מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קכז
שלם אתה אהובי הנעלה התורני הר"ר אברהם יצ"ו וכאל"ש. על דבר אשר שאלת ממני בדין מורנא דאיתא פרק אלו טרפות מורנא פליגי בה רב יוסף בר דוסאי ורבנן חד אמר קודם שחיטה פריש. וחד אמר לאחר שחיטה פריש. והלכתא לאחר שחיטה פריש. ופי' רש"י מורנא. תולעת היוצא מן הריאה ונקבה. קודם שחיטה פריש מן הריאה ונקבה ונטרפה עכ"ל וכיון דמסיק בגמרא הלכתא לאחר שחיטה פריש פסקו כל הפוסקים הכי ומכשרי וכתב הכלבו וז"ל. דטעמא דתלינן בתר שחיטה לפי שאנו אומרים שכשהרגישה שחום הטבעי אפס במות הבהמה דחקה לצאת ונקבה לבקש חמימות. או אפשר לומר שבעוד הבהמה חיה אי אפשר לתולעת לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק עכ"ל וכתבת שמהרש"ל ז"ל בביאוריו כתב דדוקא באם נמצא המורנא. בתוך הנקב הוא מותר אבל כשכבר יצא טרפה וכתב שכך מצא בבדיקות ישנות שנמצא התולעת במקום הנקב. ור"י א"ז כתב בהפוך אם נמצא התולעת בתוך הנקב נראה בעיניו שהוא טרפה. גם כתבת ששמעת בשם מהר"ר פלק כ"ץ ז"ל מלבוב שהוא הכריע ביניהם ואמר שמה שאמר מהרש"ל בתוך הנקב לאו דוקא בתוכו ממש אלא סמוך לנקב עכ"ל. נראה מתוך זה שמהרר"פ כ"ץ ז"ל רוצה לפרש שגם מהרש"ל סבר דבתוך הנקב ממש הוא טרפה ובקשת ממני לחוות דעתי בדין זה.:
תשובה דע אהו' שדברי מהררש"ל בביאוריו לא ראיתי ודברי מהרר"פ כ"ץ ז"ל מלבו"ב לא שמיע לי כי אין לימודי בביאוריהם. גם הדברים שכתבת בשם הגהות רבא"יה לא ידעתי מאן הוא. וגם מה שכתבת בשם ר"י א"ז לא ראיתי. גם אינן דברים של טעם. כי לפי השני טעמים שכתב הכלב"ו הסברה נותנת שיותר ראוי להכשיר כשהתולעים נמצאים בתוך הנקב משלא נמצאו בתוך הנקב אלא מבחוץ דהא כשנמצאו בתוך הנקב יש הוכחה יותר שעכשיו לאחר שחיטה יצאו ונקבו שהרי עדיין הם תחובים בתוך הנקב דאם איתא דמחיים נקבו לצאת כבר היו יוצאים לחוץ והיו נמצאים בחוץ. וממה שנמצא בבדיקות הנמצאים עתה ביד השוחטים שכתב בהג"ה בשם א"ז וז"ל מורנא שנמצא על הריאה כשירה כי לאחר שחיטה פירשו עכ"ל. אין לדקדק דר"ל דוקא כשנמצא על הריאה אבל כשנמצא בתוך הנקב טרפה. זה אינו דאיכא למימר אדרבה דנקט על הריאה לרבותא דאפי' כשנמצא על הריאה כשרה וכל שכן כשנמצא בתוך הנקב. ומצאתי בספר הרוקח שכתב ריאה שיש בה תולעים מניחין אותה בשמש אם מתחממין ויוצאין לחוץ כשרה ואם לאו טרפה. (ביאור דברי מהרש"ל ז"ל בספר ים של שלמה בדין מורנה ומתוכה יתבארו דברי הרוקח והא"ז מדין זה.) ובאמת שגם המה דברים תמוהים בלי טעם ויגעתי עד שמצאתי פה ספר ים של שלמה שחיבר מהרש"ל ז"ל ומשמע שם מדבריו שהוא סובר שדוקא כשנמצא התול' בתוך הנקב או על הנקב אז הוא כשר שזה מוכיח שהנקב בא מהתולעת שנקבה עתה לאחר שחיטה. אבל כשלא נמצא התולעת על הנקב אמרינן כבר פירשו מחיים. או שהנקב בא מחמת סבה אחרת ולא מחמת התולעת. ואם הנקבים רבים צריך למצוא בכל נקב ונקב תולעים בתוך הנקב או על הנקב. ואם בקצת נקבים נמצא תולעת בתוכו או עליהם ועל קצת נקבים לא נמצא תולעת בתוך הנקב או עליו גם כן טרפה דאע"ג דאותן נקבים שיש עליהם תולעת באו מחמת התולעת שמא האחרים לא באו מחמת התולעת או אפי' באו מחמת תולעת שמא כבר פירשו מחיים כיון שלא נמצא התולעים בתוך הנקב או עליו ממש. כן משמע מדבריו הגם שהוא כותב בקוצר ואני הרחבתי בפירוש דבריו. והביא לו ראיה שמצא בבדיקות ישנות והוא שנמצא התולע במקום נקב עכ"ל. וס"ל למהרש"ל דר"ל דדוקא כשנמצא התולע על הריאה במקום הנקב הוא כשר אבל כשנמצא רחוק מן הנקב הוא טרפה אבל מ"מ מבואר שהוא סבירא ליה דכשנמצא התולע' בתוך הנקב הוא כשר במכל שכן ושלא כאותן דברים שכתב' בשם ר"י א"ז ואין למצא להם טעם. ואע"ג שמצאתי עוד שם בספר מהרש"ל הנ"ל שכתב על דברי הרוקח הנזכרים למעלה והיינו טעמא מאחר שאינם יוצאים אם כן כבר נתקשה התולעת בתוכה מחיים. דאי פירשה לאחר מיתה היה נמי עתה חוזרת ויוצא ויש לחוש לדבריו כי מסתמא כן קיבל מרבותיו עכ"ל ואם כן לפי דרך זה אפשר למצא טעם לאותן דברים שכתבת בשם א"ז דאפשר דס"ל דכיון דנמצא התולעת בתוך הנקב ולא יצא לחוץ אמרינן שהתולעת נקבה מחיים ונתקשה התולע' בתוך הנקב כי לא יכלה לצאת מחמת שהריאה היתה מרחפת בחיי הבהמה על דרך הטעם הב' שכתב הכלב"ו אבל מ"מ סברא בדויה היא כי מי הגיד לו זה אין זה כי אם דברי נביאות. גם לא מצאתי בפוסקים שכתבו כן בשם ר"י א"ז כי ספר א"ז הגדול אינו נמצא בזמנינו זה. ע"כ אמרתי שאין לחוש לדברים אלו ואם נמצא התולעת בתוך הנקב יש להכשיר בפשיטות בלי שום מיחוש כי הסברא נותנת שיש להכשיר יותר משאלו נמצא התולעת בחוץ כאשר כתבנו למעלה. גם הדברים שכתב מהרש"ל ז"ל מדעת עצמו שדוקא כשהתולעת נמצא בתוך הנקב או עליו הוא כשרה ואם לאו הוא טרפה. הם גם כן דברים שאין להם סמך וראיה לא מהגמרא ולא מהפוסקים. והבדיקות הישנים שכתבת שנמצא בהן לשון זה והוא שנמצא התולע במקום הנקב לאו מר בר רב אשי חתים עליה. גם הוא דבר שאי אפשר לצמצם שיהא נמצא שהתולע' ממש על הנקב. על כן הרוצה להחמיר בדבריו יחמיר אבל המקיל לא הפסיד. ולענין פסק הלכה אני אומר ודאי אם נמצא נקב או נקבים בריאה ולא נמצא על הריאה שום מורנא אין להקל ולהכשיר ולתלות שעל ידי מורנא באו. ואין לסמוך על הכרת הבודקים שאומרים שהם בקיאים בהכרתן לידע איזה נקב בא מחמת מורנא או לא דכן משמע לישנא דגמרא דקאמר מורנא פליגי בה וכו' משמע דלא איירי פלוגתייהו אלא כשנמצאים המורנא בפנינו שבזה דוקא אית לן כמ"ד לאחר שחיטה פריש וגם משמע כשנמצאים התולעים בפנינו בין נמצאו התולעים בתוך הנקבים או אפילו בחוץ על הריאה יש להכשיר ואין צריך לדקדק שיהיו התולעים נמצאים דוקא על הנקב ממש או בסמוך לו ממש כי מי יכול לצמצם בזה. אלא כיון שאנו מוצאין התולעים בפנינו על הריאה יש הוכחה גלויה שהנקבים באים על ידי מורנא. גם אין צריך לדקדק שימצאו כל כך הרבה תולעים כמספר הנקבים כי מי יוכל למנותם שאפשר שמקצתם נפלו מעל גב הריאה כשממשמש הבודק בהריאה בשעת בדיקה. אלא כשאנו רואים שנמצאים תולעים על הריאה ונקבים בריאה אנו תולין שמסתמא שעל ידי התולעים באו הנקבים וכשרה. אבל כשאין שום תולעים בפנינו אין להכשיר. ומה שכתבת שלדעת הרמב"ם אף עפ"י שלא נמצא התולעת אלא שבא הנקב מחמת התולעת מותר (ביאור דברי הרמב"ם בדיני מורנא) משום שכתב וז"ל תולעת שהיתה בריאה ונקבה ויצאה והרי היא נקובה בתולעת הרי זה מותר חזקתה שאחר השחיטה תנקוב ותצא עכ"ל. אינ' רואה שום הכרח ודקדוק בדברי הרמב"ם שיסבור שאפילו שלא נמצא תולעת בפנינו שיהא מותר. שמה שכתוב תולעת שהיתה בריאה. אין פירושו שהיתה ועכשיו אינה בפנינו. אלא ר"ל תולעת שהיתה בתוך הריאה בפנים ונקבה ויצאה והרי היא נקובה בתולעת ר"ל והרי בפנינו הוא שהריא' נקובה על ידי התולעת הן מחמת שנמצאים התולעים עדיין בתוך הנקב או אפי' שנמצאו על הריאה על כל פנים ידוע הוא מכח זה שהנקב בא על ידי התולעת אלא שאין אנו יודעים אם נקבה ויצאה קודם השחיטה או לאחר השחיטה הרי זה מותר שחזקתה וטבעה של התולעת הוא שאחר השחיטה היא מנקבת ויוצאת כן יש לפרש דברי הרמב"ם. ואם כן אין כאן שום הכרע בדברי הרמב"ם להקל על כן אין לזוז ממה שכתבתי. הנלע"ד כתבתי לפסק הלכה נאם הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המלך הגאון מהררי"ץ כ"ץ ז"ל ה"ה: