מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קלד
והנה אחר כל דברי האמת והצדק שכתבנו למעלה בשריותא דאשת כמר זלמן חזן הנ"ל והתרנוה לשוק בהסכמת בעלי הוראה שלח אלי האלוף המרומם ר"ג ור"מ מהר"ר אבא הלוי יצ"ו הנ"ל אחר זמן מה עוד עדות שהוגבה בב"ד מחדש בעסק אשת כמר זלמן הנ"ל וזה לשון העדיות שהוגבו שם. אחר שנתנו חרם בב"ה הוינא בבי דינא כחדא במותב תלתא ואתא קדמנא כמר שלמה בר משה והגיד בעונש הנ"ל וז"ל איך בין גיפארין איבר כמר אפרים בר יצחק דארף אונ האבן דארטין נאכט לעגר גיהט דא האט כמר אפרים הנ"ל צו מיר גישפראכן מן האט מיר גיזאגט וויא לאה בת מהר"ר אברהם וויל איין מאן נעמן אונ' זיא איז מיר שולדיג גיב מיר איין עצה דז איך זאל מבלבל זיין דיא חתונה ביז מיין זמן פרעון דא האב איך גישפראכען וואש פר איין בלבול קאנשטו דריין ווינדן דא האט ער מיר גיאנטווארט איך ביט דיך זער טוא מיר דאש צו ליב דז זיא זאל קיין מאן נעמן אונ' מיין חוב זאל ניט פר פאלין זיין זאג וויא זלמן בן יעקב פינטשו"ק ווער ארויס קומן אונ' האט גיזאגט וויא דיא יהודית. אונ איין יהודי מפרילו"ק קרוב לשתי שני' האט איין שוורצין בארד איז אין דארף אונטר בילאהרא"ד אונד ביט דיך מאך דו אזו איין שם כנ"ל אונ' איך ווער אויך אזו זאגן אין דער ווארטין דז מיר זאלין גלייך טרעפין מיט אננדר עכ"ל:
ועוד העיד כ' שלמה בר משה בעונש הנ"ל וז"ל וויא כמר אפר' בר יצחק האט מיר גיזאגט. וויא ער האט גיהערט ווז איין נכרי ווער קומן צו לאה בת מהר"ר אברהם הנ"ל אונ' הא גיזאגט וויא זלמן בר יהודה איר מאן לעבט דא האב איך גישפר' תאמר איין יהודי האט דש ביוועריי אויף גיטאן דא האט ער דר' גילאכט עכ"ל כל זה העיד בפני כמר אפרים בר יצחק הנ"ל וכן כפר בכל:
שוב העיד כמר אפרים בר יצחק בעונש הנ"ל וז"ל איך הא גיטרונקן בייא כמר יעקב בן הר"ר דוד נאך חנוכה האב איך גיהערט פון עוזר בר מדרכי אונ' פון ליב בר נתן האבן גיזאגט וויא איין נכרי האט גיזאגט וויא זלמן בר יהו' חזן מערילו"ק לעבט עכ"ל:
ושוב העידה מרת רוחמה בת יצחק הלוי בעונש הנ"ל וז"ל וו לייט העטין גירעט מיר ויעלין הארין ביז זיא ווערט חתר האבין דא וועלין מיר ווער מישין דיא חתנה אונ וועלין זאגין וו' דער מאן לעבט איך ווייש ניט פון וועמין איך האב דאש גיהער איך האב פר געסין עכ"ל:
ושוב העיד כמר דוד בר אשר בעונש הנ"ל וז"ל איך בין גיגא אויף דעם מארק צו דער קליט דא איז גיקומען איין נל איך קען אים ניט האט ער צו מיר גירעט איז דער יהודי גיקומן דער דא האט אין קריב"י פיטכ"א הויז גיוואנט האב איך גירט אזו זאלין אונזרי שונאים קומען אז ער לעבט נאך. ווערט ניט קומען אל זיין טאג האט ער משיב גיוועזין אזו זא מייני קינדר לעבן אז ער לעבט איך האב אין גיזעהן הינטר דש וואשיר דער יהודי האט גירעט צו מיר מען האלט מיך ניט זין תפיס איך בין תפיס גיוועזין אונ בין אנטלאפין מכ"ש ער קאן נא וויסן ווען עם איז גיוועזין ווער יריד יערסל"ב שע"ב לפ"ק א דער נאך עכ"ל:
ושוב העיד יהודה ליב בר נתן בעונש הנ"ל וז"ל איין נכרי גיקומען אויס דער טאטרי"י אונד האט שמועות גיזא' אויף דעם מארק פין נכרים הלבין דא בין איך גיקומן אונד הא גיפרעגט פין וועגין דיא יהודים הלבין פון אסטרא"זאק וואו זן זענן אהין גיקומין דא האט דער נכרי גיענטווארט איך בין לאנג און דער שיף גיוועזין נוא י"ד שנים אונד איין יהודי פון פרי"לוק הא איך אויך דארטין גיזעהן עכ"ל:
ושוב העיד עוזר בר מרדכי בעונש הנ"ל וז"ל איך בין גישטא' אויף דען מארק איז איין נכרי צו מיר גקומען עם א גיוועזין נאך פורים צייט אונד האט גירעט איז דער יהודי גיקומן דער אין קרי"בי פיש"כא הויז האט גיוואנט איך אונד ער זיין תפי גיוועזין בייא איינם הערין דא האבין מיר מיט אננדער זא אנטלופין דער נאך בין איך אנט אפין איך האב גימיינט ער א לאנג אין דער היים עכ"ל:
ושוב העיד כמר יצחק בר מרדכי בעונש הנ"ל וז"ל איך האב בי הר"ר מאיר בר נתן גיטרונקין אונד איז לייב בר נתן אין דארטין גיוועזין דא בין איך ארויש גיגאנגין אונד לייב הנ"ל או דא האט לייב הנ"ל גירעט צו מיר זע דיא אלמנה לאה בת מהר' אברהם זאל חתונה האבן מען זאגט וויא איר מאן זלמן לעבט גיוון אונד ווערט אין איין קורצי צייט קומען אונד ווערט דא זיין א האט מיך גיבעטן איך זאל נישט זאגין. למחר ביום א' האט הר' מאיר הנ"ל גיפרעגט לכמר לייב הנ"ל גידענקשטו וואש דוא האש גירעט האט ער משיב גיוועזין איך רייד נאך האט הר"ר מאי הנ"ל ווידר גירעט פון וועמן האשטו גיהערט דאש דא האט א משיב גיוועזין פון איין נכרי דא האט הר"ר מאיר הנ"ל ווידע גירעט פון וואנין איז דער נכרי האט ער משיב גיוועזין פון הו"מ אונד זיין איין מנין לייט דער בייא גישטנדין האט הר"ר מאיר הל ווידר גירעט ווארום גיישטו ניט צום אב"ד דא האט ער מש' גיוועזין ווען מען ווערט בידארפין דא וויל איך זאגן עכ"ל:
ושוב העיד כמר דוד בן הק"ר יקותיאל דער עולם האט גירעט וויא זלמן חזן נאך לעבט האב איך גיפרעגט למחר כח שמואל בר צדוק איז עם אמת דאז ער נאך לעבט האט ער מש' גיוועזין מען טרייבט הצרכות עכ"ל ושוב העיד כמר יצחק בר מרדכי הנ"ל בעונש הנ"ל וז"ל איך גיוועזין אין דער וואל"חיי בעיר בטעפנאווי"ץ דא איז איין יהודי פון בר"הא דארטין גיוועזין דא האט מיר גיזאגט אונד גיוויזין דא גיט דער גזלן דער דיא שני יהודים פון פרילו"ק ער טרענקט האט אונ איינר איז זלמן חזן מפרילו"ק אונ דער יהודי הנ"ל האט אויך גיזאגט וויא מען האט זלמן חזן מפרילו"ק גיפונדען בייא דען י"ז וואס איבר דעם וואסיר איז גישלאגן נאך דען אז מען האט אין צום אנדרין מאל גיווארפין אין דער פרו"ט אונ דער יהודי הנ"ל האט גירעט אונד איין בריב גישריבן מעכט דאס קהל מפרילו"ק בייא מיר שטיין מעכט איך איין נקמה טון אן דיא גזלנים. דער נאך בין איך גיגנגין בכפר דא האב איך גיפרעגט מיין בעל גוף אויב דאש אמת איז כנ"ל דא האט מיין בעל גוף משיב גיוועזין דא וואונט ער קיגן איבר דער גזלן אונ האט גיזאגט וויא מאן דיא שני יהודים האט גיווארפין אין דער פרוי"ט דא איז איין יהודי אויש גישוואומן אונ איז גילאפי' אין כפר דא דא זיין דיא גזלנים נאך גילאפין אונ האבן ווידר מיט גיוואלט גינומן אונ האבן אים גיפירט נעבן מיין הויז דא האט ער גישריגן איך בין דער חזן מפרילו"ק אונ האב ווייב אונ קינדרליך פירט מיך אפילו מעבר לים אונ ברענגט מיך ניט אום דא האט דער גזלן משיב גיוועזין איך וויל ניט איך וויל דיך דער טרענקן אונ האט אים דער טרענקט דער נאך האט מען אים גיפונדין בייא דעם י"ז הנ"ל דא האבן דיא פיש אין אן גיהובין צו עשין אונ איז מת גיוועזין עכ"ל. עד כאן לשון העדיות שהוגבו בב"ד אשר שלח אלי ר"ג ור"מ האלוף המרומם מהר"ר אבא הלוי יצ"ו. והא לך תשובתי שהשבתי לו על זה:
תשובה
אילנא רברבא תקיפא אהו' מחותני ר"ג ור"מ ואב"ד האלוף המרומם מהר"ר אבא הלוי יצ"ו וכאל"ש. קבלתי גלילת ידך הנקיה גם העדיות שהוגבה בב"ד בעסק העגונה אשת כמר זלמן חזן מפרי"לוק הנ"ל שנתחדש עתה. והנה דקדקתי באותן העדיות וראיתי שהם בטלים מעצמם מכמה טעמים שהרי אין ממש באותו עדות שהעיד כמר שלמה בר משה בשם כמר אפרים וכן באתו עדות שהעיד כמר אפרים בעצמו. כי אם באותו עדות של כמר ליב בר נתן וכמר עוזר בר מרדכי וגם הם אינם כדאי שהרי עדותו של ליב בר נתן שהעיד וז"ל איין נכרי איז גיקומען אויש דער טאטר"יי וכו' האב אין גיפרעגט אויף דיא יהודים פון אסטר"אזק דא האט דער נכרי גיענטווערט איך בין לאנג אויף דער שיף גיוועזין נוא י"ד שנים אונד איין יהודי פון פריל"וקא איז אויך דארטין גיוועזין עכ"ל. הדברים מוכיחים שהנכרי אמר שהיה הוא שבוי ביד הקדרים זה י"ד שנים וגם יהודי אחד מפרי"לוק היה שם עמו דברים אלו לא שייכי על כמר זלמן חזן הנ"ל שהרי ידוע הוא שהוא לא היה שבוי ביד קדרים רק שלפני שנה או שנתים הלך הוא וכמר דוד למדינת וואלי"חיי עם יין שרף ואין להחמיר ולתלות שמא שאחר שיצא מן המים שהטביעו במדינת וואל"חיי שמא אחר כך נשבה ביד קדרים שמשמעות לשונו של אותו הנכרי הוא שאותו יהודי מפרי"לוק היה עמו שם כל משך הימים שהוא היה שם ונשבה גם הוא ביד הקדרים כמוהו. ואע"ג שאין שום יהודי מפרי"לוק חסר כי אם כמר זלמן הנ"ל וכמר דוד שהלכו לוואלי"חיי. מ"מ הואיל ואי אפשר שיאמר זה על אלו השני יהודים מראין הדברים שהשונאים הוציאו קול זה כאשר יש עדות על זה כאשר יוזכר לפנינו. והעדות שהעיד כמר יצחק בר מרדכי וז"ל איך האב בייא הר"ר מאיר בר נתן גיטרונקין וכו' דא האט לייב גירעט וכו' מען זאגט וויא איר מאן זלמן לעבט למחר וכו' האט הר"ר מאיר ווידר גירעט פון וועמן האשטו גיהערט דאש דא האט ער משיב גיוועזין פון איין נכרי. פון וואנין איז דער נכרי פון הוב"ין וכו'. בלתי ספק הוא שכוונתו היה על אותו הנכרי שהעיד עליו למעלה שבא מהקדרים כנ"ל וכבר הוכחנו שאי אפשר לומר שאותן הדברים נאמרו על כמר זלמן הנ"ל. שאם היה רצונו של לייב הנ"ל באותן דברים על אחר למה לא העיד עדות זה כשהעיד הוא בעצמו. או שהיו כל דבריו פיטומי מילי. גם העדות שהעיד כמר דוד בר אשר וז"ל דא איז גיקומן איין נכרי איך קען אים ניט האט צו מיר גירעט איז דער יהודי גקומען דער דא האט גיוואנט אין קרי"ב פי"שכא הויז וכו' אותן דברים בעצמן סותרים זה את זה ואין להם הבנה. שהרי הגיד שראה אותו אחורי המים אונד האט גירעט מען האלט מיך ניט זייער תפוס איך בין תפוס גיוועזין אונד בין אנטלאפין. דברים הללו אין להם חבור ומשמעות. גם נראה שאותו נכרי שהעיד עליו דוד בר אשר הוא עצמו הנכרי שהעיד עליו עוזר בר מרדכי וז"ל איז איין נכרי צו מיר גיקומן וכו' אונד האט גירעט איז דער יהודי גיקומן דער אין קרי"בי פיש"כא הויז האט גיוואנט איך אונד ער זיין תפוס גיוועזין בייא איינם הרין וכו' מלשון זה נראה שהוא אותו נכרי שהעיד עליו דוד בר אשר שהרי בלשון אחד התחילו לדבר וסוף עדותן סותרים זה את זה וא"כ מראין הדברים שאין בכל עדיות הללו שום ממש רק ששונאים אפיקו לקלא כדי שלא תנשא לאיש עד שתפרע להם חובותיהן כאשר מוכח מתוך העדות שהעיד שלמה בר משה איך שכמר אפרים שאל ממנו עצה איך לעשות לבלבל חתונתה וכן נראה מתוך עדותו של כמר דוד בן הק"ר יקותיאל. ואם יתברר הדבר ראוי למותחן על העמוד ועוד שאפילו שהיה עדותן אמת שבא נכרי אחד והגיד בפירוש שכמר זלמן חי מ"מ נתבטלו דבריו ברוב העדות של הנכרים שהעידו בשמם כל אותן העדים שהעידו כבר בב"ד הראשונים שמתוך עדותן נשמע שהוא מת וכל שכן בעדות נכרי שכבר נפסקה ההלכה כר' נחמיה שבפסולי עדות הולכים אחרי רוב דעות. ואפילו אם נחוש להחמיר לחומרא רחוקה ולומר דשמא כל אותן האנשים שהעידו בב"ד הראשון כל אותן הדברים באו מנכרי אחד מה שאין נראה מתוך אותן העדיות כן כאשר מובן למי שמעיין ומדקדק באותן עדיות מ"מ אף אם נחוש לזה מאחר שכבר הוכחנו שגם בכל אותן העדיות שבב"ד האחרון אין להסתפק לשום עדות יותר כי אם לנכרי אחד. א"כ לא עדיף מעד אחד אמר מת ועד אחד אמר לא מת דק"ל שאם אותו עד שאמר לא מת בא לאחר שהתירוה לינשא לא תצא מהיתרה הראשון ומותרת לינשא ואף ע"ג שכתבו ופסקו הפוסקים שמ"מ משום לזות שפתים לא תינשא כמבואר בטור א"ה סימן י"ז. מ"מ בנדון זה פשיטא ופשיטא דאפילו לזות שפתים ליכא:
ואם יתעקש המתעקש להחמיר ולומר שכל אותן העדיות שבב"ד ראשון שהעידו שכמר זלמן הנ"ל נהרג אינם מכחישין העדות שהעידו עתה בב"ד השני שנכרי אחד בא והגיד שהוא חי משום דשמא מה שהגידו בב"ד הראשון שכמר זלמן נהרג הוא מחמת שיצא עליו הקול איך שהגזלנים חזרו והטביעו אותו במים שאין להם סוף אמרו כן כאשר הארכתי בפסקינו הראשון ששלחתי ליד כ"ת והבאתי ראיה מדברי ת"ה סימן ר"מ שיש לחוש לזה ואם כן אפשר שאחר שנטבע גם בפעם השנית יצא מן המים ועודנו חי כאשר חששו חז"ל במים שאין להם סוף וכאשר יצא בטביעה הראשונה. הלא עדותו של כמר שלמה בר יצחק שבב"ד הראשון מכחיש זה שהעיד בפירוש שאחר שיצא מן המים בפעם הראשון הרגוהו ממש. ומאחר שכבר התירוה על פי אותו עדות לא תצא מהיתרא הראשון כנ"ל ועוד שיש לצרף לזה גם העדות של כמר יצחק בר מרדכי שהעיד בב"ד זה השני שהגיד שבהיותו במדינת וואליח"יי בא יהודי אחד מבר"הא והראה לו הגזלן גם הגיד ואמר שמצאו את כמר זלמן לאחר הטביעה השניה אצל הי"ז שעל גבי המים ואמר שאם היו בני ק"ק פרילו"קא עומדים בימין צדקו היה משתדל לעשות נקמה בהגזלנים וכתב להם כתב כענין זה. א"כ העיד בודאי שכמר זלמן הנ"ל מת בלי ספק וכן העיד עוד כמר יצחק הנ"ל שגם הנכרי בעל אושפיזו הגיד כמו כן והגיד שמצאו אותו אצל הי"ז שעל גבי המים מת והדגים התחילו לאכול ממנו ואם כן הרי יש כאן שני עדים שמעידים שמת אע"ג שאין עדותן בענין אחד ממש הלא קיימא לן כר' יהודה נגד רבי מאיר באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דהואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו:
אלא שעדיין צ"ע בשריותא דאתתא דא מטעם שיש לחלוק ולומר דבעדות זה של הב"ד השני נתרופף שריותא דהא אתתא דנוכל לומר דאדרבא דכיון דגם כמר יצחק בר מרדכי העיד שהגיד לו היהודי שהטביעוהו פעם שנית וכן הגיד לו הנכרי בעל אושפיזו הרי לך שהעיד דוגמת עדותו של כמר יעקב בר עוזיאל הנזכר בב"ד הראשון שהעיד ששמע מהנכרי שהטביעוהו פעם שנית אלא שדחינו עדותו בפסקינו הראשון מחמת שהוכחנו שאותו נכרי שהגיד לכמר יעקב בר עוזיאל שחזרו והטביעוהו לא היה מסיח לפי תומו או מטעם שיש לתרץ דבריו שאינם סותרים דברי עדותו של כמר שלמה בר יצחק שהעיד שאחר שיצא מן המים הרגוהו. ועתה הנה נסתייע מעדותו של כמר יצחק בר מרדכי שגם הוא העיד שהגיד לו יהודי אחד שחזרו והטביעוהו שנית וא"כ יש לו דין נפל במים שאין להם סוף שאשתו אסורה מטעם דחיישינן שמא יצא מצד אחר:
אלא שעדיין יש להתיר מטעם שהרי העיד כמר יצחק בר מרדכי הנזכר לעיל שאותו היהודי הגיד לו שחזרו ומצאוהו מת אחר הטביעה אצל הי"ז שעל גבי המים וכן הגיד לו הנכרי כנ"ל. ואע"ג שפסק הרי"ף שאם מעיד עד אחד שנפל למים שאין להם סוף אין מתירין אותה עד שיעיד העד אני ראיתיו מיד שהועלה מן המים ואשתמודע לי דאיהו פלניא כדאיתא בפרק האשה שלום בעובדא דההוא גברא דטבע בדגלית וכו'. והטור א"ה הוסיף וכתב והכרתיו ע"י סימנים שהיו לו בגופו אבל ע"י טביעת עין אינו נאמן. והרמב"ם כתב דבעינן שיאמר מת וקברתיו וכן במלחמה. וטעמא דאינהו מפרשים הבעיא דעד אחד במלחמה בענין דגם בעד אחד חיישינן דאמר בדדמי ואמרינן התם דמים כמלחמה דמיין. הא מסיק הרא"ש וז"ל ונראה דהא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותן שראו הטביעה דהנהו הוא דאמרי בדדמי דכיון שראו הטביעה בדבר מועט יאמרו שאלו הם. אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואומר שמכירו בטביעת עין לחודיה נאמן וכו'. ובסוף דבריו כתב ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרה בטביעת עין בלא סימנים. וכתב עוד ואפשר דמיירי הכא שאין גופו שלם וכו' ע"ש והן הן דברי התוספות שם וכן פסק הטור א"ה סימן י"ז וכן משמע מדברי בעל תרומת הדשן דהוא בתראה שתופס דברי התוספות והרא"ש הנ"ל לעיקר וכן בכתביו סימן רכ"ג. וא"כ בנדון דידן שהעיד כמר יצחק בר מרדכי שמצאוהו לאחר טביעה השנית אצל הי"ז שעל גבי המים ולא נראה מתוך לשון העדות שאותן שראו הטביעה מצאוהו מת אצל הי"ז כי אם אחרים מצאוהו. וגם נראה שמן הדין אין לתלות ולהחמיר ולומר שמא אותן שראו הטביעה מצאוהו ולא אחרים כמו שאין אנו תולין להחמיר כשנמצא אחד שמת דשמא הוא לאחר ג' ימים כמו שכתבו התוספות פרק האשה שלום. וכי תימא בנדון דידן שהועלה מן המים יש לחוש טפי שמא לאחר ששהה ביבשה מצאוהו ואיתא בגמרא דאי אשתהי מתפח תפח וכיוצא בזה השיב הר"ן בתשובה שנשאל על מימ"ין מאלי"קי שהיה בספינה שנטרפה ואח"כ מצאו נכרים על שפת הים והכירו וכו' והשיב וז"ל שכיון שלא העיד דחזי' בשעתיה אין להתיר אשה זו ואפי' לפי מה שכתבו התוס' על מתניתין דאין מעידין אלא עד ג' ימים דיכול להיות דהיכי דאין ידוע מתי נהרג אין תולין אלא בתוך ג' ימים. מסתברא לי שאין ענין לנדון זה דכיון שאין שיעורו כ"א שעה אחת אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראוהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת עכ"ל. ואע"ג שמדברי הטור משמע דאחרים שלא ראו הטביעה מעידין עליו אפילו אחר ששהה שהרי כתב בהדיא אבל אחר שלא ראה הטביעה נאמן אפי' לא ראוהו מיד אחר שהועלה עכ"ל. ולפי דבריו צריך לומר הא דאיתא בגמרא דמיא מצמת צמתי והני מילי דכי אסקיה חזיה בשעתיה אבל אישתהי תפח מתפח לא איירי אלא באותן שראו הטביעה. לא משמע כן מדברי התשובה זו של הר"ן שמלשונו משמע שאותו נכרי שהכירו מימ"ין מאלי"קי על שפת הים לא היה אצל הטביעה ואעפ"כ פסק להחמיר וגם משמעות שיטת ההלכה כן הוא. דכיון דהיכי דאשתהי אמרי' דמתפח תפח ואין צורתו ניכרת. אין סברא לחלק בין אותן שראו הטביעה ובין אותן שלא ראו הטביעה. מ"מ בנדון דידן מובן לי שהענין הוא שהי"ז הוא על גבי המים ובא המת צפה על פני המים וכשהגיע אל הי"ז נח שם ומצאוהו שם מת ועדין היה במים ולא הועלה ליבשה וא"כ הוא היה בעדות זה לבד כדאי להתירה. ע"כ אהו' באם כן הוא האשה הנ"ל לא תצא מהתירא הראשון ובטוח אנכי שיסכימו לדברי גדולי ההוראה. אבל אם הענין היה באופן אחר ממה שמובן לי אזי צריך עיון גדול למצא לה צד היתר. ועל כל פנים ראוי לחקור ולדרוש מאותן האנשים שבאו עתה ממדינת וואליחי"י אם שמעו מענין זה דבר מה כדי לבטל הקול שהוציאו האנשים הנזכרים. כה דברי אוהבו ומחותנו דמעלת כ"ת מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המל"ך הגאון מהררי"ץ כ"ץ ז"ל ה"ה: