אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה קכג

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה קכג

שאלה קכב

שמוע שמעתי והוגד לי איך הובא הנה ק"ק פוז"נא אגרת מיוחד מדבר בגט שכ"מ שנעשה וניתן בק"ק ווי"נא והביאו האגרת ההוא לפני וקראוהו באזני ושמעתיו כותבו הרב המסדר הגט וזה נוסחו. כשבאתי לק"ק ווי"ן באו אלי ואל הרב הגאון מהר"ר הענדל ז"ל. האלו"ף מהר"ר וייטיל בן הקצין הר"ר וייביש וגיסו האלוף מהר"ר הירץ בן מהר"ר שמואל ובקשו מאתנו לסדר גט כריתות ליצחק בן מהר"ר אברהם ר' וואלפש שיגרש לאשתו בת שבע בת הר"ר שמואל וייביש כי הוא מסוכן. ולבת שבע אשתו אין בידה שטר חליצה מאחיו שדר בל"בוב וגם יצחק הנ"ל שלח אלינו לסדר הגט. ואחר שראינו ושמענו מפי הנכנסים והיוצאים ומפי הרופאים שהוא צורך שעה לא מנענו נפשינו מזה ונכנסנו לבקרו ודברנו על לבו דברי תנחומין וכנהוג והיה דברו של יצחק הנ"ל אלינו שלחתי אליכם אתמול וגם עתה אני מבקש מכם שתסדרו לאשתי גט כי אני חולה וגם לא הייתי בבריאות שלימה כל הימים שאני בכאן. ואולי ישתנה מזלי אחר הגט. ואמרנו לו דע שבזמן הזה אין נותנים גט על תנאי כבימים קדמונים אלא הגט שנותן השכיב מרע צריך להיות גט כריתות מכל וכל כשאר גיטין בלי נדנוד ופקפוק בעולם אך ורק שמקשרים זה את זה בחרם חמור ובקנ גדול שכשיעמוד השכ"מ שיחזרו לישא זה את זה. והשיב לנו שגם הוא יעשה כמו שעושין בזמן הזה. עכ"ל. ובסוף נגמר הדבר על פי הדברים הנ"ל שהאיש והאשה הנ"ל ואביה ואמה קבלו בקנין סודר בפני עדים וחזרו כל הדברים הנ"ל בפני העדים בשעת הקנין סודר בזה הלשון שכשיעמוד כמר יצחק הנ"ל לילך על משענתו אזי תוך שלשים יום יחזרו לישא זה את זה ואם יסרב אחד מהם יחרימו אותו בכל תוקף וגם יתן שני אלפים זהובים צד העובר לצד המקיים עד כאן נדברו הדברים בשעת קנין סודר בפני עדים. ועל פי הדברים האלו סדרו האלופים הנ"ל את הגט וציוו לכתוב את הגט כדת וכהלכה ובפניהם ועל פיהם ובפני שאר חשובים שהיו במעמד ההוא מסר המגרש יצחק הנ"ל את הגט לאשתו בת שבע בסתם ולמחרת אחר הגט בא הקול לבית הכנסת שהכביד חוליו דיצחק המגרש הנ"ל וברכו אותו בבית הכנסת כנהוג וקראו לו שם אחר ישראל ואחר כך חזר כמר ישראל יצחק לבריאתו והלך על משענתו. ונתגלגלו הדברים שרצתה אם המגורשת ליסע לק"ק פראג וקודם שהלכה נתוועדו יחדיו הנ"ל וקרובי האשה הנ"ל וחזרו לעשות קנין סודר וקבעו זמן שלשים יום לעשות נשואין שניים לחזור ולישא זה את זה בתוך שלשים יום ועל זה כתבו תנאים חדשים. ואח"כ הלך ישראל יצחק הנ"ל למסעיו עם גיסו מהר"ר הירץ לק"ק לבו"ב למכור שם נכסיו ולחזור לק"ק ווי"ן אחר כך לעשות נשואין ובין כך ובין כך נפל מריבה וקטט בלבו"ב בין ישראל יצחק הנ"ל ובין גיסו מהר"ר הירץ השלוח אתו מאשתו עד שעשו הסכמה ביניהם שעל ידי הגט שניתן בווי"ן ביניהם יהיה גט גמור וכריתות גמור שהוא יקח אשה אחרת והיא תנשא לאחר על ידי גט הזה ויהיה פרידה גמורה ביניהם. ומחלו גם על החרם והקנס זה לזה שנעשו ביניהם שיחזרו וישאו זה את זה. גם הלכו לפני ב"ד הגדול שבק"ק לבו"ב ועשה ישראל יצחק הנ"ל הודאה על כל זה והב"ד כתבו הדברים בפנקסיהון וגם נתנו כתוב וחתום ליד מהר"ר הירץ הנ"ל וז"ל הכתב. בפנינו דייני דמתא עמד כמר ישראל יצחק הנ"ל והודה בפנינו הודאה גמורה נאמנה ברצונו הטוב ובלב שלם שהגט שנתן לאשתו בת שבע בק"ק ווי"ן הוא נעשה כדת משה וישראל ככל הגיטין הכשרים שנעשו בישראל בלי שום תנאי בעולם וברצונו הטוב ובדעת מיושבת. גם נשבע בפנינו שלא יערער על הגט לא הוא ולא שלוחו מהיום והלאה או להוציא ח"ו שום לעז. גם פוטר ומוחל על כל הקנסות וחרם הקהלות שנתקשרו יחד לעשות נשואין מחדש קבל בשבועות ובקנסות ועונשים שלא לדבר דברים כנ"ל על הגט הנ"ל והנעשה נעשה היום ה' י"א אב שע"א לפ"ק פה ק"ק לבוב. פלוני דיין. ופלוני דיין וכל זה נעשה בהסכמת אחיו ואחיותיו וגיסיו ומחותניו דכמר ישראל יצחק. גם נעשה מעשה על זה שנשתדכה האשה הנ"ל לאיש אחר וכשמוע הגאון האלוף מהר"ר מאיר הרב דלבו"ב שהוא בעל דודתו של ישראל יצחק המגרש הנ"ל עמד וערער על הגט ואמר שהגט הזה הוא גט מוטעה שהטעו את ישראל יצחק הנ"ל לתת הגט לאשתו הנ"ל כמבואר בכתבו ואומר שצריכין לחזור לישא זה את זה או שיכתבו לה גט שני להתירה לעלמא ושיעשו לו רצונו ולפייסו כדי שיתן גט אחר ושבאם לא. אז יבא ממזרות לעולם. ואמר הטעם מי שמע כזאת לדחות השכ"מ אחר שעמד מחוליו שכל שכ"מ אף שנותן גט על דעת הנ"ל אינו מועיל אלא לענין שאם ימות שאינה צריכה חליצה אבל אם עמד צריכה לחזור ולישא אותו והביא ראיה מהמנהג שהרי לא נשמע שדוחין השכ"מ כשעמד מחליו אלא חוזרת ונושאת אותו. עד כאן דברי הרב האלוף הגאון מהר"ר מאיר לפי דברי הרב המסדר הגט. והשיב לו הרב המסדר הגט וסיעתו הא דאינו נשמע ונעשה כן היינו מפני החרם והקנס שקבלו עליהם. מה שאין כן בנדון זה דמחל המגרש אחר כך החרם והקנס וכנ"ל. דאם לא כן למה חוזרין ומקשרין זה לזה בחרם ובקנס או במשכנות שבאם יעמוד יחזור וישאנה הלא בלאו הכי צריך שישאנה כיון שהגט לא ניתן רק אדעתא דהכי והביא ראיה ממה שכתבו התוספות בפרק איזהו נשך דף ס"ו בד"ה קמ"ל וכו' יעויין בדבריו וכו':

ועוד כתב הרב המסדר הגט ואמר בזה הלשון ושוב טען אחד מקרובי המגרש ואמר שיש איש אחד ששמע מאם המגורשת שקודם שקראו למסדרי הגט הנ"ל דברה אם המגורשת לישראל יצחק הנ"ל ואמרה לו תן גט לבתי ואל תדאג שכשתעמוד אי"ה מחולייך אחזיר לך בתי ואיטיב עמך על אשר שמעת בקולי ליתן גט שלא תצטרך בתי לחליצה אם תמות ח"ו. ע"כ דברי הטוען. ועל זה השיב הרב המסדר הגט וסיעתו וז"ל גם אל זה הסכמנו שאין לפסול הגט מחמת זה שתאמר שעל זה סמך המגרש ונקט בלבו לגרשה ולא על זולתו. ולדמותו לההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל ולא עלה שכתבו התוספות והטור ח"מ הביאו סי' ר"ז שהמקח בטל אף שלא התנה כלל מפני שאנן סהדי שאדעתא דהכי מכר כיון שאמר כן בשעת המכירה שסתירתו בצדו דהא איתא שם בגמרא שהמקח קיים כיון שלא דיבר כלום בשעת המקח והוי דברים שבלב ואף שקודם לכן דיבר בפני כל שמוכר משום שדעתו לילך לארץ ישראל. ואם בממון כן ק"ו בגט דהלכה כאביי שגילוי מילתא בגט לאו מילתא היא וכו' עד גם לא אמרה אלא פיטומי מילי ע"כ. ועוד אמר הרב המסדר הגט על מה שכתוב בנ"י שם דיש להסתפק אם אמרה אשתו כן לפניו קודם התחלת כתיבת הגט אין הנדון דומה לראיה חדא ששם אשתו אומרת לו כן מה שאין כן כאן דלא דברה אשתו עמו כן אלא אם המגורשת. ועוד דהרי אחר כך בשעת נתינת הגט דברו עמו מסדרי הגט הנ"ל שצריך ליתן הגט כל ענין וקבל עליו לעשות כן והאיך שהדבור שמוציא מפיו סותר הדבר שבלב הולכין אחר הדברים שבפיו כדאי' בנדרים ובי"ד סי' רי"ז ועוד כתב הרב המסדר הגט וז"ל שהודאתו שהודה בלבוב בהודאה גמורה שהגט שנתן בווי"ן היה גט גמור בלי פקפוק בעולם מורה שלא סמך על ההבטחה שהבטיחוהו בראשונה וכו' והאריך שם בדברים דמיונים עד שמסיים דבריו ואמר יסכרו פי דוברי שקר והעוברים חרם ר"ת בפומבי לאמר לשוני אתי מי אדון לי. עד כאן הנוסח של הרב המסדר הגט אשר צויתי להסופר להעתיקו מגוף האגרת אשר כתב המסדר והוא האריך שם עוד בדברים הרבה ולא צויתי להעתיק כולם אלא רק הדברים אשר בנה עליו יסודו להתיר איסורים חמורים כאשר אבאר בעזה"י. וגם הראיות אשר הביא מן הגמרא על הדברים הנ"ל לא צויתי להעתיקם כי כולם הם דמיונות דומות למרובות והנם למשא:

ואני בשמעי את הדברים הנ"ל בעת שקראו את הדברים הנ"ל באזני עמדתי מרעיד ומשתומם על השמועה ולבי בוער כאש בקרבי על קצת רבנים שהעלו בלבם להחטיא את ישראל ולהתיר להם חומרות מאשת איש והרבות ממזרים בישראל חלילה וחלילה והציקתני רוח בטני ואמרתי למען ציו"ן לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט רצוני לומר למען ישראל המצוייני"ם במצות חמורות לא אחשה ולמען קהל ה' הצריכים לירא"ות של"ם בתכלית השלימות מצד היחוס לא אשקוט ולא אניח מלהשיב על דבריו ולחוות דעתי ולגלות טעותם ודמיונם בגיטין שהם דמיונים שאינם אמתיים ואין להם דמיון אמתי בשכל:

אך על דבריו האחרונים אשיב בראשונה אשר קילל ואמר יסכרו פי דוברי שקר והעוברים חרם ר"ת כו'. אומר אני קללת חנם הוא והש"י יהפוך קללתו לברכה כי לא דיבר נכונה אשר אמר מי שמערער על גט הזה עובר על חרם ר"ת כו'. טעות הוא בידו כי לא החרים ר"ת אלא על מי שעמד בעת נתינת הגט והיה נראה לו שלא ניתן כהלכתו והוא שותק עכשיו ואח"כ כשיצא לחוץ הוא מערער ומוציא לעז על הגט ההוא על זה החרים ר"ת או מי שהיה בעיר בעת כתיבת ונתינת הגט והיה יכול ללכת שם ואחר הנתינה יאמר אלמלא הייתי שם הייתי מערער על הגט שלא ליתנו מפני הריעותא שאני רואה בו עכשיו. אבל מי שלא היה בעיר בעת נתינת הגט ואח"כ שומע מנתינת הגט ונראה לו שיש לו חלוקים וערעורים על הגט האיך ישתוק שמא באמת גט פסול הוא ואם כדברי הרב המסדר הגט הנ"ל והנלווים אליו הגיטין הניתנין בכל העולם אף שיהיו בתוכם גיטין פסולים בודאי ויהיו המסדרים מי שיהיו. יהיה אסור לערער עליהם מפני חרם ר"ת. חלילה וחלילה שמפי קדוש ר"ת יצא דבר כזה. ועוד אני אומר שבנדון דידן שאין הערעור על שעת נתינת הגט כי ודאי נתינת הגט היה הכל כמשפט וכהלכתו שהרי ניתן משני גדולי עולם ואין הערעור נולד אלא מה שנתגלגל אחר מעשה הגט שקצת יש שרוצין להקל תרי קולות גדולות לכתחלה אחת להתיר אשת איש לעלמא והשנית להרבות ממזרים בישראל חלילה וחס להעלות על הדעת כן. ובנדון הזה אפילו מי שעמד שם בשעת נתינת הגט יכול לערער:

על כן אחוה דעתי לגלות חומר האיסור שיש בגט זה מי שמתירה להנשא לעלמא. וזה שהם רוצים לדמות גט הניתן מאהבה לגט הניתן מחמת שנאה ומחמת שלא מצאה חן בעיניו ובאמת אינם דומין זה לזה כאשר אבאר בעזה"י אך אקדים להם שאלה גדולה והוא כלולה לכל. וזה כי ידוע (קושיא על הגמרא סוף מסכת גיטין מתניתין בש"א לא יגרש אדם כו'). ומפורסם הוא משנה שלימה שהיא בסוף גיטין דף צ' שאמרו שם וז"ל. בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר. וב"ה אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר כו'. עכ"ל המשנה. מדלא אמר אסור לגרש אשתו כו' משמע הלשון לא יגרש אדם את אשתו שהוא בדרך עצה טובה שלא יגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר אבל אם רוצה לגרש אפילו בלא מציאת ערות דבר יכול לגרש. ואני מיום עמדי על דעתי הייתי משתומם ומתמיה על זאת המשנה שמשמעותה שאפילו בלא מציאת ערות דבר יכול לגרשה מהיכן למדו לומר כן שמא דוקא גזירת הכתוב הוא דוקא אם מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות שכן משמע לשון הפסוק אבל אם לא מצא בה ערות דבר שמא הגט אינו כורת ביניהם. ואין לומר מהא ילפינן לה. דאיתא שם בגמרא על זאת המשנה וז"ל א"ל רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו אמר ליה מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד ע"כ בגמרא. ופרש"י לא מצא בה לא ערוה ולא דבר לבית הלל וגירשה מהו מי כייפינן ליה לאהדורה או לאו גבי אונס האונס את הנערה בתולה לא יוכל לשלחה כל ימיו אמרינן במסכת מכות דהאי כל ימיו קרא יתירה הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלח לא יהא בשילוחה כל ימיו שב"ד כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שילוחו שנתקו הכתוב לעשה של עמוד והחזיר מכלל דכל המגרשים אינם בעמוד והחזיר דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזיר למה לי לגלויי בהאי עכ"ל רש"י. דמשמע שכל אדם יכול לגרש והגט כורת אפי' לא מצא בה ערות דבר ואפי' מגרש מחמת אהבה. זה אינו כי עדין אני שואל ואומר שמא מה דהתורה התירה לכל אדם לגרש את אשתו אפילו לא מצא בה לא ערוה ולא דבר היינו דוקא בסתם ושמגרש אותה ואינו מזכיר בפה לא ערוה ולא דבר היינו דוקא משום דירדה התורה לסוף דעת המגרש שאינו מזכיר בנתינת הגט לא ערוה ולא דבר והיינו משום דודאי איבה נטורא לו בלבו עליה שכן שכיח ומצוי הוא בבני אדם שלפעמים שונא אדם את חבירו בלא טעם כמו שאמרו חכמי המחקר אהבה אין בו טעם כך אני אומר שלפעמים יש שנאה בין בני אדם בלא טעם וגבי גט אמרה התורה ושנאה ומשמע שאפי' מחמת שנאה נטורא בלבו לבד יכול לגרש (אפילו) לזה מצריך בגמרא דלא יוכל לשלחה וגומר אבל בלא קרא משמע אפי' הכי היה צריך להחזירה. אבל כשאנו רואין ומרגישים שיש לו על אשתו אהבה גמורה ובא לגרש אותה מחמת אהבה גמורה שיש לו עליה כגון כדי להצילה מנזק וצער כבנדון דידן במעשה הגט הנ"ל שבא להצילה שלא תיזקק ליבום שירא שמא יצער אותה בחליצה ותצטרך ללכת אחריו למרחקים וכהאי גוונא שמא הגט אינו כורת ביניהם. ובאמת בימי חורפי עמדתי זמן רב בתימא זו ובכל פעם ששמעתי כשהיה אדם חולה ומסוכן ולא היה לו בנים והיה לו אחים ושמעתי מקרובי האשה שאמרו להשתדל ממנו גט כדי להציל האשה מזיקת היבם הייתי משתומם ומתמיה בלבי מהיכן למדו רבותינו קדמונינו לומר כן שהרי זה ידוע שזה אוהב את אשתו שמא הגט אינו כורת ביניהם ואינה פוטרה אפי' מיבום. וכמה פעמים נשאתי ונתתי עם רבותיי וחביריי מענין כזה ולא השיבו לי דבר שהיה מתיישב בו לבי. (תי' על קושיא הנ"ל מהא דמס' יבמות מתני' את זו דרש ר"א בן מתיא אשה גרושה מאישה ולא מאיש כו') עד שקראתי במסכת יבמות ולמדתי במשנה בפרק האשה רבה ומצאתי שם במשנה וגמרא שנתיישבה בה דעתי וז"ל המשנה. את זו דרש רבי אליעזר בן מתיא אשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה עכ"ל המשנה. ואמרינן עלה בגמרא אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לרבי אליעזר למידרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא. מאי מרגניתא דתניא אשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה עכ"ל הגמרא וזה לשון רש"י לא נתגרשה אלא מאישה כגון שכתב לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שלא נתגרשה זו לגמרי אלא מאישה נפרדה פסולה לכהונה אם מת והותרה לינשא. ה"ג והיינו ריח הגט דפסול בכהונה עכ"ל רש"י. הרי לך בפירוש שאיש יכול לגרש את אשתו שתהא מגורשת ממנו לבדו שהוא לא יקרא עוד אישה והיא לא תקרא עוד אשתו ונפקא מינה שאחיו לא יקרא עוד יבמה ואם ימות פטורה מחליצה ואעפ"י כן איסור אשת איש שהיה עליה כבר קודם זה הגט ישאר עליה כל ימי חייו ומדכתב רש"י בזה הלשון כגון שכתב לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם. ולא כתב רש"י וכתב לה גט וכתב בו הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם משמע מפירושו שאפי' נוסח הגט הוא כתוב כנוסח כל הגיטין שכתוב בהן הרי את מותרת לכל אדם שזהו עיקר הגט כשיאמר לה הוא בשעת מסירת הגט אי את מותרת לכל אדם אינו משום תנאי דאי משום תנאי לא הוי אפילו ריח הגט והוי מותרת אפילו לכהונה. אלא שבלשונו זה הוא מבטל באמירתו זאת מה שכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם ולא נשאר בכריתה זו אלא שתהא היא נפרדת ממנו לבדו ולא יקרא הוא עוד אישה והיא לא תקרא עוד אשתו. ומשמע אפי' נטל הגט מידה וחזר ונתנו לידה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אינו מועיל להתירה בכך אלא מיד כשאמר לה ואי את מותרת לכל אדם ביטל כתיבת הסופר שכתב בגט בציוויו הרי את מותרת לכל אדם ואחר כך כשחוזר ונוטלו מידה אע"פ שיחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אינו מועיל משום דמה שכתב בגט הרי את מותרת לכל אדם ביטל במאמרו ועכשיו אינו מגרשה אלא באמירה לבד והתורה אמרה וכתב לה ונתן בידה בכתיבה לשמה הוא מגרשה ולא באמירה והכא כתב הסופר הוא בטל. ואף על גב דגבי כשאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אמרו חז"ל במשנה ריש פרק בתרא דגיטין כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ומביאו הטור א"ע בסימן קל"ז לפסק הלכה שאני התם שבתחלה כשאמר חוץ מפלוני לא ביטל כל משמעות כתב הסופר שכתב הרי את מותרת לכל אדם אלא קצת מלשון הכתב ביטל והעיקר נשאר בקיומו. לפיכך כשיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חזר וקיים כל הכתב של הסופר. אבל הכא שביטל במאמרו זה כל משמעות הלשון אלו המלות מכתב הסופר והם הרי את מותרת לכל אדם ובמה יקיים הגט כשיחזור ואומר לה הרי את מותרת לכל אדם הרי כתיבת הסופר כבר בטלה ואנן כתיבה לשמה בעינן. ומכל הדברים הנ"ל נתברר בפירוש שאשה זו אין לה תקנה להנשא לשום בעל בעולם שהרי היא נשארת באיסור אשת איש על כל העולם עד שימות הבעל כמו שכתב רש"י בפירוש וז"ל פסולה לכהונה אם מת והותר' לינשא משמע אבל כל ימי חייו אסורה לינשא לשום אדם כי אם לו. אם כן מי יוכל להתירה לעלמא שהרי אין לה בעל בעולם ואין איש בעולם שיוכל לישא אותה אלא זה הבעל לבדו. ומעכשיו אחרי עיוני בזה הרי לך בהדיא שאני מצאתי מרגניתא תוך מרגניתא. דמרגניתא של ר' יהודה היה שמצא שאפי' ריח הגט פוסל בכהונה. ואני מצאתי שעל כרחך מיירי זה הפסוק במגרש אשתו מאהבה והוא כדי להצילה מנזק אחרי מותו כגון להצילה מזיקת היבם וכה"ג דאי במגרש מחמת שלא מצאה חן בעיניו ואין כוונתו להחזירה לעולם אם כן כשיאמר לה כן תהיה זאת האשה עגונה לעולם שהרי יוכל לגרשה בעל כרחה. וחלילה תורתינו הקדושה שכל דרכיה דרכי נועם להתיר לאדם ששונא את אשתו ומגרשה ממנו שתהא נפרדת ממנו כל ימיו שיכול לגרשה ולומר לה אי את מותרת לכל אדם שאם כן תתעגן היא כל ימיו שהרי כיון שהוא מגרש אותה מתוך שנאה ודאי אין דעתו לחזור ולישא אותה כל ימיו. ואיה אם כן נעימותיה של תורה. אלא ודאי מיירי במגרש אותה מתוך אהבה כגון שלא תהא זקוקה ליבם ודעתו אם יעמוד מחוליו שיחזור וישאנה ואיש אחר לא ישגלנה. לכך אינו מתירה לעלמא מפני שהוא מחזיק אותה לעצמו ומאמינים זה לזה שיחזרו וישאו זה את זה ומיירי בלא תנאי דאי בתנאי פשיטא. ועל כרחך הדין כן הוא דהכא התורה מתרת לו שיכול לומר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם לכך קראוהו בגמרא ריח הגט דאי במגרש מחמת שלא מצאה חן בעיניו הרי מצינו במשנה שלימה ריש פרק בתרא דגיטין פליגי בה חכמים ורבי אליעזר באם אמר לה הרי את מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שתהיה אסורה לו שר' אליעזר סבירא ליה שהוא גט וחכמים אומרים שאינו גט והביאו הטור בא"ע סימן קל"ז ופוסק הלכה כחכמים ומשמע שאם אמר לה אי את מותרת לכל אדם אפי' ר' אליעזר מודה דאינו גט ואם כן למה אמרינן הכא בסתם שהוא גט משמע לכולי עלמא אלא ודאי התם מיירי כשמגרשה מתוך שנאה וחששה התורה שלא תתעגן לכך כולי עלמא מודו שאינו גט. והכא מיירי כשמגרשה מאהבה להצילה משום נזק ואינו מגרשה אלא ממנו לבד שלא יקרא לה הוא עוד אישה ואחיו לא יקרא לה עוד יבמה אם ימות ומאמינים זה לזה שכשיעמוד יחזירו וישאו זה את זה ואין כוונתו לכרות כריתה גמורה שתהא נפרדת ממנו לגמרי וטעמא הוא דבכל גט הולכין אחר מחשבת המגרש דכשמגרש מחמת שלא מצאה חן בעיניו הרי כוונתו הוא לכריתה גמורה לכך צריך אליבא דחכמים שלא ישייר בה שום אדם ואפי' חוץ מאחד אינו גט שאינו כריתה גמורה אפי' חוץ מאחד חוששת התורה שמא תתעגן אבל הכא דמחשבת המגרש אינו לכריתה גמורה אלא להצילה מזיקת היבם והכריתה כזאת היא רפה מאד ואינה חזקה שאין בה חשש עיגון לכך יוכל לשייר בה אפי' כל אדם. ועוד אני אומר שמטעם זה לא רמזה התורה גט כזה בפרשת גירושין דהיינו בפרשת והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו' דהוי גט. וכן חכמינו ז"ל לא דברו מגט כזה בכל מסכת גיטין היינו משום דבפרשת גירושין וגם בכל מסכת גיטין לא דברו אלא בגט שיוכל להתקיים בה ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר אבל בגט זה שפסוק ויצאה מביתו יוכל להתקיים אבל והיתה לאיש אחר לא יוכל להתקיים דמי יתירנה שהרי אין לה בעל בעולם אפילו אם יתן לה הוא בעצמו גט פעם שניה הרי הכתוב אומר ונתן בידה ויצאה מביתו וגו' וזו היא כבר יצאה מביתו בגט הראשון שנתן לה בתחלה שהיא נפרדת ממנו והרי הוא אינו אישה וכבר דרש ר' אליעזר בן מתיא הנזכר במשנה ולא מאיש שאינו אישה וזה בכלל דבריו ואע"פ שאין זה כוונת ר' אליעזר בן מתיא וגם ר' יהודה קרא חספא היינו משום דר"ל שאין זה צריך קרא דס"ל מילת' דפשיט' הוא וקרא למה לי דהאיך יגרש אדם אשה שאינו אשתו וכן אני אומר הכא בפשיטות לכך לא רמזה התורה פסוק זה בפרשת גירושין שהיא והיה אם לא תמצא חן משום שאי אפשר להתקיים והיתה לאיש אחר שאפי' הוא אינו יכול להתירה שוב אפי' בגט שני וא"כ אין לאשה זו תקנה להנשא לבעל אלא א"כ יחזור הוא וישא אותה:

ומעתה אני אומר בבירור ובפשיטות שמה שנהגו קדמונינו ז"ל שכשבא לידם גט כזה משכ"מ שגירשה כדי להפקיע מזיקת היבם שנהגו מיד שעמד השכ"מ מחוליו עשו ביניהם נשואין חדשים בחופה וקדושין בלי פקפוק ובלי נדנוד לא נהגו כך משום מנהג בעלמא או משום קישור החרם שביניהם כמו שכתבו המקילים אלא מפני שהיו סוברים מדין התורה שהגט הזה לא היה בו אלא ריח הגט רצוני לומר שהמגרש לא היה כוונתו להתירה לעלמא אלא להפקיע מזיקת היבם והיו סוברים שאשה זו אין לה תקנה אחרת להנשא לאחר רק דוקא לבעלה הראשון ושמן הטעם הזה לא כתבה התורה פסוק הזה בפרשת והיה אם לא תמצא מפני שאי אפשר להתקיים בה והיתה לאיש אחר כמו שכתבתי ואעפ"י שלפי פרש"י משמע שצריך שיאמר לה בפירוש הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם הם היו סוברים מה שראו שהיו צריכין לעשות עניינים מפורסמים בגט הזה היו מגלים כאלו אמר בפירוש ואי את מותרת לכל אדם וזהו שראו שהיו צריכין להשתדל מהשכ"מ על ידי אוהביו וקרוביו שיתרצה ליתן לה גט כדי להפקיעה מזיקת אחיו ושהיו צריכין להתקשר בפני עדים בחרם ובקנס שיחזרו וישאו זה את זה. וגם כשראו שהבריות היו מתמיהין על גט כזה ובאו ושאלו מפני מה נותן זה הבעל גט לאשתו והרי מעולם לא שמענו שהיה שנאה ביניהם והיו צריכים להשיב להם שהגט הזה הוא לתקנת וטובת האשה ושמאהבתו אותה כדי שלא תיזקק ליבם נותן לה גט זה וכל זה היה קודם נתינת הגט והיה פרסום גדול והוי כאלו אמר בפירוש ואי את מותרת לכל אדם. ואעפ"י דקיימא לן כאביי דגילוי דעת בגיטין לאו מילתא היא הם היו סוברים שלא אמר אביי דלאו מילתא היא אלא בגילוי דעת חלוש בעלמא כגון ברוך הטוב והמטיב וכיוצא בו הנזכר בגמרא בפרק השולח בשיטת פלוגתא דאביי ורבא שהם דברים שנוכל לפרשם לתרי אפי. אבל גילוי הדעת דהכא כמו שכתבתי לעיל הוא גילוי דעת והוכחה גמורה שאין בו פקפוק ונדנוד כלל. שאין דעת המגרש אלא לפוטרה מן היבום ולא להתירה להנשא לעלמא אפילו אביי מודה שגילוי דעת המפורסם כזה מילתא היא בגט. ואעפ"י שהמנהג הוא שאפי' בגט כזה צריך להקרות את השכ"מ שיאמר בעת נתינת הגט הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם היו סוברים שגילוי דעת ומחשבת המפורסם שהיה קודם נתינת הגט הוא מבטל את מה שכתב בגט הרי את מותרת לכל אדם כמו האמירה שאמרנו לעיל ואם כן במה שיאמר אח"כ בפיו הרי את מותרת לכל אדם לא יוכל לגרש שהרי אין כאן כתיבה כמו שאמרתי למעלה. ועוד אפשר לומר שאפילו גילוי דעת החלוש לא אמר אביי דלאו מילתא היא אלא בגט דעלמא הניתן מחמת שלא מצא בה חן וגומר שהכריתה היא כריתה גמורה. אבל בגט שכ"מ כזה שבנדון שלפנינו שאין הכוונה אלא להפקיעה מזיקת היבם אפי' אביי מודה דהוי מילתא מפני שאינו מגרש אותה אלא להפקיעה מזיקת היבם. וידוע שאפי' בגט דעלמא כל ענייני הגט תולה במחשבת המגרש:

ומה שכתב כאן הרב המסדר הגט גבי דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י ולא עלה כו' וז"ל שסתירתו בצדו דהא איתא שם בגמ' שהמקח קיים כיון שלא דיבר כלום בשעת המק והוי דברים שבלב ואף שקודם לכן דיבר בפני כל שמוכר משום שדעתו לילך לא"י ואם בממון כן ק"ו בגט דהלכה כאביי שגילוי מילתא בגט לאו מילתא היא כו' עד והיכא שהדיבור שמוציא בפיו סותר הדבר שבלבו הולכין אחר הדברים שבפיו כדאי' בנדרים ובי"ד סי' רי"ו עכ"ל. באמת דבריו תמוהים מאד ומאי ק"ו הוא אדרבא איפכא מסתברא וק"ו פריכא הוא דלא דמי גט לעסקא דממון ולא לנדרים דגבי ממון צריך כל אחד מבעלי הדברים לידע בבירור על מה הם מתעסקים ובנדרים תלוי הכל במה שמוציא מהפה דכתיב כל היוצא מפיו יעשה אבל בגט תלוי במחשבה מוכתב לה לשמה שתהא במחשבת בעל המגרש והסופר והעדים לשמו ולשמה וכן הרבה דברים התלויים בגט במחשבה וכל שכן בזה הגט שאינו ניתן אלא להפקיעה מזיקת היבם ולא להתירה לעלמא שמחשבה קלה תוכל לבטל אפילו בגילוי דעת חלושה ורפה. ותדע שכן הוא שהרי אפי' בגט הניתן מחמת שלא מצאה חן נוהגין בעת מסירת הגט להזהיר לבעל המגרש והמגורשת שידעו ויחשבו במסירה וקבלת הגט שבמסירה וקיבול גט הזה יפטרו זה מזה. אעפ"י שאומרים כן בפירוש בפה הרי את מותרת לכל אדם מכל מקום מזהירים אותם שחוששין שלא יחשבו מחשבת אחרת ותהיה מחשבה מבטלת האמירה משמע שאם לא היו מחשבין לפטור זה מזה היה מחשבה האחרת מבטל את מה שאומרים בפה הרי את מותרת לכל אדם. מכל שכן בנדון דידן שאנו יודעים בבירור גמור שמחשבתו לא היתה להתירה לעלמא שמבטלת המחשבה את הדבור והיו מבטלין את הגט הכי נמי היו קדמונינו סוברים שמחשבת השכ"מ היתה מבטלת הכתיבה והאמירה שהיא מותרת לכל אדם לכך היו נוהגין בלי פקפוק שתכף כשעמד מחוליו מיד היו עושין קדושין ונשואין שנית מפני שאי אפשר לה להנשא לאיש אחר כמו שמפורש בדברינו אלה. וכל שכן וקל וחומר בנדון דידן בגט הניתן בק"ק ווינ"א כאשר אנו רואין ומרגישין בפירוש בתוך האגרת של הרב המסדר הנ"ל מראשו ועד סופו שכל המעשים שנעשו בגט הזה בין קודם הנתינה בין לאחר הנתינה לא היה כוונת המגרש ישראל יצחק וכוונת האשה בת שבע הנ"ל ואפי' כוונת מסדרי הגט וכוונת עדי החתימה ואביה ואמה של המגורשת וכל שהיו עומדים שמה לא היו מבינים מחשבת המגרש בגט זה אלא להפקיעה מזיקת היבם ולא להתירה לעלמא אלא כשיעמוד מחוליו יחזור וישאנה:

ומה שכתב הרב המסדר הגט על מה שאמרה אם המגורשת לחתנה קודם שקראו למסדרי הגט תן גט לבתי ואל תדאג שכשתעמוד אי"ה מחולייך אחזיר לך בתי ואיטיב עמך על אשר שמעת בקולי ליתן גט שלא תצטרכה לחליצה אם תמות ח"ו כתב ז"ל גם אל זה הסכמנו שאין לפסול הגט מחמת זה ותאמר שעל זה סמך המגרש ונקט בלביה לגרשה ולא על זולתו ולדמותו כו' עד שחילק שם בין כשאשתו אומרת כן ובין נדון דידן שאם המגרשת אומרת כן עכ"ל. באמת מה שרוצה לחלק בנדון דידן בין אם האם אומרת כן ובין כשהבת אומרת כן. בנדון דידן לא דיבר נכונה ולא חש לקימחי' שהרי גלוי וידוע ומפורסם לכל שהאם הזאת היא גברת הבית וכל מה שאומרת כל בני ביתה לא ימרו את פיה וכל שכן הבת הזאת היא עדין ילדה והיתה מתביישת לומר לבעלה כן בעצמה שכל מה שאמרה האם מפי הבת שהיא המגורשת אומרת כן וזה אין צריך פנים:

גם מה שכתב ומשמע מלשונו שאפי' הבת עצמה אומרת כן לא היו אלא פיטומי מילי. לא ידעתי מאי קאמר שהרי בפירוש משמע מתוך כתבו שהוא מעיד על האם הזאת מתוך מעשיה שדבריה אלו לא היו פיטומי מילי שהרי כתב שאחר שעמד מחוליו והיתה צריכה ללכת לק"ק פראג נתוועדו יחדיו וקבעו זמן לחזור ולעשות נשואין חדשים תוך שלשים יום. הרי זה מורה בפשיטות על תחלת דבריה מה שאמרה קודם כתיבת הגט אל תדאג כו' היו קושט דברי אמת בלי שום ספק בעולם שהיתה כוונתה לחזור לו את אשתו בתה בפשיטות בלא שום דחייה בפיטומי מילי כלל. ועוד מוכח מזה המעשה בהתוועדו יחדיו כולם וקבעו זמן לנשואין חדשים הם מכחישים את מה שהודה אח"כ בלבוב בפני ב"ד הגדול ומוכיחים הוכחה גמורה שאותה הודאה שעשה בפני ב"ד הגדול בלבוב לא היתה הודאת אמת כ"א שקר מוחלט ולא עשה אותה ההודאה אלא להחזיק דבריו כנגד גיסו מהר"ר הירץ בעסק הפשרה שנעשה שם בלבו"ב ביניהם. וכיון שכן הוא. אומר אני שכל הדרכים שאמרנו שנשמע מדברי רש"י בפירוש ריח הגט יש בה והוא שהאשה הזאת אין לה תקנה להנשא לשום איש בעולם רק לבעלה הראשון ישראל יצחק הנזכר. ואפילו בגט שני לא יוכל להתירה לעלמא בשום אופן כלל וכלל וכמו שאמרתי למעלה. וחלילה להעלות על הדעת שכח הגט שהיה חלוש ורפה בשעת נתינה שלא היה כחו וכוונתו להתירה לעלמא בשעת הנתינה ובמחילת החרם והקנס משני הצדדים יוחזק כח הגט למפרע להתירה לעלמא כמו שאמרו המקילין. חלילה וחלילה לכל הבא להתירה לעלמא ע"י מחילה זו הרי מתיר אשת איש ומרבה ממזרים בישראל חלילה לא יעשה כן בישראל ח"ו. כי קישור הקנס והחרם על גט הזה יש בו טעם אחר כמו שאבאר בעזה"י. ולא כמו שאמר הרב המסדר הגט וז"ל דאם לא כן למה חוזרין ומקשרין זה את זה בחרם ובקנס או במשכנות שבאם יעמוד יחזור וישאנה הלא בלאו הכי צריך לישאנה כיון שהגט לא ניתן אלא אדעתא דהכי עכ"ל. אני אומר שגם בזה לא דיבר נכונה שהשטר קישור נעשה משום זה הטעם שאעפ"י שהדין הוא שכשיעמוד השכ"מ מחליו צריכין לחזור לישא זה את זה ומתוך אהבתם האמינו זה לזה אעפ"י כן צריכין קישור חזק ואמיץ משני הצדדים בחרמות ובקנסות ממנו וממנה. וזה מן האשה צריכין קישור חזק שתחזור ותנשא לו מפני שבלאו הקישור כשיעמוד מחליו תוכל היא לומר מה לי ולך אשב אני עגונה ושוממה ואתה תישא אשה אחרת כרצונך וכשתאמר היא כך לא יהיה הכח ביד הב"ד לכוף אותה שתחזור ותנשא לו ועל ידי קישור החרם והקנס יש כח בב"ד לכוף האשה עד שתחזיר אליו בקדושין אם הוא יחשוק אותה גם מצד הבעל צריכין ג"כ החרם והקנס כי יש לחוש אעפ"י דהשתא חזינן שהוא אוהב אותה שהרי נותן לה גט על צד האהבה כמו שאמרנו מכל מקום יש לחוש כשיעמוד מחוליו יעלה בלבו טינא ומחשבה אחרת או יתן עינו באשה אחרת ולא יחפוץ לקחת ולחזור אותה ויאמר לה מה לי ולך ולעיגונך את תשב עגונה כל ימיך ואני אשא אשה אחרת לכך צריכין ג"כ קשר חזק מהאיש ואף אם אח"כ ימחלו על הקנס לא משום זה הותר לה האיסור החמור איסור אשת איש אשר עליה. ואל תשיבני מכל גיטי שכיב מרע הנזכרים בגמ' במס' גיטין. כי שתי תשובות יש בדבר חדא שכולם המגרשים והמגורשים לא היו מאמינים זה לזה שהיו חוששין פן יתעגנו. ולחרם ולקנס לא היו נותנים את לבם. ותדע שהרי אפי' לתנאי שהיו נוהגין בימיהם לא היו נותנים את לבם עד שתקן להם שמואל תקנת אם מתי אם לא מתי כו'. ועוד י"ל שלא היו בקיאים בדין דריח הגט ואין זה דוחק שהרי אפי' התנא ר' אליעזר לא ידע זה עד שבא רב ומצא מרגניתא בברייתא ולא היה מורגל ביניהם בזמן ההוא המרגניתא מפני שלא היה נתפשט בזמנה דברי רב. אבל רבותינו קדמונינו שהיו אחרי הגמרא שידעו ומצאו ההיא מרגניתא סמכו דברי רב יהודא אמר רב ופשוט היה הדין ביניהם כשנזדמן להם גט שכ"מ שלא הותרה האישה ההיא ע"י הגט ההוא אלא לפוטרה מחליצה אבל לא להתירה לעלמא אלא שתחזור להנשא לבעלה הראשון כשעומד מחליו כמו שכתבתי הכל למעלה וזהו ברור ופשוט בעיני. כל זה כתבתי בשומעי דברי האגרת הכתב שכתב הרב המסדר הגט הנ"ל. ואח"כ בא אלי האגרת והפסק שכתב הרב הגאון הגדול נ"י ר"ג מוהר"ר מאיר יצ"ו מלבו"ב יובן מתוכו שמעשה הגט היה על ידי שהטעו את המגרש הנ"ל ומתוך כך פסק שיכול המגרש להתירה לעלמא בגט שני והאריך בדבריו. על זה אני אומר בודאי אם הדברים ברורים הם כדבריו שהיה גט מוטעה א"כ לא היה בכח כריתת גט הראשון אפי' לפוטרה מחליצה מאחר שנעשה בטעות ולא היה בכח הגט הזה לכרות ולהפריד האשה מבעלה ואפי' לפוטרה מן החליצה אם היו הדברים כן א"כ עדין היתה אדוקה בבעלה ואפילו ריח הגט לא היה כאן א"כ בודאי שפיר קאמר והדין עמו שאם היו הדברים כן שיוכל הבעל הזה לפוטרה בגט שני. אלא שבעיני נראה שהדבר קשה לברר. לכך אני אומר שאין לאשה זו שום התרה בעולם להנשא לאיש אלא לחזור להנשא לבעלה זה הראשון:

כללא דמילתא אין לזאת האשה המגורשת בק"ק ווינ"א שום תקנה להנשא לאיש כי אם לבעלה הראשון הנזכר. וכל המתיר אותה אפי' ע"י גט שני הוא מתיר אשת איש לעלמא ומרבה ממזרים בישראל. וזה נכון ברור ופשוט בעיני ולרוב פשיטותו אצלי לא הוצרכתי להעלותו בדפוס לבוש הבו"ץ וארגמ"ן אשר לי הואיל וראיתי שנוהגין כן בפשיטות בלי שום פקפוק כלל ואמרתי שמדין תורה נהגו כן ולא משום מנהג בעלמא כמו שאמרו המקילין. את הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי היום ד' א"ך טוב לחודש שבט שע"ב לפ"ק. מרדכי נקרא יפה בן א"א כ"ר אברהם זלה"ה:

אחרי אשר כתבתי וחתמתי פסק הנ"ל ככל הכתוב למעלה שהיו בעיני דברים ברורים ואמתיים ונכונים לישרים בלבותם ומתוקים לחיך לבעל שכל ומדע לכל הקוראים בו והראיתיו לקצת בעלי תריסין עמודי עולם ראשי ישיבות לקרוא אותו. קצתם מהם יודו לדברי. וקצתם מהם יאמרו שמצאו דיבור אחד בתוס' שסותר כל היסוד אשר הצבתי עליו כל הבנין. ואמרתי להם להראות לי אותו הדיבור והראו לי דיבור אחד במסכת גיטין ריש פרק המגרש דף פ"ב ע"ב בדיבור המתחיל אפי' לא נתגרשה וז"ל וא"ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפי' לר' אליעזר לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם אע"פ שפסולה לכהונה ע"כ לשון התוספות והם יבינו מה שכתבו התוספות ואם מת מותרת להתייבם אע"פ שפסולה לכהונה הרי הוא ממש נגד הפסק הנ"ל שכתבתי מפני שהם חושבים שגט כזה שהבעל אינו נותנו אלא שתהא היא נפרדת ממנו ולא תהא מותרת לעלמא אינו עוקר את זיקת היבם ומותרת להתייבם לעולם. אבל אני אומר שעדיין הם בחוץ ולא ירדו לסוף עומק דעת התוס' בגט כזה. ע"כ צריך אני להקדים לך הקדמה. דע שדבר פשוט הוא שהמגרש את אשתו שלא בגט גמור אלא על מנת שיהא הוא נפרד לבדו ממנה ולא תהא מותרת לעלמא אשר דברה בזה התורה בפסוק ואשה גרושה מאישה כמו שמפורש למעלה אינה מדברת באיש שעושה זה בלא טעם דאטו בשופטני עסקינן לא יעשה כן. והנה אני מצאתי שהרבה טעמים נמצאים לאיש שעושה זה שמגרש את אשתו ממנו לבדו ואינו מתירה לעלמא. וכבר ידעת שהוכחתי לעיל שזה הפסוק אינו מדבר אלא במי שמגרש מאהבה והרבה אופנים נמצאים במגרשי מאהבה לפעמים יש בה משום אהבת ממון ולפעמים יש בה משום אהבת הבריאות ולפעמים יש בה שהוא רוצה להצילה מטרדת והיזק וטורח החליצה כיצד לפעמים יזדמן לאשה שיש לה קרוב אחד שהוא עשיר ואוהב אותה והיה נותן לה מתנה מרובה רק ששונא לבעלה ומחמת שנאת בעלה אינו נותן לה כלום וכשהבעל רואה את זה מתוך אהבתה שאוהב אותה שתתעשר היא אפי' בלא הוא נותן לה גט שתהא נפרדת ממנו ואינו מתירה לעלמא וחושב שמתוך כך יתן לה אותו האוהב קרוב שלה מתנות. ולפעמים יזדמן לאיש ואשה שנזדווגו יחד ואין זיווגם עולה יפה מחמת שרואין שמיום שנזדווגו יחד נעשית היא חולנית ושמעתי כמה פעמים שהקרובים יאמרו אם יתפרדו זוג הזה היתה היא חוזרת לבריאותה. וכשמוע בעלה את הדברים אלו מתוך אהבתה הוא מגרש אותה כדי שהוא יהיה נפרד ממנה אבל אינו מתירה לעלמא וחושב באולי ישתנה המזל שלהם ויחזור וישא אותה. ולפעמים שאין להם בנים והוא נפל למשכב וירא שמא תפול לפני היבם ותהיה זקוקה לו ויצער אותה ומתוך אהבתה אותה מגרש אותה שתהא נפרדת ממנו ולא תהא זקוקה ליבם. אשר על זה הענין הצבתי יסוד כל הפסוק אשר כתבתי למעלה וכל זה הוא נכלל בפסוק ואשה גרושה מאישה כמו שמשמע מלשון של רש"י בפרק האשה רבה. וכבר כתבתי למעלה שכריתות גט הזה אינו כורת בכח וחוזק כמו הגט שניתן אם לא תמצא חן בעיניו. לפיכך כשיזדמן גט הזה מחמת אהבת הממון שכתבתי או מחמת אהבת הבריות שכתבתי והוא נותן לה גט סתם ואינו מזכיר בו שום דבר אחר אינו עוקר בזה הגט רק אישותו לבדו אבל זיקת יבום אחיו אינו עוקר אותו וכיון שלא הותר כל האיסור שנאסרה מחמת קידושיו שהרי אמר ואי את מותרת לעלמא גם איסור היבום לא הותר ולא נעקר ממקומו אם כן אע"פ שנאסרה לכהן דהא נפרדה מבעלה היא והוי ריח הגט אם מת הזיקה לא נתעקרה ואם מת מותרת להתייבם. ואני אומר שבגט כזה דיברו התוספות. וכבר ידעת מדבריי שכל ענייני הגט תלוין במחשבה אבל אם אנו רואין ומרגישין בו שדעתו לעקור בגט זה גם כן זיקת היבם כגון בנדון דידן במעשה הגט שבווי"ן שאנו רואין בו שכוונתו היתה לעקור גם זיקת היבם פשיטא שגם כוונתו מועילה שפטורה היא מחליצה שכל זה נכלל בפסוק ואשה גרושה מאישה אבל עדיין היא אגודה ביה שהרי לא התירה לעלמא. ואם כן מה שהוכחתי למעלה מפסוק זה ומפרש"י נראה שמעשה הגט בווי"ן היה כך שכל מעשיהם וכל דבריהם היו מוכיחים שכוונת הבעל היה להצילה מזיקת היבם. על כן לדברי הראשונים אני חוזר ואומר כללא דמילתא שהאשה הזאת מרת בת שבע בת הקצין הר"ר וייביש מק"ק ווי"ן אין לה תקנה להנשא לשום איש בעולם כ"א לחזור להנשא לבעלה הראשון הנ"ל כמר ישראל יצחק הנ"ל במהר"ר אברהם רבי וואלפש. וכל המתיר אותה לאיש אחר אפילו בגט שני הוא מתיר אשת איש לעלמא ומכשיל את הרבים להרבות ממזרים בישראל. ולהשומע יונעם. דברי החותם שנית מרדכי נקרא יפה והא לך הסכמת הגאון מהור"ר מרדכי יפה הנ"ל שהסכים לדברי תשובתי הנ"ל אחר שנתבררו לו שדברי כנים ואמתיים בענין המעשה שנתהוה בגט דווי"ן בכן הסכים גם הוא להתיר האשה בת שבע הנ"ל לעלמא ע"י גט שני מבעלה כהר"ר יצחק הנ"ל. ולא שתהא מותרת לעלמא בגט הראשון הנ"ל כדעת המקילין חלילה:

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה