אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה מ

תשובה לט

בעזה"י חוסט בחודש טבת תרכ"ד לפ"ק להרב המאוה"ג החרוץ המפורסם הרב המופלג בתורה וביראה מוה' ישראל דוד ני' אבדק"ק פעזוג יע"א:

אשר ביקש מעלתו נ"י לחוו"ד בענין שקרה באשה דבורה אשת ליפמאן דמתקרי פיליפ אקסל שנסע מקאמארן לנייאהייזל יום. ה' ר"ח אייר תרכ"ב לעת ערב ומיד בבוקר נמצאו ב' הרוגים בדרך מקאמארו לנייאהייזל וגם עגלה וסוסים היו עומדים שם והוליכו את ההרוגים לנייאהייזל וביום ו' שלאחריו יצא קול שפיליפ הנ"ל נהרג ואחותו נסעה לנייאהייזל וראתה אותו ביום ש"ק שלאחריו והכירה אותו בטב"ע וגם הטיכעל ששאלה לו וגם איש מלחמה אחד הכיר אותו בטב"ע בש"ק הנ"ל כאשר מבואר בגב"ע ויש כמה ספיקות ופלפולים בענין עדות הנ"ל ובדבר כזה צריך שיביא לפני גדולי הדור ולא גבה לבי לילך בגדולות ונפלאות ממני ומ"מ לא מנעתי מלהשיב למעלתו נ"י על דבר הנ"ל ולחוו"ד שעי"ז יצא כנוגה משפט ומיני ומיני' תסתיים שמעתתא:

הנה אם הי' גופו ופרצופו שלם ולא נחבל בפניו כבר יצאנו מידי ספק הראשון אולי הי' לאחר ג' ימים שאין מועיל טב"ע שכבר פסק בב"ש באהע"ז סי' יז ס"ק פד דאם הפ"פ שלם כ"ש אם גם גופו שלם יש להתיר בספק תוך ג' ימים וכ' עליו מרן זצ"ל בחת"ס ח"ר מאהע"ז סי' עג שכבר הורה זקן כן ומעלתו ני' כ' עוד הואיל ונמצא בדרך במקום שהשיירות מצויות איכ"ל דאזלינן בתר בתרא כדאמרינן בפ"ק דפסחים בשוקי ירושלים ואין מחזיקין ריעותא ממקום למקום לומר אולי במקום אחר נהרגו ורק אח"כ הובאו לכאן עכ"ל. הנה הראי' מפ"ק דפסחים יש לדחות דכבר כתב הגאון בצל"ח שם דנראה דסברא דאזלינן בתר בתרא לא עדיף מרובא. וכיון דלענין א"א לא סמכי' על רוב וכמ"ש התוס' בסופ"ק דב"ק דף כ' ע"ב ראיה ממים שאל"ס וא"כ ה"נ לא אזלינן בתר בתרא:

מיהו י"ל הרי הטו"ז ביו"ד ס' שצ"ז הקשה למה מחמירין בספק תוך ג' ימים ואמאי לא מוקמי' אחזקת חי ותי' בנה"כ דמשום חזקת א"א וא"כ שוב הוי כמו חזקה נגד חזקה והטעם דלא אזלינן בתר רובא בא"א הוא נמי רק משום חזקת א"א דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ בספק תוך ג' ימים דיש חזקה נגד חזקה שוב נוכל ליזול בתר רוב וה"ה בתר בתרא:

אמנם לפי הנראה לי תליא זה בב' סברות בלשון הרשב"א בחידושיו לגיטין דף כז שכתב שם דלכך בעבר אדם שם מקרי שלא לאלתר וחיישינן שהגט הנמצא הוא מזמן רב מהשיירות המצויות שם ושלא נדרס ברגל זה וכ' הטעם דחיישינן לזה שגט זה מזמן קודם משום דאין דרך בני אדם להרגיש בשטרות או משום שהי' מונח בצידי רה"ר ובטעם ב' ודאי אין כוונתו שגם עתה נמצא בצידי רה"ר שהרי סתמא אמרו וע"כ דכוונתו דמעיקרא הי' בצידי רה"ר ועכשיו בא לכאן וא"כ מבואר דלפי טעם ראשון זה שייך בגט אין מרגישין בו משא"כ בגוף מת ואז לא היו חיישינן בנידון שלנו אבל לטעם ב' חיישינן אע"ג דלפי הנ"ל יש לחלק בין גט לספק תוך ג' ימים דדוקא בגט איכ"ל דחייש הרשב"א ממקום למקום משום חזקת א"א משא"כ כאן דיש חזקת חי כנגדו וכדלעיל מ"מ זהו גופי' אי חזקת חי מקרי חזקה לטו"ז הנ"ל לא מקרי חזקה ופליגי עליה והדבר תליא ברברבתא וא"כ אין הסברא הנ"ל מוכרחת וכן מצאתי בדברי מרן הגאון זצ"ל העיר גם כן לומר הואיל ונמצא במקום שהשיירות מצויות י"ל השתא הוא דנעשה ואפ"ה לא צידד אלא משום דהי' גם כן עת שלג וקור ע"ש:

אמנם כל הנ"ל מטעם ספק לאחר ג' ימים אבל באמת עוד יש ספק ב' מה שלא העירו עליהם והרי אמרו ר"פ האשה שלם ביבמות דף קטו דנפלו עלינו לסטים הוי כמלחמה קטנה ושייך בי' לומר בדדמי וכיון דנודע דפייי"פ הנ"ל נסע באותה לילה בדרך ההוא א"כ הוי כאילו העידו עליו במלחמה ובאנו למחלוקת אחרת דהרי שם ביבמות הוא אבעי' אי ע"א "א במלחמה נאמן ופירושים הרבה נאמרו בו וע' ביאורם בתשובת מרן זצ"ל שם בסי' ס"א ובאנו למחלוקת הפוסקים באהע"ז סי' יז סעיף נ' וכן לענין טביעה שם סעיף כח דמים כמלחמה דמי ולא סמכינן אפילו כל גופו שלם לדעת הרבה פוסקים וידעו המלחמה והטביעה על הטב"ע ובזה נסתלקו רוב הסברות וההיתרים שכ' מעלתו נ"י והרב הגאון האבדק"ק קאמארן נ"י שכולם לא פלפלו אלא משום ספק לאחר ג':

מיהו הרב הגאון מקאמארן נ"י הביא סניף להתיר מדברי המבי"ט המובא בתקע"ג סי' רכ"א שאם הלך אדם בדרך ההוא ואח"ז נמצא שם הרוג תלי' בי' והוא מדברי המבי"ט סי' קל"ח ושב יעקב סי' י"א ושבות יעקב ח"ג סי' קי"ד הביאו ראי' מהא דרבי דאמר זהו קבר שאבד זהו שנמצא וכיו"ב כ' הנוב"י מהדו"ק בתקע"ג סי' מ"ו מיהו כבר תמה על זה בש"ש שמעתתא ו' פי"ז וגם מרן זצ"ל בתשובה שם סי' נ"ב ועוד בכמה תשובות תמה דמה ענין זה לזה התם נאבד קבר ונמצא קבר משא"כ כאן נאבד אדם ונמצא הרוג ע"ש ובלא"ה כ' התב"ש בסי' סג סקט"ו דדוקא בשדה ובית וכיו"ב ס"ל לרבי כן משום דמוקמי' לי' אחזקתי' שהי' לו מעיקרא ורק ע"י אותו קבר יצא מחזקתו וכשנמצא נשאר על חזקתו אבל הדבר הנמצא לא מחזקינן לעולם בתורת אותו דבר ומביא ראי' מגיטין דף כז גבי גט אע"ג שידעינן שיוב"ש זה אבד הגט חיישינן גם על אחר וא"כ גם בנידון הנ"ל וש לחוש וגם משום אין ספק מוציא מידי ודאי אין להקל כמ"ש הש"ש שמעתתא ז' בפי"ט:

והנה מהכרת בגדים לא נאמר בגב"ע רק שהרב הגאון מקאמארן נ"י כ' שנמצא אצלו פאס וכתיבה ואגרת קוויטונג מה שמסר לאחד בשביל אחר וכ' הרב הנ"ל דלכאורה הי' אפשרות לסמוך ע"ז כיון דפאס בפרט אצל בעל מלחמה ערלובס פאס שהי' להנאבד שיש סכנה להשאיל ולשכחה כ' בתקע"ג סי' קע"ח דלא חיישי' אלא דמצא ברש"י ביבמות דף ק"כ גבי מצאו קשור הגט פרש"י דניחוש דהשאיל הכיס לאחר והמשאיל קשר בו גט ושכחו מבואר דחיישינן לשכחה ואי משום הא לא ארי' דודאי מידי דלא חשיבא לאינשי ולא קפיד בי' יש לחוש לשכחה טפי אבל מידי דחשיב' אמרינן ר"פ אלו מציאות דאדם עשוי למשמש בכיסו וכ"ה בכל מידי דחשיבא לי' בכל שעה וכ"ש אם משאיל או נתנו ומכרו לאחר וא"כ שם ביבמות יש לחוש דלהשואל לא הי' צורך בגט ההוא שכבר הי' נמלך מלגרש בו ולכך איכ"ל דשכחו אבל אנן דניחוש במידי דחשיב' לשכחה שפיר איכ"ל דלא שכיח' לשכוח ומרן זצ"ל בחת"ס ח"ר אהע"ז ס' ס"ה סמך טובא על פאס וכיו"ב ובפרט בבעל מלחמה:

ועוד דלפי הנראה דלכך לא נרמז כלל מהיכר בגדיו משום שהי' בעל מלחמה והי' מלובש בבגדי בעל מלחמה והם כולם שוין ואין בהם סימן וטב"ע ומ"מ הבגדים האלו אסיר להם להשאיל ונהי דאין בהם טב"ע וסימן מ"מ שוב שפיר אין לחוש ששכח הפאס כשהשאיל בגדיו ונתחשב עי"ז סימן של הפאס ושאר כתבים הנ"ל ואין כאן חשש שכחה כלל ומ"מ אין לסמוך ע"ז דכבר כ' הנוב"י בח"ר תקע"ג סי' ל"ב דלדעת הב"י המובא בב"ש סי' יז ס"ק סט אמרי' אי סידיר חיישינן לשאלה אפילו במידי דלא משאלי וה"ה נמי דחיישינן לגרבה ובפרט בנידון הנ"ל דידעינן דנפלו עליהם גנבים א"כ אולי גנבו חפציו עם כל אשר בתוכו והגנב מכר זה לאחר וזה נהרג והנאבד ערק לעלמא ואפילו תימא דזה לא שכיחא דחששות רחוקות הן מ"מ לשיטה זו גם לדבר דל"ש חיישינן ולהכריע בין השיטות אין הכרעותינו מכרעת וגם הנוב"י ומרן זצ"ל במקצת תשובות החמירו כשיטה זו:

אמנם אע"ג דהנך טעמים דלעיל אינם מספיקים להתיר בפ"ע מ"מ חזו לאצטרופי בהדדי דהרי גם לדעת הב"ש אליבא דב"י בס"ק סט הנ"ל ס"ל דמידי דלא משאלו אינשי איננו פחות מסי' בינוני אלא דלא סגי אי סימן דרבנן והיינו סימן גרידא אבל בהדי טב"ע מועיל אפילו בטביעה ומלחמה וכמ"ש התוס' ביבמות דף קטו ופסקו בב"ש סימן יז ס"ק פט ואפילו לאחר ג' ימים לא מבעי' לפי מאי שצידד הנוב"י בסימן לב הנ"ל דנראה מלשון המשנה דטב"ע לאחר ג' עם סימנים בינונים מועיל אלא אפילו אי לא אמרינן כדבריו מ"מ היינו בסי' בינוני אבל מידי דלא משאלי אינשי וניחוש דאפ"ה השאיל לאיש שנשתנה פניו וגופו לזה השאיל הפאס וכתיבה ואינך או דשכח הגנב בבגד זה הוי כנפילה דיחיד ועדיף מדברי החכ"צ סימן קלא דכתב דלשאלה דיחיד לא חיישינן דבמידי דלא משאלי אינשי רק מקרה קרה או ששכח אפילו להבית מאיר סימן יז שהשיג עליו בשאלה במידי דלא משאלי איכ"ל דמודה ובמקום אחר עשיתי סמוכין לזה ואין להאריך מפני שראיתי שמרן זצ"ל שם בתשובה סימן נז וסימן נח ועוד בהרבה מתשובותיו כ' דנוכל לצרף אומדנות כאלו:

ועוד הא דידן עדיפא דלפי הנראה מדברי הרב הנ"ל שנמצאו ההרוגים בדדך אצל העגלה מהפאסט והסוסים שנסע עליהם הנאבד הנ"ל ונימא שאתרמי מילתא שזה שהשאילו לו זה נהרג ונפל אצל העגלה והסוס של זה הנאבד זה נחשב יותר מנפילה דיחיד וכיו"ב כתב בתשובת מרן זצ"ל סימן נ"א וכ"ש בהא דידן דמצטרפין לכלהו אומדנות דהרי אמרו בגיטין דף כז דאי אמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יב"ש שוב לא חיישינן דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים א"כ מבואר דכולהו האי ג' חששות לא חיישינן א"כ כ"ש הכא דלא נשתנה טב"ע של אחד לטב"ע של הנאבד ובאותו דרך הלך ג"כ בדרך זה שנאבד פלוני ולאותו איש עצמו באו לידו הכתבים או הבגדים שלו ואותו איש עצמו נהרג סמוך להעגלה והסוסים שנסע הנאבד כולי האי לא חיישינן והוי סימן מובהק ביותר ולא חיישינן כמו דל"ח שמא כשמא ועדים כעדים כנלפע"ד להתיר אם יש עדים על כל הנ"ל:

אמנם בעובד' הנ"ל דא עקא דיש פקפוקים על העדים שהעידו על זה אחת הנערה הוא בת חמותה והיא אחת מהחמש נשים כו' והרב הגאון מקאמארן נ"י התאמץ להכריע דאפ' בת חמותה נאמנת במסלפ"ת ודחה ראיות השערי אפרים המובא בב"ש סימן יז ס"ק יג והכרעה זו אינה מכרעת נגד המל"מ והראנ"ח המובא בהגהת המל"מ פי"ג מגירושין דין יו וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ר סי' צט אע"ג שדחה הראי' מ"מ לדינא הסכים כיון דסתמא אמרו דחמשה נשים אינם נאמנות משמע אפי' מסלפ"ת לא האמינו וכן הסכים בס' בית מאיר להלכה ואע"ג שבנידון הנ"ל יש רגלים לדבר שבכתה והתאבלה יאינה נאמנת שהרי אפילו בסוטה דיש רגלים לדבר דקנא לה ונסתרה אפ"ה אמרי' בסוטה דף לא ע"ב דאינם נאמנות להפסידה כתובתה ואיכא ק"ו ומה התם דהתורה האמינה ע"א בסוטה ע"י רגלים לדבר כשנים. הנך אינם נאמנות כ"ש כאן שמה"ת אפילו עד אחד כשר אינו נאמן ורק חכמים הקילו ובהנך לא הקילו וממילא נשאר על איסור דאוריית' וכ"כ הצ"צ סי' פח:

ובסברא זו תי' בש"ש שמעתתא ז' פרק ד' קושית המל"מ בפ"א מהלכות סוטה דין טו דשם פסק דלענין שלא תהי' שותה נאמנת ולענין תרומה פסק דאפי' לחומר' אינם נאמנות אלא אוכלת בתרומה ע"ש ותי' בש"ש דבסוטה שאני דהתורה האמינה ע"א משא"כ בעד מיתה כיון דרבנן לא הקילו בחמש נשים שוב חוזר הדין לסיני והיא כא"א גמורה ולכאורה מהתם עצמו יש להביא ראי' דאפילו במסלפ"ח אינם נאמנות דלדעת הנוב"י ח"ר תקע"ג סי' ל"א דרצה שם להוכיח דגוי נאמן ביש רגלים לדבר דעדיף ממסלפ"ת א"כ חמש נשים דאינם נאמנות במקום שיש רגלים לדבר כ"ש דאינם נאמנות במסלפ"ת ואע"ג דמרן זצ"ל בחת"ס ח"ר באהע"ז סימן מו פליג עלי' דנוב"י ולדבריו אין ראי' מ"מ נראה כמ"ש השבו"י והבית מאיר דסתמא אמרו אינם נאמנות ל"ש במסלפ"ת ואפילו באיסור דרבנן היכא דכבר פסק האיסור דאורייתא אין הנשים האלו נאמנות דהרי מבואר ספ"ב דגיטין דאינם נאמנות לומר בד"נ היכא דיש לחוש לקלקולא אע"ג דאמרינן ריש גיטין דצריך בפ"נ רק מדרבנן ע"ש כן נראה לפענ"ד:

ואם כן צריכין אנו לראות על אמירת העד שאמר ג"כ עדות שהכירו בטב"ע והנה העד השני הזה שנקרא שלמה באא"ר הוא איש מלחמה וכ' מעלתו נ"י דיש לחוש עליו כיון דהוי רגילים למיעבד איסורא והרב הגאון האבדק"ק קאמארן נ"י אמר דכל מה שעוברין עוברין מחמת אונס ועדיין הוא בחזקת כשרות וכתב שראה בתשובות שסמכו על איש מלחמה וזה סמך שאין בו ממש ואפילו נמצא כן בשום תשובה דלמא ידעו וקים להו בגוי':

ולדינא נחזי אנן בעזה"י הנה גוף הדבר אי נוכל לסמוך על סתם אדם מישראל ראיתי בכה"ג סימן יז בטור אהע"ז אות לד שכ' בשם בנימין זאב סימן כ' סתם בני אדם שאין אנו יודעין בהם תלינן שהם פסולים מדאורייתא ולכאורה הו"א ראיה לדבריו ע"פ מ"ש הש"ך ביו"ד סימן א סק"ב דלכך כתב הטור דכשר לשחיטה עבדים משוחררים דסתם עבדים גריעו וריקים ופוחזים והמחבר בש"ע דכתב סתם עבדים הואיל וס"ל דכל שוחט בעינן שיהא דוקא מוחזק בכשרות וא"כ כאן דסתם בסימן יז באהע"ז סעיף ג' בטוש"ע סתם עבד וקשה משחיטה לטור וכן הקשה בחמ"ח אלא ודאי דס"ל כבנימין זאב הנ"ל וא"כ לכ"ע בעינן שיהי' מוחזק בכשרות ואי מוחזק גם עבד כשר וא"ש כן הי' נראה לכאורה:

אמנם טעמא דהא מילתא לא ידענא דגוף קושית הש"ך שם ביו"ד סימן א סק"ב היה נראה לפענ"ד דטוש"ע שניהם לדבר אחד נתכוונו דהרי בח"מ סימן לד סעיף יז קי"ל מי שאינו במקרא ובמשנה ולא בדרך ארץ פסול מדבריהם להעיד ואפילו אם הוא בד"א אם אינו במקרא ובמשנה אין מקבלין לכתחלה עדותו דמסתמא עוברין על ד"ת וכמו שביאר שם הסמ"ע ונראה דהיינו טעמא דס' מחזיק בדק שהביא הב"י שם שכתב בשם הגאון שהשוחט צריך שיהא בקי בכ"ד ספרים ואנן קי"ל ביו"ד סימן רסז סעיף עא דעבד אסור ללמוד תורה ואי קראו לתורה נעשה משוחרר וא"כ מ"ש דלכך כ' הטור דעבד משוחרר דאם אינו משוחרר אסור בתורה ומסתמא לא קרא ולא שנה ואין מקבלין עדותו והב"י נמי מודה לזה וכמ"ש בב"י דבעינן שלא יהיה ע"ה אלא כיון דכל שוחט בעינן שלא יהיה ע"ה ובכה"ג גם סתם עבד כשר כדי שלא ליתן מקום לטעות סתם וממילא מובן דהיינו באופן שלמד ואינו ע"ה כן היה נראה לפענ"ד לישב שם:

וממילא כאן דגם ע"ה דפסול מדבריהם והפסול מדבריהם כשר לעדות אשה וא"כ לא בעינן דוקא שלא יהיה ע"ה ולכך סתם גם הטור כאן וכתב סתם עבדים ואע"ג דאכתי קשה הא סתם עבד הוא גנב או קוביוסטוס ופסול מה"ת כבר כתב החבו"ש בסימן א ס"ק יח דכיו"ב צ"ל גם לתוס' ע"ש וכאן אתי שפיר טפי כיון דפי' אח"כ דפסול עדות מה"ת פסולין ממילא תנא והדר מפרש וממילא נשמע גם בעבד אם אינו פסול מה"ת מחמת עברה הוא דכשר. ועכ"פ אין הכרח דסתם אדם פסול וגם שם בשוחט הקשה הפמ"ג על הש"ך הנ"ל שכתב דשוחט בעינן מוחזק דוקא מנ"ל דמהא דסימן סה וקי"ט אינו מוכח רק בשוחט ומוכר לעצמו:

ולי הי' נראה דמטעם שכ' בב"י וש"ע בסי' י"ח דהא דלא בעי' להראות סכין לחכם הוא משום דעמנים בני אדם ידועים ויראיי' יש להבין דברי הש"ך ועכ"פ לענין עדות לא מצינו דניבעי דווקא מוחזק אדרבה קי"ל רפ"ב דר"ה דבראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם וכ' הרמב"ם בפ"ב מקידוש החודש משום דכל אדם בחזקת כשרות ולמה נאמר כאן בעדות אשה דנבעי דווקא מוחזק וא"ל דטעם חזקת כשרות הוא רק משום רוב דרוב ישראל כשרים ובא"א לא אזלינן בתר רובא וכמ"ש לעיל בשם התוס' סופ"ק דב"מ דא"כ איך נוציא ממון על ידיהם הא גם בממון לא אזלינן בתר רוב וע"כ דחזקה מעליותא הוא:

ואפשר כמ"ש מרן זצ"ל בחידושיו ב"ק דף ע"ג דחזקת כשרות הוא חזקת הגוף שכך נולד בכשרות ואפי' הא דלא אזלינן בתר רוב הוא רק מדרבנן וא"כ הם רק פסולי דרבנן והא קי"ל דפסולי דרבנן כשרין לעדות אשה וא"כ לא ידענא טעמא לדברי הבנימין זאב הנ"ל. ובתה"ד סי' רכ"ד מבואר דסתם אדם אפי' יש לחוש לריק ופוחז נאמן כל שאין אנו רואין בו רמאות וכן מבואר מתשובת צ"צ סי' פ"ח וכן מוכח ומבואר מדברי הרמ"א סי' י"ז הנ"ל סעי' ו' דכל זמן דליכא ריעותא מקבלין מכל אדם ודלא כס' בנימין זאב:

אמנם הא דידן גרע טפי דאפי' אם הוא כמ"ש הרב מקאמרן ני' דעושין מחמת אונס הרי החמ"ח ס"ק ט"ו הביא דברי הרא"ש בתשובה כלל נ"ד דצריך בדיקה אחריהן באותן שהמירו אפי' באונס ובאמת בגוף התשובה כ' הרא"ש דווקא בעדות ממון. ובעדות עגונה יש להקל ותמהני על החמ"ח שלא העתיק זה ותו דהרי בממון נמי קי"ל בחו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ד בהגה"ה דמשום חשד אין לפסול ואפי' מספיקא פסק שם בסעי' כ"ג דאין לפסול מ"מ בהנך בעלי מלחמה נהי דבוודאי יש בהם גם כשרים המונעים עצמם מאיסור הן מחילול שבת או ממאכלות אסורות מ"מ הרבה מהם הם מומרים לאכול נבלות לתאבון ומהם מומרים לחלל שבת לתאבון ומי יוכל להכריע אם רובם עתה הם מומרים לתיאבון או רובם כשרים וכיון דמספקא לן אי רובם הם מומרים אפשר דגם לממון פסולין דליכא למימר דהוא בכלל מה שאמרו בספק פסול אינו נפסל דהתם נראה הטעם משום דמוקמי' אחזקה וכאן דהספק אולי רובם הם מומרים המסלק החזקה אפשר דלא מהני החזקה וגם הוא ספק חסרון ידיעה דאינו מועיל וכדאיתא ביו"ד סי' כ"ג ובסי' נ' בש"ך סק"ג ובכמה דוכתי וא"כ איכ"ל בנידון שלנו דגם בספק כה"ג פסולין:

ואפשר דאפילו בכה"ג ספק כשר דכבר הקשה בקצה"ח סי' ל"ד סעי' כ"ג למה נתיר מספיקא הא הוי כמו תרתי לריעותא ויש לישב או משום דחזקת כשרות אתיא מכח ב' חזקות א' מכח רוב דרוב הם כשרים והב' משום דנולד בכשרות כמ"ש למעלה וא"כ כיון דהחזקת כשרות הוא ב' חזקות ולכך נוכל להוציא ממון ואפי' הוא תרתי לריעותא אינו מועיל נגדם. או י"ל דהנה גוף הסברא למה פסול רשע להעיד. בתומים ס' כ"ח באורים סק"ב הביא בשם חו"י דרשע פסול משום חשש משקר עי"ש:

אמנם בס' יריעות שלמה בבית יד הלכה א' הביא בשם תוס' בכורות דף ל"ו דרשע פסול מגזה"כ דהרי מצד הסברא לעולם יהי' נאמן דמומר לד"א אינו מומר וחשוד לכל התורה אלא שהרחוקתו התורה את הרשע שלא יתיחד בקהל כבודו כדי להרחיקו ושלא ילמדו ממנו. ולפי"ז א"ש דספק פסול כשר לעדות ומיושב קושית הקצה"ח ולפי"ז גם כאן יהי' כשר. וגדולה מזו לכאורה משמע מדברי הר"מ שבמרדכי ובתשובת מיי' המובא בתה"ד בפסקי' וכתבים סי' ר"כ שכ' שם במומר שלא עשה תשובה כראוי ואמר שם שהדבר ידוע שאינו מחזיק עצמו כיהודי אלא שיוכל לגנוב ואפי"ה הכריח החה"ד שם דאינו פסול רק מדרבנן וקשה הא הוא פסול משום שהוא חשיד על הגניבה ובלאו מומר הוא פסול. ובאמת התה"ד ס' רכ"א הקשה עליו כן ולהנ"ל א"ש:

מיהו בלא"ה התם שאני דנהי דהוא חשיד ואם יבוא גניבה לידו אינו מסלק עצמו ממנו מיהא מי יימר שבאת גניבה לידו והוי רק חשד ומשום חשד אין פוסלין ולעולם אם עפ"י רוב הוא מומר לתיאבון איכ"ל דפסול ואם מספקא לן איכ"ל דכשר דכיון שאינו נודע לן אנו מחוייבין שלא לרחקו וא"כ לפי טעם זה כשר לעדות. מיהו אפשר דפסולין משום ספק חסרון ידיעה וא"כ לפי"ז אפי' בעדות אשה א"א להקל ולקבל עדותן. מיהו נראה עוד לצדד ולהקל דלכאורה קשיא על הכלל הזה דרשע דאורייתא פסול לעדות אשה מ"ש משאר איסורין דפסק הרמב"ם בפי"א מעדות דפסול בעבירה כשר באיסורין דאימת אסורין על עוברי עבירה וא"כ לכאורה ק'"ו איכא כיון דבאיסורין אין מסלפ"ת גוי נאמן וכאן בעדות אשה מועיל מסלפ"ת גוי וא"כ ק"ו כיון דמועיל מסלפ"ת גוי שאינו מועיל באיסורין כ"ש שיועיל פסול עבירה דמועיל באיסורין וצ"ל דאין דנין ק"ו באיסורי דרבנן וכמ"ש בחולין דף ק"ד בתוס' ד"ה מנא כו' ואין מדמין גזירת חכז"ל ומ"מ טעמא בעינן כיון דאימת איסורין על עוברי עבירה למה לא יהי' נאמן לעדות אשה ואין לומר דחיישינן דשכרתו דהא אשה עצמה נאמנת. וגם אין לומר דחיישינן דצרה שכרתו דהא קי"ל בשעת הסכנה כותבין אע"ג שאין מכירין ול"ח לצרה וכ"ש לפי מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס ח"ר מאהע"ז סי' מ"ג דלא חיישינן שצרה תשכור עיי"ש ואין לומר דבאמת דווקא שלא בשעת הסכנה אין פסול נאמן דהרי מבואר ביבמות דף כ"ו דפריך באומר הרגתיו אמאי נאמן הא רשע הוא ומאי קושיא אי נימא בשעת הסכנה נאמן:

ונראה לפי ענ"ד לישב כמ"ש הפמ"ג סי' א' בש"ך סק"ב לחלק דבסי' קכ"ז דרשע נאמן היינו היכא דליכא חזקת איסור סמכי' על חזקה דאין אדם חוטא ולא לו אבל היכא דאיכא חזקת איסור אין רשע בעבירה נאמן ולכך גם בעדות אשה אינו נאמן הואיל ואיכא חזקת איסור דא"א עיי"ש וא'"ש. וא"כ לפי"ז היכא דע"י אומדנות כבר פסק חזקת איסור א"א איכ"ל דגם פסול עבירה נאמן וביבמות דף כ"ו מיירי מסתמא דלא הי' אומדנות. ולפי"ז בנידון שלנו דגם לולא דברי העד הבעל מלחמה הי' מותר לדעת הרבה פוסקים ע"י פא"ס ואינך חפצים שנמצאו עמו אי לא חיישינן לשאלה והבית מאיר בסי' י"ז כ' דהנוטה בשעת הדחק לדעת האומרין דל"ח לשאלה לא הפסיד וגם האומדנא שהלך בדרך ההוא ונמצא אצל הפאסט וואגין שנסע עליו לכהפ"ח יצאה עפ"י אומדנות הנ"ל מחזקת איסור א"א וא"כ אפשר דפסול נאמן ונהי דחלילה להקל בזה דנראה דלא פליג רבנן בזה מ"מ היינו בודאי פסול אבל בספק פסול דע"י ספק כבר יצאה מחזקה דכבר כתב הש"ך ביו"ד סימן קי ס"ק סד דע"י ספק אחד יצא מחזקה ולכך מועיל ג' ספיקות במקום חזקה וגם אנו נאמר כאן ע"י ספק כבר יצאה מחזקה דאולי הוא כשר:

וכיון שכבר יצאה מחזקה שוב אפילו את"ל דהוא פסול הא במקום דליכא חזקה גם פסול נאמן ואפילו בס' חסרון ידיעה לא מבעי' אם הטעם דפסול בעבירה אינו כשר להעיד מגזיה"כ שאמרה תורה להרחיקו ובספק לא שייך להרחיקו אלא אפי' אם פסול מטעם חשד כבר כתבנו דזה דוקא היכא דמעיד נגד חזקה אבל בכה"ג בנידון שיש אומדנות דאפילו נימא דאינו נאמן הוא רק משום לא פלוג וכיון דבספק לא שייך זה לעולם לא פסלו רבנן ספק פסול בעבירה כנלפענ"ד וראיה לזה מדברי תה"ד שם בפסקיו סימן רכא הנ"ל שסיים וכתב מ"מ בדוקא כה"ג לא רציתי לסמוך להתיר וגם איסור לא רציתי לומר שלב כלנו יודע שמת אותו איש ושם נאמר ששאר חכמי ישראל התירו אותה האשה ויצא הדבר בהיתר וצריך ביאור ובמה ידע לבו שמת וע"כ על פי אומדנות ולכך לא רצה לומר איסור דאפשר להתיר מספיקא ומטעם זה ע"כ יצאה בהיתר:

וכן נראה לי מלשון רמ"א סימן יז סעיף ו' שכתב ואם לא עשו תשובה גמורה להקל אם לא העיד ברמיה ובספר ארץ צבי תמה עליו בכה"ג שספק אי עשה תשובה גמורה מנ"ל להתיר ע"ש. ולפי ענ"ד כוונתו וסמיכתו על דברי תה"ד סימן רכא הנ"ל דהיכא דיש אומדנות נוכל להתיר מספיקא כה"ג וזה כוונתו שלא העיד בראיה דאיך ידעינן זה אלא באומדנות זה נראה לי כוונת הרמ"א וכיו"ב כתב בתשובת מהר"מ לובלין סימן קל בספק מסלפ"ת יש לצרף אומדנות והיינו ע"כ ע"ד הנ"ל ואין לפקפק בנידון הנ"ל מלבד ריעותא דהוא ספק פסול יש ריעותא בטב"ע דאולי הוא לאחר ג' או ע"א במלחמה ועל ידי אומדנות ניכרין ב' דברים זה לא שמענו מדברי תה"ד ורמ"א הנ"ל מ"מ הא יש כאן עוד עדות הנערה אחות הנהרג נהי דלענין עדות אינה מועלת אבל מצד אומדנא גדולה שבכתה בכי רב ושבה עליו שבעה ימי אבילות נוכל לצרף בשעת הדחק ועיגון אם יסכימו עמי גדולי ישראל אמטינא שיבי מכשורא להתירה בב"ד כדין:

אמנם כ"ז אי אפשר לברר על ידי מסלפ"ת כי באמת תמהני למה נכניס עצמנו בפרצה דחוקה ובפרט שאולי לאחר נישואין יתברר שעד הנ"ל הוא מומר לתאבון הלא טוב לסבב שיאמר העד הנ"ל במסלפ"ת (רק שצריך להיות נזהר שלא יתחילו עמו כדין מסלפ"ת) ואחר שיאמר כן לישראל במסלפ"ת יקבלו עדות מישראל כשר ומסתמא באותו זמן כבר סיפר זה בפני כמה אנשים מישראל במסלפ"ת ממש ואולי שמעה האשה עצמה ממנו במסלפ"ת תעיד כן בב"ד ויצא הדבר בהיתר גמור בלי שום פקפוק ויהיה ד' עמו: דברי ידידו הדו"ש משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה