מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה לו
החיים והשלום וכ"ט לידידי וחביבי הרב הדיין המצויין בהלכה מופלא ומופלג בתורה וביראה מוה' פייש ווינטור נ"י בק"ק האליטש יע"א:
מכתבו הנעים קבלתי אתמול כו' ובתוכו רצוף שאלה אחת שאירע בפנוי' אחת שהיתה בבית איש אחד והיא בת אחות אשתו ונתעברה וילדה והוא והיא מודים שהולד ממנו ולא דיימא מעלמא ועפ"י פשר ורצון שניהם גירש האיש את אשתו אשר שהה עמה יותר מעשרים שנה בלי בנים ועתה רוצה האיש לישא את המפותה בת אחות אשתו המגורשת ורב אחד מהחדשים רצה לאסור את הנשואין עפ"י הרמ"א באהע"ז סימן ט"ו ס"ק כ"ו שכתב שכל המגרש אפילו בקול נאסר בקרובותיה ומזה דייק שהרמ"א בא להוסיף על המחבר לאסור כל הקרובות אף בכה"ג ומעלתו נ"י חולק עליו שאין כוונת הרמ"א כן אלא ללמד דאפי' בקול שטוען המגרש או אפי' נשבע שהקול שקר אפ"ה אסור בקרובותיה וכמו שהביא הב"י בסי' י"ג בשם תשובת הרשב"א אבל דוקא הקרובות המבוארים בש"ס ובש"ע שם לאיסורא אבל בת אחות אשתו מבואר ברמב"ם סוף פ"ב מה' א"ב דנושא אדם אשה ובת אחותו וכ' הכ"מ שהיא מהמשנה וממילא כאן מצוה לישא את המפותה וכמ"ש בהגה"ה סי' קע"ז סעיף ה' אם ודאי בא עליה עכ"ל:
וכל דבריו נכונים וברורים ופשוטים כביעוחא בכותחא ואין להאריך בזה ובנזיר דף י"ב ע"א דאמרי' ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת כו' ולא אחות מוכח דבת אחות אשתו אינה אסורה מיהו מהתם אינו מוכח רק דאינה אסורה מה"ת אלא שבעה קרובים אבל אכתי הי' אפשר לומר דאסורה מדרבנן ומשום שניות (דעל שניות אין חוששין שם בנזיר כמ"ש הב"ש באהע"ז סי' ל"ה סעיף י"א ס"ק כ"ט) אמנם ביבמות דף כ"א מנה השניות ופריך שם מאי שייר דהאי שייר וא"כ מוכח דבת אחות אשתו אינה אסורה לא מה"ח ולא מדרבנן וכך כ' הרמב"ם בפ"ב מאיסורי ביאה דבת אחות אשתו מותרת וכמו שהביא מעלתו והא דתנן בקדושין דף ס"ה האומר קדשתיך אסור בקרובותיה היינו הקרובות שהן הן ערות או מה"ת או מדרבנן כמו דאיתא לשון זה באהע"ז סימן ל"ה סעיף י"א ובסימן מ"ח וכל היכא דקתני אסור בקרובותיה היינו שהן ערות או מה"ת או מדרבנן ועל קרובות אלו קאי הרשב"א בתשובה שהביא הב"י בסי' י"ג וגם הר"ן שהביא בד"מ סי' ט"ו אות ו' (אשר משם נובע דברי הרמ"א האלו אשר ממנו רוצה לדייק שיבוש הנ"ל):
ולכאורה הו"א היכא דמגרש רק לרוחא דמילתא או משום קול אינו אסור אלא בקרובות שהן ערוות מה"ת ולא בשניות שהרי הר"ן שהביא הד"מ בסי' ט"ו אות וי"ו נתן הטעם משום שלא יאמרו נושא קרובת גרושתו והב"ש בסי' י' סק"ב כ' דבאיסור דרבנן לא חיישינן שמא יאמרו ועפי"ז הי' ניחא לי למה קבע הרמ"א הגה"ה זו דאפילו מחמת קול בש"ע סעיף כ"ו גבי אחות אשתו ולא לעיל בסעיף י"ג וי"ד וט"ו שמיירי גם בשניות אלא ודאי דכאן באחות אשתו דליכא ערוה דרבנן הוא דאסור בקרובותיה ולגלות בא דוקא דומיא דערוה דאחות אשה דהיא ערוה דאורייתא וא"כ מדברי הרמ"א גופי' ראי' דלית באחות אשתו ערוה דרבנן: מיהו הדרנא בי דהרי לקמן באהע"ז ס' מ"ח סק"ג מוכח דאצלו הטעם כיון דלשון הגט הוא לשון מדבר בעדו הו"ל כאלו הודה ולכך לא נקט הרמ"א טעמי' דהר"ן ולפ"ז באמת נשאר הדקדוק הנ"ל למה קבע הרמ"א הגה"ה זו כאן גבי אחות אשתו וצ"ל דלרבות' קבעו כאן אצל אחות אשתו אע"ג דמותרת לאח"מ או משום דסוף ערוות הוא דקבע כאן וקאי על כל הסימן ועכ"פ הדבר ברור דכל היכא דנקט אסור בקרובות היינו קרובות שהן ערוה או מה"ת או מדרבנן ובת אחות אשתו שאינה ערוה לא מה"ת ולא מדרבנן פשוט שמותרת לו וממילא איכא כאן מצוה וכמ"ש הרע"א בסימן קע"ז סעיף ה':
ולכאורה יש לדון אולי דוקא אם היתה ראוי לו משעת פיתוי איכא מצוה משא"כ כאן דבשעת פיתוי לא היתה ראוי' לו משום חדר"ג דאסור לישא ב' נשים מיהו נראה דזיל בתר טעמא כיון שפגמה. והמהרי"ק בשורש קכ"ט דימה זה למזיק וכל היכא דאיכא לאשתלומי אפי' אח"ז כדתנן בהחובל דף פ"ז נתגרשה האשה חייבת לשלם וה"נ ל"ש וא"כ כל דברי מעלתו נכונים והטועה בדבר משנה טעה וחוזר מיהו לענין לכנוס המפותה כבר האריך בנוב"י בכמה תשובות ליזהר לענין חליצה לכתוב לזכרון שהולד של המפותה אינו פוטר מחליצה ואחתום בברכה והי' לו שלום מנאי. הק' משה שיק מברעזאווע.