אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה קלב

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה קלב

שאלה קלא

נדרש נדרשתי לעיין בשריותא האשה העלובה מרת ריב"א בת כמר עבריל שמש מלבו"ב היושבת עגונה זה כמה שנים באלמנות חיות מבעלה כמר שלום בר ירוחם בוכה ודמעתה על לחיה מתרפקת על ימי נעוריה אשר נצררה בשני זיקות זיקת הבעל וזיקת יבמה כי בעלה בנים לא היו לו והיה לו אח היה נקרא בשמו קלונימוס וגם הוא נשבה בין הקדרים ועד היום לא נודע מה היה לו. ועתה נותנה עדותיה ויצדקו ולפני מתחננה באם נוכל למצא דרך על פי דת תורתינו הקדושה להתירה ממאסוריה. שלא תהא עגונה כל ימיה ובהיות שהרבה והרבה חששו חז"ל לתקנות העגונות הכנסתי ראשי הגם שלפום ריהטא הוא דבר קשה מטעם שצריך מילתא דא עיוני טובא בפרט העדיות של היבם שנראה בתחלת הדעת שלא היה הנכרי מסיח לפי תומו ויתר התהיות דחזינא בהו. אשר יותרו בדברינו כאשר יורונו מן השמים. ובראש נתחיל בהתרת זיקת הבעל. ונאמר:

תשובה הלא פשטה הלכה רווחת בישראל שמשיאין אשה ע"פ נכרי מסיח לפי תומו שמת פלוני והשומע הדברים מפי הנכרי ובא לב"ד ומעיד ששמע הדברים מפי הנכרי משיאין אותה אשה על פיו כמבואר בפרק בתרא דיבמות ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים אך צריך שיזכיר שמו ושם עירו דהא אפילו בעד ישראל תנא בתוספתא אין מעידים עליו עד שיהיו מכירים שמו ושם עירו וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין והביאו הטור א"ה סימן י"ז ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכו' אין אומרים באומד דעתן פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו עכ"ל. והנה בנדון דידן העידו העדים הנ"ל ששמעו מפי סוחרים ופריצים שהגידו במסיח לפי תומם איך שבהכרך הגדולה במדינת מאסקוו"א נפטר שם יהודי שהיה נקרא שלום או שלמון מלבו"ב וקצתם אמרו שהיה לו אשה בלבו"ב ויתר הסימנין שהגידו בו כמבואר בתורף העדיות למעלה הלא הזכירו שמו ושם עירו וא"כ אין להסתפק באחר וגם הלא ידוע ומפורסם בק"ק לבו"ב שלא נפקד מהם איש שהיה נקרא בשם זה ושהלך למדינת מאסקוו"א כ"א בעל אשה זו וכדאי' בתוספת' וכתב הרמב"ם וז"ל אבל אם אמר שיצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשים באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא עכ"ל. ואם יטעון הטוען הלא הנכרים לא היו הם עצמם מכירים אותו יהודי שמת שם במדינת מאסקוו"א בעיר הנ"ל שהיה נקרא בשמו שלום ושהיה מלבו"ב אלא על פיו של אותו היהודי עצמו. הלא כתב מהרי"ק שורש קע"ה וז"ל ואע"ג שהם לא היו מכירים אותו ולא יודעים שמו כי אם על פיו פשיטא דמהני ואפי' בפעם אחת שאומר ששמו כך די בכך וראיה ברורה מדגרסינן שלהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד וכו' א"ל ר' טרפון האיך אתה יודע בעדות אשה זו אמר אני והוא היינו מהלכים בדרך וכו' אמרתי לו יישר כחך אריה אמר לי יפה כוונת שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יהונתן ארי' דמכפר שיחי'. לימים חלה ומת והשיא ר' טרפון את אשתו. הרי לך דאע"ג דלא הוחזק לו ששמו יוחנן בן יהונתן כ"א בספור בעלמא באקראי. אפי' הכי השיא ר' טרפון את אשתו. הכי נמי לא שנא. ומתוך ראיה זו שהבאתי הוכיח רבינו אשר דלא בעינן שיכיר העד אותו האיש שמעיד עליו שמת רק שידע שמו וסמך עליו הלכה למעשה עכ"ל. וא"כ הוא הדין בנדון דידן שאע"ג שלא מכירים הנכרים אותו שלום ושהי' נקרא בשם זה כי אם על פיו מהני. ואע"ג דשם איירי בעד ישראל ונדון דידן המסיחים הם נכרים. אין חילוק בזה דכבר כלל מהר"ם בתשובה והיא בתשובת מיימוני שכתב שם דכל מאי דמהימן עד אחד ישראל בעדות אשה מהימן נכרי במסיח ל"ת אלא שיש עדיין לחלוק על זה ולומר שמאחר שמעשה זה הי' בעת המלחמה ובמלחמה אין לסמוך אנכרי המל"ת. (ביאור על האב איך גזעהן אז מען דרייא יהודים אויס אירר הערבריג האט גינומן אונ האבן זייא גיבונדן אונ האבן זייא גפירט מיט דעם ממון אוועק דא האב איך גיפרעגט וואו פיהרט איר זיא הין דא האבן זיי מיר גענטווארט דער בורקל"א פון מהריא"ב האט גהייסן מיר זאלין דיא יהודים ברענגן צו אים מיט אירם ממון אזו האט מען זיי אוועק גפירט צו מארגינס בין איך אהיים גיפארן דא האט מיך דער פורמאן ביגעגנט וואס די יהודים האט גפירט דא האב אין גפרעגט וואס האט איר מיט דען יהודים גיטאן האט איר זיי גיתפסת דא האט ער מיר גיענטווארט מען האט זיי אין איין תפיסה גיתפסת אז זיי ווערין אל איר טאג ניט ארויס קומן ווי אירי תפיסה אונ דיא הערבריג וואס דער נכרי האט גזאגט אז מען האט זיי ארוס גנומן אין דערפיל דא ווייס איך אז דארטן איז ניסנס הערבריג גיוועזן אונ משקע אונ שלום הי"ד עכ"ל. נאם מנחם בן מהר"ר מרדכי זינגריל ז"ל ה"ה. ונאם יהושע מרדכי בן לא"א מהור"ר יעקב ז"ל ה"ה. ונאם יעקב המכונה יעקל בן א"א ר"מ מהר"ר בנימן אהרן שלי"ט א"ס:

נשאלתי לעיין בשריותא דהנשים העגונות שנתפשט הקול שנהרגו בעליהן הנ"ל מאנשי ק"ק בא"ר במדינת וואליח"יי ונלקח כל אשר נמצא בידיהם על פי העדיות הנ"ל שהובא לידי מהב"ד דק"ק בא"ר וכאשר עברתי עיוני על העדיות הנ"ל הנני אומר לפי הנראה לע"ד כי העדות שהעיד הר"ר שמעון וכו' וז"ל בל"א איך בין גיוועזין בעיר סראק"ה דא האבן מיר גירעט מיט איינם וואלח פון דען הרוגים דיא מאן האט הורג גיוועזין בארץ וואליח"יי וכו' עד מאן האט דען ניסן אונד משקן גיזעהן אים וואלד ליגען בייא אננדר דער ווארגין וכו' עכ"ל. אין העדות זה מספיק להתיר מטעם דלפי הנראה לא היה הנכרי מל"ת רק על פי שאלת היהודים ותנן בפרק בתרא דיבמות ובנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות ופליגי אמוראי בגמ' שם בפירוש מתכוון להעיד ומסיק אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות היכי משכחת לה פי' דמשמע ממתניתין הא היכי דלא נתכוון עדותו עדות היכי משכחת דלא נתכוון להעיד. ומשני במל"ת כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסיבא רבי יוסף לדביתהו וכו' וכבר הארכתי בתשובה בפי' שיטה זו. לעיל בסי' ק"ל ובסי' ק"י והסכמת כל הפוסקים וכל אחרונים בתשובותיהם דכל ששואלין הנכרים אפי' לא בא הנכרי לב"ד נקרא נתכוון להעיד ואין עדותו עדות כי אם במסיח לפי תומו. וכל שכן שאין לסמוך כלל על עדותו של ר' ישראל בר שלמה שהגיד וז"ל איך בין גיוועזין צו אהר"יאב דא האב איך גיפרעגט אויף דוא הרוגים דהיינו ניסן מיט זיינער חברותה דא האבן עטליכי נכרים גיזאגט מען האט זייא גיטרענקט אונד עטליכע האבן גיזאגט מען האט זייא אים וואלד אום גיבראכט עכ"ל. פשיטא שאין בעדות זה להתיר הנשים כלל שהרי בפירוש אמר דא האב איך גיפרעגט וכו' וכן על העדות שהעידו שראו הפט"שול של ניסן על ראש הנכרי' והכירוה ואמרו להנכרית הלא זאת היא של ניסן והשיבה להם דיא יהודי ריד נייערט פיל דוא ווערסט אויך אזוי אום קומן אז ער איז אום גיקומען. אין בזה עדות להתיר דאיכא למימר דלמירמא אימתא אמרה כן כי ההוא נכרי שאמר לישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא בשבתא וכו':

אכן על העדות השני שהעיד כמר ישראל הנ"ל וז"ל אונד דער נאך האבן עטליכי נכרים אויך גיזאגט אום גיפרעגט אז זיא זיין געוויס אום גקומן אונ האט גינענט ניסן אונד משקע אונד שלום וגם על העדות השני של כמר מנחם בר אברהם וז"ל איך בין גיגאנגן אויף דער גאס דא האט מיך איין נכרי דער זעהן אונד האט צוא מיר גרעט איך האב גימיינט דוא ביסט אויך אום גקומען אז נעבוך ניסן דאם קליינה יהודי איז אום גקומען אונד משקע אונד שלום עט עוט מיר באנג אירר דא האב איך זיא גיפרעגט וויא זיין זיא אום געקומן דא האט זיא מיר גיזאגט מען האט זיא גיקעפט אונד האע זייא אין איין גרוב גיווארפין אים וואלד. וכן על העדות שהעיד יצחק בר אלעזר וז"ל איך בין גיוועזין צו סראק"ה דא האט מיך באגיגענט איין וכו' אונד האט צו מיר גירעט זיך דוא ביסט ניט אום גקומען ב"ה עס האט מיר באנג גיטאן אויף דיר דוא ביסט נאך יונג איך האב גימיינט דוא ביסט מיט ישראל אום גקומן נעביך דען שלום האט מען אויך אום גיבראכט אונד ניסן מיט משקע איז גיפארין פון אהר"יאב דא האבן דיא רוצחים זייא באגעגינט אונד האבין זייא געבינדען אונ האבין זייא געפירט אין דעם וואלד אונן האבין זייא גיקעפט עכ"ל. על עדיות אלו נראה לע"ד שיש לסמוך שיש בהן כדאי להתיר דהא היינו ממש נכרי המסיח ל"ת המוחלט שהזכיר הרמב"ם וז"ל בפרק י"ג מהלכות גירושין כבר אמרנו שהנכרי שהסיח לפי תומו משיאין על פיו כיצד היה הנכרי מסיח לפי תומו ואמר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובות עשה עמי או שהיה מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך ונפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמהני לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים הללו שהם מראים שאין כוונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מנכרים מסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו עכ"ל. ואם כן הרי נדון דידן ממש דומה לדברים שכתב הרמב"ם. אע"ג שבעדותו של כמר מנחם בר אברהם נזכר בו שלאחר שהגידה לו הנכרית ל"ת שנהרגו שאל אותה איך נהרגו והגידה לו אופן הריגתם הלא מבואר בדברי הפוסקים וכן בטור א"ה כשהתחיל הנכרי והסיח לפי תומו וחזר ושאל לו ואחר כך פירש כל הענין מקרי שפיר מסיח לפי תומו והביאו ראיה מההוא עובדא דפונדקית דקאמר התם דכי חזתינהו בכי' וא"ל איה חבירינו וקרי ליה התם מסיח לפי תומו כמבואר שם בסוגיא דשמעתתא ובדברי הרי"ף שם. ואם נפשך לומר ולחלוק הלא לא הזכירו כל הנכרי' הנ"ל המל"ת לא שם אביו ולא שם עירו כ"א שמו לבד ואנן עכ"פ שם עירו בעינן וכדתני' בתוספ' אין מעידין עליו עד שיהיו מכירין שמו ושם עירו. תשיב אמריך הלא מדברי העדיות נראה בהדיא שכל הנכרים הנ"ל היו מכירין היהודים העדים הנזכרים שהם מק"ק בא"ר כי לפי הנראה שהיו רגילין עמהם וכן היו מכירין ההרוגים שמותם ומקומם והיו רגילין עמהם ומסתמא כשדברו הנכרים הנ"ל לפי תומם עם העדים הנ"ל יושבי ק"ק בא"ר דרך התאוננות והגידו להם שנהרגו היהודים הנ"ל פשיטא שלא כוונו אלא על אותם אנשים שהיו מיושבי עירם של העדים ושהיו חביריהם וניכרים להם גם העדים בשעת הגדת עדותן לא הזכירו שמות אביהם כי אם שמותיהם לבד ניסן משקע שלום מרוב הפשיטות שעל אלו האנשים שהיו ידועים להם מאנשי עירם שהיו במדינות וואליח"יי באותו זמן וידועים לכל בשמותם הם מעידים. ולא היה ראוי להסתפק באנשים זולתן ופשוט הוא שזה עדיף מהיכי שאין אנו יודעים שהורגלו הנכרים בו רק שהזכירו שמו ושם עירו ויש לדמות נדון דידן לעובדא דאיתא בגמרא מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי וכו' ומאן איכא בי חסא דלא הוזכר שם כי אם שמו לבד אלא ודאי כיון שהיו מכריזין ואומרים מאן איכא בי חיואי מסתמא היה ניכר חיואי לאותו נכרי והיה מכיר בו ועירו והיה רוצה להודיע לבני ביתו ולכך ליכא להסתפק באיש אחר (ישוב בדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין שכתב כיצד היה מל"ת וכו' שלא יהיו סותרין על מה שכתב בסוף הלכות גירושין ישראל שאמר מת יהודי עמנו וכו') וכן אתה צריך לתרץ על כרחך דברי הרמב"ם דבפרק י"ג מהלכות גירושין כתב כיצד היה מסיח לפי תומו ואמר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובות עשה עמי וכו' ולא הזכיר שצריך הנכרי המל"ת להכיר שם מקומו. ובסוף הלכות גירושין כתב הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו אין אומרים באומד דעתן פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו עכ"ל אלא ודאי הא דכתב פרק י"ג איירי בידוע שהעכו"ם היה מכיר את היהודי והיה רגיל עמו והיה בקי בו ובשמו ובשם עירו ולכך לא אצטריך להזכיר שם עירו. וכדומה לנדון דידן כתב מהררא"י בכתביו סי' קס"א ע"ש ואם יאמר האומר הלא בנדון דידן לא הזכירו וקברתיו והרמב"ם מצריך לומר וקברתיו. הלא כל האחרונים לא הצריכו לומר וקברתיו כנראה מדברי מהררא"י בת"ה סימן רל"ט. ואף לסברת הרמב"ם הלא כתב הריב"ש דכשהעכו"ם מזכיר שמו לא הצריך הרמב"ם לומר וקברתיו והר"ן בתשובה כתב וז"ל ואין ספק שכל שהנכרי מכירו אין צריך לומר וקברתיו אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפילו לדברי הרמב"ם וכו' עכ"ל. ואם יתעקש המתעקש לומר דהיינו דוקא כשאומר הנכרי שראה שמת אבל בנדון דידן בלתי ספק שלא היה שום עכו"ם מן המל"ת אצל ההריגה וא"כ איך יוכלו להגיד הריגתו. אף אתה אמור לו דאדרבא דכשאומר סתם מת ועל פי השמועה עדיף טפי שהרי כתב הרמב"ם פרק בתרא דהלכות גירושין וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה וכו' הרי זה כשר לעדות ומשיאין על פיו. אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו וכו' עכ"ל הרי לך שכשאומר שראה שמת גרע טפי וכן כתב מהרר"אי בכתביו סימן קס"א וז"ל ואם כן כיון שאומר אותו עיר"ין בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן בתריה האיך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו או מאותן שהיו עם ההורגים שנהרג עכ"ל. וכי תימא הא הוזכר בעדותו של כמר ישראל וז"ל דא האב איך גיפרעגט אויף דיא הרוגים וכו' דא האבין עטליכע נכרים גזאגט מען האט זיי דער טרענקט וכו' וכבר אמרו חז"ל דטבע במים שאין להם סוף אשתו אסורה ואפילו היכי שאמר אח"כ כשהוציאו מן המים ראיתיו מת צריך לומר וקברתיו לדברי הכל וכן כתב הב"י וז"ל והוי יודע שיש מקומות שצריך לומר וקברתיו לדברי הכל אם אמר מת במלחמה וכו' עד ומשמע מדברי הרי"ף גבי בעיא דעד א' במלחמה דבטבע במים שאין להם סוף צריך לומר וקברתיו עכ"ל. אין בזה שום מיחוש שהרי רוב הנכרים שהיו מל"ת הגידו שהוליכו אותם ביער וחתכו את ראשם ואע"פ שיש קצת שינוי דברים ביניהם כיון שכולן מעידין שנהרגו משיאין את אשתו דפלוגתא דר' יהודה ור' מאיר הוא בפרק בתרא דיבמות אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ור' יהודה ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו ור"מ ור"י הלכה כרבי יהודה וכן פסק הרא"ש בתשובה והביאה הטור סי' י"ז. (ישוב על ב"י שחמה על הטור סי' י"ז) והב"י כתב שם על דברי הטור וז"ל לא ידעתי למה תלה דין זה בתשובת הרא"ש שהרי משנה שלימה היא וכו' וידוע דהלכה כרבי יהודה עכ"ל. ואפשר דמשום דגם ר"ש נזכר בפלוגתא ור"מ ור"ש הלכה כר' מאיר והיה עולה עולה על הדעת לומר דבזה הלכה כר' מאיר לכך הביא הטור דברי הרא"ש בתשובה להשמיענו דגם בזה פסק הרא"ש כר' יהודה וכל שכן בנדון דידן דכולם הגידו שנהרגו חלא שיש קצת שינוי ביניהם בענין המעשה שכולם מצטרפים להתיר נגד אותן שהגידו שנטבע שהרי קיימא לן כמ"ד דבפסולי עדות הולכים אחר הרוב כגון שתי נשים אומרות מת ואחת אומרת לא מת דמשיאין את אשתו וכן פסק הטור סימן הנ"ל ועוד שהרי אותן הנכרים לא היו מסיחין לפי תומן ובנכרי שאינו מל"ת כולי עלמא מודו דכשם שאינו נאמן להתיר אינו נאמן לאסור וכן כתב הר"ן בתשובה וב"י סימן הנ"ל שהנכרי שאינו מל"ת אינו נאמן לאסור כשם שאינו נאמן להתיר הלכך אותן נכרים שהגידו שנטבעו אין כח בעדותן לאסור ע"כ מכל טעמים הנ"ל נראה לע"ד שנשותיהם של האנשים ההרוגים הנ"ל הי"ד דהיינו אשת ניסן ואשת משה ואשת שלום הנ"ל הם מותרות לינשא בלי פקפוק ומפני רוב הטרדות קצרתי נאם הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה וכו':

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה