אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה קלז

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה קלז

שאלה קלו

אילנא תקיפא רברבא ושפירא ר"ג ור"מ האלוף המרומם אשר לו דומיה תהלה מהר"ר מרדכי יצ"ו. באפס הפנאי וטרדת הזמנים לא אוכל להאריך אך להוי ידיע למר כי הגיעו לידי דברי שאלתו ופסקי דינים דכ"ת אשר צללת בעמקא דדינא וההלכה לצדד היתרא דהאשה העגונה אשת כמר ברכה בן עירך על פי העדיות שנגבו בבית דין אשר שלח כ"ת לידי וקריתי ושניתי דברי כ"ת באהבה רבה ואהבת עולם. והנה אשיב לכ"ת בקצרה לפי עניות דעתי:

תשובה בעדות שהעיד כמר משה בר יעקב וזה לשונו אזו האבין כמה פעמים כמה קאז"קין גיזאגט זייא גאט גיקלאגט דאס דער ריצר דער יהודי ברכה אזו שייצליך אוועק גקומן איז מען האט אים מיט דען קארדעם צו האקט אונ צו שטאכן עכ"ל. אם לא היה בעת מלחמה לא היה ביה שום בית מיחוש כלל שזה מקרי נכרי מסיח לפי תומו ואין לך מל"ת גדול מזה ואע"ג שהנכרים לא הזכירו לא שם אביו ולא שם עירו כי אם שמו בלבד ומבואר מתוך הפוסקים שעל כל פנים צריך שיזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כמו שכתב מהר"י קלון בתשובותיו שורש קע"ה וכן הוא לשון התוספות אין מעידין עד שיהא מכיר שמו ושם עירו וכן משמע בדברי הרמב"ם. יפה כיון כ"ת דבנדון דידן כיון שהעד יודע שלא היה באותו חיל שום גבור חיל יהודי שהיה נקרא ברכה כי אם זה. גם ראה אז באותה המלחמה שאותו היהודי התחיל באותה המלחמה וז"ל העד דא איז ארויס גישפרונגן אויס אונזר חיל איין יהודי דער האט גיהייסין ברכה בן הק"ר אהרן מעי'שאוויץ איך האב אים וואול גיקענט אויך זיין פאטר דער יהודי ברכה הנ"ל האט גידינט צווישן זיי אין דען חיל אויף ג' סוסים דא איז ער גישפרונגן אויף זיין סוס וכו' ב' ג' פעמים כסדר המלחמה וכו' והעיד שאחר המלחמה באו הקאז"קין והתאוננו על הריגת היהודי הבעל מלחמה שהיה נקרא ברכה כנ"ל ויתר ההוכחות המבוארים בלשון העדות פשיטא שאין לספק באיש אחר דכיון דידוע להעד שלא היה עם אותן הנכרים כי אם אותו יהודי וכן הוא מבואר מגמרא ערוכה דפרק האשה בתרא ביבמות דאיתא התם מעשה בישראל ונכרים שהלכו לדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וכו' ויתר המעשים שהביא בגמרא והשיא את נשותיהם אע"ג שלא הזכיר הנכרי לא שמו ולא אביו ולא שם עירו אלא ודאי על כרחך צ"ל שהיה ידוע לאותן ששמעו הדברים מן הנכרים מי הוא הישראל שהלך עמו. (ביאור דברי הרמב"ם דפי"ג מהלכות גירושין בדין מסיח לפי תומו) וכן מוכרח הוא מדברי הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין שהרי כתב כיצד היה מל"ת ואמר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובות עשה עמי או שהיה מסיח ואמר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת וכו' ולא הזכיר שצריך הנכרי להזכיר שם אביו או שם עירו אלא ודאי איירי כגון שהי' ידוע לאותן עדים שהגיד הנכרי הדברים בפניהם מי היה אותו פלוני שהלך עמו ולכך אין להסתפק באחר. ואע"ג שמאותו מעשה הנזכר בגמ' שהבאתי למעלה כ' ג"כ הרמב"ם באותו פרק וז"ל יצא נכרי וישראל מעמנו למקום אחר ובא נכרי והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הנכרי יודע אותו האיש והוא שאמר קברתיו עכ"ל והביאו הטור א"ה סי' י"ז. הא כתב עליו ואיני יודע למה צריך שיאמר וקברתיו. ואף לפי סברתו כתבו הריב"ש והר"ן שלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא היכי שאין הנכרי מזכיר היהודי בשמו וגם אינו מכירו. מה שאין כן בנדון דידן שהיו הנכרים מכירים את היהודי כמר ברכה וגם הזכירו את שמו הלכך היה מספיק להתירה אפילו לפי לסברת הרמב"ם:

אמנם מאחר שכל המעשה הנזכר בעדות זה היה בעת המלחמה נפל עדות זה הכל בכללו שהרי בעיא היא פרק האשה שלום עד אחד במלחמה מהו ולא איפשיטא במקומה והוסכם מכל הפוסקים שמימיהן אנו שותין שאפילו עד אחד אינו נאמן עד שיאמר וקברתיו ואע"ג שבנדון דידן אמרו כן כמה קאז"קין ובשנים כתב הרא"ש דלא אמר בדדמי. היינו דוקא בשני עדים כשרים אבל נכרים אפילו ק' אינם אלא כעד אחד כדאמרינן בפרק האשה שלום והא מים כמלחמה דמיא ונשים אפילו ק' כעד אחד דמיא וכו' ולא נצטרך למה שצדד כ"ת שיש להחמיר בנדון דידן מפני שהזכירו הקא"זקין מהות הריגתו ובאותו כלי זיין שנהרג בו וראו ההריגה אלא אפילו הזכירו סתם מת כיון שידוע שהיה בשעת מלחמה והוא היה במלחמה לא היה כדאי להתיר עד שיאמרו בפירוש במל"ת מת על מטתו או שמת שלא במקום המלחמה או מת וקברתיו דהא לפי סברת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם דס"ל דבעיא דעד אחד לא איפשיטא במקומה וחיישי גבי עד דאמר בדדמי כמו גבי אשה א"כ דינו כמו גבי אשה. אלא שהרמב"ם החמיר גבי אשה דאפי' אמרה וקברתיו אינה נאמנת. ולר"ח אפילו בעד לא מהני וקברתיו יעויין במקומו מ"מ כולהו ס"ל דגבי עד אחד נמי איכא למיחש דאמר בדדמי כמו גבי אשה (ביאור סוגיית המשנה והגמרא דריש פ' האשה שלום דתנן שלום בעולם ובאה וכו') וגבי אשה הוא מבואר מתוך המשנה וסוגיית הגמרא דריש פרק האשה שלום דבשעת מלחמה אפילו אמרה מת סתם אינה נאמנת דהא קתני מתניתין ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי תנשא שלום בינה לבינו ומלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ודייק בגמרא תנא שלום בעולם משום דבעי למתני מלחמה בעולם ר"ל דוגמת היכי ששלום בעולם שנאמנת דהיינו כשאומרת מת סתם דוגמת זה כשיש מלחמה בעולם אינה נאמנת. והא דאיתא בגמרא אחר זה הדר אמר רבא רעבון גרוע ממלחמה דאילו במלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואלו גבי רעבון וכו' אין פירושו דדוקא כשאמרה בפירוש מת במלחמה אלא ר"ל במלחמה היינו שיש מלחמה בעולם והיא באה מן המלחמה ואמרה מת סתם הוי כאילו אמרה מת במלחמה עד שתאמר בפירוש מת על מטתו כמו שפירש רש"י גבי עד אחד במלחמה כמו שנכתוב לשונו לקמן וכן פירש רש"י שם בגמרא אחר זה וזה לשונו ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו עכ"ל. וכן כתב הטור בהדיא וזה לשונו וכן אם יש מלחמה ואמרה מת אפי' בסתם אינה נאמנת וכו' עכ"ל. וא"כ הא דבעיא לן פ"א במלחמה מהו איירי נמי אפי' היכי דאמר מת סתם. וכן פי' רש"י ז"ל שם וז"ל עד אחד במלחמה. מלחמה בעולם ובא עד אחד ואמר מת בעליך מי מהימן וכו'. הרי שפירש בהדיא בהא דקאמר עד אחד במלחמה הוי פירושו שיש מלחמות בעולם והעד אמר מת בעליך סתמא. (ביאור דברי הטור א"ה שכתב וכן אם יש מלחמה וכו') וכן צריך לפרש לשון הטור שכתב וכן אם יש מלחמה בעולם ובא עד אחד ואמר מת במלחמה אינו נאמן. דאין פירושו שאמר העד בפירוש מת במלחמה. אלא ר"ל שיש מלחמה בעולם ובאו מן המלחמה והעד אומר שמת סתם. והואיל וכן א"כ גבי נכרי המסיח לפי תומו כשבא מן המלחמה אפילו כשאומר סתם מת פלוני אינו נאמן עד שיאמר בפירוש וקברתיו או מת על מטתו והוא הדין שאומר בפירוש שמת שלא במקום המלחמה וכל שכן בנדון דידן שמבואר מתוך העדיות שאמרו שמת ממש במלחמה בעת הלחמו עם הזאלדאטין שאין בזה להתיר איברא האמת הוא שנמצא תשובה במרדכי בפרק ב' דיבמות וזה לשונו. וסברת הלב היא דלא שייכא אותה בעיא בנכרי שאין נאמן כי אם במסיח לפי תומו דבשלמא ישראל המתכוון לכך להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל נכרי שמספר מעשה לפי תומו ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר ראה וכו' וכן הסכימו הר' נתן ב"ר שמעון ורבי שמחה ב"ר שמואל עכ"ל. והיא היא הסברא שכתבה בהגהות ש"ע סעיף נ' וז"ל ונכרי המסיח לפי תומו ואמר שמת במלחמה צריך ג"כ שיאמר וקברתיו ויש מקילין בזה עכ"ל. ובודאי לפי סברא זאת שבמרדכי נכרי המל"ת אין צריך לומר וקברתיו כי לא שייך ביה דאמר בדדמי אפילו ראה ההריגה ואומר איכיות ההריגה כאשר מבואר בפירוש בדבריו. ומה שעלה על לב כ"ת לצדד להחמיר אפילו לפי סברא זו מפני שבנדון דידן הזכירו במה שנהרג ורצה כ"ת להביא ראיה מדברי בעל ת"ה סימן ר"מ. הלא אין להביא ראיה להחמיר מדברי ת"ה לבעלי סברת המקילין הנ"ל דהא בעל ת"ה אינו בעל סברא זו אלא הוא סבר דבנכרי שייך נמי לומר דאמר בדדמי והוא ס"ל עדות נכרי מסיח לפי תומו גרע מעד אחד וכן משמע מלשונו בתחלת אותה התשובה עצמה שכת' התוספות פרק האשה שלום לא וכו' לא מהני בלא סימנים וכל שכן בנכרי מסיח לפי תומו. וא"כ אם היה ראוי לסמוך אסברת אלו המקילין לא היינו צריכין למיחש למצא חילוק להחמיר בנדון דידן מתוך דברי בעל ת"ה. אבל אין ראוי לנו להקל ולסמוך על דברי המרדכי וסברת המקילין הנ"ל הואיל ואנו רואים שכל האחרונים בתשובותיהם לא דרכו בדרך זה שהרי הר"ן בתשובותיו סי' ג' כתב וז"ל וכיון דאפי' בעד גמור בעינן וקברתיו כל שכן בנכרי המסיח לפי תומו. וכן כתב רבינו ירוחם דאין נכרי מסיח לפי תומו נאמן במלחמה דשייך לומר דאמר בדדמי. וכן משמע מדברי בעל ת"ה סימן הנ"ל וכן בכתביו סימן קס"א כתב דגם בנכרי המל"ת שייך לומר דאמר בדדמי וכן מהר"י וויי"ל סי' ע"ט החמיר מאד בנכרי מל"ת וחשש שמא אמר בדדמי. ואף שבתשובת מהר"ר אליה מזרחי סי' ל"ו מביא דעות להקל. מ"מ מי יקל ראשו באיסור אשת איש נגד כל הני האחרונים בתראי דבתראי שמימיהן אנו שותין תמיד וגם העדות שהעיד העד שכשהיה הדין בין הקאז"קין מי יטול השלל של כמר ברכה אמר הקאז"ק השר עשרה שהוא ראוי ליטול השלל מפני שהוא שרף את כמר ברכה הנ"ל אחר שנהרג ופשט את בגדיו והעמיד עדות קאז"קין על זה ומחמת זה יצא הפסק מביניהם שיטול השר עשרה השלל של כמר ברכה. פשיטא שאין בעדות זה ממש אפילו בעדים כשרים שהרי נוגע בעדותו היה כדי שיטול הוא השלל ולהנאתו נתכוון. גם באותן דברים של הקאז"קין שהעידו לשר עשרה שכדבריו כן הוא אין בהן ממש שלעדות לשר העשרה נתכוונו ולטובתו כדי שיטול הוא השלל (דין איזה נקרא מל"ת) ואין זה נכרי מסיח לפי תומו דבנכרי מסיח לפי תומו בעינן שלא יתכוון לשום עדות בעולם ואין חילוק בין בא לב"ד בין לא בא לב"ד אלא היכי שבא לב"ד אפי' אמר בעצמו מקרי נתכוון להעיד לפי מה דק"ל כר' יוחנן ולא כאשר מובן לי מתוך דברי כ"ת וזה פשוט ואין להאריך. גם צריך שלא יהא שום הוכחה שמתכוון הנכרי כלל לשום תועלת לו כדמשמע מלשון הרמב"ם והטור ולא גרע מהא דאיתא פרק האשה בתרא ההוא נכרי דהוה קאמר ליה לישראל שקול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני וכו' דאינו נאמן. ואין לחלק דשאני התם דאמר בפירוש עשה לי זה דמוכח בפירוש דאומר כך בשביל שיעשה לו ישראל מה שביקש ממנו. זה אינו שהרי פשיט לה התם מהא דתני' נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה של נטע רבעי הן וכו' לא אמר כלום לא נתכוון אלא להשביח מקחו. משמע דכה"ג נמי אמרינן לענין אשה כל מקום דאיכא למימר שאומר זה בשביל טובתו אין סומכין עליו. ואע"ג שכתוב בתשובת מיי"מון השייכים להלכות נשים המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים וכו' דלא חיישינן שאמר זה הנכרי בשביל איזה אמתלא אלא א"כ היכי דמוכח כן בדבריו כי ההיא דשקל אספתא מכל מקום אין לך מוכיח בדבריו גדול מזה שאמר השר עשרה אני שרפתיו ויתנו לי השלל שלו. ומה שהביא כ"ת מההיא מאן איכא ביה חיואי מאן איכא ביה חסא וכו' דמשמע שהיה מכוין הנכרי לקבל טובת הנאה מזה ואפי' הכי האמינוהו. שאני התם שלא היה מוכח כלל מדבריו שהיה מתכוון לזה. כלל העולה שלפי דין הגמרא והפוסקים אין להעמיד שום יסוד שריותא דהאי אתתא על עדות זו:

אך אמנם על העדות האחרון שהעיד שנכרי הקא"זק שנעשה גלח בעיר קייאבא שהיה מספר לפי תומו איך שהוא היה אצל אותו מעשה כששרף הקא"זק מולפק"י את היהודי ברכה וכו'. על העדות זה נוכל להעמיד שריותא דהאי אתתא דאין לך וקברתיו גדול מזה דוקברתיו לאו דוקא אלא שאומר דברים שודאי מת כמו שכתב הר"ן בתשובה סי' ג'. אלא שעדיין צריך עיון שהרי זה הנכרי שהגיד מסיח לפי תומו שהוא היה אצל המעשה כששרף הקאז"ק מולפ"קי את היהודי ברכה היה אחר ההריגה וראה והכירו בשעת השרפה בטביעת עין או בסימנים שהוא היהודי ברכה נשרף בין ההרוגים והרי בתרומת הדשן סי' רל"ט כתב בשם א"ז שכתב בשם רבינו שמחה ז"ל ור' נתן דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך טביעת עין. אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנין היכי דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך טביעת עין וכל טביעת עין צריך עיון וטביעת עין זה דמסיח לפי תומו שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליו דבשלמא ישראל שמתכוון להעיד איכא למימר נתן בו טביעת עין בכוונה עכ"ל. וחילק שם בתרומת הדשן בין היכי שהכירו הנכרי בחייו דלא מהני דכיון דלא נתכוון להעיד אמרי' דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה וכו' וכשראה סימנין הדומי' לאותן סימנין סבר בודאי שהוא האיש שהכיר בחייו בסימנים הדומין לאלו. ובין היכי דלא הכירו. ובנדון דידן הכירו כל הקא"זקין את כמר ברכה בחייו א"כ לפי סברא זאת גם בעדות זה אין בו כדי להתיר:

אבל נאמר בעל ת"ה בעצמו משמע מדבריו בכתביו שאין תופס תשובה זו של א"ז לעיקר שהרי לפי דברי תשובה זו אם נכרי מצא יהודי נהרג או מת ומכירו על ידי סימנין או טביעת עין לא מהני כשהכירו בחייו. ושם בכתביו סי' רכ"ג משמע מתוך אותו תשובה דאיירי בנכרי נפח שמצא את כמר לעמי"ל הרוג והכירו והתיר את אשתו וז"ל ועובדא דידן לא ראוהו הנפח בשעת הריגה אלא לאחר כך. ואחר כך כתב ג"כ ועובדא דידן שידע הנכרי את לעמיל לפי הנראה מתוך דבריו א"כ לא בעינן וקברתיו עכ"ל. ר"ל אף לפי דברי הרמב"ם. הרי מבואר מדבריו שנאמן נכרי מסיח לפי תומו כשאומר שמצאו הרוג והכירו. ואע"ג דבתחלת דבריו שם משמע שאם היה שראוהו בשעת ההריגה הוי גרע טפי ובעובדא דידן ראוהו ג"כ בשעת ההריגה היינו לענין זה קאמר דהוה גרע להצריכו לומר קברתיו אם ראוהו מגוייד כדמשמע התם. ובעובדא דידן הא אמרי שנשרף דהיינו וקברתיו. וכן בתשוב' מיימון בתשובה הנזכרת מבוא' שם בהדיא דכשנכרי מסיח לפי תומו שמצא יהודי הרוג או מת ומכירו בטביעת עין נאמן ע"ש. ועוד מגופא דדינא דאנן קיימינן ביה יש להוכיח שהרי לפי דעת כל האחרונים כשהנכרי מסיח לפי תומו נהרג במלחמה ואני קברתיו נאמן ואם כדברי תשובה של הא"ז האיך הוא נאמן הא בלתי ספק שאי אפשר הוא שאומר שתכף שראה שנהרג במלחמה בשע' הלחמו מיד לקחו וקברו ולא זזה ידו ממנו זהו דבר אי אפשר וגם לא הזכירו אחד מהפוסקים זה. אלא ודאי שאומר שאחר כך לאחר ההריגה קברו וא"כ נאמר מאחר שעל גוף ההריגה בעצמו אמרינן דאמר בדדמי א"כ גם כי אמר קברתיו מה מועיל שמא איש אחר קבר שראה שהיה דומה קצת בסימניו או בטביעת עין לאותו יהודי ואותו קבר. אלא ודאי לא חיישינן כולי האי. וע"כ בנדון דידן נמי שהגיד הנכרי מסיח לפי תומו שנהרג ונשרף נאמין להשיא אשתו של כמר ברכה הנ"ל שפשוט הוא שאין לחלק בין אומר העכו"ם אני בעצמי קברתיו ובין אומר אני ראיתי שנכרי אחר קברו. ועל כן נראה לעניות דעתי שעל עדות זה האחרון. בצירוף העדיות הראשונים יש לסמוך בלי שום מיחוש להתיר אשת ברכה הנ"ל להנשא ומותרת להנשא לכל גבר דיתיצבייץ ובטוח אנכי שגדולי המורים יסכימו ג"כ לדעתי. נאם הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המל"ך הגאון מהרר"ץ כ"ץ ז"ל ה"ה:

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה