מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קלה
למרבה המשרה ולשלום אין קץ לאהו' ומיודעיי אנשי שלומי ובריתי האלופים ראשי ומנהיגי ק"ק לוקא"ב יצ"ו כל אחד לפי רום מעלתו. ומלכם בראשם האלוף הנעלה. בשם ותהלה. ראש גולה. ור"מ נ"י מחותני מהר"ר יאקב יצ"ו. ולכל המסתופפים בצל מעלתם שלום. הגיע לידי מבית דיניכם ילמדינו היפה. שאלה שזה נוסחה רבינו בענין שטר עיסקא. ראובן שנתן מנה לשמעון ולוי להתעסק בהם שנה תמימה לשליש ריוח והפסד ונתן להם שכר טורחה נעשה כתיקון חז"ל ובהיתר כדת וכהלכה שיקבלו המנה וילכו לקרוב ולרחוק לאסוף ולקנות סחורה. אך בתנאי זה נעשה השותפות שתהיה הברירה ביד המקבלים לתת שליש ריוח והפסד להנותן כל זמן משך השותפות. או שיתנו לראובן הנותן שלשים זהו' בעד חלק הריוח שיגיע לו בבואם עם הסחורה לביתם בפעם הראשון אם יראה בעיניהם שיעלה ריוח לחלק ראובן יותר מזה. ואז יהיה ראובן הנותן מסולק מהשותפות ואין לו עוד חלק בו וכל מה שיעלה ריוח אחר כך יהיה הכל להמקבלים שמעון ולוי לבדם. ועל זה השלישו שטרי חובות מקויימות ליתר הבטחון עד בואם עם הסחורה ויהי היום בבואם עם הסחורה היה נראה בעיני המקבלים שיעלה ריוח יותר ויותר משלשים זהו' לחלק הנותן. ועמדו לפי הברירה שבידם וסילקו את ראובן הנותן מן השותפות ולקחו להם לעצמם הסחורה שהביאו. וזקפו המנה בהקפה וכן הל' זהו' מיד הנותן ונתנו לו שטר חוב מקויים לשלם לו סך הנ"ל לזמן הפרעון המוגבל בשטר חוב הנ"ל ועתה בהתקרב זמן הפרעון טען אחד מן המשותפים שלא היה ריוח באותה סחורה שהביאו. אדרבא היה בה הפסד מה. וראובן הנותן השיב מה לי ולכם מאחר שכבר קניתם ממני הסחורה שהיתה שלי על אחריותי כל זמן היותה בדרך עד בואה וקניתם אותה ממני בקנין גמור וסילקתם אותי מן השותפות ונתתם לי שטר חוב ח"י מקויימה בכל תוקף ועוז ונאמנות כנהוג עתה בזמנינו אין לכם עוד דין ודברים עמו. עכ"ל תורף השאלה. ויתר הדברים שהאריכו הבעלי דינים בטענותיהם וראיותיהם מספרי השלחן ערוך והלבושים אין לי בהן להאריך כי אין מדרכי להעמיד שום יסוד ובנין של פסק דין על ספרים כאלו שהם כראשי פרקים ואינם מובנים ורבים נכשלים בדבריהם להתיר את האסור או לזכות את החייב. או בהפוך בע"וה. אך אשיב בקצרה לאפס הפנאי ולא אאריך בראיות מדברי הגמר' והפוסקים הראשונים ואחרונים כהרגילו לעשות בכל התשובות שאני משיב לשואלי דבר כי נראה בעיני דברי שאלתכם דברים פשוטים ואין צריכים לפנים. על כן אשיב למעלתכם בקוצר מופלג:
תשובה מה שטען אחד מהמקבלים שלא היה ריוח באותה סחורה אלא אדרבא הפסד מה וכו'. אין ממש באותה טענה. ואם יעלה על לב לדמותו לדין שכתב בעל התרומות שער מ"ב סימן ו' והביאו הטור ח"מ סימן פ"א וז"ל המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה ולסוף טען כי לא היה שם ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן דפליגי ביה בעל העיטור והראב"ד כאשר מבואר הכל שם באריכות. הלא לא מבעיא לסברת בעל העיטור שכתב שאם נתן לו הריוח לפני עדים ושמעו העדים שמה שנתן לו נתן לו לשם ריוח. או שמודה לו בעצמו דכי נתן לו בשם רווחא נתן לו דלאו כל כמיניה למחשב ליה השתא לשם קרנא וגבי כוליה אע"ג דלא אמר אתם עדי כמבואר שם. פשיט' דבנדון דידן נמי מאחר שכבר נתנו לו שטר חוב על הקרן והריוח. פשיטא שכבר הוא מסולק מהם ומחוייבים המקבלים לשלם להנותן שטר חובו בלי שום פקפוק. אלא אפילו לסברת הראב"ד שכתב שאם נתן הריוח בפני עדים ואמר אתם עדי אינו יכול לחזור אבל אם לא אמר אתם עדי בין שאמר לשם ריוח בין שאמר סתם ישבע עכשיו שלא היה בו ריוח וכל מה שנתן לשם ריוח יעלה לו לשם קרן עכ"ל. אין זה ענין לנדון דידן דטעמו של הראב"ד הוא מטעם שיכול לומר מה שאמרתי לך בשעת הנתינה שאני נותן לך בשם ריוח משטה הייתי בך ולכך אם אמר אז אתם עדי אין יכול לחזור בו דכל מקום שמודה בפני עדים ואומר אתם עדי אינו יכול לטעון משטה הייתי בך אבל אם לא אמר אתם עדי יכול לומר משטה הייתי בך וישבע עכשיו שלא היה ריוח וכל מה שנתן לשם ריוח יעלה לשם קרן. וטעמו של בעל העיטור דפליג עליה משום דס"ל דאפילו לא אמר אתם עדי לא שייך בזה לומר משטה הייתי בך מאחר שכבר נתן לו לשם ריוח וכמבואר שם בדברי בעל התרומות וכתב על זה דכוותי' האומר לחבירו מנה לך בידי והילך מהם חמשים ולא אמר אתם עדי יכול לומר משטה הייתי בך לענין החמשים שעדין לא נתן אבל מה שנתן נתן עכ"ל. (ביאור וטעם מחלוקת דבעל העיטור והראב"ד בדין המתעסק בשל חבירו ע"מ שיתן לו ריוח ולבסוף טען שלא היה לו שום ריוח) והראב"ד ס"ל דכיון דחייב לו על כל פנים הקרן ואומר מה שנתתי לך נתתי על שאני חייב לך באמת. אבל מה שאמרתי לך שהוא ריוח בזה משטה הייתי בך. שהריוח הוא דוגמת הנ' זהו' שלא נתן לו עדין שיכול לומר משטה הייתי בך. הכי נמי הכא שלא היה חייב אלא שאמר לו קבל אותם לשם ריוח ואני חייב לך עוד מאה זהובים והיינו שמסיים ג"כ הראב"ד בסוף דבריו מפני שזה דומה למי שהודה חייב אני לך מנה והילך מהם נ' שאם לא אמר אתם עדי לאו כלום הוא ויכול לומר משטה הייתי בך. זהו טעם מחלוקותם של בעל העיטור והראב"ד. אבל בנדון דידן שכבר נתן לו שטר חוב על הקרן והריוח ונסתלק ממנו פשיטא ופשיטא דלא שייך כאן לומר משטה הייתי בך דאחר ששיעבד עצמו בקנין או בשטר לא שייך עוד טענת השטאה וזה פשוט בכל הפוסקים ואין ראוי להאריך בו:
אמנם מה שטוענים עוד המקבלים שרוצים לברר בעדים ברורים שלא היה ריוח. והנותן טען שכיון שכבר נתנו עליהם שטר חוב אין מועיל בירור עדים. הנה גם הטענות הללו נברר ונלבן אותן כיד ה' הטובה עלינו. הנה בעל התרומות כתב דין הנזכר למעלה דפליגי ביה הראב"ד ובעל העיטור והסכים בעל התרומות לסברת בעל העיטור כתב בסיום דבריו אך יכול לטעון טעיתי בחשבוני אם יברר בעדים טענתו טענה וכעובדא דגינאי. וכדי שנעמוד על בירור הדברים נציע לשון הגמרא ודברי הרי"ף בעובדא דהנהו גינאי. זהו לשון הגמרא פרק קמא דגיטין הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פש ה' איסתרי גבי חד מינייהו אמרי ליה הב נינהו למרי ארעא בטסקא באפי מריה ארעא וקנו מיניה לסוף עביד חושבנא בין דיליה לנפשיה ולא פש גבי' ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן וכו' ומסיק שם אם כן קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר וכתב על זה הרי"ף דלא עבדינן בה עובדא אלא היכי דאיכא סהדי דקמייהו עבדי חושבנא ואשתכח דטעות' הוא אי נמי דקא מודי ליה דהכי הוא חושבנ' וכו' אבל היכי דליכא סהדי דמסהדי דהכי הוא חושבנא. אלא איהו הוא דקא טעין הכי וחברי' לא קא מודה ליה לא מהני ליה האי טענתא מידי וכו' דאי לא תימא הכי כל שטרי דעלמא נמי נימא דבטעותא הויא מילתא ונפטר וכו' עכ"ל וכן כתבו התוספות דאיירי שנתברר הדבר בעדות ברורה שטעו בחשבון וזה הוסכם מכל הפוסקים. אלא שיש חילוק בין הפוסקים והתוספות ויתר המפרשים היכי דאין עדות ברורה שטעה בחשבונו אם נאמן לומר טעיתי בחשבוני במגו דפרעתי לך אחר שהודיתי לך במעמד שלשתן או בקנין היכי שיש לו מגו כגון שהוא אחר זמן שהגביל לו לפרוע וכיוצא בזה כמבואר שם בתוספות ובדברי בעל התרומות שער כ"ח ובטור ח"מ סימן קכ"ו. אבל כשיש כאן עדות ברורה שטעה אין בזה שום מחלוקת. ועתה על פי הדברים האלה מבואר הוא דפשיטא דבהודאה במעמד שלשתן דעלמא או בשותפות דעלמא שהודה לחבירו שיש לו בידו ריוח כך וכך ואע"ג שכבר נתן לו שטר חוב על זה וכן בכל שטרי חובות דעלמא שנתחייב לחבירו בסך מה בקנין או בשט"ח ואחר כך נתברר בעדות ברורה שטעה בחשבונו פשוט הוא מדברי הפוסקים שדבר זה קנין בטעות הוא וחוזר. וכן הוא מבואר מדברי הרי"ף שכתבתי למעלה שכתב דההוא דגינאי איירי שהיו כאן עדים שטעו בחשבון דאי לא תימא הכי כל שטרות דעלמא נימא דבטעות הוו. אם כן מדמה קנין זה של הנהו גינאי ומעמד שלשתן לכל שטרות דעלמא. מכלל דאפילו בכל שטרות דעלמא אפי' היכי שנתחייב לחבירו בשטר חוב ונתברר בעדות ברורה שטעות נפל ביניהם פשיטא שחוזר. וכן משמע מדברי כל הפוסקים. וגם אין צריך לשום ראיה דסברא פשיטא היא דכיון דידוע הוא בעדות ברורה או שהודה חבירו בעצמו שטעות הוא ולא נשאר חייב לו שום דבר האיך תיסק אדעתיה דבשביל שנתן לו שטר חוב יתחייב לשלם מה שאינו חייב מעולם. איברא דכל זה אינו ענין לנדון דידן דכל זה אינו אלא שנתברר שטעה בחשבון שעבר כגון שהיה חייב לו מנה ושילם אותה לו בפרוטרוט ושכח או שטעה בחשבון מה שנתן לו והיה סבור שנשאר עוד חייב לו איזה סך ונתן לו שטר חוב על זה או קנין או מעמד שלשתן או שהיו שותפין ובסוף שנה עשה חשבון ולפי חשבונם עלה שהרויחו חמשים זהו' יותר על הקרן ונתן לחבירו חלק הריוח במזומן או שנתן לו שטר חוב על זה ואחר כך נתברר בעדות ברורה או שחבירו מודה לו שטעו בחשבון ושלא היה לו בידו ריוח כסך זה שאז פשוט שחוזר. אבל בנדון דידן שהביאו הסחורה לביתם וראו בה והעריכו אותה שכשימכרו אותה יהיה להם ריוח גדול והלכו וקנו מהנותן חלקו בשותפות הסחורה הן קרן הן ריוח וסילקו אותו מהשותפות ונתנו לו שטרי חובות על הסך ונתחייבו לו חוב גמור כאלו הלוה להם עתה מחדש סך זה או כאלו קנו ממנו איזה סחורה אחרת בעלמא אפילו אם היו כאן עדות ברורה שהיה להם אחר כך הפסד בהסחורה מה ענין זה לטענת טעיתי בחשבוני או לשותף שאומר שלא היה ריוח בשותפות הא למה זה דומה לראובן ששולח את שמעון שיקנה לו סחורה במנה והבי' שמעון השליח הסחורה לביתו וראה שיעלה בה ריוח גדול והלך וקנה הסחורה מראובן משלחו ונתן ריוח שלשים זהובים וזקפה עליו במלוה ואחר כך הלך שמעון ומוכר הסחורה והפסיד בה כמעשים בכל יום וכי אין שמעון מחויב לשלם לראובן את חובו וכי שייך כאן לומר אברר בעדים שלא היה לי בהסחורה ריוח כי מה לו להמוכר בכך. אם לא שיטעון שנתאנה בקניית הסחורה. גם זה לא שייך לומר כאן דכיון שהסחורה היתה בידו זמן רב יותר משיראה לתגר לא שייך בה דין אונאה. ועוד שהרי המקבל עצמו קנה והביא הסחורה לביתו וידע ערכה לא שייך לומר כאן שנתאנה או שטעה אם אחר כך היה לו הפסד באותה סחורה אפי' יש לו עדות ברורה על זה. וזה פשוט בתכלית הפשיטות על כן על כל דברי האמת וצדק שביארנו אני אומר שהמקבלים הנ"ל מחויבים לשלם להנותן הנ"ל את חובו עד פרוטה בלי שום פקפוק ואין ראוי לספק בזה לשום ב"ד ישראל ושלום על דייני ישראל. כה דברי אוהבכם איש בריתכם דורש שלומכם כל הימים נאם מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה וכו':