מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
סימן עו
והוא כלל ב' דבעי' בתנאי שיזכיר ההן קודם ללאו.
הר"ן כתב בגיטין דף ע"ה די"ל דלכך בעי' הן קודם ללאו הואיל דבגמר דבריו אדם נתפס אמנם מרש"י משמע דגם זה נשמע מקרא וצריך ביאור דאיך אפשר למילף זה מקרא מדלא נכתב בענין אחר דזה אינו דאם הי' נכתב בענין אחר הוי ס"ד דבעינן דוקא בענין אחר וגם צריך טעמא איך פליג על שמואל על זה דבגיטין דף ע"ה ע"ב רבא הוא דחידש זה ופריך על שמואל מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' ע"ש ועמ"ש בסי' הקודם בדין ה' מזה:
אמנם נראה לפענ"ד דגם הר"ן סובר כרש"י אלא שכבר כתבו התוס' בכתובות דף ע"ד ע"א דודאי אין שום הו"א לומר דבעינן דומיא דב"ג וב"ר אלא בדבר שיש סברא וא"כ שפיר כתב הר"ן כיון שיש סברא לומר דבגמר דבריו אדם נתפס א"כ לולא שבאמת צריך הדבר שיהא הן דוקא קודם ללאו הוי לי' לקרא לכתוב להיפוך ואז לא הוי ילפינן מיני' בהיפוך דבעי' דוקא לאו קודם דעל זה אין סברא אבל איך כתיב הן קודם דעל זה יש סברא ויש לומר דוקא נקט: ואלא ע"כ דבאמת דוקא נקט:
אלא דכל זה י"ל אי ל"א תפוס לשון ראשון אבל אי אמרי' תפיס לשון ראשון או דמספקא לן כדס"ל לשמואל בב"מ דף ק' א"כ גם בהיפוך י"ל סברא דבעינן שיאמר לאו קודם להן, וא"כ איך שיכתוב הקרא יש סברא לומר דבדוקא נקט ולכך אין למילף מקרא כלל וא"כ י"ל דשמואל לטעמי' דס"ל דיש סברא לומר בגמר דבריו א"נ וגם י"ל תפיס לשון ראשון ולכך באמת לא ס"ל דבעי' הן קודם ללאו אבל רבא סובר דרק בגמר דבריו א"נ לכך ס"ל דבעינן הן קודם וכנ"ל זהו מה שיש לומר בפלוגתא דשמואל ורבא:
אלא דזה גופי' קשיא הרי לר"מ אנן קיימינן ור"מ לא ס"ל בגמר דבריו א"נ ואע"ג דס"ל דפלוגתא דר"מ ורבנן הוא היכא דהלשונות סותרין אהדדי מ"מ עיין בר"ן בנדרים דף כ"ו ע"א ד"ה ורבא אמר כו' וצ"ע לכאורה ואולי אפשר לישב על פי מ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ו ע"ב ד"ה איתיבי' ר"א לרבא כו' שכ' שם די"ל ר"מ לא ס"ל כב"ש בזה דגם בכה"ג תליא בתפיס לשון ראשון והיכא דאינם סותרין ס"ל בגמר דבריו א"נ וצ"ע:
אמנם המהרי"ט בקדושין לא כתיב כן אלא דטעמא דבעינן הן קודם ללאו שכן הא טבע ומנהג העולם לדבר בתנאי הן קודם ללאו ולכך בעי' תנאי כדרכו וזה נראה כוונת התוס' בקדושין דף פ"ב שכ' שם דמה שאנו רוצין חשיב הן הכוונה דלעולם הדרך לומר בתנאי ולהתחיל במה שחברו רוצה כגון בב"ג שהיו רוצין שינתן להם ארץ הגלעד ועל זה הדרך לומר אם תעשה כה אז כה יהי' כדבריך ואם לא תעשה כה כאשר התנה לא ינתן לך ולא יעשה כרצונך ולכך גם בסוטה שהיא צעקה טהורה אני ולא נטמאתי א"כ מן הראוי להתחיל ולומר אם הוא כדבריך הנקי וזהו הן זהו הנראה לי בכוונת התוס'. ולפ"ז לא קשה קושית הט"ז שהקשה בהקדמתו דלפי דברי תוס' אלו קשה מאי פריך רבא בגיטין דף ע"ה ע"ב דבעי' הן ק"ל הא התם אנו רוצין שיחי' ולהנ"ל ל"ק דמ"מ המעשה שאנו עושין דהיינו נתינת הגט דשמא ימות וא"כ מן הראוי והצורך להתחיל ולומר דאם ימות יהיה מעשה הגט קיים משא"כ בסוטה לא הי' בא דוקא לברר שזינתה אלא אדרבה לברר שלא זינתה וטהורה היא וא"ש:
ומיהו בלא"ה יש לישב דכל קושית התוספת קשה אם גם בתנאי שלעבר בעי' נמי דיני תנאי אבל אם בתנאי שלעבר ל"ב דיני תנאי א"כ קושית התוס' מעיקרא לק"מ דשם הוי כתנאי שלעבר וכבר כתבתי לעיל (בסי' ע"ה אן ב') דזה תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ דסובר דגם בע"מ בעי' דיני תנאי א"כ ה"ה בתנאי דלשעבר בעינן ד"ת ופריך שם שפיר וגם קושית התוס' קאי לר"מ. (והא דציינו התוס' על רחב"ג עיין מהרי"ט שם ולפענ"ד נראה לישב דהנה בודאי אם הפי' של הנקי הוא לשון ברכה כמו וניקתה ונזרעה זרע שאם ילדה בצער תהא יולדת בריוח וכמ"ש נמי הרמב"ן שם לא קשה מידי קושיא זאת דהוי לאו ק"ל דכבר ביאר המל"מ דהן ולאו לאו בתר לשון תנאי אזלינן אלא בתר המעשה אזלינן ובין אם יאמר אם יעברו ונתתם. או יאמר אם לא יעברו ונתתם לעולם זהו נקרא הן וממילא הה"ד ונקית או הנקי אם הוא ברכה מקרי הן אע"ג דהתחיל בלשון אם לא שכב איש אותך וא"כ ל"ק קושית התוס' רק דהתוס' הוכיחו דע"כ ס"ל לש"ס שם דהנקי אינו לשון ברכה אלא שלילת קללה דאל"כ איך קאמר דלרחב"ג א"ש הלוא לרחב"ג ג"כ קשה דהרי מכלל ברכה אי אתה שומע קללה לרחב"ג וע"כ דס"ל לש"ס דהנקי הוא רק שלילת קללה וא"כ ממילא מקרי לאו ולכך הקשו התוס' דלפי"ז קשיא לר"מ וא"ש):
עכ"פ קושית התוס' דוקא אם אמרי' דגם בתנאי שלעבר וגם בע"מ ובמעכשיו בעי' נמי דיני תנאי קשיא להו כנ"ל ועי"ז הוכרחו לחלק ולומר ולחדש סברא הנ"ל דמה שאנו רוצין חשיב הן אבל לדינא דקי"ל לדעת הגאונים דבע"מ לא בעי' דיני תנאי וא"כ בסוטה דהוי לשעבר ג"כ לא בעי' ד"ת א"כ אין אנו מוכרחים כלל לומר דמה שאנו רוצין חשיב הן וא"כ יש לומר דקושית רבא שם בגיטין הוא לפי האמת דבע"מ ולשעבר ל"ב דיני תנאי ולכך פריך שפיר דליבעי הן קודם ללאו כיון דלפי האמת אין סברת התוס' הנ"ל מוכרחת: