אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה קכט

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה קכט

שאלה קכח

נדרש נדרשתי לעיין בשריותא האשה העלובה מרת ריב"א בת כמר עבריל שמש מלבו"ב היושבת עגונה זה כמה שנים באלמנות חיות מבעלה כמר שלום בר ירוחם בוכה ודמעתה על לחיה מתרפקת על ימי נעוריה אשר נצררה בשני זיקות זיקת הבעל וזיקת יבמה כי בעלה בנים לא היו לו והיה לו אח היה נקרא בשמו קלונימוס וגם הוא נשבה בין הקדרים ועד היום לא נודע מה היה לו. ועתה נותנה עדותיה ויצדקו ולפני מתחננה באם נוכל למצא דרך על פי דת תורתינו הקדושה להתירה ממאסוריה. שלא תהא עגונה כל ימיה ובהיות שהרבה והרבה חששו חז"ל לתקנות העגונות הכנסתי ראשי הגס שלפום ריהטא הוא דבר קשה מטעם שצריך מילתא דא עיוני טובא בפרט העדיות של היבם שנראה בתחלת הדעת שלא היה הנכרי מסיח לפי תומו ויתר התהיות דחזינא בהו. אשר יותרו בדברינו כאשר יורונו מן השמים. ובראש נתחיל בהתרת זיקת הבעל. ונאמר:

תשובה הלא פשטה הלכה רווחת בישראל שמשיאין אשה ע"פ נכרי מסיח לפי תומו שמת פלוני והשומע הדברים מפי הנכרי ובא לב"ד ומעיד ששמע הדברים מפי הנכרי משיאין אותה אשה על פיו כמבואר בפרק בתרא דיבמות ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים אך צריך שיזכיר שמו ושם עירו דהא אפילו בעד ישראל תנא בתוספתא אין מעידים עליו עד שיהיו מכירים שמו ושם עירו וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין והביאו הטור א"ה סימן י"ז ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכו' אין אומרים באומד דעתן פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו עכ"ל. והנה בנדון דידן העידו העדים הנ"ל ששמעו מפי סוחרים ופריצים שהגידו במסיח לפי תומם איך שבהכרך הגדולה במדינת מאסקוו"א נפטר שם יהודי שהיה נקרא שלום או שלמון מלבו"ב וקצתם אמרו שהיה לו אשה בלבו"ב ויתר הסימנין שהגידו בו כמבואר בתורף העדיות למעלה הלא הזכירו שמו ושם עירו וא"כ אין להסתפק באחר וגם הלא ידוע ומפורסם בק"ק לבו"ב שלא נפקד מהם איש שהיה נקרא בשם זה ושהלך למדינת מאסקוו"א כ"א בעל אשה זו וכדאי' בתוספת' וכתב הרמב"ם וז"ל אבל אם אמר שיצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשים באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא עכ"ל. ואם יטעון הטוען הלא הנכרים לא היו הם עצמם מכירים אותו יהודי שמת שם במדינת מאסקוו"א בעיר הנ"ל שהיה נקרא בשמו שלום ושהיה מלבו"ב אלא על פיו של אותו היהודי עצמו. הלא כתב מהרי"ק שורש קע"ה וז"ל ואע"ג שהם לא היו מכירים אותו ולא יודעים שמו כי אם על פיו פשיטא דמהני ואפי' בפעם אחת שאומר ששמו כך די בכך וראיה ברורה מדגרסינן שלהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד וכו' א"ל ר' טרפון האיך אתה יודע בעדות אשה זו אמר אני והוא היינו מהלכים בדרך וכו' אמרתי לו יישר כחך אריה אמר לי יפה כוונת שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יהונתן ארי' דמכפר שיחי'. לימים חלה ומת והשיא ר' טרפון את אשתו. הרי לך דאע"ג דלא הוחזק לו ששמו יוחנן בן יהונתן כ"א בספור בעלמא באקראי. אפי' הכי השיא ר' טרפון את אשתו. הכי נמי לא שנא. ומתוך ראיה זו שהבאתי הוכיח רבינו אשר דלא בעינן שיכיר העד אותו האיש שמעיד עליו שמת רק שידע שמו וסמך עליו הלכה למעשה עכ"ל. וא"כ הוא הדין בנדון דידן שאע"ג שלא מכירים הנכרים אותו שלום ושהי' נקרא בשם זה כי אם על פיו מהני. ואע"ג דשם איירי בעד ישראל ונדון דידן המסיחים הם נכרים. אין חילוק בזה דכבר כלל מהר"ם בתשובה והיא בתשובת מיימוני שכתב שם דכל מאי דמהימן עד אחד ישראל בעדות אשה מהימן נכרי במסיח ל"ת:

אלא שיש עדיין לחלוק על זה ולומר שמאחר שמעשה זה הי' בעת המלחמה ובמלחמה אין לסמוך אנכרי המל"ת. (ביאור על סונוית הגמרא דפ' האשה שלום עד א' במלחמה מהו וכו') שהרי בפ' האשה שלום איתא עד אחד במלחמה מהו אי מדמינן ליה לאשה דאמרה דדמי או לא ולא איפשטא. ופסקו והסכימו כל גדולי הפוסקים ואינו נאמן. ואין לפרש דהיינו דוקא כשאמר העד בפירוש שמת ממש במלחמה דהיינו שנלחם עם אנשי המלחמה ונהרג אבל אם אמר העד שמת סתם כנדון דידן לא. זה אינו דהא כיון דבעיין לא איפשטא יש לו דין אשה במלחמה. וגבי אשה מוכח שם מתוך הסוגיא דכשבא' בעת המלחמה אפילו אמרה סתם מת אינה נאמנת דהא קתני שם מתניתין שלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלה תנשא מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי לא תנשא. משמע אפילו אמרה מת סתם. וכן דייק בגמרא תנא שלום בעולם. משום דבעי למתני מלחמה בעולם. נראה דהכי פירוש' דדוגמא דהיכי דשלום בעולם שנאמנת דהיינו כשאומרת מת סתם דוגמא זה נמי הא דקתני דבמלחמה אינה נאמנת היינו נמי כשאומרת מת סתם. וכן פרש"י שם אחר זה בגמרא אהא דבעי התם החזיקה היא מלחמה בעולם מהו וכו' וכתב רש"י ואי קשיא תפשוט ממתניתין וכו' תריץ מתניתין איירי דאמרה מת סתמא ואשמועינן מתני' דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קא אמרה ובזמן שיש מלחמה בעולם מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו עכ"ל ע"ש. וכן כתב הטור וז"ל וכן אם יש מלחמה ואמרה מת אפילו בסתם אינה נאמנת וכו' עכ"ל. וא"כ הוא הדין נמי בעד אחד בעת מלחמה אפילו כשאומר מת סתם אינו נאמן וא"כ צריך לפרש הא דמבעיא בגמרא מת במלחמה מהו הוי פירושו דהוי עת מלחמה והעד אומר מת סתמא מהו וכן משמע מפרש"י שם. וכן צריך ג"כ לפרש דברי הטור שכתב וז"ל ואם יש מלחמה בעולם ובא עד אחד ואומר מת במלחמה אינו נאמן עכ"ל. אין פירושו שאומר העד בפירוש מת במלחמה אלא רצה לומר שיש מלחמה בעולם ובא העד מן המלחמה ואומר סתמא מת שם. וא"כ הואיל וכן גבי נכרי נמי כשבא מן המלחמה אפילו מסיח לפי תומו ואומר סתם פלוני מת שם אינו נאמן. הגם שנמצא תשובה במרדכי פרק ב' דיבמות וז"ל וסברת הלב היא דלא שייכא אותה בעיא בנכרי שאין נאמן כ"א במסיח לפי תומו. דבשלמא ישראל וכו' אבל נכרי שמספר מעשה לפי תומו וכו' אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה וכו' וכן הסכימו הר' נתן ור' שמחה עכ"ל. הלא כל האחרונים שמימיהם אנו שותין לא דרכו בדרך המרדכי שהרי הר"ן בתשובותיו סימן ג' כתב וז"ל וכיון דאפילו בעד גמור בעינן וקברתיו כ"ש בנכרי המל"ת. וכן כתב רבינו ירוחם דאין נכרי מסיח לפי תומו נאמן במלחמה וכו'. וכן משמע מדברי ת"ה וכן בכתביו סי' קס"א. וכן מהר"י וויי"ל סי' ע"ט החמיר מאד בנכרי מל"ת. ואף שבתשובות מהר"ר אליה מזרחי מביא דעות להקל. מ"מ מי יקל ראשו באיסור אשת איש נגד כל הני האחרונים שמימיהם אנו שותין תמיד. ואין לחלק דבנדון דידן העידו היהודים שבאו סוחרים נכרים והגידו שמת יהודי וכו' דמשמע נכרים רבים. ובשני עדים כתב הרא"ש דלא חיישינן דאמרי בדדמי. זה אינו דלא אמר הרא"ש זה אלא בשני עדים כשרים אבל נכרים אפי' ק' אינם אלא כעד אחד. וכדאמרינן בפרק האשה שלום גבי מים שאין להם סוף והא מים כמלחמה דמי ונשים אפילו ק' כעד אחד דמי עכ"ל וא"כ ה"ה בנכרי המל"ת:

אמנם גם בזה יש לצדד להיתר בנדון דידן בדברי' ברורים ואמתייה שהרי כתב הרא"ש שאע"ג דבעיין לא איפשיטא במקומה ע"מ איפשיטא מההיא דאמרינן בפרקן דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלית וכו' דמההיא שמעינן דעד אחד במים שאין להם סוף נאמן. ודוקא היכי דאמר אסקוה לקמיה. וכן במלחמה היכי דאמר וקברתיו עכ"ל. גם כשאמר בפירוש מת על מטתו במלחמה פשיטא דנאמן כמו גבי אשה וא"כ ה"ה גבי נכרי מל"ת. וא"כ יש היתר גמור בנדון דידן שהרי בעדות של כמר ברוך בר יצחק כתוב שהסוחרים הגידו ל"ת שהשר לקח כל הממון וקברו בכבוד גדול וכן בעדות של כמר דוד בר משה הגיד הפריץ שקברו אותו בכבוד גדול וכו'. ואין קברתיו גדול מזה דפשוט הוא שאין חילוק בין אומר העד או הנכרי מל"ת אני קברתיו ובין אומר אני ראיתי שקברו אותו. וכן כתב הריב"ש סימן שע"ח וז"ל דקברתיו לאו דוקא אלא שנתעסק בטלטול ממקום למקום וכו' כדרך המתים או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שהתעסקו בו אחרים בהא סגי וכו' וא"כ ה"ה בנדון דידן ועוד שלשון העדות של כמר דוד בר משה יהודה שאמר שהגיד הנכרי וז"ל ער איז גשטארבן אין דער שטאליצ"א וכו' לשון זה משמע כמו שאמרו בפירוש שמת על מטתו כמובן מעצמו דפשיטא דמשיאין את אשתו. אבל אין אנו צריכין לזה כי דבר ברור הוא להתיר מטעם שכתבנו דהוי כאילו אמרו בפירוש מת וקברנוהו ובזה הותר מהאשה הנ"ל זיקת הבעל ואין בזה שום ספק ופקפוק. נאם מאיר וכו':

ועתה נתחיל בהתירא דאתתא הנ"ל מצד זיקת היבם

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה