אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

סימן פה

סימן פד

שפעת חיים ורוב ברכות. מאלקי המערכות. יבואו לראש אהובי ידידי הרב הדיין המופלג בתורה חרוץ ושנון כש"ת מו"ה פייש נ"י בק"ק האליטש יע"א.

אותיותיו הנעימים שלוחים אלי ע"י אשתי הרבנית תחי' הגיעוני על נכון כו' ועל אשר בדק לן מעלתו ני' בדין שבא לפניכם באשה שתפסה מעות הנדוניא לעצמה כדי להבריח מבע"ח אשר בא לקחתי הנדוניא עבור החוב שנתחייב לו בעלה קודם הנישואין אי מהני תפיסתה וכ' מעלתו שהדין מפורש בח"מ סי' צ"ז ס' כ"ו שאם עדיין בעין מהני תפיסתה אלא שהתומים שם השיג על הרמ"א והקשה עליו מתשובת הרא"ש ומעלתו כ' דבתשובת הרא"ש דהי' השטר ביד שליש גם הרמ"א מודה כמ"ש בהגהות מרדכי בפ' אעפ"י סי' רפ"ז וגם מה שהקשה משיעבודא דר"נ לא קשה מידי דלא גמר להקנות אלא כדי שתיהנה בתו וכמ"ש במרדכי שם עכ"ל:

והנה לפי דברי מעלתו א"כ זה שייך רק אם מעולם לא הגיע המעות ליד הבעל דאז שייך אומדנא זאת כמבואר באהע"ז סי' נ"ג סעי' ד' ברמ"א וא"כ אין זה ענין לנידון דידן שכבר היו המעות ביד הבעל ולפי מאי שהסביר מעלתו לא מהני בכה"ג תפיסה גם לדעת הרמ"א. והאמת שיש בזה ג' חילוקי דינים א') אם המעות עדיין ביד אביה או בידה כמ"ש הבית מאיר בסי' נ"ג סעי' ד' דביד האשה הוי כמו ביד אביה כדמוכח מדין מורדת בסי' ע"ז עיי"ש ומעולם לא בא עדיין לרשות הבעלים א"כ לכאורה תליא זאת בפלוגתא המבואר באהע"ז סי' נ"ג הנ"ל דלר"ת הבעל גם הבע"ח לא יכול לגבות ממנו כל זמן שלא בא ליד הבעל. דר"ת וסייעתו ס"ל דסמכינין אאומדנא דלא נתן אלא ע"מ שתיהנה בתו. וא"כ קשה איך אפשר דהרא"ש פליג על זה הרי הרא"ש ס"ל כר"ת וסייעתו דאזלינין בתר אומדנא:

וע"כ נראה דכאן לענין בע"ח לא ברירא כולי האי. האי אומדנא שהרי מושכחת לה שפיר שהי' לבתו הנאה מן החוב שהלוה לו על סמך שיגבו מן הנדוניא כי זנה ופירנסה מן המעות שלוה. ובלא"ה כיון שהיא בחיים ונשארת עם בעלה אין כאן אומדנא וכמ"ש הב"ש בסי' נ"ג סק"י וע"כ לא מטעם אומדנא אתאי' עלה ומה שנרשם במראה מקום מרדכי פרק אעפ"י שם מיירי לענין מורדת ואין ענינו לכאן. אלא שורש דבר זה הוא ממהרי"ו ואעפ"י שס' מהרי"ו אינו תח"י כעת מ"מ עיין בלשון הרמ"א בתשובה סי' צ"ג שהביא דברי מהרי"ו דמסתפק לי' היכא דהנדוניא בעין אלא סברתו כעין שכ' הב"ח בח"מ סי' צ"ו דהמוכר בהקפה ובאו בע"ח אחרים לגבות הוא קודם והביאו ג"כ הב"ש בסי' צ' ס"ק ל"ח:

ואע"ג דהצ"צ בסי' קי"ז פליג על הב"ח במה דס"ל דהמוכר קודם מ"מ אין דבריו מוכרחים כ"כ ויש לחלק בין מכירה להלווא' וכמ"ש בצ"צ עצמו בתשובה סי' כ"ד דהלוואה ניתנה להוציאה והוי רק כשאר חוב משא"כ סחורה דנהי דסחורה נמי ניתנה להוצאה אבל המכירה לא היתה לטובת הלוקח אלא גם לטובת המוכר ואדעתא שיהא לו ריוח ואם אין ללוקח מה לשלם המקח בטל כי הוא מקח טעות ואיך יאכל הלה וחדי במעות של אחרים ולכך סובר הב"ח בלוקח סחורה בהקפה דכל כמה דלא נתן לו המעות בעבור' המכירה תלוי' והוי אפותיקי לגבות ממנו קודם לשארי בעלי חובות ודמיא למעות פקדון דג"כ סובר הש"ך בסי' ל"ט סק"ח שאע"ג שהם בעין כיון שהן מותרין ישתמש בהן ורשאי להוציאן בע"ח גובה מהן. והתומים ביאר בארוכה בסוף סי' ע"ג דכל כמה דלא השתמש בהן הם אינם כשלו ואינם משועבדים לבע"ח עיי"ש וכן הוא סברת הב"ח גם בסחורה:

ועיין בגט פשוט סי' ק"ב סק"ח שגם הוא לא ס"ל כהב"ח והביא הרבה תשובות האחרונים דפליגו על הב"ח. מ"מ נראה וודאי דאם תפס המוכר הסחורה. סחורה שלו פשוט דמהני דהא הוי דאקני ולוה ולוה ואח"כ קנה וקדם ותפס זכה כדקי"ל בח"מ סי' ק"ד סעי' ה' ואע"ג דלא הגיע עוד זמנו נראה דמהני כדקי"ל בחו"מ סי', ק"ה סעי' ד' דאפילו תוך זמנו יכול לתפוס מיהו אשה לכתובתה מבואר מכאן דאינה יכולה לתפוס דבעודה תחתיו אין כאן זמן גבי' כלל דשמא לא תבוא לכלל גבי' וכמ"ש התומים בסי' צ"ז סעי' כ"ו וע"ז סובר המרי"ו ופסקו הרמ"א הנ"ל דהני מילי היכא דכבר יצא מרשותה ובא לרשותו ואז מעות מקרי אינו בעין וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ע"ט סי' י"א ומחוסר גוביינא ומחיים אינו זמן גבי' אבל כשלא יצא מן רשותה אזי סובר הרמ"א דשפיר יכולה לתפוס עבור חוב שלה דאז הוא אפותיקי שלה:

וזה הוא כוונת הרמ"א בסי צ"ז סעי' כ"ו שאם עדיין ברשותה אין בע"ח גובה ממנה והכי מסתבר לפי ענ"ד שהרי מנכסי צאן ברזל אינו גובה משום שבח בית אביה ומה בכך הרי שבח בית אביה שייך אם יקדשנה או אם ימות ועתה אינו זמן גבי' וע"כ כמו שביאר הר"ן בתשובה סי' כ"ב לענין מורדת ולכך מעות מיד שנתן לו הוי רק שיעבוד עליו אבל כלים הם בחזקתה וכ"ש מעות כל זמן שהיא ממש בחזקתה ואם ימות או יגרשנה אינה יכול לדחותה ממנו גם עתה היא בחזקתה ואינה יכול לא למכור ולא לגבות ממנו וממילא פשוט דלא שייך שיעבודא דר"נ ולא קשה מידי קושיא הראשונה של התומי' וזה נראה לפי ענ"ד ברור בטעמו של הרמ"א:

ועפי"ז אפשר להסביר ג"כ דינו של הב"ח הנ"ל דאיכ"ל דנהי דלאחר שבא הסחורה ליד הקונה יצאה מרשות מוכר והוי כאלו אינו בעין מ"מ קודם שיצאה הסחורה מרשות המוכר ואעפ"י שכבר קנה הלוקח בהגבהה מ"מ נשתעבדה הסחורה והוי כאלו תפס וקדם וגבה דחצרו קונה לו להיות לו לאפותיקי על חובו ואע"ג שאח"כ יוצא מרשותו לרשות הלוקח והוי לוה ולוה והדר קנה דהדין דיחלוקו מ"מ מקרי שיעבוד המוכר קדים דשיעבוד המוכר הי' כשהסחורה עדיין ברשותו כבר הי' שיעבודו עליו ואז עדיין שיעבוד בע"ח אחר לא הי' עליו וא"כ כשכותב בשטר שזקף עליו במלוה מטלטלי אגב מקרקע שאז גם במטלטלין יש דין קדימה חוב דמוכר קודם מחוב דאחריני. מיהו כל' זה אם קדם וקנה הסחורה ברשות מוכר ע"י הגבהה או ק"ס וכיוצא בו איכ"ל דכ"ע מודה להב"ח ועכ"פ דינו של הרמ"א דווקא בלא יצא מרשותה:

וראי' לזה דאי ס"ד דדינו לאו דווקא ביצא מרשותו אלא דכוונתו דתפיסה מהני א"כ קשה למה מהני תפיסת אביה דכבר הוכיח החלקת מחוקק בסי' ע"ז ס"ק כ"ט דאביה כאחר דמיא ואפילו למאי דמשמע מרמ"א שם באה"ע דאביה יכול לתפוס נראה דווקא התם דמהני תפיסה משום דנצ"ב נמי בחזקתה כמו שביאר הר"ן הנ"ל משום שבח בית אביה, וא"כ הם בחזקת האב ומהני תפיסת האב אבל בעלמא בוודאי אביה כאחר דמיא וא"כ למה מהני כאן התפיסה של האב ואלא ע"כ דמיירי שלא יצא עדין מרשותו וא"כ בנידון של מעלתו שכבר יצא מרשותם לרשות הבעל אלא שלאח"כ תפסה ליכא למ"ד דמהני תפיסה במעות נדוניא שכבר הוא כאלו אינו בעין וכדלעיל וזה הוא חילוק דין הב') שאמרנו למעלה:

ומ"ש הרמ"א בסי' צ"ז סעי' כ"ד שיכולה לתפוס הנדוניא אם היא בידה עבור מזונותיה והקשו תיפוק לי' דאינו יכול לגבות מכח נדוניא שלה נ"מ אם יחד ושיעבד לה קרקע לנדוניא שלה דאז הי' יכול הבע"ח לגבות ממנ"פ קמ"ל דהיא יכולה לתפוס ממה שבידה. ומ"ש התומים דמדברי תשובת הרא"ש לא משמע כן לפי ענ"ד פשוט דאין משם ראי' לפי הנראה מלשון הרא"ש שהי' המעשה דגיסה נתן שטר משכונה היינו שנתן שט"ח בשמו על משכונתא ואם כן בכה"ג פשוט דגם מהרי"ו מודה דהוי כאלו היא כבר שלמה נדוניא ובאתה לגבות משט"ח של גיסה ובכה"ג לכ"ע אינה יכולה לגבות מחיים ומ"ש הרא"ש משום דמוחל קשיא על מה שהוכיח הש"ך בסי' פ"ו סעי' ה' ס"ק י"א דהרא"ש בתשובה סובר דשיעבודא דר"נ א"י למחול וצ"ל דבתשובה זו סובר כהרא"ש בפסקיו עיי"ש בש"ך:

ועתה נבוא לחילוק דין הג' היכא דהבעל התפיס לה מדעתו וכ' מעלתו שזה מהני בוודאי לפי מאי שסובר הח"מ בסי' פ"ה, ס"ק ז' שיכול לחזור תוך הזמן מהאחריות ומדעת שניהם איכ"ל דלכ"ע יכול לחזור עכ"ל בקצרה. ולא ידעתי מה הועיל בזה דיכול לחזור הרי ידענו דאינו חוזר והיא תחזיר ותתן לו ואין כאן אלא הערמה בעלמא כדי להפקיע מבע"ח וזה לא מהני ודינו מבואר ומפורש בח"מ סי' ל"ט סעיף ו' ואם נראה שנותן לה לגמרי ואין בדעתו שתחזור לו לעולם א"כ הוי מתנה בעלמא כיון דא"צ לשלם לה עתה ואינו זמן גבי' ואפי' אם נותן לה בתורת פרעון ובתורת סילוק מנצ"ב שלה היא רק מתנה בעלמא וא"כ אין צריכין לבוא עלה משום דין דח"מ אלא משום מתנה שהרי אם נותן לה במתנה גמורה אפילו אינו נותן כן אלא כדי להבריח מהני כדקי"ל בסי' צ"ט סעיף ו' הנ"ל ובתומים שם מחלק אם יש ספק מאי דינו עיי"ש ומשם נוכל ללמוד לכאן לנידון דידן והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה