אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

סימן פב

סימן פא

עוד העתיק מחידושיו בסוגיא דאמתלא

בגיטין דף פ"ח ב' משנה. יצא שמה בעיר כו' מגורשת ה"ז מגורשת עיין רשב"א ור"ן לקמן דהכריח הש"ס דע"כ מיירי ביושבת תחת בעלה דאל"כ היינו רישא עיי"ש ולכאורה קשה לי הא בלא"ה מתני' רבותא קמ"ל דאי תנן גבי קדושין דחוששין לקול הו"א דווקא בקדושין דאין הקול רק נגד חזקת פנוי' דאינה חשיבה חזקה דעומדת לינשא וכמו שכתבו הראשונים בכתובות דף ע"ה בשמעתין דמומין לכך איצטרך לאשמעי' גם בגירושין אע"ג דהקול מוציאה מחזקה אלימתא מ"מ חיישינין לקול. וביותר קשה לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות דאפילו בפלוני שמע מפלוני בעי' שיעידו העדים הבאים לפנינו שראו שמחת אירוסין דברים הנראים ותוס' בכתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו כו' כ' דאם ראינו רגלים לדבר איתרע חזקתה. וא"כ ה"נ כיון דברישא יש רגלים לדבר איתרע חזקתה ולכך חיישינין לקול וא"כ אצטרך לאשמעי' בסיפא בגירושין אע"ג דאין כאן רגלים לדבר ויש לה חזקה מ"מ מהני קול:

ואין לומר דכוונת הרשב"א דליתני מגורשת וממילא נדע דין דמקודשת ואע"ג דלעולם דרך התנא לשנות לא זו אף זו מ"מ כאן הואיל ופרקין בגירושין איירי אי לא בא התנא לאשמעי' שום חידוש לא הי' לי' לשנות דין הקדושין כלל דז"א דהרי באמת גם ברישא רבותא קמ"ל דאע"ג דהיא פשטה אח"כ ידה וקיבלה קדושין מאחר אפי"ה תצא משני ול"א חזקה דאין אשה מעיזה פניה כו' ותיהני חזקה זו לכל הפחות לשוו' ספק ויהי' כאמתלא דמהני ואע"ג דר"ה וכ"ש לשמואל לקמן דף פ"ט ע"ב אין זה חזקה כל כך דאינה מעיזה שלא בפניו מ"מ הו"א דתיהני כמו אמתלא קמ"ל דמסתמא מיירי מתני' בכל גווני אפי' ביצא עלי' קול קדושין באופן שהיא צריכה לידע כגון שקבלה קדושין וא"כ גם רישא רבותא קמ"ל וא"כ עמדה קושי' הרשב"א והר"ן (שוב ראיתי בחידושי מאדמ"ו הגאון ני' שכוונתי בזה לדעתו ושמחתי ואדמ"ו ני' תי' בזה כיון דבין ברישא ובין בסיפא יש מעלה וריעותא יש מקום ללמוד חדא מאידך):

וראיתי בס' אבני מלואים בסי' מ"ו שהקשה על הרמב"ם פי"ו מסנהדרין דין ו' דפסק דע"א נאמן לומר על אשה שהיא גרושה וא"כ מאי רבותא דקול כיון דע"א נאמן ממילא א"צ להעיד בב"ד ועד מפי עד נאמן וא"כ בפלוני שמע מפלוני מן הדין צריכין לחוש יעויי"ש ולא הבנתי קושיתו דהרי מתני' מיירי אפילו מכחשת את הקול וע"א בהכחשה לאו כלום הוא כמבואר ברמב"ם עצמו שם אלא דמכאן קשה לי על הנוב"י באהע"ז תשו' נ"ד דיליף מסוטה דהיכא דיש רגלים לדבר ע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה ואי מדמה לה לסוטה א"כ אפי' במכחשת אותו ילפינין משם א"כ לפי מ"ש הרמב"ם דאפילו בפלוני שמע מפלוני בעי' שמחת אירוסין א"כ הוי רגלים לדבר ומן הדין יהי' ע"א נאמן אפילו בהכחשה לפי סברת הנוב"י הנ"ל ונשאר קושית האבני מלואים דמאי רבותא דקול ומזה נראה דאין למילף מרגלים לדבר דסוטה דקינוי וסתירה דמוכח טובא ולדברי הנוב"י שם צ"ע:

ויש לישב קצת דהנה הב"ח בסי' מ"ו הביא ראי' ממתני' לדברי מהר"ל מפראג דאם באו עדים ואמרו פלוני שמע כו' ולא הי' קול הברה לא מהני מדנקט במתני' יצא שמה בעיר מקודשת מוכרח דבעי' נמי קול הברה ולפי המ"ד לקמן דלא מבטלינין קלא אין להכריח זה דיש לומר דמתני' בא לאשמעי' דמקודשת דחיישינין לקול ולא מהני ביטול כמו במקודשת גמורה וזה שייך דווקא ביצא קול הברה אבל אי רק באו עדים לב"ד ואמרו שמענו מפלוני כו' פשיטא דמבטלין ולכך הוכרח במשנה לאשמעי' ביצא שמה בעיר דאז לא מבטלי' קלא וא"כ יש לישב גם הנך קושית דלעיל כיון דידעינין שהוא שקר רק מחשש לעז בעלמא אין סברא לחלק בין רישא לסיפא וגם לא שייך לומר תיפוק לי' משום דע"א מהני. אלא דעדיין לא עלתה ארוכה בזה דוודאי מתני' גם בלא נתבטל מיירי וגם בלא נתבטל מהני אמתלא ותולין להקל וא"כ קשה על הנוב"י וכנ"ל:

ועפ"י מ"ש דמתני' מיירי נמי אפילו בנודע ששקר הוא יש לישב קושית מהרש"א לקמן שהקשה דלמא תצא משני' ומאי פריך ואסרינן לה אגברא דהרי רב אשי אמר לקמן דכל קלא דלא אתחזק לא חיישינין וכ' הרמב"ן והר"ן דקמ"ל דאם ניסת עד שלא אתחזק שוב אין בודקין אחריו א"כ בקלא דבתר נישואין לא מחזקינין לי' כלל וא"כ הוי בלא"ה קלא דלא אתחזק ולא חיישינין לי' כלל אפילו לשני ולעיל מיירי כגון שהחזיקו לקול דהרי אותם ששלחו לשמואל לא ידעו הדין אם תצא כדפרש"י לעיל וא"כ מיושב קושית המהרש"א בפשיטות. אלא דזה אינו מוכרח כלל דמ"מ גם אחר נישואין מושכחת לה דאתחזק בב"ד וכגון שבאו העדים ממילא כמ"ש הב"ש בסי' מ"ו ס"ק כ"א:

והנראה בזה דהנה הר"ן והרמב"ן כ' עוד בהא דרב אשי דאמר דבעי' דאתחזק קלא הכוונה דאם לא אתחזק ובאו עדים וביטלו הקול שאמרו ששקר הוא מבטלין וטעמא בעי למה דווקא באתחזק כיון דהוא משום חשד ורינון וצ"ל דע"י דאתחזק בב"ד אמרי' קמו רבנן במילתי' ואמת הוא ויגרם, ע"י הלע"ז וא"כ אפשר דזה דווקא אם הזדקקו הב"ד עצמם להחזיק הקול ולבררו אז שפיר יש לחוש רלרינון וללעז יותר משא"כ אי אתחזק ממילא שבאו עדים לב"ד הוי לענין ביטול קלא כאלו לא אתחזק דלא שייך קמו רבנן במילתא ושפיר מבטלין. וא"כ פריך הש"ס מרב אשי דס"ל לא מבטלין קלא והפי' במשנה כנ"ל דיצא שמה כו' לא מבטלין וקשיא הא אמר רב אשי קלא דבתר נישואין לא חיישינין וא"כ לא מבררין לי' והוי קלא דלא אתחזק ואפילו תימא דאתחזק ממילא א"כ שוב הרי כיון דלא אזדקקו לי' בי"ד לענין לבטולי קלא הוי לי' כלא אתחזק כיון דלא עשו מעשה ופריך שפיר:

וכ"ש לפי ס"ד זו דמגורשת היינו לאסור וא"כ בעי' קול ברור פלוני שמע מפלוני וא"כ קשיא הא דלעיל למה לי יצא שמה בעיר וע"כ לאשמעי' אפילו בנודע שהוא שקר וא"כ קשיא כנ"ל אבל למסקנא דהפי' במשנה מקודשת ומגורשת כבר כ' הרשב"א דאיכ"ל דאפילו לא הי' קול ברור דמהני להיות שובר לקול מקודשת. ומקודשת נמי מיירי בנשים שמחות לקראתה וא"כ מוכרח למינקט יצא שמה בעיר ואין הכרח לומר דלא מבטלין קלא:

בש"ס שם ובלבד שלא יהא שם אמתלא הקשה הרב החריף מו"ה מיכל קיצע ני' לפי מסקנת הש"ס דמקודשת ומגורשת היינו קול ושוברו עמו א"כ לרבה בר"ה דאמתלא מהני אפילו עד עשרה ימים א"כ קשה תרתי אמתלא למה לי ואפילו לפי' הרמב"ן דשובר מהני מכאן כיון דלדידי' אמתלא ג"כ מהני אפילו עד עשרה ימים. ולי נראה דמכאן יצא להרמב"ם מ"ש בפ"ט מאישות דין כ"ג גבי אמתלא שואלין אותה וסומכין עליה. ובפ"י מגירושין דין כ' כ' סתם דמקודשת ומגורשת מותרת לגמרי וא"כ אצטרך גם לרבה בר ר"ה תרתי דגבי מקודשת ומגורשת לא בעי' לשאול אותה וסומכין להתיר מצד דקול אסור וקול שרי ובלבד שלא יהא שם אמתלא דאם יש שם אמתלא אז סומכין על דבריה ונראה מדברי הרמב"ם דאפילו אם היא מכחשת לגמרי את הקול אפי"ה סומכין על דבריה היכא דיצא הקול עם אמתלא ואפשר דמהימנינין לה מטעם מגו שוב ראיתי בקונטרס אדמ"ו הגאון ני' שכ' לישב קו' זו בכמה אופנים:

והנה הראב"ד מפרש האי ובלבד שלא יהא שם אמתלא. היינו דאם יצא הקול מגורשת עם אמתלא לא מהני לשבור כח הקול דמקודשת ועיין בר"ן מה שהקשה עליו. ולכאורה הי' אפשר לומר דהטעם משום דהוי תרתי קולי דסתרו אהדדי דאם תבוא לישא לכהן לאחר מיתת הראשון או אם הראשון הוא כהן נאמר דלא נתקיים התנאי ולישראל אם תרצה להנשא נאמר דנתקיים התנאי ולכך אמרי' תרווייהו לחומרא כדקי"ל ביו"ד בסי' קצ"ב בב' נשים שנתעסקו בדם כסלע ובסי' קי"א לענין ב' קדירות של אדם אחד. אבל באמת זה אינו דהרי מבואר בש"ע סי' ו' דחיישינין לקול קדושין לעלמא ואין חוששין לקול גירושין לכהן:

ע"כ נראה דסברת הראב"ד דלעולם אין לנו להוציאה מחזקתה היכא דאפשר למתלי ולכך תלי' באמתלא להקל משא"כ כאן אי נימא נתגרשה ונתקיים התנאי אנו מוציאין אותה מחזקתה דמותרת לכהונה ולכך אמרי' דלא נתקיים ועדיין הוא בחזקה קמייתא לענין שאם ימית בעלה תהי' מותרת לכהן ואע"ג דמוציאין אותה מחזקת פנוי'. זה כבר נעשה מכח קול דמקודשת ותו דכבר כתבתי לעיל דחזקת פנוי' אינה חזקה כל כך דעומדת היא לישא לאיש ולכך טוב יותר להפקיעה מחזקת פנוי' מלהפקיע מחזקת מותרת לכהונה זהו הנראה לפי ענ"ד בכוונת הראב"ד וטעמו:

ושם איזה הוא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי כו' הא דלא נקט נמי בקדושין אמתלא שהי' על תנאי יש לומר דרבותא אשמעי' כיון דבקדושין מיירי שיש רגלים בדבר א"כ כבר יצאה מחזקת פנוי' וכמש"ל ואמרי' דמסתבר יותר שהי' קרוב לה אפי"ה מהני אם רק יצא הקול שהי' ספק קרוב לה קרוב לו ולא בעי' שיצא אח"כ קול כי בוודאי הי' קרוב לו וכדעת הרב המגיד לקמן לענין מקום אמתלא אלא דזו היא אמתלא. ובגט דנקט איש פלו' גירש על תנאי יש לומר לפי מ"ש הראב"ד ז"ל בתמים דעים דאם יצא הקול איש פלוני גירש על תנאי ולא אמרו דלא ידענו אם נתקיים התנאי הוי רק מקום אמתלא ודבריו אינם מובנים דא"כ קשיא לרבה בר"ה דסובר בעי' אמתלא ממש. ותו דהרי כיון דיצא קול שגירש על תנאי הוי כאלו אמרו בפירוש ולא ידענו אם נתקיים דאל"כ אמאי הוציאו הקול דעל תנאי הי' ולא לחנם הוציאו הקול:

ונראה דהנה הבדק הבית כ' בסי' ו' על מ"ש הטור דיצא הקול שנתקדשה ונתגרשה מיד דרבותא קמ"ל דאפי' בנתקדשה ונתגרשה מיד שאין דרך לעשות קדושין וגירושין בהדי הדדי אפי"ה חיישינן עיי"ש וסברא זו אתיא שפיר אם לא יצא קול שנתקדשה ונתגרשה על תנאי אבל בכה"ג שהי' על תנאי אין זה דבר רחוק משום דיש לומר שקדשה ודעתו לילך למקום סכנה וכיוצא בחשש זה והוא מגרשה על תנאי ואע"ג דהי' אפשר לו לקדש על תנאי ולא יצטרך לגרושין מ"מ דלמא הוא או היא יש להם טעם שאינם רוצים בקדושין על תנאי היא משום כתובה וגם הוא משום שרוצה בקדושין (ושלא יהא תנאי בקדושין) וא"כ קמ"ל דאע"ג דהוי בכה"ג ואין בהקול ריעותא כל כך אפי"ה מהני אמתלא וא"כ שפיר איכ"ל כהראב"ד בתמים דעים דעל תנאי הוי רק מקום אמתלא ולא קשה דלמאי נפ"מ יצא הקול שגירש על תנאי זה אינו דאיכ"ל דלכך יצא זה הקול כדי שלא יהא הדבר רחוק דאיך שייך שיקדש ויגרש מיד וכל זה אי הפי' דיצא בפעם אחד מיד אבל לרבה בר"ה דאמתלא מהני מכאן ועד עשרה ימים א"כ לא יצא קול מקודשת ומגורשת בפעם אחת ואינו דבר רחוק וא"כ למאי יצא הקול שנתגרשה על תנאי אלא וודאי הכוונה שאינם יודעים אי נתקיים וא"כ הוי אמתלא ממש:

ועפי"ז יש לישב מאי דקשה לכאורה לרב זביד דמקום אמתלא מהני א"כ מאי משני הש"ס שם דהפי' ובלבד שלא יהא שם מקום אמתלא מ"מ הא דמפרש איזה אמתלא מפרש אמתלא ממש ואי נימא דהפירוש איזה אמתלא מה שאנו מפרשין בו המקום אמתלא מ"מ קשה דהו"ל למתני גם מהו מקום אמתלא. ותו לפי מ"ש הה"מ דבעי' שיצא דווקא אח"כ דבוודאי קרוב לו הי' א"כ במתני' דתנן זרק ספק קרוב לה לא קאי על מקום אמתלא. אבל לדברי הראב"ד בתמים דעים הנ"ל א"ש דלענין גירש נקט מקום אמתלא תנאי ושוב לענין קדושין דנקט אמתלא ממש נראה דבאמת י"ל דמכאן הכריח הטור והש"ע בסי' ו' שכ' דאמתלא מהני לסתור קול קדושין וגירושין והקשה שם הב"ש בס"ק י"א דמנ"ל דאמתלא מהני לסתור קול קדושין כיון דשוב קול גירושין מחזקו עיי"ש:

ונראה דמלשון הטוש"ע נראה דדווקא אמתלא ממש מהני אבל לא מקום אמתלא וזה הכריח מדנקט לענין קדושין אמתלא ממש אע"ג דלא בעי' רק מקום אמתלא וע"כ דקאי אקול מקודשת ומגורשת ויצא עם קול קדושין אמתלא דזרק בספק ואע"ג דקול גירושין מחזקו מ"מ כיון דיצא אמתלא ממש מהני משא"כ מקום אמתלא לא הי' מהני בזה. ואע"ג דהטור לא ס"ל כדעת התמים דעים הנ"ל מ"מ יש לקיים זה דנקט אמתלא ממש דמהני אפילו בקול מקודשת ומגורשת ולפי הנ' ע"כ אי ס"ל כר' זביד דמקום אמתלא מהני צריכין אנו לומר דלא כרבה בר ר"ה דאל"כ הוי תנאי אמתלא ממש ולא מפרש מתני' כלל מקום אמתלא ועפי"ז מיושבים דברי הרי"ף שכ' מדקי"ל כרב זביד ש"מ דליתא לדרבה בר"ה ולכאורה לא שייכים בהדי הדדי ולהנ"ל א"ש:

ושם בגמרא והא אמר ר"א כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לי' הנה התוס' ביבמות דף צ"ב ד"ה קלא הביאו בשם י"מ דהיינו דווקא אם יצא הקול בתר נישואין אקמי' נישואין והקשו מלעיל דף פ"א והה"ד דקשה נמי מהכא עיי"ש ולכאורה לא הבלתי קושית התוס' כיון דלשיטת י"מ הנ"ל אמרי' מסתמא מידק דייק וע"ז סמכין להתיר וא"כ הה"ד הכא לפי הקול דנתגרשה והיא יושבת עתה תחתיו והן הן עידי יחוד כו' ובתורת קדושין וא"כ לפי הקול הי' עתה קדושין חדשים ובוודאי לא הי' נשאה והכא דשניהם אומרים ברי לנו שלא הי' גירושין אין לנו דיוק גדול מזה ואין נראה לי לחלק ולומר דכיון שהיתה פעם אחת אשתו ולבו גס בה שהרי לפי דברי הי"מ ר"א נמי מילתא פסיקא אמר דכל קלא בתר נישואין אפילו הוציאו קול זה על אשה שהיתה כבר אשתו וגירשה והחזירה והוציאו קול בתר נישואין אקמי נישואין שניים נמי אין חוששין דכללא אמר.

גם אין נראה לפרש כוונת התוס' דהקשו כיון דסברא היא דמידק דייק א"כ הקול שקר גם לשני לא ניחוש דאם זה הי' כוונתם (קושייתם) ולכך הקשו אלעיל דף פ"א א"כ יש לישב דהי"מ ס"ל דבקול יש ב' חששות כדלעיל ומשום לעז לא מפקי' היכא דנישאת בהיתר רק היכא דאיכא חשש גמור ולכך בתר נישואין דמידק והוא שקר ואין כאן רק חשש לעז לא מפקי' משא"כ לשני אסורה משום לעז ואפשר דתוס' ס"ל משום חשש לעז אין ראוי לצאת משני כיון דלא חששו אלעז בראשון היכא ניחוש לשני וכמ"ש הפנ"י לקמן בשמעתין ומ"ש שם דתלינין דהראשון גירשה שיחול הגט סמוך למיתה זה קשה דא"כ שוב תהי' אסורה לישב תחת הראשון משום גט ישן כדאיתא לעיל דף ע"ג במשנה לא תתיחד עמו. וע"כ דלא גירשה כלל וא"כ גם לשני תהי' מותרת וצריך לי עיון בזה (שוב ראיתי בקונטרס אדמ"ו הגאון ני' שהקשה זה על הפנ"י):

שם בגמרא מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת דקול ושוברו עמו הראב"ד פי' דיצא הקול מיד בפעם אחת ולדבריו כ' הב"ש בסי' ו' סק"י דאסורה אפילו לזה שיצא עליו קול שנתקדשה לו אם הוא כהן והקשה בס' בית מאיר אי לא חשבי' זה לקלא דבתר אירוסין א"כ למה הוצרך הש"ס לפרש דקול ושוברו להתיר לעלמא דלמא הפי' כדמעיקרא ולאוסרה לאותו כהן שנתקדשה לו. ויש לישב דקול קדושין כבר כ' התוס' דמושכחת לה בב' גוונא או נרות דולקת ואז אפילו מפי נשים מהני לחד גירסא לקמן בשמעתין וקול שני דפלוני שמע מפלוני וכיון דמסקינן דהפי' במשנה דיצא קול מקודשת ומגורשת בפעם אחת א"כ משמע דאותן שהוציאו לקול קדושין הוציאו נמי את קול הגירושין וא"כ אי דווקא בקדושין נאמנות א"כ קול מגורשת לא מהני אלא דכבר כ' הרשב"א לקמן דאיכ"ל דלענין שיהי' שובר לא בעי' דבר ברור אלא קול בני אדם מסיחין. דלבטל קול הקילו כמו דמהני אמתלא ולפי מ"ש לעיל גם הראב"ד סובר כן:

ולכן הוכרח הש"ס לומר דהוי קול ושוברו עמו ולהקל ולא להחמיר דאז שפיר איכ"ל דמהני אפילו אם אותן נשים שהוציאו קול קדושין הוציאו קול גירושין. או משום דבמשנה נקט דמהני אמתלא בגירושין וקדושין ותרתי ל"ל ולכך פי' הראב"ד דברישא הפירוש ובלבד שלא יהא אמתלא דאם יש אמתלא אמרי' להחמיר דקול מגורשת אינו שובר לקול קדושין כפירוש הראב"ד דלעיל ואצטרך סיפא לאשמעי' דמהני אמתלא בקדושין להקל וכל זה אי הפירוש ברישא מקודשת ומגורשת הוי קול ושיברו להקל וא"כ אם יש שם אמתלא הוא להחמיר ובעי' תרתי משא"כ אי נימא כקושית הבית מאיר א"כ תרתי אמתלא ל"ל:

שם דף פ"ט יצא שם מזנה בעיר הנה הב"ח בקו"א סי' ו' פירש דמיירי בלא אתחזק וכן הביא בשם הפרישה ולדבריהם צריך ביאור מאי קמ"ל הא כל קלא דלא אתחזק לא חיישינן ואפשר משום דהו"א דלכהונה מעלה עשו וכמו שפי' רש"י בכתובות דף כ"ו ע"א ד"ה ואחתיני' כו' שמעלה הוא לכהונה וכמו שפי' השמ"ק שם דהכוונה בלא אתחזק ומעלה עשו לענין כהונה וא"כ גם כאן היו חוששין. ורק משום זה לא חיישינין כדאמרי' פריצותא בעלמא הוא דחזי' ועפי"ז יש נמי לישב מ"ש הרשב"א לפרש נשואה וארוסה אין חוששין דמיירי רק בקול הברה וא"כ פשיטא דקמ"ל דאפי' לכהונה אין חוששין:

והנה רש"י דנקט ביצא עלי' שם מזנה היינו לעבד ולכותי ולא פי' אי הוחזק אי לא ולקמן בד"ה בעולה אין חוששין פי' הואיל ואין כאן דברים הנראין כו' משמע דאם הי' קול גמור היינו חוששין וצריך לומר בעולה שאני אם היו דברים הנראין א"כ הי' קול ברור לא שייך לומר דרק פריצות חזו בה משא"כ ביצא קול מזנה איכ"ל דהכוונה דראו דברי פריצות ואפילו בקלא דאתחזק וכן פי' הלח"מ דמיירי באתחזק ואפי"ה תלינין בדברי פריצות וכן פי' הריטב"א בכתובות דף ל"ו והשמ"ק הביא שם בשם רבינו האי לפרש באופן אחר:

ולכאורה קשה תיפוק לי' דהוי לי' קלא דבתר נישואין ואפשר דס"ל כפי' הי"מ בתוס' יבמות דף צ"ב ואפשר עוד לפי מ"ש המהרש"א לעיל בתוס' ד"ה לא חיישינן כו' דהטעם הוא משום בנים וא"כ אפשר ביצא קול מזנה מנכרי ועבד והרי עבד ונכרי הבא על בת ישראל הולד כשר ולדעת הרמב"ם הובא בב"ש סי' ד' ס"ק ב' אפילו פגום לא הוי יש מקום לדון ולומר דבכה"ג אפילו בתר נישואין חוששין ולכך אצטרך הטעם משום דאמרינן פריצותא בעלמא חזו בה:

ושם בתוס' ד"ה ארוסה אין חוששין לה כו' והרשב"א הי' לו גירסא אחרת ברש"י עיי"ש מאי שהקשה ולפי מ"ש הראב"ד ובתמים דעים דהפי' שלא לפלוני דהקול יצא על אשה אחת דלא חזי' לפלוני מחמת קידושי קורבה א"כ איכ"ל כגירסת הרשב"א ואפי"ה א"ש ואפשר דגם בנשואה הטעם משום שלא אמר לפלוני ואי דתקשה קושית התוס' דל"ל ארוסה ונשואה נראה לישב עפ"י מ"ש לעיל דיש לומר אם אח"כ קיבלה קדושין דיש לנו לדון בזה דהוי כמו אמתלא משום חזקה דאין אשה מעיזה פני' ואפילו שלא בפני בעלה יש חזקה קצת כי היא יראה שמא יבוא הבעל והמל"מ בפ"ד מהלכות אישות דין י"ג הביא בשם מהרד"ע דיש לומר סברא לחלק לענין אשה דאין מעיזה פני' נגד בעלה ולא נגד ארוסה וא"כ זה קמ"ל דנשואה אין חוששין והטעם או משום שלא אמר לפלוני או כפרש"י לפי הגירסא כמו שהיא לפנינו משום דיצא קול נשואה זה ימים אלא דהי' הו"א דווקא נשואה משום דיש לן חזקה דאין אשה מעיזה פני' וקמ"ל אפילו ביצא קול ארוסה דאין שייך כל כך העזה וכנ"ל ואפי"ה אין חוששין כו':

ולפי מ"ש הלח"מ פ"ט מאישות בטעם ארוסה ונשואה דאין חוששין משום דלא ראינו ולא שמענו שמחת אירוסין יש לומר בעיר אחרת דאין חוששין אין הטעם משום דלא ראו שמחת אירוסין כמ"ש הלח"מ שם דמאי פיסקא אלא לרבותא נקט בעיר אחרת ר"ל אם יצא קול נשואה בעיר אחרת וא"כ אין כאן ריעותא במה שלא שמענו משמחת אירוסין והו"א דהוא כמו בגירושין שלא בעי' טפי מפלוני שמע מפלוני כו' הואיל ולא שייך בי' ה"נ בזה קמ"ל ולעולם דאפילו בקול כדינו שיצא מעיר אחרת חוששין:

שם בגמרא מדאמר ר"ח עד ששמעו מפי עדים כשרים ש"מ דמבטלין קלא עיין ב"ש סי' מ"ו סק"ה דהרי"ו כתב דבעי' כשרים ולכאורה לפי מ"ש הרמב"ם דבעי' שיבואו לב"ד שנים אבל מהני אפילו שמעו מאחד וכ' הלח"מ שם הטעם דמהני בשמע מחד והבאים לב"ד בעי' ב' דצריך שיהיו שנים המעידים שראו כגון שמחת אירוסין וכיון דבעי' שנים א"כ נראה פשיטא דאין נשים נאמנות דהא קי"ל אפילו מאה נשים כחד כדאיתא בפ' האשה רבה א"כ לא מהני נשים מן הדין ולכאורה קשה בש"ס מנ"ל מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי כשרים ש"מ דמבטלין קלא הא מן הדין בעי' שנים וכיון דבעי' שנים ממילא נשים פסולין לזה ולעולם דלא מבטלינן קלא ונראה דהא ר"ח פסק ואמר עד שישמעו מפי כשרים אפילו בגירושין דלא בעי' דברים נראים וממילא גם חד נמי כשר לפי סברת הלח"מ פרק ט' מאישות הנ"ל ואפי"ה בעי' דווקא כשרים וע"כ משום דמבטלין קלא. אבל הרמב"ם נקט אם באו שנים והיינו כשרים והרי"ו נמי שכ' דבעינין כשרים היינו בקדושין ומטעם הנ"ל וגוף ס' הרי"ו איננו בידי לעיין בו ולפי הנ"ל אותו פלוני שמענו ממנו השנים המעידים אפשר להיות אפילו אשה:

ונראה לי עוד דהנה לכאורה קשה לפי מאי שפי' הרמב"ן לקמן ברב אשי דדווקא קלא דאתחזק כבר פעם אחד בב"ד הוא דלא מבטלין והסברא נראה דהואיל ואזדקקו ב"ד לכך. יאמרו דקמו רבנן במילתא וחששו ואפילו לבתר שנתברר הדבר ששקר הוא מ"מ הלעז ישאר אבל מנ"ל לומר דאפילו בתחילה אם נשמע קול מפי נשים דניחוש להקול וכמו דהדין דקודם דאתחזק דאי אתו עדים ומתברר שהוא שקר מבטלין קלא לפי' הרמב"ן הנ"ל, ה"נ בוודאי הדין אם שמעו אז מפי נשים א"כ מנ"ל להש"ס לומר מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי כשרים ש"מ דמבטלין קלא דלמא דווקא קודם שהוחזק בב"ד אבל לאחר שהוחזק בב"ד מנ"ל. ואפשר דעדיין לא הוי ס"ל הא דרב אשי לקמן דדווקא בתר דאתחזק לא מבטלין קלא וס"ל השתא דאין לחלק בזה:

ולפי מאי שראיתי בקונטרס מאדמ"ו הגאון ני' דמפרש דב' לשונות של רש"י חדא נינהו וסוף דינא כתחילת דינא דאם יצא הקול מתחילה מפי נשים וכן אם נודע שהקול הוא שקר ולא נשאר הקול אלא בפי נשים הלועזות כל זה הוא בכלל מבטלין קלא. ולפי"ז יש לפרש ר"ח דאמר עד שישמעו מפי כשרים נמי כוונתו דלעולם צריך שישמע מפי כשרים בין בתחילה ובין בסוף ומזה שפיר הוכיח הש"ס דס"ל מבטלין קלא דאי אין מבטלין אפילו אח"כ נודע ששקר הוא ורק הקול נשאר עדיין בפי נשים הוי חיישינין לי' בתר דאתחזק (יש כאן איזה כי אינו מובן) וא"כ עכ"פ מיושב דברי רי"ו דאע"ג דפסק דלא מבטלינן קלא בתר דאתחזק פסק דבעי' שישמעו מפי כשרים דבתר דאתחזק שאני דיאמרו קמו רבנן במילתא. וא"ש:

ובדברינו אלה יש להסביר דברי הר"ח המובאים ברא"ש דמפרש אתרוותא נינהו דבנהרדעא לא היו מוציאין קול אם לא דקו בי' היינו משום דקשיא לי' דהרי דווקא בתר דאתחזק הקול אז חיישינין אפילו נודע ששקר ונשאר עדיין הקול בפי נשים כמו שהבאתי בשם אדמ"ו הגאון נ"י לעיל אבל בלא אתחזק לא חיישינין אם נודע אח"כ ששקר הוא אע"ג שנשאר עדיין הקול בפי נשים ואמאי בתחילה חיישינין דשמא אמת הוא ולמה לא ניחוש גם עתה הרי עוד הקול בפי נשים עתה וצ"ל דס"ל דטעמא דקול הוא רק משום לעז בעלמא ולכך מסיק אתרוותא נינהו ובנהרדעא דייקו ולכך גם קודם דאתחזק לא מבטלין קלא מפי נשים אבל בסורא ובעלמא לא חיישינין לקול יוצא מפי נשים אלא בתר דאתחזק וכנ"ל. ולכך לקמן בהא דשלחו מבי רב לשמואל דיצא קול מראשון כו' דמיירי ע"כ באתחזק האי קלא אין חילוק בין סורא לנהרדעא ולעולם לשמואל לא מבטלין קלא ופריך לקמן שפיר והא אתרא דשמואל לא מבטלין כו' ולא קשה קו' הקרבן נתנאל מלקמן על ר"ח ע"ש כי להנ"ל א"ש:

שם ע"ב אמר רבה בר"ה אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים ור"ז אמר במקום אמתלא כו' ופי' הרי"ף ז"ל דר"ז ורבה פליגו ועיין ברמב"ן מה שפי' בזה ועיין במ"ש לעיל במתני' לישב. ויש לפרש ולומר עוד דהנה הא דאמרו לעיל נשואה אין חוששין פרש"י לעיל משום דיצא הקול זה ימים נעשה המעשה והטעם דלא חיישינין לקול כזה י"ל משום דהקול נגד חזקה דהשתא דהית' מוחזקת בחזקת פנוי' ונגד זה לא מהני משא"כ אי יצא הקול דעתה נתקדשה דחזקת פנוי' אינה חזקה כולי האי. ואפילו בנתגרשה מ"מ החזקה שהיתה בחזקת מותרת לכהן אינה חזקה אלימתא כולי האי כחזקה שהי' מחזיקינין לה עד עתה בחזקת א"א וכמ"ש הנוב"י במהדו"ק סי' נ"ד וי"ל עוד טעם דהואיל ולא יצא הקול עד עתה אלא וודאי שיש דברים בגו ובוודאי אינו אמת:

אלא דלפי"ז גם באמתלא שיצא מכאן ועד עשרה ימים לא תיהני ונימא מדלא יצא מיד בוודאי אינו אמת וכמו דס"ל להרמב"ם באמת בפ"ט מה' אישות הטעם דלכך לא מהני מכאן ועד עשרה ימים ואין לומר דרבה בר"ה מיירי בידעי' ע"י עדים מאמתלא זו דהרי המשמעות דהם פליגו באמתלא דתנא במשנתינו והרי שם מיירי אפילו ביצא רק קול אמתלא. ונראה דרבה לא ס"ל דטעמא דאין חוששין בנשואה היא משום דלא יצא הקול מקודם דמצד זה לא מבטלין קול כיון דלא יצא האמתלא בפירוש וכל כמה דלא יצא דבר מה בפירוש לבטל הקול לא מבטלי' לי' עי"ז ה"נ לא מבטלי' האמתלא שיצא מכאן עד עשרה ימים ע"י סברא זו מדלא יצא קודם. אבל לר"ז דס"ל דע"י מקום אמתלא נמי מבטלין קלא ה"נ די"ל דע"י הכרח זה מדלא יצא קודם מבטלין ולכך נשואה זה ימים אין חוששין וה"נ מטעם זה ראוי לומר לנו דלא חיישינין על אמתלא שיצא עד עשרה ימים דהמקום אמתלא מדלא יצא מיד מבטל להאמתלא וא"כ א"ש דברי הרי"ף דרבה ור"ז פליגו ולר"ז לא מהני אמתלא מכאן ועד עשרה ימים:

ואפשר לישב בזה דבר הרמב"ם בפ"ט מאישות דין כ"ד דכ' דאם נראין הדברים לב"ד סומכין על האמתלא כו' ופי' שם הה"מ ע"ד שפי' הרמב"ן ולפי"ז קשה דהרמב"ם לא הביא דמקום אמתלא לחודא מהני לענין דלא תצא ולהנ"ל א"ש דזהו עצמו דאמתלא לא מהני מכאן ועד עשרה ימים הוא מטעם דמקום אמתלא מהני לבטל הקול של אמתלא. אלא שאין נראה לפרש כן ברמב"ם דא"כ אם נתברר ע"י עדים האמתלא מכאן ועד עשרה ימים מהני ולא משמע כן אלא כוונת הרמב"ם נראה משום דאתחזק כבר הקול לזה לא מהני אמתלא וכמ"ש הר"ן לעיל במתניתן וא"כ עדיין תיקשה מדוע לא הביא הרמב"ם דמקום אמתלא מהני ויש לישב דהרמב"ם שהביא בפ"י מגירושין דין ו' בנתקדשה ואח"כ בא בעלה דמהני מטעם דיאמרו תנאי הי' בקדושין והיינו משום דיש מקום אמתלא וכמ"ש הגאון מוה' פייבש בתשובת נוב"י סי' ס"ה ומשם ידעינין לה דהדין דלא תצא במקום אמתלא:

שם א"ל ר"כ לר"פ ואת לא תסברא והא תנן כו' ולכאורה קשה דלמא כגון התם דידעינין דהקול הוא שקר דלא היו קדושין שניים קדושין כלל אלא דניחוש ללעז גם ר"פ מודה דמהני מקום אמתלא ורק במתני' דיש לחוש שמא אמת הקול שם י"ל דבעי' אמתלא ממש ונראה דמכאן ראי' למ"ש לעיל דהמשנה מיירי אפילו דידעינין דהקול הוא שקר אפי"ה חיישינין ולא מבטלין קלא לר"פ אפילו אם יש מקום אמתלא כל זמן שלא יצא אמתלא ממש ולכך שפיר הקשה לו דא"כ גם התם בנתקדשה לא תיהני מקום אמתלא אפילו אם ידעי' ששקר הוא וא"כ אמאי מותרת לחזור לראשון. ומ"ש הרמב"ם בפ"ט מאישות דאם נראה לב"ד שיש לסמוך על האמתלא כו' היינו בנתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה וכיוצא בזה דאנן סהדי בזה מהני אפילו לאחר עשרה ימים:

שם שלחו לי' מבי רב לשמואל כו' שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו כו' הספק הי' דלמא הואיל ופשטה ידה כו' הוי לי' כאמתלא ואע"ג דקי"ל דאמתלא בעי' שיצא מיד וכאן הי' לאחר מכאן מ"מ כאן דהדבר ברור לפי הס"ד דיש כאן אמתלא הוי כמו בנתקדשה לאחר דמותרת לראשון דבכה"ג לא בעינין אמתלא שיצא מיד ועפי"ז אפשר לומר דס"ל להש"ס דהאי והעמידו על בוריו לא הי' שמואל משיב בדבר שלא שאלו לו אלא שזה בא לברר טעמו ולס"ד דמיירי דאי מגלי' מילתא דקדושין לאו מעלי' הוא ע"כ היינו דווקא שנתברר אח"כ אמתלא וקמ"ל בזה דאמתלא מהני בכה"ג היכא דמבורר אפילו לאחר עשרה ימים וממילא טעמו דלכך תצא דאין כאן אמתלא דאשה מעיזה. ולמסקנא פשיטא דמברר בזה טעמו דתצא משום דאשה מעיזה ולכך אם נתברר מראשון אינה צריכה גט משני:

אבל אי נימא דלפי ס"ד מיירי דאיגלי מילתא לגמרי דשקר הי' ומבטלין קלא מאי ענין זה להשאלה ששאלו אותו ודבר שלא שאלו לו לא ישיב בטרם ישמע שיש להם ספק בזה. ובזה יש לישב דברי הרמ"ה המובאים בריב"ש סי' ק"ע שכ' היכא דידעי' ונתברר שלגמרי שקר הוא גם שמואל מודה דמבטלין ובס' אבני מלואים הקשה עליו מכאן ולהנ"ל אתי שפיר דעל כרחך מפרש הש"ס דאח"כ איגלי רק אמתלא שיהא לאותו דבר שייכות עם האיבעי' ששאלו לו. (ע"כ העתק מחידושיו מימי חרפו):

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה