מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
סימן פד
הנה בסי' מ"ז סעי' ד' כ' המחבר אמרה היא מעצמה נתקדשתי כו' אם נותנת אמתלאה לדבריה נאמנת והוא מש"ס כתובות דף כ"ב ע"א והביא המנחת יעקב בסי' קפ"ה ביו"ד מכאן ראי' דאפילו באמרה לפני רבים נאמנת ליתן אמתלא ושלא כהטו"ז שלמד מדברי מהר"ל מפרא"ג דבאומרת בפני רבים טמאה אני לא מועיל אמתלא ולי נראה דאינו מוכרח דהרי המעשה שהביאו חכז"ל לראי' מאשה שאמרה לבני אדם שרצו לקדשה. מקודשת אני דמועיל אמתלא ואי נימא דהא דאמרה א"א אני מיירי באומרת כן בפני רבים מנ"ל ראי' מזה דאפילו להמנח"י: ראי' אין כאן דדלמא יש חילוק אלא וודאי גם הא דא"א אני לא מיירי שאמרה כן ברבים אלא בפני האנשים שהיתה צריכה לומר כן ונהי דחברא חברא אית לי' ונודע עי"ז לרבים אבל היא לא כיוונה לומר כן ברבים ומהר"ל מיירי באמרה בכוונה לרבים דומיא דלבשה בגדי נדותיה כן נראה לפי ענ"ד:
והנה אי ע"א הנאמן באיסורין לאסור נאמן לסתור דבריו ע"י אמתלא הנה נראה מבואר מש"ס כתובות דאפילו במקום שנאמן מתורת עד אחד כיון דלא העיד כן בב"ד בדרישה וחקירה יוכל לומר אמתלא וכ"כ בחוות דעת סי' קפ"ה ובהפלא"ה בכתובות במקומו דנהי דלפי הנראה דאשה שאמרה א"א, אני אינה נאמנת מתורת עדות דאין דבר שבערוה פחות מב' אלא משום דשווי' נפשה חתיכה דאיסורא וכדאיתא בקדושין דף ס"ג ע"ב ואע"ג דבעל שאמר גרשתי כו' נאמן משום דבידו לגרשה היינו בידו ממש משא"כ קדושין דלמא אין רוצין בה וכמו שכ' התוס' כאן בכתובות וכדאיתא נמי בקדושין דף ס"ד ע"ב ודברי הפלא"ה שמשמע דנאמנת מתורת עדות לא הבנתי מ"מ באשה שאמרה טמאה אני היא נאמנת מתורת עדות דע"א נאמן באיסורין. ולהרבה פוסקים ילפינין מנדה דע"א נאמן ואפי"ה מסקינין כאן בכתובות דנאמנת באמתלא:
וראי' לזה מדברי תשובת הר"ן סי' מ"ז והובא באהע"ז סי' י"ז בח"מ ובב"ש ס"ק כ"ג דאפילו בב"ד כל זמן שלא נחקר עדותו יכול לומר ששיקר וכ"ש אמתלא וב"ב דף קכ"ז ע"ב באב שאמר על בנו שהוא עבדו נאמן לחזור ולומר שהוא בנו ומשמש לו כעבד קא אמר. מיהו זה עדיף מאמתלא דהוי כמפרש דבריו. ובספר פלס חיים פ"ק דגיטין דף ב' ע"ב ראיתי שדחק עצמו לומר דהיכא דנאמן בתורת עדות אינו מועיל אמתלא ודחק עצמו לומר דבאומרת טמאה אני לא הוי כעדות עיי"ש ולא נראה כן ועיין בטו"ז בסי' צ"ח ס"ק ב' שכ' דהיכא דע"א נאמן באיסורין לאו בתורת עדות אלא הוי כגילוי מילתא דכך הוא חוץ ומלבד לענין שבועה דאינו מצד גילוי אלא מצד חצי עדות חייב שבועה עיי"ש ובזה מובן דכיון דרק מתורת גילוי מלתא הוא כיון שחוזר ונותן אמתלא שוב אין כאן גילוי מלתא יותר:
ובלא"ה כיון שכבר הוכחתי מש"ס ב"ב דף קכ"ז ע"ב דהיכא דאינו חזרה גמורה אלא כעין מפרש דבריו בוודאי נאמן וא"כ הה"ד אם פירשה דבריה שאמרה טמאה אני משום שהי' לה ספק כתם או הרגשה ואח"כ נמצא שמראה כשר הי' היתה נאמנת. שוב נאמנת מצד מיגו לומר ג"כ ששיקרה וזה אפשר כוונת האיבעי' בטמאה אני לך אי בעי' אמתלא הואיל ויש לה מיגו הנ"ל וכעין שכ' המהרש"א. ואע"ג דהנמוק"י ב"ב שם כ' דאינו מועיל מיגו לחזור מדבריו דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד אפילו במיגו דאין דיבור אחר דיבור. היינו לסתור דבריו לגמרי אבל אמתלא בכה"ג מועיל כדמוכח מהתם. ואין סתירה לדברי מדברי הרמב"ם בסנהדרין פט"ז שכ' דאם ע"א העיד שזה חתיכת חלב ואכל אח"כ איש אחד ממנה בהתראה דחייב. דכל זמן שלא חזר הוי בחזקת שאמת דיבר ושפיר מקרי התראת וודאי וכמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג דמתרין על חזקה כזו:
והראי' שהביאו האחרונים בלבשה בגדי נדה אינו מועיל אמתלא דאל"כ למה בעלה לוקה דלמא תאמר ברי לי או אמתלא התם בוודאי תאמר ברי ואמתלא שהרי גם היא עוברת ולא תעביד נפשה רשיעא אבל בדבר שאינו נוגע לעד בוודאי מסתמא בחזקת שלא יחזור והוי התראת וודאי. ועיין בקדושין דף ס"ד ע"ב בתוס' ד"ה רבי שכ' גבי אם אמר יש לי בנים דנאמן היינו כיון שלא חזר קודם מותו אמרי' אין אדם חוטא ולא לו וא"כ הה"ד בע"א דעלמא נאמנתו רק הואיל ולא חזר מדבריו אבל בחוזר ונותן אמתלא בוודאי דמועיל:
והנה ביו"ד סי' קפ"ה פסק בלבשה בגדי נדה דאינו מועיל אמתלא ונראה שם דאפילו באינה חוזרת לגמרי מדבריה כגון שאמרה שמצאה כתם ואח"כ נתברר לה שהי' כשר או שהרגישה וסברה שטמאה ואח"כ מצאה מראה טהורה אפי"ה אינה נאמנת דכיון דזה דבר ספק שאפשר להתברר כל כמה דלא נתברר לה מסתמא לא עבדה מעשה המוכיח שהוא אסורה וטמאה ואין לומר שחששה על ביני וביני עד שיתברר דהרי היא עצמה הבעל דבר ואם ירצה בעלה ליגע בה אז היא יכולה לומר לו ולכך אין מועיל אמתלא:
ובזה יש לישב קושית הטו"ז בסי' א' והש"ך שם בסי' קפ"ה מהא דטבח שעשה סימן טריפה בכבש דשם אפי' הוא ספק טריפה הרי הוא צריך לעשות היכר שלא יתערב ושלא יכשלו אחרים בו וא"כ אם אמר השוחט אח"כ אמתלא זו שמתחילה הי' לו ספק בו ואח"כ נתברר לו שכשר הי' נראה דהי' נאמן ולכך אפילו אומר שלא הי' לו ספק טריפה אלא שעשה כן במזיד מצד אמתלא אחרת נאמן שהרי המעשה אינו מוכיח ומכריח שיש לו בוודאי טריפה ורק שבדיבורו אמר שהוא וודאי טריפה ושוב על הדיבור יכול ליתן אמתלא כן נראה לישב לפי ענ"ד הק' משה שיק מברעזאווע: