אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה מא

תשובה מ

בעזהי"ת חוסט יום ג' כ"ה אדר השני תר"ל לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המפורסם מופת הדור עה"י פה"ח כו' כש"ת מוה' יוסף שאול הלוי נ"י האבדק"ק לבוב יע"א:

אחרי דרישת שלומו וטובו דפר"מ נ"י באתי לבקש מאת הדר"ג שיודיענו דעתו דעת תורה בעובדא דאשה עגונה אחת כהגב"ע לוטה פה (יעותק ממני לבסוף התשובה מה שאפשר להעתיק הי' חסר כמה שיטות מההעתק) ובגוף המעשה אין בו חדש כולי האי אלא דכל העדים הם לפי הנשמע פסולי עדות והנה המעשה באשה טושא חיה בת ר' אברהם הלוי נאבד בעלה שהיה נקרא יצחק בן ר' מנחם המכונה מענדיל גיירושעק ונמצא איש בשפת הנהר ולפי הקב"ע יש לדון אם הוא הנאבד והנה בכה"ג באהע"ז סימן יז בהגהות הטור אות לד הביא בשם בנימין זאב סי' כ דסתם בני אדם שאין אנו יודעין בהם חיישינן דהם פסולין לעדות מדאוריי' ולכאורה קשיא עלי' מהא דתנן בר"ה רפ"ב דבראשונה היו מקבלין עדות מכל אדם וכתב הרמב"ם בפ"ב מקיה"ח משום דכל אדם בחזקת כשרות:

מיהו מזה אין ראיה שהרי כתב הרמב"ם בפי"א ממאכלות אסורות דין כ"ה דדוקא בא"י ובזמן שהיה לישראל כל אדם בחזקת כשרות משא"כ עתה אפילו בא"י בעינן דוקא ידעינן שהוא מוחזק בכשרות והובא ברמ"א ביו"ד סימן קיט סעיף א' פלוגתא בזה ובבכור שור בע"ז דף לט כתב בדאוריית' איכ"ל דכ"ע מודים דבעי' מוחזק דוקא ובזה אמרתי לישב הא דכתב הרמב"ם בפרק ב מסנהדרין דין י"ד דאסור לאדם חכם לישב בדין עד שידע מי ישב עמו ובגמרא ר"פ זה בורר אמרו דרק נקיי הדעת שבירושלים עשו כן וכן הביא הרמב"ם עצמו בפ' כב מסנהדרין ואיך כתב אסור ולהנ"ל א"ש דנקיי הדעת החמירו אפילו בירושלים כשהיו בתקנתן אע"ג דאז הוי סגי בסתם אדם חזקת כשרות שלו אבל הרמב"ם קאי לדידן ושפיר כתב אסור ועיין לקמן שכתב לישב עוד באופן אחר ולפי"ז היה קשה על הש"ע בחו"מ סימן ז שלא הביא דברי רמב"ם אלו לדעת הבכור שור:

ולכאורה יש לישב עוד דברי הכה"ג הנ"ל דלענין עדות להתיר אשה אין סתם אדם נאמן מדינא דהרי סתם אדם כשר רק מכח רוב ובאיסור א"א כתב התוס' סופ"ק דב"מ דלא סמכינן להתיר על פי רוב מהא דהחמירו במים שאין להם סוף ולדעת הריב"ש סימן שע"ט הוא מדינא דב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א עדיף מרוב וא"כ בעינן דוקא מוחזק בחזקת כשרות מיהו קשה לי דבסנהדרין דף כג ע"א דקאמר ר"מ זה פוסל עדיו של זה פריך והא עדים כמומחה דמי וקאמר ר"מ זה פוסל עדיו וקשה הא לפי הנראה מדברי הרמב"ן במלחמות פ"ב דכתובות דחזקת כשרות הוא מטעם חזקה הבאה מכח רוב וא"כ ר"מ דחייש למיעוטא ליכא למסמך על הרוב וא"כ אזלו ר"מ ורבנן כל חד לשיטתי' ור"מ דחייש למיעוטא שפיר קאמר זה פוסל עדיו של זה משא"כ לרבנן ואע"ג דגם לרבנן לשמואל דקי"ל כוותי' לא אזלינן להוציא ממון בתר רוב מ"מ כבר כתב ההפלאה סופ"ק דכתובות להכריח מכמה דוכתי דכל שכבר החזיקו לענין דבר אחר למיזל בי' בתר רובא גם לענין ממון אזלינן בי' בתר רובא משא"כ לר"מ דלשום דבר אי אפשר להחזיקו מכח רוב צ"ע לכאורה:

ולכאורה יש ראי' דחזקת כשרות אינה מטעם חזקה הבאה מכח רוב אלא מכח חזקת הגוף שכל אדם נולד כשר מיהו לענין עדות זה קשה דהרי הי' בחזקת פסול מכח קטנות ואפילו אין מחזיקין מאיסור לאיסור כתב הש"ש שמעתתא ו' פרק ה' דמ"מ חזקת היתר לא הוי ונראה בעדות דכל שורש שהאמינה תורה ב' אנשים כתב הרמב"ם בפ"ז מיסוה"ת הוא מכח חזקה וא"כ מקרי א"א בענין אחר כעין דאמרינן בחולין דף יב א"א שאני ואז אפילו אי אתרמי דאפשר לא פלוג ושוב איכ"ל אפילו לענין עיגונא סתם אדם נאמן וכן מוכח מתה"ד סימן רכד אפילו אם יש לחוש לריק ופוחז נאמן כל זמן שאין אנו רואין רמאות וכ"כ בצ"צ סימן פח וכן מוכח מלשון הרמ"א בסימן יז סעיף ו' דכל זמן שאין אנו רואין ריעותא מקבלין מכל אדם וזהו דלא כבנימין זאב הנ"ל:

ואע"ג דביו"ד סימן קיט פסק הרמ"א כהרמב"ם דחיישינן בסתם אדם לקנות ממנו הכא הוי כמו לאכול אצלו דהרי גם הוא עובר על לא תענה ועוד דהתם מדרבנן קאמר והרי קי"ל פסולי עדות דרבנן כשרים לעדות אשה והרמב"ם בפרק יא מה' עדות וכן הוא בחו"מ סימן לד סעיף יז דסתם ע"ה פסול עד דאתחזק וסתם ת"ח בחזקת כשרות והיינו מדרבנן וממילא בעדות אשה אפילו ע"ה כשר אמנם נראה דהיינו בסתם אדם אבל כל שידעינן שעוברין על כמה עבירות שבתורה ומחללים שבת ומועדות וכמו דשכיח במקומות ועיירות גדולות הידועים הבעלי מלאכות ומשרתיהם מסתמא כה"ג אע"ג דלא העידו עליהם ואע"ג דכהיתרא דמיא להו הרבה עבירות אפ"ה נראה דהוי פסולי עבירה מה"ת וכיו"ב כתב בתשוב' אמרי אש חלק אהע"ז סימן כה לענין בעלי המלחמות (וכ"כ אני בתשובה סימן מ' לעיל) איברא דמלשון הרמב"ם בפי"א מהלכות עדות שכתב דכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א חזקתם שעוברים רוב עבירות שבתורה שיבאו לידם ופסולים לעדות מדרבנן מבואר אע"ג שעוברים על רוב עבירות כיון שעושין כן משום שהם ע"ה וכסתירא דמיא להו ואע"פ שזה עצמו הוא מכח קלות דעתם אפילו הכי אינם פסולים מה"ת וממילא בעדות עגונה הם כשרים וא"כ הה"ד הנך דהאידנא אף שקלות שלהם בא מצד קלות דעתם כשרים לעדות עגונה:

והנה בס' קהלת יעקב תמה על הב"י שלא הביא דברי הנמוק"י בפ' זה בורר דוקא רשע דחמס פסול לעדות אשה ובפת"ח סימן יז הביא עוד פוסקים דס"ל כן ולפענ"ד גם כן תמוה כיון דפסק הרמב"ם בפי"א מעדות דלאיסורין רשעים כשרים דאימת איסורין על עוברי עבירה וא'"כ בשאר איסורין דלא הקילו בגוי מסלפ"ת סמכינן על פסולי עבירה כ"ש בעדות אשה עגונה שהקילו להאמין גוי מסלפ"ת אינו דין דנסמוך על פסולי עוברי עבירה ואיכ"ל כיון דהתורה אסרה בפירוש ואמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וכיון דבפירוש נאמר כבר כתב הטו"ז בכמה דוכתי דבכה"ג אין כח ביד חכמים לעקור וא"כ זה שייך ברשע דחמס דמבואר בקרא אבל בשאר פסולי עבירה שפיר יש סברא לומר כיון דאינם מבוארים בקרא שפיר יש כח ביד חכמים ז"ל לומר דנאמנים וכיון דאימת איסורין על עוברי עבירה איכ"ל דנאמנים וכמ"ש הנמוק"י:

ועוד דהנה רש"י כ' בר"ה דף כ"ב ע"א דגזלן דאורייתא פסול משום דחציף למיעבר בפרהסיא ועיין בבי"מ סי' י"ז סעי' ד' שהקשה על רש"י ולפי ענ"ד רש"י בא לישב קושיא שלי הנ"ל דהרי הא דע"א נאמן הוא משום דעל"ג ולא משקרי בה אינשי והיינו משום דלא חצוף כולי האי שאיך ישא פניו כשיבוא הבעל ויתגלה שקרו על פניו וממילא במי שאנו רואין שחצוף וגם בוש לא יבוש אין שייך להאמינו משום מדל"ג ולפי"ז אפילו בפסולי שאר עבירה י"ל כן ולפי"ז יש לומר דווקא חד דנאמן רק משום מלתא דעל"ג אבל שנים דמשום אימת איסורין עליהן ראוי הי' להאמינם אפילו בלי טעם מלתא דעל"ג ואז איכ"ל באמת דב' נאמנים:

ואע"ג דלפי הנראה ס"ל לרש"י דל"פ רבנן במלתא דגזלן אפילו לא עבר בפרהסיא אינו נאמן משום ל"פ. ובזה מיושב קושית הבית מאיר. מיהו היינו בחד דלפעמים אינו נאמן לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין אבל בב' איכ"ל דאפילו פסולי עבירה נאמנים ולפי"ז חיכ"ל דהש"ע אינו חולק על רש"י בזה אלא שהם מיירי בע"א (וגם בגוף הדין דרשע פסול לעדות יש פלוגתא בדברי התוס' בבכורות דף ל"ו ע"א ד"ה אימר כו' נראה דאין הטעם משום דחשידי אלא גזיה"כ והתומים בסי' כ"ח כ' באורים אות ג' דפסולים משום דמשקרין) ועכ"פ בעדות אשה עגונה שתיקנו חכז"ל דלא בעי' עדות אלא שנדע שהדבר אמת וכיון דאימת איסורין על עוברי עבירה י"ל דב' נאמנים:

ועוד אפשר לומר בנידון שלנו דהנה ביו"ד בסי' ב' סעי' ד' ושם בש"ך ובטו"ז קימ"ל במומר לאכול נבלות ויש בידו בשר ואומר שמפלוני מומחה הוא נאמן דמלתא דעל"ג כי האי אינו משקר וכן קי"ל ביו"ד סי' פ"ו סעי' א' בגוי באומר מעוף פלוני וטהור נאמן וא"כ י"ל בעד מפי עד ידוע כשר איכ"ל דאפילו פסול לעדות שהעיד מפי ע"א הידוע שהוא כשר נאמן כמו בפלוני מומחה. ולכאורה קשה לי א"כ למה הצרכו הפוסקים דגוי מסלפ"ת מפי גוי מסלפ"ת נימא אפילו אם הגוי הב' אינו מסלפ"ת יהא נאמן כיון שאומר בשם גוי הידוע שאפשר לברר:

ונראה דכאן צריכין לברר ב' דברים א' שכך אמר הגוי הראשון והב' שאמר כן במסלפ"ת ולכך בשלומא אם הגוי השני אומר כן במסלפ"ת ואמר שגם הראשון אמר במסלפ"ת אז נאמן וכן לדעת הי"א בסי' י"ז ברמ"א סעי' ט"ז תלינין גם מספיקא שאמר הראשון במסלפ"ת אבל אם השני בא להעיד אפילו אם נאמין לי' משום דעל"ג אבל זה לא עביד לגלויי אם אמר הראשון מסלפ"ת וגם לא תלינין כן מספיקא אדרבה כיון דהב' בא להעיד אמרי' גם הראשון בא להעיד דכל הטעם דתלינין מספיקא שהיה במסלפ"ת משום דאין דרך הגוי להעיד משא"כ כאן דיצא מהכלל חיישינן:

וא"כ במקום ובגוונא שענין הדבר מוכיח שהגוי התחיל לספר כך כעין בנידון שלנו שגוי שראה שפלטתו המים מסתמא הוא בא להגיד אלא דלא נודע לנו אם הגוי אמר שמכיר את האיש ההוא שהוא הוא הנאבד גיידושע"ק וזה שמענו רק מפסולי עדות זה הוי שוב כמו מילתא דאפשר להתברר וכפלוני מומחה ולכך איכ"ל דנאמנים מיהו ביו"ד סי' קי"ט סעי' ס"ט כ' הרמ"א דבדאורייתא אין לסמוך על פלוני מומחה ונהי שהטו"ז והפר"ח חלקו עליו בזה מ"מ להש"ך תליא זה בב' תירוצים עיי"ש:

וגם לכאורה מהא דאיתא בסוף יבמות בפונדקית דמשני דבכתה וזה הוי מסלפ"ת אע"ג דהראה להם קברו והיו יכולין לפתוח ולראות משמע דאפילו אפשר לברר בעי' מסלפ"ת בדאורייתא וזה דלא כטו"ז מיהו אין מזה ראי' כ"כ דאיכ"ל דלאחר ג' ימים הוי דדרכו להשתנות וא"כ גם היתר הזה אינו ברור מיהו מסתמא שם במקום המעשה שמעו מאותן אנשים שכתבנו שהם פסולי עדות שהסיחו בודאי מעשה ההוא במסלפ"ת קודם הגדת העדות ושם יש לברר דבר זה. ובמסלפ"ת לפני ישראלים הכשרים הא גם פסול לעבירה לכל הדיעות נאמנים:

ולזאת נברר כאן גוף הענין של אמירת העדים והנה אמירת ר' מרדכי בויער ור' מאיר וואלף קאמפל שאמרו כשראו אותו הכירו אותו במאגרע שטאטור ל"ח טב"ע דגרע מארוך וגוץ וכמה כחושים איכא אבל מה שאמרו בשם הגוי קירכענהיים שבא ואמר בזה הלשון דאס דער פערלארנע גיידושעק אין טשעפעלע אם אופער דער דאנוי פאן דעם וואפער אויס געשפילט וואורדע דעם עהר ווירקליך פיר דעם זעלבען ערקענט זהו משמע שהכיר אותו היטב וכיון שסימנים לא היו בו ע"כ הכירו בטב"ע וכן מוכח מלשונו מה שאמר לר' אברהם גוטממאן בשמו שאמר לו דאס עהר עהם בעסער קענטע וויא דער גוטממאן דאס ער מיט עהם געשעפטען גמאכט האט משמע שהכירו היטב בטב"ע וטב"ע כזה נראה דסגי דאע"ג שלא הזכיר שמו ושם אביו מ"מ הרי מלשונו מוכח דקאי על הגיידושע"ק הניכר בשמו ושם אביו:

וזה סגי כמ"ש הרשד"ם בסי' מג והר"ן בתשובה בסימן נג ובשאר פוסקים ואפילו אי בעינן במסלפ"ת קישור דברים כדעת הר"ן המובא באהע"ז סימן י"ז סעיף י"ד כאן מקרי קישור דברים ומלשונו מבואר דלא בא אלא לבשר שלא יצטרכו לחקור ולחפיש אחר הנאבד ואפילו בא להודיע כדי לקברו כתב הכנה"ג בהגהות ב"י סימן י"ז דמקרי מסלפ"ת וכן האריך וביאר בס' עזרת נשים שם בסי' הנ"ל דכל שבא להודיע לצורך מה מקרי ג"כ מסלפ"ת ואע"ג דבנב"ע נאמר שר' אברהם גוטממאן שאל אותו אח"ז ובתקע"ג סימן של"ג איתא שאם השאלה זמן רב אחר ההתחלה אינו נגרר אחר ההתחלה בנידון שלנו לא אמר אז כששאלו שום דבר חדש אלא ביאר איך יודע אותו וההתחלה הא היה בלי שאלה ואע"ג שאמר הגוי לשון ווירקלעך דמשמע דבא להעיד כבר כתב בכיו"ב בכה"ג שם בהגהות הטור אות ע"ח באומר אמת שכך הי' אינו מגרע המסלפ"ת:

ונראה דאפילו לדעת התה"ד סימן רל"ט המובא בב"ש שם סק"ע דגבי מסלפ"ת אינו מועיל טב"ע נראה דהיינו במספר דברים בעלמא אבל אם מכוון להודיע או לבשר או לשום תכלית שפיר מידק דייק וזה נראה כוונת קושית הש"ס ביבמות דף קכא ע"ב דפריך לר"י דפוסל בכוונתו להעיד גוי דנאמן היכא מושכחת לה וקשה וכי לא ידע דמושכחת לה במסלפ"ת ובס' עזרת נשים כתב דשאל היכא מושכחת לה מכוון להודיע ואינו מכוון להעיד ומשני כה"ג דמאן איכא בי חיוואי ע"ש וגם זה אינו מספיק וענ"ל להמקשן דלר"י מכוון להודיע מועיל ולהנ"ל נ"ל דקשיא לי' כיון דתנן דגוי נאמן משמע דנאמן בכל אופן הן באומר שמכיר בסימן והן בטב"ע וע"ז קשיא לי' דהרי במסלפ"ת י"ל דלא מהני טב"ע דלא דייק ולא רמיא עלי' והיכא מושכחת לה שפיר משני במסלפ"ת. כי האי מאן איכא בי חיוואי דמכוון להודיע לשום תכלית ושוב מידק דייק ובזה מיושב נמי קושי' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חלק אהע"ז סימן מ"ו דמאי ראי' מייתי מר' יוסף ולהנ"ל אינו מביא ראי' מיני' אלא דסתמא דהש"ס מפרש דבכה"ג דמכוון לשום תכלית מושכחת לה טב"ע במסלפ"ת וכמ"ש בעזרת נשים:

ואכתי פש גבן לברורי מה שיש עוד לפקפק על אמירת הגוי שלכאורה הישראלים מכחישין אותו שאמרו אויס דעם געה זיכטס ציגען ציגען וואר קיינע ערקענטליכקייט ואם היה הכחשה בודאי הם היו נאמנים אפילו פסולי עדות דהפה שאסור הוא הפ"ש מיהו באמת אין כאן הכחשה דאיכ"ל דהישראל ראה אותו לאחר שעה דכבר אשתהי והגוי ראה אותו מיד כשהועלה מן המים ואח"כ נשתנה וכיו"ב מצינו בעובדא דח"ס סימן ס"א מכל מקום עדיין צריך ביאור דמנ"ל דבכה"ג דאיכא ריעותא ג"כ הדין דמסלפ"ת נאמן:

ונראה להביא ראי' מדברי הריב"ש המובאים בב"ש שם ס"ק ל"ח דהביא ראי' מיבמות דף קכ"ב ע"א דפריך על מתניתן דאחד שעמד על ראש ואמר פב"פ מת דדלמא צרה הוי ולא פריך דלמא גוי הוי אלא ע"כ אפילו בלי קישור נאמן וקשה הא המעשה שם איירי שהלכו לשם ולא מצאו אותו ואיכא ריעותא וע"כ דאפילו בכה"ג מסלפ"ת נאמן ולא חיישינן לא למשקר ולא לאומר בדרמי דסבר שמת ולא הי' רק נראה מת ואח"כ אזל לו לעלמא ולכך לא מצאוהו וע"כ דגם בכה"ג באיכא ריעותא נאמן גוי מסלפ"ת ורוב הפוסקים הביאו דברי הריב"ש הנ"ל וא"כ מוכח דגם בכה"ג נאמן וכן הביא בעזרת נשים עובדא כיו"ב ופסקו דנאמן:

ואכתי יש לפקפק על הטב"ע משום דנטבע דנהי דמשום ספק אשתהי כתב הב"ש שם ס"ק פ"ד דמהני משום ס"ס מ"מ הא איכא דעת הרא"ש דס"ל בידע או ראה הטביעה אינו נאמן בטב"ע מיהו נראה נידון שלנו לא מקרי ידע דמנא ידע ואנן לא ידעי' וכיו"ב כתב מרן זצ"ל בחת"ס סימן ס"ט וכן משמע לשון הגוי שאמר דער פערלארנער וא"כ לא ידע הטביעה ומהני טב"ע ובלא"ה הא יש קצת סימן במה שאמרו דחסר לו שן אחד למעלה וב' למטה ונהי דליקוי שיניים כתב מרן בתשובה סימן ס"א דלא חשיב סימן מ"מ מנין ומקום א' וב' למעלה ולמטה איכ"ל דחשיב כסי' בינוני והיכא דיש בהדי' טב"ע גם סי' בינוני גם להרא"ש נאמן וכמו שהביא הב"ש שם בסי' י"ז ס"ק פ"ח אמנם הואיל ושמענו אמירת הגוי בטב"ע ובמסלפ"ת מפי פסולי עבירה ויש בזה צדדים ולא ידענו אם הפסולי עבירה ספרו ג"כ הדברים ההם לפני כשרים במסלפ"ת קודם שהעידו בב"ד ולזאת צריכין אנו לברר שאר אומדנות ונבוא להיכר בגדים:

הנה האשה טושא חיה אמרה לפני הב"ד שהיא מכרת היטב כל המלבושים וכתונת והטבעות והמעו"ק של הווע"ש שהם של בעל גיידושע"ק והנה לדעת הנוב"י בתעק"ג סי' מ"ג גם בבגדים בידעו הטביעה אמרי בדדמי כיון דסימן לית לי' בגווה מ"מ זה עצמו דמחרמי הנך בגדים כלהו להדדי ב' כתונות חד לבן וחד צבוע מפרחים שונים וכן ב' הטבעות מנין הוי סימן וא"כ הוי כטב"ע בהדי סימן דגם להרא"ש אפילו ראו הטביעה מועיל וגם הא דהמער"ק דמיא להדדי הוי סימן והיכר דהרי מקיימים שטרות אפי' בטענו הבעלים מזויף מקיימים משאר שטרות אי כתב ידן יוצא ממקום אחר הוא סימן דגם זה הוי כתב ידו וא"כ הה"ד הכא:

והיכר שאר בגדים האשה נאמנת דאשה שאמרה מת בעלי נאמנת ואפילו האשה היא מפסולי עדות בעבירה נראה דנאמנת דכללא כיילו חז"ל ולא אמרו דבריהם לשיעורין וחזקה דאין אשה מקלקלת עצמה ודייקא ומינסבא ובתשובת רדב"ז ח"ג סימן תקמ"ב כתב דאפילו אם היא פרוצה נאמנת ואע"ג דהחשוד על העריות פסול לעדות נשים ואפ"ה נאמנת ה"ה כאן ובתשובת רע"ק איגר סי' ק"ל כתב ג"כ דחזקה דאשה דייקא אמרינן אפילו בזינתה תחת בעלה. ונראה לי קצת ראי' משבועות דף ל"ב ע"ב דאמרינן בע"א שאמר לדידה מת בעלה פטור משום דאשה נאמנת ואפילו לא אמר לב"ד רק לדידה היא יכולה לבוא לב"ד ולומר שמת בעלה ומשמע דלעולם אם ע"א נאמן אשה נאמנת והיינו אם לא הי' קטטה בינה לבינו וא"כ בנידון הנ"ל אם לא הי' קטטה בינו לבינה היא נאמנת על הכרת הבגדים ורק באנו למחלוקת הפוסקים אי חיישינן לשאלה:

והנה בגוף הפלוגתא אין רצוני להאריך ואין הכרעתי מכרעת להכריע ולא באתי אלא לסדר דבריהם הטור והרבה ראשונים פסקו דחיישינן לשאלה והר"ן והריטב"א וסייעתם פסקו דלא חיישינן לשאלה והאחרונים בתשובותיהם האריכו להכריע ורוב אחרונים הסכימו דאין לסמוך ולהתיר על סימן או טב"ע דכלי ואפילו במידי דלא מושלי אנשי ומ"מ למיחוש לכל הבגדים שהשאילם לאחר נוטין דעת הפוסקים למ"ש מהרי"ט והובא בתקע"ג דלשאלת כל הבגדים לא חיישינן אלא דהנוב"י כ' דנהי דלא חיישינן לשאלת כל הבגדים לגניבה מיהו איכא למיחוש מיהו גם זה דבר רחוק מאוד שיפשיטו הגנבים גם את הכתונת אשר עליו ואם גנבו ממנו את הכתונת כאשר פשט אותו מ"מ דחוק הוא לומר כי הגנב לבש כל בגדיו של הנגנב בפעם אחת וכ"ש בנידון דידן שהי' עליו ב' כתונת וידוע דדרך הגנב להטמין ולא ללבוש הכל ביחד כי בודאי מתירא שלא יהא נודע וניכר לעיני כל רואיו ודבר שהוא רחוק מב' הצדדים לא חיישינן כן נראה לי:

ובזה אני מישב מה שתמה הנוב"י בהרבה מתשובותיו על הב"י דס"ל דגם במידי דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה למ"ד סימן דרבנן דא"כ עמדה הקושיא איך מהדרי' חמור בעדי אוכף ואמרתי דהנה יש בזה ב' גירסות בש"ס דידן הגירסא אוכף לא שאולי אנשי דמסקב לחמרא והיינו מצד השואל והר"ח הובא בשיטה מקובצת גורס לא משאלי אינשי דאם בהמת השואל בריאה יותר מתרחב האוכף וכשמחזירה מסקב לחמרי' דמשאיל ועכ"פ דבר זה ל"ש מב' צדדים וע"ז איכ"ל דגם לדעת הב"י ל"ח וכמו דאמרי' בגיטין דף כ"ז דעל שמא כשמא ועדים כעדים לא חיישינן לב' דברים דלא שכיחו וא"כ מטעם זה היתה האשה הנ"ל בנידון הנ"ל מותרת:

ואם לא נסמך על חד אומדנא נראה דבצירוף הב' אומדנות בהדדי בודאי נוכל לסמוך חדא מטעם שכתב החכ"צ בסימן קל"ד דאפילו חיישינן לשאלה מ"מ לא חיישינן דשאל לגברא דהי' לו ג"כ אותן סימנים (טב"ע דהוי כמו נפילה דיחיד דלא חיישינן וה"נ כיון דהאי גברא הנמצא לכהפ"ח הוא דמי לגברא הנאבד וגם לא הי' לו שנים אחד חסר למעלה וב' מלמטה לא חיישי' דהבגדים שהכירו שהיו של הנאבד שמא השאיל אותם לגברא ההוא הנדמה לו זה ל"ח וצירף הב' הוא ע"ד אחר שע"י שנאבד האיש גיידושעק ונמחה שמו ומצאו אדם מת בהכרת בגדיו וטבעותיו וגם מקצת סימנים קטנים בגופו וחפצים שהיו אצל גיידושע"ק בכל האומדנות האלה יצאה האשה מחשש איסור דאורייתא:

ואפילו נשאר חשש מדרבנן הא בדרבנן אפשר לסמוך על מסלפ"ת דטב"ע של גוי דאע"ג דלא שמענו כן אלא מפסולי עבירה הא המבי"ט הובא בחקע"ג צידד לומר דבדרבנן איכ"ל בעגונה גוי ואפילו אינו מסלפ"ת נאמן ותו דהרי בדרבנן לכ"ע סמכי' באומר הפסול מפלוני מומחה דאפשר לברר, וגם כאן אפשר לברר ולדעת הנמוק"י פסול בעבירה נאמן ולרש"י נראה דב' עדים אפילו פסולים בעבירה נאמנים וכמ"ש לעיל וא"כ נוכל להאמין לישראלים אפילו הן פסולי עדות בעבירה שהגוי הסיח לפי תומו שהכיר את הנפלט מן הים שהיה ר' יצחק בן ר' מנחם גיידושע"ק שפלטתו המים ונקבר שם:

ויש לנו עוד צירוף ג' דבגב"ע נאמר שגזעלען אחד ראה איש שהפיל ממנו את הראק והוט והפיל עצמו לדאנוי מן הגשר והלך ומסר הגיזעלען ההוא הראק וההוט להפקידים ועי"ז הוכר שהראק וההוט הוא של גיידושעק והחזירו הבגדים לבעליו ואם הכיר את הראק בטב"ע או בסימן המועיל א"כ באנו שוב לפלוגתא אי חיישינן לשאלה מיהו לפי הענין המעשה שלא הי' בין יציאתו של הגיירושעק להפלת האיש הנ"ל אל המים כי אם לערך שעה איכ"ל כמ"ש הב"ח בחשובה סימן פ"ו דבזמן מועט לא חיישינן לשאלה מיהו הב"ח לא הביא ראי' לדבריו גם לא ניתנו הדברים לשיעורין אימתי מקרי לאלתר ובגיטין דף כ"ז חיישינן גם לזמן מועט לנפילה:

איברא מטעם אחר נראה דל"ח אז לשאלה דהרי זה הנאבד ע"כ הי' לו איזה סיבה מה שנאבד וכן זה שהפיל עצמו למים הי' לו גם כן סיבה וטעם שהאביד עצמו ולמה ניחוש לשאלה דיסוד שבעל הסיבה ההיא השאיל בגדיו לאיש שהיה לו ג"כ סיבה להאביד וגם אינו מובן למה הי' זה הרוצה להאביד עצמו שואל בגד ראה להשליכו וצ"ל שכן אירע בלי שום טעם וכה"ג אפילו להבית מאיר סי' י"ז שפקפק על החכ"צ איכ"ל דמודה בכה"ג וא"כ ידעינן דנפל לים. ומרן הגאון בחת"ס סי' ס"ה הביא ראיות דבנפל או הפיל עצמו לים לחודא אפילו לא שהו בכדי שתצא נפשו הותרה מה"ת ולי נראה ראי' גדולה מן הירושלמי פ' האשה בתרא הלכה ה' בטבעה ספינה דאם נודע שהי' שם מועיל ומכל הצירופין הנ"ל נראה לפענ"ד להתיר ואם יסכימו עוד ב' רבנים גדולים להתיר אמטינא בהדייהו שיבא מכשורא ויושיבו ב"ד להתיר והנלפענ"ד כתבתי הק' משה שיק מברעזאווע והנה הרב הגאון הגדול דק"ק לעמבערג הסכים עמי להתיר:

: וזה

הוא העתק דגב"ע השייך לתשובה זאת

מעשה אירע כאן עיר אפען חדש שאיש אחד מפה שהיה נשוא עם אשה טושא חי' בת ר' אברהם הלוי ויש להם שלשה בנים והוא הי' נקרא בשם יצחק בן כה' מנחם המכונה מענדיל גיידושעק סג"ל נאבד ביום א' טוב אדר תרכ"ט לפ"ק וביום ו' עש"ק ה' אייר באותו שנה נמצא איש אחד כזה אצל שפת המים סמוך לכפר טשעפעלע והנה במותב תלתא כחדא הוינא לחקור ולברר את המעשה אם אותו האיש הנמצא הוא באמת זה האיש יצחק בן כ"ה מנחם גיידושעק סג"ל הנאבד וענין החקירה הוא כך:

כ"ה דוב המכונה בער בעער פאהרשטעהר מפה ערצעלטע בקבלת חרם להגיד האמת, ער האבע פערנאממען דארך איינען יידישען קאפעלמאכער געזעלל הנקרא בשם דאס ער דער געזעלל אויף דער בריקע געשטאנדען אונד געזעהען וויא איין מאנן דען קאפף דארך דאס גיטטער דער בריקע נאך דער דאנוי זייטע היניין געשטעקט האבע אונד דער נעזעלל גלאבטע דאס דיעזער מאנן עטוואס בעזאנדערעס אין דער דאטי זיעהט. ער דער נעזעלל וואר נייגיריג וואס דער מאנן דא זעהען מאג דאהער לעהנטע זיך דיזער געזעלל איבער דאס גיטטער דער בריקע אום עבען אין דער דאנוי צו זעהען, אונד וועהרענד דער געזעלל אבער אין דאנוי געזעהען ווארף זיך דער כעבען עהם שטעהענדע מאנן אלעס ער זיינען נוהר אומגעהילטען ראק אונד הול פין זיך ווארף אין דער דאנוי דער נעזעלל אבוואהל ערשראקען איבער דיעזעפ טהאט. נאהם יעדאך דיזען ראק אונד הוט נאך פעסטה מיט זיך אונד איבערגאב דיעזעלבען איינען קאונשטאבלער דיזע ערצעהלונג פערנאהם אויך כ"ה בער בעע"ר בעפאר ער פאן דעם געזעללען דאס אביגע פערנאממען אויך פאן דעססען העררן אלס דער געזעלל אבוועזענד וואר דא דיעזער געזעלל עס נעהמליך זא זיינעם העררן ערצעהלט האטטע:

כ"ה מרדכי האטשיק. וכ"ה מרדכי בויער פארשטעהער מפה שניהם קרובים מהאיש הנאבד יצחק גיידושעק סג"ל ערצעהלען ג"כ בקבלת חרם דאס דיעזעלבען דורך דיון היעזיגען שטאדהויפטמאנן בערופען ווארדען אונד איבער דיא צייכען דעס ראקעס אונד זאק טיכע נאמענסמערק דאס אויף דיא בריקע געפונדענען בעפראגט. אונד נאכדעם זיא דיא געהערינען צייכען אנגעגעבען אויך דען נאמענסצייכען מיט י. ג. דעס זאקטיכעלס איבערגאב דער הערר שטאדהויפטמאנן דען ראק הוט זאקטיכעל בייא דער איבערגאבין דיעזער עפעקטען יעדאך בעמערקטע דער ה' שטאדטסהויפטמאנן דאס עהר דורך דאס פעהטהער שטאדטעסהויפטמאנשאפט דאצו געלאנגט זייא דיא פעראנלאססונג יעדאך וואדורך דאס פעסטער שטאדהויפטמאנשאפט צו דיעזער מיינונג געקאממען דאס דיעזע עפעקטען איינען גיידושעק אויס אפען געהערען ווארען צווייא דעפעשען אויס אישעסעק וועלכע אונטער דער אדרעססע איגנאץ גיידושעק אין אפען אין דער ראקטאשע פארגעפונדען ווארדען וואפאן אויך דיא . . היער בילגנען . . . . . דיא ארט אונד ווייזע וויא דאס אויפפ . . . איזט פאלגענדע נעהמליך עס איזט איין א . . . . . . פרוי פאן כ"ה מרדכי בויער מפה געק . . . . . . . . גיידושעק אן אין טשעפעלע אם אפער . . . . דען ער ווירקליך פיר דענזעלבען ערקענוט צוגלייך אוך כ"ה אברהם גוטמאנן מפה האט מיט דעם ה' נידערקירכנער געשפראכען אונד איהם אויף מערקזאס געמאכט וויא הזוי דאס ער ווייס דאס דיזער אויס דער דאנוי געשפיהלטע מאנן דער גיידושעק זייא אויף דאס דער ה' נידערקערכנער אנטווארטעטע: ער קענט איהם בעסער וויא דער גוטמאנן דא ער לענגרע צייט מיט דעם גיידושעק געשעפטע געמאכט האבין אויף דיעזער אויס זאגע שיקטע דיא פרויא דאס ר' מרדכי בויער איהרען לעהרין יונג זאמט איינען בורשען שאינו ישראל דער בייא דעם נאבד יצחק גיידושעק סג"ל בעדיעכסטפט וואר נאך טשעפעלע אונד זיך צו איבערצייגען: גלייך דארויף איזט אויך געקאממען איין שיפמאנן פאן טשעפעלע. וועלכער צווייא רינגע בראכטע איינער מיט דעם נאמענס צייכען י ג. אונד איינער מיט איינער בעזאנדרין פיגור דערויף דיזער שיפמאנן גיבט אן. דאס ער דיזע רינגע פאן דען פינגערן דעס לייכנאמס אבגענאממען האבע. דיזער שיפמאנן צייגטע אויך דען ר' מרדכי בויער דיזע רינגע וועלכער אויך גלייך דיזע רינגע ערקאנטע היפרויף זינד אויך ר' מרדכי בויער ר' מאיר וואלף קאמפעל אונד ר' אברהם גוטמאנן זאמט חברא דאמעסטוקען קען נאך טשעפעלע געפארין אום דען לייכנאם אבצוהאלין. דער ר' מרדכי בויער אויך ר' מאיר וואלף קאמפל געבין אן דאס גלייך אלס זיא דעם לייכנאם ערזאהען זיא דיזע לייכע. אלס דען יצחק גיידושעק ערקאנטין פערמאג דעססען מאגערער שטאטור אבוואהל אויס דען געזיכטסציגען קיינע קענטליכקייט דא וואר. אויך ר' יעקב הירש גליקזעליע זאגטע דאס ער איהן אן דיא בעזאנדרע האלע געטאל קנעפפע אן דער שילעע ערקאנטע דיזע אויס זאגע בעטהירען דיזע העררן בקבלת חרם אלס מאן דען לייכנאם על בית עלמין געפיהרט גלייך בייא דער אנקופט פאן טשעפעלע ליעס מאן מוה' מהר"ם טרעביש נ"י דאהין האלען אונד ער בעפראגטע דיא פערוואנדטין אב קיינע בעזאנדרע סימנים בגוף פערהאנדין ווארע. דא זאגטין דיא זעלבין זייא ווייסען קיינע בעזאנדרע קענצייכין אלס נור דאס דען גיידושעק רערטער זייטע אבען איין צאהן אונד אונטען צווייא צאהנען פעהלן. ווארויף מוה' מהר"מ טרעביטש נ"י דיא גראבער נאך זעהין ליעס. אונד ריכטיג דיזע אננאבע דער פערוואנדטין איין געטראפפין אויך דיזע אנגאבע דער פערוואנדטין דאס קיינע בעזאנדרע סימני הגוף אן דען יצחק גיידושעק סג"ל דיא ווארען האט זיך בעשטעטינעט אויך האט מוה' מהר"מ טרעביטש נ"י דיא נאמענסמערק אויס דער זועשע שניידען לאססען אונד צוואר האטטע דער גיידושעק צווייא העמדען אננעהאבט. אין איין ווייסעס מיט איינעם מערק אונד איין געפארבטס מיט קלליינע בלימליין אהנע מערק. אום דיא מערקצייכען געגען דיא דעס יצחק גיידושעק זיינע איבריגע צו הויזע בעפינדליכע וועשע ענטנעגען צוהאלטין אום זיא צו פערגלייכין אונד עס האט זיך אויך הערויס געשטעלט דאס דיא צייכען גלייך (רסר) זאק זיינער קליידער וויא איינע מעטאלענע מינצע (חסר) יעקן צעטעל פאן אפען נאך פעסטה פארגעפונדען (חסר) דען זאגענאנטען עוויגען קאלענדער אין דיא האנט הילעט דא שפראך אויך ר' מרדכי בויער גלייך דאס איזט דעססען זא גענאנטער עוויגער קאלענדער. נאך דעם אביגעס שריפטליך אויף גענאממען וואורדע ליעס מאן האשה טושא חי' אשת המת יצחק גיידושעק רופין אים זיא איבער דיא אללע מלבושים והטבעות אויך איבער דיא מערק דער וועשע אין איבערהויפט אויף דיא בלימליין דעס געפארבטע העמדיס צו בעפראנין אונד אב זיא דיא זעלבין גענויא קעננוע אלעס נאך געוויססען אויס צו זאגען אין זיא האט מיט גענוירבעאכטונג אלעס פיר דיא עפעקטען איהרעס געוועזענען מאנעס ענערקאננט.

בפנינו אנן בי דינא דחתמי לחתא קבלנו את כל עדותה דלעיל והי' זה אפען חדש יום א' כ"א סיון תרכ"ט לפ"ק. הק' אברהם במוה' משה קאניג דיין דפה. הק' שלום אולמאץ רב בק"ק ווייטצען. הק' פנחס אלי' דיין בק"ק אפען ישן:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה