מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
סימן פא
בעזהי"ת ר"ח אייר שנת תקצ"ח פה יערגין יע"א
הנה בהא דחיישינן לקלא כמבואר בריש סי' מ"ו הוא ממה שאמרו בש"ס גיטין פ"א ופ"ח ע"ב יצא שמה בעיר מקודשת הרי זה מקודשת. והנה מלשון הרמב"ן והר"ן נראה דהוא רק משום חשד ולעז בעלמא דע"ה יוציאו קול ויאמרו דאשה אסורה להנשאת נישאת לאסור לה אבל יש עוד טעם דלכך חששו לקול דמדרבנן חששו באמת שמא הקול אמת ובנודע ביהודא חלק אבן העזר סי' ס"ה הביא סברא זאת וזה נראה גם כן סברת הראב"ד המובא בר"ן במתניתין ולכאורה לדעתי יש להכריח דהטעם הוא משום לעז והוא ממאי דמסיק הש"ס בדף פ"א דהדבר צריך בדיקה אי קורין לנתינה כתיבה ומקשים אמאי לא נכריח דע"כ קורין לנתינה כתיבה דלא לחנם יצא הקול דהרי מטעם זה חיישינן לעיל להחמיר כמבואר בר"ן שם אבל אי נימא דקול לא הוי רק חשש לעז ולא חשש שחששו עליו רבנן אם כן אתי שפיר ולא קשה מידי דבשלמא אי קרינן לנתינה כתיבה ודאי חיישינן ללעז דע"ה יוציאו דאימר נתן קאמרו דלא לחנם יצא הקול ברוב הפעמים אבל אי אין קורין לנתינה כתיבה לא מבעי' היכא דרוב אין קורין לנתינה כתיבה מאי ניחוש דיאמרו רוב הפעמים לא לחנם יצא הקול אכתי צריך לומר דהוא מן המיעוט דקורין לנתינה כתיבה ומאי חזית לומר דהוא מזה המיעוט דלמא הוא מן המיעוט דלפעמים מוציאין קול לחנם ולכך נמי היכא דמספקא לן אי קורין לנתינה כתיבה לא חיישינן כיון דהוי ספק אי יוציאו לעז ועל ספק חשש לעז לא חששו לכך צריך בדיקה ואי בודאי קורין לנתינה כתיבה יהיה הלעז ודאי מכח דרוב הפעמים לא לחנם יוצא הקול כנ"ל לפרש אבל אי נימא דהחשש הוא להבית דין דלמא אמת הדבר א"כ היה לנו לחוש אפי' מספק דנכריח מכח דלא לחנם יצא הקול ברוב הפעמים אלא ודאי דקורין לנתינה כתיבה ונתן קאמרו:
איברא די"ל דלעולם הוא חשש גמור לבית דין ואפי' הכי אתי שפיר לעיל דהרי מבואר בכתובות דף כ"ב בב' אומרים כו' בניסת לאחד מעדי' והוא והיא אומרים ברי לי אין מוציאין אותה והכי נמי אפי' אי הדבר ספק מכל מקום לא גרע מהא דב' אומרים כו' וכיון דהוא והיא יודעין בדבר ואומרים ברי אין מוציאין וע"כ רק החשש משום לעז ולכך צריך שוב בדיקה אלא דכל זה אתי שפיר לגבי ראשון דיודע בדבר אבל למסקנא דתצא משני לכאורה לא היה צריך בדיקה דיש לחוש מספק דשני לא ידע למימר ברי ואם כן אמאי אמר שמואל והדבר צריך בדיקה. ונראה דמיירי בידעינן כי הקול שקר הוא רק משום דשמואל סבירא ליה דלא מבטלין קלא חיישינן ללעז וכדפריך הש"ס שם מעיקרא וע"ז סובב הסוגיא שם וגם רש"י פירש כן וכיון דשוב הוי רק מחשש לעז לכך צריך הדבר בדיקה ועל פי זה יש לישב דברי הרמב"ם שם ממה שהקשה עליו הר"ן שם דאמאי לא הביא דהדבר צריך בדיקה ולהנ"ל י"ל לפי מה שכתב הבית שמואל בסימן מ"ו סק"ה דמשמע מהרמב"ם דבעינן עדים כשרים ואי בעינן כשרים מן הדין מבטלין קלא עיין שם אם כן ממה נפשך אי נודע דשקר הוא בלאו הכי לא חיישינן ליה כלל ואי לא נודע ויש חשש דלמא אמת הוא אפי' מספק חוששין מכח דלא לחנם יצא הקול:
ועוד יש לישב דברי הרמב"ם הנ"ל דהנה הא דמהני אמתלא דאי נימא דביצא קול כל החשש הוא רק משום לעז צריך לומר כיון דיהיה מקום לתלות בו הקול לא יוציאו לעז להוציא אותה מחזקתה ואי ביצא קול יש חשש דרבנן אזי אנו צריכין לומר כיון דזה עצמו הוא רק מדרבנן ואם יש עוד אמתלא הוי כעין ספק דרבנן והוי כעין ספק ספיקא ולכך שרי ביש אמתלא ולפי זה לדעת הסוברין דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמו שכתב הרמ"א ביורה דעה סימן נו"ן ועיין בש"ך סעיף קטן גימ"ל שתלה זה בפלוגתא דאביי ורבה ביבמות דף ל"א יש מקום לדון דנגד השני דנולד הספק מחיים בעודה תחת הראשון והוי כאתחזק איסורא נימא דלא מהני אמתלא ובודאי מתניתין לא משמע כן דבודאי מיירי בכל אופן אפי' נגד השני לפי ס"ד דמתניתין מיירי ביצא קול תחת בעלה אלא ודאי צריך לומר כיון דלגבי ראשון אין חוששין הואיל ויש אמתלא גם לגבי השני מהני אמתלא דלא שייך לחוש להקול לגבי אחד ולא לגבי השני וכמו שכתב הפני יהושע בשמעתין ולא גזרו רבנן בכהאי גוונא ואם כן פריך שפיר ואסרינן לה אגברא מ"מ כיון דלגבי ראשון הוי קלא דבתר נישואין ואין חוששין ע"כ לפי ס"ד זו גם לשני אין חוששין כמו דאמרי' לענין אמתלא.
ובזה מיושב קושית מהרש"א שהקשה דלמא הכוונה דתצא משני ולפי מה שכתב לפי ס"ד זו אי אפשר לומר כן אבל לפי דלא חיישינן לגבי ראשון ועל פי זה הא דצריך לעיל בדיקה ולא חיישינן לספק זה אתי שפיר לפי ס"ד דתצא מראשון אבל למסקנא דתצא משני ויש לה חזקת איסור נגד שני אפי' מספק ניחוש דלמא קורין לנתינה כתיבה וקשי' לשמואל ויש לישב לפי מה שכתב לעיל אבל באמת יש לומר דשמואל סובר כרבה שם ביבמות אבל הרמב"ם איכ"ל דסבירא ליה כאביי להחמיר וכדעת הרמ"א הנ"ל ולכך סבירא ליה דאפי' מספק חיישינן זה אמרתי וכתבתי דרך פלפול הלכה אבל לדינא בודאי משמע אפי' לדעת הרמ"א ביורה דעה הנ"ל סבירא ליה כאן מדסתם דאמתלא מהני אפי' נגד שני דלא תליא זה כלל בדיני ס"ס או ספק דרבנן דלא גזרו רבנן כלל רק על קול ברור בלא שום ספק: