מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קיב
אלהים יענה את שלום אהו' ר"ג ור"מ ואב"ד פ"ה נ"י הגאון הישיש מהר"ר בנימן יצ"ו ולכל המסתופפים בצל מעלתו שלום. הגיעוני דברי כ"ת על דבר הס"ת שהשמיט בה הסופר יו"ד בשם אלהינו וכתב אלהנו בלי יו"ד ונסתפ' כ"ת בתיקון הטעות איזה הוא הדדך הנכון כאשר הוא מבואר בדברי כ"ת להנחה אמתית שהיו"ד בשם אלהינו אינה מעיקר השם משום שעיקר השם הוא אל"ה. והג' אותיות שהם ינ"ו הם טפלות להשם. ועל פי זה הסכים כ"ת שהדרך הטוב והמחוור שבכולן לתקנו בענין זה דהיינו לתלות היו"ד בין השיטין. וכתבת עוד ואע"ג דאפסק' הלכתא בפרק הקומץ כרבי שמעון שזורי דאמר כל השם תולין מקצתו אין תולין היינו אות שהוא מעיקר השם אבל הכא אין היו"ד מעיקר השם רק היא על משקל אבותינו יוצרינו וכה"ג אפשר דמודה ר"ש שזורי. זהו תורף עיקר הסכמת דעת כ"ת:
תשובה הנה אהו' כד מעיינת שפיר בפרק שבועת העדות ובכל הפוסקים משמע מתוכם דהיו"ד היא מעיקר השם דהכי איתא התם תנו רבנן כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו הרי זה נמחק. לפניו כיצד לה' ל' נמחק וכו'. לאחריו כיצד אלהיהם ה"ם נמחק אלהיכם כ"ם נמחק. אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם. הרי מדקתני במילתי' דת"ק לאחריו כיצד וכו' ה"ם נמחק אלהיכם כ"ם נמחק ולא קתני יה"ם נמחק יכ"ם נמחק מכלל דהיו"ד היא מעיקר השם. ואע"ג דק"ל כאחרים ולא כת"ק. מכל מקום מסתמא האחרים לא פליגי את"ק בזה דהא אחרים מחמירין טפי. וכן כל הפוסקי' כתבו כלשון זה שכ"ם הוא נטפל להשם לאחריו מכלל דהיו"ד היא מעצם השם ופשוט הוא דהוא הדין בשם אלהינו הוי נמי היו"ד מעיקר השם דחד מילתא היא. וכן משמע בהדיא במסכת סופרים פרק ד' הלכה ג' וז"ל כל האותיות המשמשות לשם בין מלפניו בין מלאחריו הרי אלו נמחקים בה' מה' וכו' וכיוצא בהן ומלאחריו אלהינו אלהי"כם אלהי"הם נ"ו כ"ם ה"ם הרי אלו נמחקים וכו' ויש אומרים כ"ם מאלהי"כם אינו נמחק עכ"ל. ובלתי ספק שהדעת הראשונה היא מילתיה דת"ק דפ' שבועת העדות והיש אומרים הן האחרים דבפרק שבועת העדות. ואף ע"ג דקתני כ"ם מאלהיכם הוא הדין ה"ם מאלהיהם ונ"ו מאלהי"נו. הרי לך דקתני במילתיה דת"ק ומלאחריו אלהינו וכו' נ"ו כ"ם ה"ם נמחקים ולא קתני ינ"ו נמחקים שמע מינה דסבירא ליה דהיו"ד אינה מאותיות המשמשות ונטפלות לשם כי אם מעיקר השם ואינה נמחקת אפילו לת"ק וכיון שכן הוא אם כן חזר הדין להא דלר"ש שזורי דאפסקא הלכתא כוותיה דאמר כל השם תולין מקצתו אין תולין וכיון דהיו"ד היא מקצת השם אסור לתלות' בין השיטין וא"כ הדרך שבחר בו כ"ת לתקן דהיינו לתלות היו"ד בין השיטין לא יתכן. וגם מאחר דלפי רוב הפוסקי' ומכלל' הרא"ש אסר לקדור השם אין תקנה גם כן לקדור כל תיבת אלהי"נו שכ' הסופר ולגרור התיבות שאחריו ולכתוב במקומן אלהינו. ואע"ג שלפי מה שהוכחנו הוי היו"ד של אלהי"נו מעיקר השם וא"כ אלהנו שכתב הסופר לא נכתב השם כתיקונו ואם כן נימא דאין כאן לאו אפי' בא למוחקו וכל שכן שאין אסור לקדרו. מכל מקום אפשר לומר דכיון שיש בתיבת אלהנו שכתב הסופר שם של א"ל או אל"ה שהוא שם בפני עצמו לכך אסור למוחקו והוא הדין דאסור לקדרו למאן דאוסר קדירת השם. ולא דמי לכותב תיבה אחרת שיש בתוכה אותיות אל או אלה או אלי כגון אליך או אלה שמותר דשאני התם שלא נתכוון הסופר לכתוב שום שם. מה שאין כן בנדון דידן שנתכוון לכתוב שם קודש. נמצא שאין תיקון אחר בנדון דידן כי אם לסלק אותה היריעה. כיוצא בדין שכתב הרא"ש בתשובה כלל ג' ובנו הר"ר יהודה בתשובה והביאם הב"י בסימן רע"ו:
ועוד נראה לי דגם התיקון השני שנסתפק בו כ"ת דהיינו לגרור הנו"ן וי"ו ולכתוב אח"כ השם אלהינו כהלכתו נ"ל נמי דשפיר דמי בלי שום חשש איסור ואע"ג דקיימא לן כאחרים דפליגי את"ק וסבירא להו דהנטפל לשם דלאחריו אינו נמחק. מ"מ מאחר דהוכחנו לעיל דהיו"ד של שם אלהינו היא מעיקר השם ואם כן כשחסר היו"ד לא מקרי אותיות נ"ו נטפלים להשם ואע"ג שיש בתיבת אלהינו שם א"ל אל"ה שהוא שם בפני עצמו כמו שכתבנו למעלה מ"מ פשוט הוא בעיני כיון שהיו"ד היא מעיקר השם והיא חסרה אם כן אותיות הנו"ן וי"ו לא שייכי' לטפלם לאותיות אל"ה כמו שפשוט הוא שלא שייך לטופלם לאותיות א"ל שאם כתב א"ל וטפל לו נ"ו פשוט הוא שהנ"ו לא מקרי נטפלים לשם דאין להם שום שייכות כאשר מובן מעצמו:
ועוד נראה לומר דאפי' מקרו אותיות נ"ו נטפלות לשם אע"ג שחסר היו"ד של שם אלהינ"ו אעפ"כ נראה לי שאין כאן חשש איסור כ"כ אם בא לגרור אותיות הנ"ו כדי לתקן ולכתוב אח"כ השם אלהינו עצמו כהלכתו וכתיקונו שהרי משמע בשלטי גבורים פרק שבועת העדות דאפילו בשם עצמו כשמוחק קצת מאותיות השם כדי לתקן השם בעצמו שפיר דמי ואין כאן איסור מחיקת השם וכן הוא בטור לענין דבקות אותיות השם והרא"ש בתשובה כלל ג' והמרדכי בהלכות קטנות וז"ל אומר ר"י שאם הדביק אות של שם יכול למחוק ואע"ג דאזהרה למוחק השם מלא תעשון כן הא תיקון הוא ושרי כאשר הוא הכל בב"י ובדברי מהר"ם פד"ו סימן פ'. ואע"ג שבסוף הלכות קטנות כתב המרדכי שלא כדברי ר"י. הא כתב הב"י שכדאי הם ר"י והרא"ש לסמוך עליהם. וכן מביא שם הב"י דברי הר"י אסכנדרי דמשמע מדבריו שמתיר לגרור דבקות השם כדי לתקן ואע"ג דמהררא"י בכתביו חוכך להחמיר ומסתפק בדבר. מ"מ נראה לי באותיות הנטפלות להשם מודו כולי עלמא דאין להחמיר לגוררן כשבא לתקן דהא באותיות הנטפלות אפילו להשם אפילו מוחקן כדי לקלקל אין בו לאו וכן כתב הרמב"ם בפרק ששי מספר המדע וז"ל וכל הנטפל לשם מאחריו כגון כ' של אלהי"ך וכ"ם של אלהיכ"ם וכיוצא בהם אינן נמחקין והרי הם כשאר אותיות מפני שהשם מקדשם. ואף ע"פ שנתקדשו ואסור למוחקן המוחק אלו האותיות הנטפלות אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות עכ"ל ואפשר שסבירא ליה להרמב"ם דאין במחיקת אותיות הנטפלות להשם איסור דאורייתא כלל כי אם איסור דרבנן ולכך נראה לומר דכולי עלמא מודו דכשהוא מוחקן או גוררן כדי לתקן השם שפיר דמי ואין בו שום חשש איסור כלל. ועוד שאותו טעם שחוכך מהררא"י ז"ל בשביל זה להחמיר לא שייך בנדון דידן כל כך ע"ש. ואם כן מכל הלין טעמין נראה דשפיר דמי אליבא דכ"ע בנדון דידן לגרור הנו"ן ויו ולכתוב עליו אחר כך השם כתיקונו וכהלכתו. הנראה לעניות דעתי כתבתי בקוצר מופלג מפני רוב הטרדות דעדו עלי כעת ונוסף על זה טרדת התחלת הלימוד רק מפני אהבת כ"ת שלא חשיב פני כ"ת ריקם כתבתי מה שנראה לע"ד כנ"ל בנחיצה רבה. ואחר שכתבתי כל הנזכר למעלה מצאתי שכתב הב"י בכסף משנה שלו בספר המדע להרמב"ם פרק ו' על מה שכתב הרמב"ם כל המאבד שם משמות הקודש וכו'. ושמות הקודש הם השם הנכתב יו"ד ה"א וכו' או הנכתב אל"ף דל"ת וא"ל אל"ה ואלהי"ם ואלה"י וכו'. וכתב הב"י על זה וז"ל ברייתא היא סוף פרק שבועות העדות אלו הן שמות שאין נמחקים א"ל אלהי"ך אלהי"ם וכו' ונראה שגירסת רבינו אל אלוה אלהי אלהי"ם וגירסא נכונה היא דאשמועינן דוי"ו ה"א דאלוה והי"ם דאלהי'ם וה"י דאלהי הוו מעצם השם ולא דמי לכ"ם דאלהיכ"ם דאינו מעצם השם אלא דהשם מקדשו ואע"ג דאשמועינן דהי"ם מאלהי"ם הוי מעצם השם. מ"מ אצטריך לאשמועינן בה"י דאלהי דאיכא למימר כיון דאלהי הוא סמוך לעולם הוי ה"י דידיה ככ"ם דאלהיכ"ם. וטעמא דלא דמי לכ"ם דאלהיכ"ם. היינו משום דכיון דאשכחן היו"ד שהיא מעצם השם באלהי"ם כל היכי דאשכחן אלהי הוי קדוש מעצמו מה שאין כן בכ"ם דאלהיכ"ם וכו' עכ"ל. אם כן מבואר בהדיא מדבריו דבכל השמות אל אלהי אלהים אלהיך הוי היו"ד מעצם השם ופשוט הוא דהוא הדין בשם אלהינו הוי נמי היו"ד מעצם השם דחד טעמא הוא ושמחתי בדבריו שכוונתי לדעת הגדולים. על כן אין לזוז מכל מה שכתבתי למעלה. נאם אוהב נאמן דמר מאיר הצעיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המלך הגאון מהררי"ץ כ"צ זלה"ה: