אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה כד

תשובה כג

יתענג על רוב שלום ידידי הרב המופלג הדיין המצויין כו' מוה' פייש ווינטור בק"ק האליטש יע"א.

נפשו בשאלתו גרושה אחת ילדה אחר הגירושין ולא הניקה כלל ונישאת לאיש אחר בתוך כ"ד חודש אמנם ענין הקדושין וגם מי הי' המסדר קדושין אינו נודע אלא שהם אומרים שעובר אורח אחד סידר להם הקדושין וגם נטל עמו הכתובה והם דרים ביחד ומתנהגים כאיש ואשה וגם היא אומרת שהיא מעוברת שוב מן השני וביקש מעלתו נ"י שאודיע לו דעתי בזה אם נוכל לסמוך על דיעות המתירין בסוף סי' י"ג בגרושה שלא הניקה בכה"ג אם כינס שלא נכריחנו להוציא הואיל והפ"י בקונטרס אחרון בכתובות דף ס' החמיר ואפילו כינס יוצא והב"י שם כ' שראוי להקל בכה"ג לכתחלה והט"ז שהחמיר מ"מ דבדיעבד יש לסמוך וגם שיש לחוש לקלקולים אם נכוף להוציא אלא שמעלתו חשש הואיל ואינו נודע ענין הנשואין כלל והנה גוף הדבר כבר נאמר ונשנה בפוסקים ולהכריע את דעתי מכרעת ובפרט שאין הדבר בגבולי ודי לי באחריות דנפשי מ"מ הואיל ודפק על פתחי אמרתי לאמר דעתי לא להכריע אלא לדון אמרתי אחזור פרשתא דא ואתניי':

הנה כבר מבואר דעת ר"ש הזקן שהתיר בגרושה ואמר שאין בגרושה דין מינקת חברו כמבואר בתוס' ורא"ש בכתובות דף ס' ובש"ע אהע"ז סי' י"ג אמנם טעמי' דר"ש הזקן פליגי בי' הר"ן שם הביא טעמו משום דגרושה דאית לי' אב אין חשש דלמא תתעבר חלבה דהאב יחוש על פרנסתו למסמס לי בביעי כו' ואפינו גרושה מניקה לא גזרו ואפילו אם הניקה אותו עד שמכירה ונהי דכופין אותה להניק משום סכנת הולד מ"מ איננה בכלל מינקת חברו דע"כ כיון דאיכא אב ליכא סכנה אפילו במכירה ודי במסמוס ביעי וחלב וכמו שרשאי לשמש עם אשתו מניקה ולא חיישינן שמא תתעבר אפילו במכירה משום דסמכינן אמסמוס חלב וביעי כדאיתא ביבמות דף מ"א וע"כ דשוב ליכא סכנה אפילו במכירה וה"נ האב יחוש עליו ולא קשיא ליה שהיא בושה לבוא לב"ד דכל היכא דאיכא אב מסתמא רחמי האב על בנו והוא יחוש עליו ולא יבוא לכלל כך שתהא צריכה לבוא בדינא ודיינא משא"כ אם אין כאן אב רק קרובים שפיר חששו שתהא צריכה לבוא לב"ד ואשה בושה ואיכא למיחוש שיבוא לידי סכנה והראי' שהביא הר"ש מהא דאמרינן נתגרשה אין כופין אותה אין כוונתו שגם כאן יש חילוק בין מכירה או לא אלא דמהתם מוכח דסמכינן על האב ולא חיישינן לתקנת הולד דאל"כ איך לא חייבו חז"ל להניק מטעם סכנה:

ואי תקשה א"כ גם במכירה אמאי אמרינן דכופין אותה ואמאי לא סמכינן על מסמוס האב כמו דסמכינן באיש ואשתו על מסמוס ביעי וחלב אפי' במכיר' ונרא' דהמסמוס בביעי וחלב מהני דוק' אם מרגילין את הולד לאט מעט בביעי וחלב ואין השינוי ניכרת ונרגשת בפעם אחת אז אין חשש סכנה ע"י מסמוס חלב וביעי אבל אם בפעם אחד פתאום יחליפו לו תחת החלב דדים ביעי וחלב בזה בודאי יש לחוש לסכנה ובפרט בולד שאנו רואין שמרגיש ונפעל מכח השינוי והחילוף שאנו רואין שמכיר את אמו ואינו רוצה להניק מאחרת ושינוי כל שהולד נפעל על ידו וכ"ש כשיש שינוי גדולה דמסמוס ביעי וחלב אבל באשתו אפי' במכיר ונפעל מן השינוי אין לחוש שכל שהיא מרגשת בעצמה חשש שהתחילה להתעבר תרגילנו במסמוס ביעי וחלב שהרי אין עכירת החלב עד לאחר ג' חדשים מן העיבור וביני וביני יהא מורגל להתפרנס מהמסמוס ביעי וחלב וכן בתינוק שאין מכירה ואינו מרגיש בשינוי גם על שינוי כזה ליכא סכנתא גבי' או דבכה"ג יוכל ליתן את הולד למניקה אחרת ומשכח שכיח מניקה שתניק אותו מעט מעט עד שיתרגל על מסמוס ביעי וחלב כנלפענ"ד להסביר הסברא ולישב הקושיא שהקשה בבית מאיר סי' י"ג מ"ש אשתו מגרושתו:

אמנם לפי מאי שהביא בשמ"ק דמכירה היינו שמכיר את אמו אע"פ שהוא יונק מאחרים מקרי מכירה ע"כ צ"ל דבאמת אין חשש סכנה לולד אפילו אם מכיר את אמו אלא צער בעלמא לינוקא וגם על צער הזה חששו שאין לה רשות לצער ולדה ואפילו צער שאר בע"ח הוא דאורייתא ולכך כופין אותה להניק בשכר וכל זה אם אינה עוש' זאת בכדי שתנשא אבל אם עושית כן בכדי שתנשא או בשביל שתדור עם בעלה כדרך כל הארץ בודאי משום צערא דיניקא אין לנו לצער את האשה ולעכבה ומאי חזית דדמא דידי' סמיק טפי כו' שוב ראיתי שלפירוש זה שבשמ"ק באמת מבואר שם דבאמת הסכנה הוא על פרידת אמו וא"כ לא קשה מידי:

ועכ"פ מבואר דלפי הר"ש הזקן עיק' התירו דבגרושה לא טעם איסור מינקת חברו ולא גזרו ג"כ גרושה אטו אלמנה כדחזינן לענין גרושה אינה צריכה להניק וע"כ דגרושה מידע ידוע ואית לה קלא דגיטה מוכיח עלה ודמיא לבי ריש גלותא דמנכר כן מבואר בס' הישר לר"ת דף נ"ט ע"ב וכן דעת הש"ס בפ' החולץ. ולפ"ז בזונה בודאי גם להר"ש הזקן אסור וכמ"ש הצ"צ סי' נ"ה ורק עד"ז מבוארין ומסובבין קו' התוס' בכתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא וכו' וכן ביבמות פ' החולץ דף מ"ב ולא שייך לתרץ מה שמתרצין בפשיטות דגרושה לא מקרי מינקת חברו ואיננה בכלל תקנות חכז"ל דלפי הנ"ל לדברי הר"ש גם במעוברת גרושה נוכל להתיר דלא מיחלף גרושה באלמנה וכמו שכ' הרא"ש בשמו ולבסוף הוכיחו מאלמנה שאם רוצית להנשא וליטול כתובה אינה מחוייבת להניק וזה הקו' היא על הראי' של הר"ש הזקן דאיך נוכל ללמוד מהא דאין כופין גרושה להניק אלא ע"כ מסתמא כל האם תניק את בנה אפילו אם אינה מחוייבת ולמילתא דלא שכיחא לא חיישינן וכמ"ש הרא"ש בפרק החולץ אבל ע"י נשואין שפיר יש לחוש לסכנה ולכך אין חילוק בין גרושה לנשואה.

ולפי הנ"ל מבואר דעת הר"ש הזקן בין במעוברת ובין במניקה בגרושה אין לאסור ולא חייש לקושית התוס' דע"כ אין למדין מן הכללות דהרי חזינין בדבי ריש גלותא דיצא מן הכלל ותניא בברייתא בכתובות דף ס' דמניקה שמת בעלה לא תתארס כו' והיינו אפילו בנתנה בנה למניקה ואפ"ה יצא מן הכלל דבי ריש גלותא משום דאזלינן בתר טעמא וה"נ בגרושה ולפ"ז במזנה הר"ש מודה כמ"ש הצ"צ הנ"ל ולא כמ"ש בס' ארץ צבי באהע"ז סי' י"ג דדחה דבריו בדברים שאינם מוכרחים:

גם מבואר לפי הנ"ל טעם דאשה מניקה נכרית רשאית להנשא ואין חשש סכנת הולד דכיון דהיא מקבלת תשלומין ושכר והבעל אם יפסיד שלא תהא יכולה להניק הרי הוא מחוייב ליתן מעות למסמסו בביעי וחלב ולגברא אלים לגוזלה לא חיישינן א"כ אין חשש סכנה והוי כמו בבן דידי' דלא חיישינן ולא מחלקינן בין עני לעשיר ה"נ ל"ש. ובזה מיושב מה שתמה בנוב"י סי' כ"ה וגם הגאון מהר"מ ברבי ז"ל על התשובות מיימוני שהתיר ליתן אפי' למינקת שיש לה בעל ולא חיישינן לשמא תתעבר והטעם כיון שמקבלת שכר בעד הנקתה אף אם תתעבר ימסמסו לו בביעי וחלב:

אמנם עדיין יש לפקפק על דברי הר"ש הזקן ולומר דיש לאסור אפילו בגרושה מטעם שכ' התוס' בסוטה דף כ"ו ע"א בד"ה לא ישא אדם כו' בשם הירושלמי מקרא דאל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא וכ' בב"מ בתשובה דדמי' למערופיא של חברו בח"מ סי' קנ"ו סעיף ה' בהגה"ה ע"ש ולסברא זו נראה דאין סברא לחלק בין גרושה לאלמנה ואפשר לומר דזה תליא בפלוגתא דהנה ב"ב דף כ"א ע"ב דס"ל לר"ה שם דאסור לבר מבואה למוקי רחייא להפסי' אומנתו של חברו ואע"ג דעובד בשלו וא"כ ה"נ יש לומר כהירושלמי אבל אנן דלא פסקינן כן אלא אמרינן דזה עובד בשלו וזה בשלו ה"נ כיון דקנה את האשה והיא כבר מבואה ועובד בשלו ואע"ג דממילא נפסק לחיותי' אין לאסור משום אל תסיג גבול דפוסק לחיותי' ולכך הוצרך הש"ס דידן ביבמות דף מ"ב לומר הטעם משום סכנת הולד ושוב יש לחלק לדעת הר"ש בין גרושה לאלמנה:

או י"ל דטעמא דירושלמי שייך רק כל זמן שלא גמלתו אבל אי גמלתו היא רשאי למיעבד בשלה אפי' אם מתכוונת כדי להנשא וממילא אין הנושא עובר באיסורה ולכך הוצרך לומר משום חשש סכנה ולפ"ז הי' אפשר ליישב מה דקשה שם ביבמות ומעיקרא מאי ס"ד דמניקה ולמה הוצרך לחדש עתה במניקה משום דמעכר לחלבה וקטלה לברה וכמו שדקדק בתשובת נוב"י ולהנ"ל א"ש דבל"ז סבר אימא דמינקת אסורה משום מערופיא של חבירו אבל עובר עדיין לא זכה ולכך השתא דמסיק דהטעם עוברה משום מניקה הוצרך לחדש משום חשש מיתה ולפי"ז היכא שהיא באמת מניקה אמרינן טעמי' דירושלמי ואין חילוק בין גרושה לאלמנה אמנם האמת יורה דרכו דש"ס דידן לא ס"ל טעמי' דירושלמי דא"כ אכתי קשה למה מיאן לומר בעובר הטעם משום אל תסיג גבול עולם כו' וכיון דש"ס דידן לית לי' דהירושלמי והטעם אפשר מטעם הנ"ל אתיא שפיר דעת הר"ש הזקן אפילו גרושה מניקה ואפי' מכירה מותרת להנשא:

אמנם שיטה שניה הוא דעת הרשב"א הובא בר"ן בפ' אע"פ ובהה"מ פ' י"א מה' גרושין ומבואר יותר בשמ"ק כתובות דף נ"ט בשם ר' ישעי' מטראני והובא בש"ג בשם מז"ה שסוברים דלעולם שגם בגרושה גזרו ואפילו לא שייך הטעם מ"מ לא פלוג ומכ"ש דאיכ"ל דגם בגרושה יש לחוש לסכנת הולד אלא דאפ"ה ס"ל דגרושה קי"ל דס"ל דלא גזרו חז"ל אלא כל שיש לה שם מינקת חברו דמשתעבדא לי' אבל כל שאינה משועבדת להניק והיא כנכריה אצלו ורשאית להשאיר לו הולד א"א לקרות אותה בשם מינקת חברו ובודאי מעוברת חברו לפי שיטה זו גם בגרושה אסורה אבל מינקת חברו לא נקראה והרי היא כנכרי':

ובודאי אם מכירה היא גריעה מנכרי' כיון דמחוייבת להניק וגם יש לחוש לסכנת הולד דאולי תבוש לתבוע מסמוס ביעי כיון שהיא אמו אבל נכרית אינו בושה וכמ"ש הב"מ או דלמא תניקנו בחנם כיון שהיא אמו ויעכבנה בעלה מלמסמס לי' משא"כ בנכרי' אין הדרך להניק בחנם. ובודאי אלמנה אע"ג דאם אינה ניזונת אי תובעת כתובתה אינה מחוייבת להניק א"כ חיישינן דאם נתירנה להנשא משום כך אתבע כתובתה בכדי שלא תצטרך להניק וא"כ הנישואין יביאון לידי הגרם שתגמלנו ושלא תניקנו ולכך דמי' לגומלתו אבל גרושה דלעולם פטורה ואין שם מניקה עלי' לכך שפיר י"ל דפטורה ואין שייך לגזור הא אטו הא כיון דאינה מניקה כלל ואפילו אם הניקה מ"מ לא נקראה מינקת חברו ועפ"י שיטה זו לא קשה מידי מכל הקושיות שהקשו על הר"ש הזקן ולכך אע"ג שגם הרשב"א כ' ביבמות ובכתובות דלא כר"ש מ"מ כ' בשמו דמיקל בכה"ג ולפי שיטה זו שפיר דגם במזנה יש להקל דהרי מדברי הר"ן נראה מבואר דגם בגרושה שייך חשש סכנה ואפ"ה הקיל בגרושה מטעם שאינה נקראת מינקת חברו וא"כ ה"נ במזנה:

איברא דלכאורה קשה לפי האמת דגם בגומלתו או נתנתו למינקת גזרו משום שמא תחזור או תגמלנו א"כ גזרו אף על שאינה מניקה א"כ שוב ניחוש גם בגרושה משום לא פלוג וזה נראה כוונת מהרש"א שהקשה דנגזור ותי' הנוב"י בסי' י"ג במת לא מקרי מניקה ולפענ"ד קושית מהרש"א עדיין על מת נהי דלא חיישי' דלמא תמיתנו מ"מ נגזור הא אטו אשה אחרת שאיננה עתה מניקה כגון שנתנה בנה למינקת או גומלתו ואפ"ה כיון שהיתה בשעת מיתה מינקת חברו אסורה ה"נ נגזור במת ושפיר הקשה המהרש"א וליתא לתי' הנוב"י. ובאמת קושית המהרש"א לא קשה דכבר תי' הרא"ש דקברו או מניקתו או הגמלה מוכחת עליו ומנכר ועכ"פ לפי האמור נהי דבגמלתו אסורה אע"ג דהשתא איננה מניקה מ"מ כל שהיתה מינקת חברו בשעת מיתה ואין כאן דבר מנכר גזרינן עכ"פ כאן בגרושה שלא היתה מינקת חברו מעולם גם לדעת המהרש"א אין לגזור ושפיר כ' הרשב"א וסייעתו:

דיעה שלישית היא דעת הרא"ש והריב"ש שכתב בתשובה סימן י"ג ותס"ג דאפילו מי שאינה מחוייבת להניק ואפילו לא הניקה מעולם היא בכלל מינקת חברו והרא"ש בפ' החולץ הסביר דבר זה דמסתם כל אם חסה על בנה ומיניקתו אפילו אינה מחוייבת ורק אם תרצה להנשא לא תניק ולכך גזרו שלא תינשא שלא יהא נגרם על ידה סכנת הולד והנה בתשובת נוב"י סי' י"ד הביא ראי' לדיעה זאת דהרי ב"ש סובר בכתובות דף נ"ט סוף ע"ב דאינה מחוייבת להניק ואפ"ה אמרינן שם בכתובות דף כ' דהן הן דברי ב"ש דסובר דכ"ד חודש צריכה להמתין ואיכ"ל ממ"נפ לר"ש הזקן דוקא היכא דאיכא אב ולהרשב"א דוקא אם אינה מכירה וב"ש איכ"ל דמיירי במכירה:

אמנם נלפענ"ד עוד נהי דב"ש סובר דא"צ להניק היינו ביש מניקה אחרת אבל אם אין כאן מניקה אחרת היא צריכה להניק דטעמא דב"ש משום טעמא דר"ח התם דאין אשה אלא ליופי אבל כל שצריכה להניק והיא צריכה להניק בחנם והיא משתעבדא לי' ולא דמיא לגרושה דאפילו אי אמרי' גם בגרושה אם אין לה מינקת צריכה להניק הרי שווי' רבנן כאלו אין כאן מינקת שהרי מטעם זה גזרו משום דליכא דישתדל על תקנתו ואפילו נתנה למינקת חששו אולי תחזור בה ואין כאן מינקת וא"כ אם אין כאן מינקת ובמקום סכנה הא היא מחוייבת להניק וא"כ שפיר היא נקראת מינקת חברו:

אבל גרושה דלא משתעבדא לי' כלל אלא היכא דאיכא סכנה היא מחוייבת כמו מינקת דעלמא להציל נפש מן הסכנה אבל השתא דאין סכנה עדיין הרי היא כאחרת ואדרבה אפי' במכירה לא משתעבדי' לי' אלא דצריכה להניק שלא יבוא הולד לידי סכנה ואינו ראוי להיות נקראת מינקת חברו. ונראה באמת דרשב"א מיירי כשגירשה בזמן שהולד כבר מכירה וא"כ עד השתא היתה משועבדת לבעל והשתא דמכירה עדיין נמשך החיוב עלי' מכח השיעבוד הראשון וראוי לקרותה בשם מינקת חברו עכ"פ בכה"ג שאין סכנה אלא שנחוש אולי תבוא לידי סכנה היא כמו אחרת וכן מבואר מל' הרשב"א המובא בר"ן שם דדוקא בהניקה קודם גירושין עד שהכירה אז לא נפטרה מעולם מחוייב השיעבוד וראוי לקרותה מינקת חברו אבל אם הניקה אח"כ בתורת חסד הרי היא כמו אשה דעלמא עכ"פ מבואר דיש בזה ג' שיטות:

והנה הש"ע באהע"ז סי' י"ג לא הביא דעת הר"ש כלל אלא דעת הרשב"א ופלוגתת הריב"ש הביא בלשון יש מי שאומר כך ויש מי שאומר כך וממילא לכאורה אם ניזול בתר כללי או"ה בי"ד סימן רמ"ב ובפמ"ג בפתיחה א"כ בדרבנן אזלינן בתר המיקל וכאן הוי רק איסור דרבנן וכ"כ בס' ארץ צבי באה"ע להקל אמנם הפמ"ג בפתיחה ליו"ד כ' שם בדין ד' דדעת הא"ר דדיעה האחרונה נראה להמחבר לעיקר וא"כ כאן דעת הריב"ש נראה לי עיקר מיהו היינו לכתחלה אבל בדיעבד או בשעת הדחק סמכינן עלי' וגדולה מזו פסק הרמ"א שם בסעיף י"א דאפי' בנתנה למניקה ונשבעת עד"ר אין מוציאין וכן כ' בטו"ז:

ומיהו נראה מש"ע דדוקא בגרושה יש לסמוך בדיעבד על סברת הרשב"א הואיל ויש לנו ג"כ סברת ר"ש הזקן מטעם דבגרושה לא שייך כלל חשש חכמינו ז"ל אבל במזנה דלית לן סיוע אלא מטעם הרשב"א לא הביא כלל הדיעה המתירה ומ"ש הפנ"י בקו"א שאפילו עבר וכינס מוציאין אפילו לא הניקה כלל היינו באלמנה אבל בגרושה לא אמר ועיין בעבוה"ג בסימן מ"ו שכתב דהיכא דהביא הרמ"א י"א יש לסמוך בדיעבד על דעה האחרת:

וא"כ בנידון שלנו נהי דראוי לעונשם ולקונסם וכמ"ש התה"ד סי' רי"ו שכל שלא עשו בהיתר חכם לא מקרי שוגג ולא ידעתי למה לא הפרישום עד יבוא משפטן מ"מ כיון דיש לחוש לקלקולים כמ"ש מעלתו נ"י יש להקל בפשיטות שלא להוציאה מן הבעל ומה שחשש מעלתו שלא נודע טיב הנישואין ומי הי' המסדר הקדושין אומר אני קלקלתם תקנתם ואדרבא אם נימא דלא נישאו אלא הם דרים ביחד בזנות הרי יש עוד סברא להקל בזנות לא תיקנו וכמ"ש מהרי"ו ובנוב"י סימן כ"ג קיים ותיקן הדברים לצרף סברא זו דזנות לא שכיח וכ"ש זנות כה"ג וחז"ל אמרו לא ישא אדם מעוברת ומינקת חברו אבל בזנות לא גזרו ובנוב"י סי' י"ט הכריח עוד להתיר בזנות וגם אי חשבינן זה לזנות בעלמא הואיל והיא מעוברת מחדש יש לן סברא לצדד ולומר דמינקת שנתעברה בזנות מחדש לא גזרו מלהנשא לזה שנתעברה ממנו בזנות ואלמנה שנתעברה לא מצינו דגזרו אטו לא נתעברה והנוב"י סי' כ"ד צידד בזה:

וכל זה אם היינו חושבין זה לזנות בעלמא אבל באמת היא נשואה יעויין בב"ש סי' כ"ו סק"א וסימן ל"ג וע"כ בנידון דידי' אם הולד מאישה הראשון נתון אצל מינקת ואמת שיש לחוש לקלקולים א"צ להפריש ומ"מ ראוי הי' להענישם אם אפשר ואני מבחוץ ומעלתו יהא מתון בדבר ואם הדבר נחוץ להתיר לפענ"ד אין חשש ותו לא מידי ממני ידידו הק' משה שיק מברעזאווע.

והנה הקושיא הנ"ל דלמה הש"ס דידן לא קאמר טעמי' דהירושלמי לאסור מעוברת ומינקת חברו משום אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא דהנה לכאורה קשה לי דהרי מרא דשמעתא דלא ישא אדם מעוברת ומינקת חברו הוא ר"מ ור"מ ס"ל בכתובות דף ל"ט וביבמות דף י"ב דמעוברת ומניקה משמשת במוך ופיר"ת דצריכה לשמש במוך וא"כ הא אין חשש סכנה וצ"ל דתקנת מוך אינו מועלת בכל עת ולפעמים מתעברת וא"כ י"ל בודאי אם היה רק לאו דאל תסיג וכו' לא היינו חוששין והוי אזלינן בתר רוב ואפילו לר"מ מה"ת ובנידון כזה אוקמינן אדינא ולכך אוקי משום חשש סכנה ובפקו"נ אין הולכין אחר הרוב ולפי"ז דוקא אליבא דר"מ אבל לדידן שפיר איכ"ל טעמו של הירושלמי ולפ"ז כבר כתבתי דנראה דכל מניקה אסורה כ"ז שהיא מניקה וכמ"ש הנוב"י בהרבה מתשובותיו:

ולכאורה י"ל דמירושלמי נראה ראי' לר"ש הזקן דבגרוש' לא תיקנו מדאסמכי' אקרא דשדה יתומים מיהו נראה דחז"ל דרשו גבול עולם היינו לשון עולל ויונק וא"כ תרוייהו בכלל והנה במתני' פ"ה מ"ו ופ"ו מ"ג בפיאה מייתי קרא דאל תסיג כו' אפילו בממון שאין לו תובעין וא"כ משמע אפילו אי לא משתעבדא ומחוייבת להניק ואפ"ה יש בה תקנת מינקת חברו מיהו כבר כתבתי די"ל דהיינו כל זמן שמניקה:

אמנם עדיין קשה לי בהיפוך כיון דמסיק ביבמות דף מ"ב ע"ב דבולד דידי' יכולין למסמסו בביעי וחלב וא"כ למה מנו מינקת בכלל הנך שצריכה לשמש במוך אליבא דר"מ הא סגי בתקנת מסמוס ביעי וחלב ואם האי תקנה לא סגי ולכך הוצרכו חכמים לומר דמן השמים ירוחמו א"כ מ"ש בין ולד דידי' לאחרינא וצריך לומר דגם תקנת מסמוס ביעי אינו מועלת אלא עפ"י הרוב ובפוק"נ אין הולכין אחר הרוב ולכך הוצרך ר"מ תקנת מוך דמהני ג"כ עפ"י רוב ושוב הוי מיעוטא דמיעוטא ואז גם בפוק"נ אין לחוש ורבנן אמרו דמן השמים ירוחמו ורשאין לסמוך על תקנת מסמוס ביעי וחלב בתינוק דידי' אבל בולד דאחרינא דאין תקנת מסמוס ביעי אסור לסמוך על מה שמן השמים ירוחמו ועדיין הדבר צ"ע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה