעידו העדים לפניהם שראו גוף המעשה כדאיתא בחו"מ סימן ס"ח וא"כ הה"ד באיסור נראה דנאמנים דוקא בשטר הנעשה במקום הערכאו' וחתום בחותמיהון של הערכאות שנקרא אמט זיגעל אבל האמירה בע"פ אפילו במקומם אינו מועיל וכדאמרי' בפסחים דף צ"א דאם הבטיחו לאחד לצאת מבית האסורים דהדין דאין שוחטין עליו והביאו התוס' בשם הירושלמי מקרא דאשר פיהם דיבר שוא כו' ומטעם זה א"ש בגיטין דף כ"ח ע"ב דמוקי הא דתניא מקימנטריסין של נכרים דמיירי במסלפ"ת דליכא למימר משום ערכאות דבעל פה מהני ואע"ג דבעלמא עדות בע"פ עדיף אבל כאן דוקא שטר העומד ימים רבים בחתימתן הוא דלא מרעי נפשייהו:

ובזה נ"ל לישב דברי רש"י בגיטין דף ט' דמפרש הטעם דגם הם מצווין על דין והתוס' בב"ק דף פ"ח הקשו על רש"י מסוגי' דהתם דבעינן דוקא אחיך ע"ש ולפענ"ד נ"ל דבעדות בע"פ גם רש"י מודה אבל בשטר עדיף כדמועיל אע"פ דהוא מפי כתבם כדכתיב קרא בירמי' וכתוב בספר וחתום והעיד עדים ולכך כשם דבעינן בגט בר כתיבה ובר נתינה ה"נ ס"ל לרש"י לענין תועלת השטר בעינן דוקא שיהיה בר הכי ואין כאן מקומו ועכ"פ נראה דערכאות נאמנים להתיר בעדותן אשה שמת בעלה:

אמנם בנידון שלנו יש בו כמה ריעתות א' דיש לחוש לשני יוסף ב"ש דהרי קי"ל באהע"ז סימן י"ז סעיף י"ח וי"ט ובב"ש שם דבעי' גם שם האב וכ"ש הכא דשם עירו שאמרו שהוא מטינ"ע לפי הנראה ממכתב מעלתו שאין לו מקום דירה קבוע שם ורק שמשם נלקח לבית האסורים, וא"כ צריך חקירה רבה אם אין שם אנשים אחרים ששמם כשמו וריעותא ב' שהכתב הנשלח משר בית האסורים איננו חתום בחתימות הערכאות ומן השופט וגם הטאדענשיין איננו חתום בחותמיהון ומ"ש מעלתו ולא אמר דבר ברור על אותו איש הוי כמסלפ"ת ולפענ"ד בהיפוך כיון שלא אמרו דבר ברור לא שייך מרעי' נפשי' ואין כאן חזקה ויש לחוש טפי:

ומ"ש עוד מעלתו בנאמנות עד פסול אם צריך דוקא לקבל עליו עדות בודאי אדם כשר א"א להוציאו מחזקתו אלא בעדים עיין בחת"ס חיו"ד סי' י"א אבל אותן שנוהגין בדרכיהן הן בפסולם מסתמא אף אם לא קבלו עליהם עדות הם בחזקת פסולין ולכך הם מסתמא כאינך החשיב שם מינים ואפקורסים דמסתמא הם בחזקת פסולין ע"פ דרכיהם וכמו שאמרינן בקדושין דהורגין וסוקלין על החזקות וע"י שראו אותו כרוך אחריה כו' ועכ"פ הדרינן לנידון דידן שיש במעשה הזאת עדיין כמה דברים שצריכין חקירה ואם יחקרו ב"ד על כל אלה שאין שום חשש שני יוסף ב"ש ושיהא העדות של הערכאות כחתימות השופט והחותם שלהם אזי אם יסכימו שאר הגאונים להתיר גם אני אמטינא שיבא מכשורא להצטרף עמהם להתיר לאחר בירור ע"י ב"ד של שלשה כדין אשה שנישאת ע"פ ע"א דברי החותם בברכה המשולשת. הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה