אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה קיא

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה קיא

שאלה קי

מאלהא רבא שלמ"א רבא, לגברא רבא איש קדוש ונורא דמי לבר אלהין הישיש האלוף המופלא בתורה ובחסידות מהר"ר שלמה רופא יצ"ו ולכל המסתופפים בצל מעלתו שלום. על דבר השאלה שנשאלתי ממכ"ת ע"י האלוף המרומם מהר"ר יואל הלוי יצ"ו. וז"ל כ"ת. מתניתין נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום וכו'. אם אותו מקום נאמר על כל מקום שבאשה אפילו מן הרחם שאם יש לה מכה ברחם עצמו הדם היוצא ממנו טהור דלא אסרה תורה אלא מקור דמיה. ומקור דמיה הוא המקורות שברחם שהם נפתחים והדם זה מהם ולא מן המכה אפילו מן] הרחם עצמו כי הוא מקוה לדם ולא מקור. או נאמר שיש לחלק כי מכה יש לי באותו מקום וכו' לא נאמר אלא במכה שבפרוזדור וכו' עכ"ל:

תשובה איברא מבואר הוא מסוגיית הגמרא ערוכה דפרק התינוקת דאותו מקום נאמר על כל מקום שבאשה ואפילו יש לה מכה ברחם עצמו דהיינו במקור עצמו הדם היוצא ממנו הוא טהור. (ביאור על הברייתא דפרק התינוקת ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש וכו' ע"פ סוגי' הגפ' דפרק כל היד בעו מני' מר"נ וכו' ועפ"י סוגית הגמ' דפ' המפלת רבא אמר דכ"ע אי' דרבה וכו') וזה לשון הברייתא שם דף ס"ו תנו רבנן הרואה דם מחמת תשמיש וכו' עד ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה וכו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא דברי רבי רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור (טמא ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור] שהוא טהור עכ"ל הבריית' ופריך הגמ' מאי בינייהו אמר עולא מקור מקומו טמא איכא בינייהו עכ"ל. ורש"י ז"ל לא פירש בו מידי אבל פירושו הוא דר"ל דכ"ע דם מכה הבא מן המקור הוא טהור ואין האשה נטמאת בראייתו משום נדה אלא שאותו דם מכה הבא מן המקור ס"ל לרשב"ג שהוא עצמו טמא ומטמא כל אדם שיגע בו טומאת ערב דמקור מקומו טמא ומטמא כל משקה שבא בתוכו אפילו אינו דם לענין שכל מי שיגע באותו משקה הוא טמא טומאת ערב. ורבי ורבותינו ס"ל דאינו מטמא כלל אפילו טומאת ערב דמקור מקומו טהור ופירוש זה הוא מבואר בהדיא מפרק כל היד דף ט"ז דשם איתא בעו מיניה מרב נחמן וסתות דאורייתא או דרבנן וכו' ומייתי שם תנאי דפליגי בזה אי וסתות דאורייתא או דרבנן וקאמר בתר הכי לימא הני תנאי בהא נמי פליגי דתניא הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ופרש"י כלומר כשאין לה וסת קבוע מודינא לך וכו' אבל אם יש לה וסת קבוע וראתה ביום וסתה אפילו מחמת מכה חיישינן שמא טיפת נדה מעורבת וכו' מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר וסת דאורייתא ומר סבר וסת דרבנן אמר רבינא לא דכ"ע וסתות דרבנן. והכא במקור מקומו טמא קמפלגי רשב"ג סבר אשה טהורה ודם טמא דקאתי דרך מקור. וא"ל רבי אי חיישת לוסת אשה נמי טמאה ואי לא חיישת לוסת מקור מקומו טהור הוא ע"כ. ופרש"י מקור מקומו טמא וכל דם הבא דרך שם אפילו אינו דם נדה הוי אב הטומאה לטמא אדם טומאת ערב ואם נגע בטהרות טמאים וקא"ל ר' וכו' ולהקל על דבריו בא והכי קאמר אם יש לה וסת כלומר אם אתה אומר לטמאה מפני וסתה חוששת לוסתה כלומר יש לך לטמאה טומאת שבעה והואיל ואינך חושש לכך שהרי אתה אומר טהורה משום נדה שוב אין לה טומאה. והתו' כתבו במקור מקומו טמא קמפלגי ורשב"ג לטעמיה דבריש התינוקת עכ"ל. הרי לך מבואר בהדיא שפירושינו הוא אמתי דמה דקאמר רשב"ג בברייתא דפרק התינוקת דם מכה הבא מן המקור טמא ר"ל שהאשה היא טהורה מטומאת נדה אלא שהדם הוא טמא ומטמא כל הנוגע בו טומאת ערב משום דמקור מקומו טמא וכדקתני בהדיא בההוא ברייתא דפרק כל היד הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג וכו'. וכן איתא בסוגיא זו בפרק המפלת דף כ"ב דר"א ורבנן דפליגי באשה שרואה דם בחתיכה דקאמר נמי התם רבא אמר דכ"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמפלגי דר"א סבר אשה טהורה ודם טמא דהא קאתי דרך מקור. ורבנן סברי אשה טהורה ומקור מקומו טהור וכו'. מכל זה מבואר בהדיא דכולי עלמא בין רבי ובין רשב"ג כולהו מודו דדם מכה הבא מן המקור הוא טהור מדם נדה. ולא פליגי בזה כלל. (תפיסה על הב"י בדין נאמנת אשה לומר מכה יש לה באותו מקום וכו') ובכאן לא דק הב"י שכתב בטור י"ד סימן קפ"ד על מה שכתב הטור וז"ל ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום וכו' וכתב על זה הב"י שם בברייתא פלוגתא דרבי ורשב"ג ופסקו הפוסקים כרבי עכ"ל. וזה אינו שהרי מכל מה שכתבנו מבואר בהדיא דלא פליגי רבי ורשב"ג בזה כלל שהרי בברייתא דפרק כל היד קתני בהדיא הרואה דם מחמת מכה אפילו בימי נדתה טהורה דברי רשב"ג ומסיק שם וגם בפרק התינוקות דלא פליגי רבי ורשב"ג אלא במקור מקומו טמא לענין טומאת ערב ולא לענין נדה. וא"כ מכל מה שכתבנו מבואר בהדיא דהא דקתני נאמנת אשה לומר מכה יש לי וכו' הוי פירושו אפילו הוי המכה בתוך המקור עצמו שהיא הרחם עצמו ולא הפרוזדור אלא אפילו הוי המכה בפנימית המקור ששם מקור של דם הנדה אפי' הכי אותו הדם שיוצא משם מהמכה שנמצאת בתוכו הוא טהור משום נדה ואליבא דכ"ע דהא מסיק בגמרא דלא פליג רשב"ג ורבי אלא במקור מקומו טמא דס"ל לרשב"ג דדם המכה היוצא משם האשה היא טהורה משום נדה אלא שהדם הוא טמא ומטמא טומאת ערב לכל הנוגע בו מטעם שהיה בתוך המקור והמקור מקומו טמא ולא שייך לומר מקומו טמא אלא במקור עצמו הפנימי שדם הנדה היוצא משם מטמא משום ראיית נדה. ולא הפרוזדור שאין שם דין ראיית טומאת נדה ולא שייך לומר עליו מקומו טמא דהא לא מצינו שם שום טומאה כלל וכן משמע בהדיא מפרש"י דבפרק המפלת דמקור מקומו טמא נאמר במקום ששם ראיית דם נדה דבההיא סוגיא דפ' המפלת דפלוגתא דר"א ורבנן שהבאתי לעיל דקאמר רבא אמר דכ"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמפלגי וכו' פרש"י אשה טהורה דלאו ראייה היא ומיהו טפת דם מטמאה טהרות אם נגעה בהן ואת האשה טומאת ערב משום דנגעה במקור דקרא מתורת ראייה מעטיה ולא מטומאה עכ"ל ר"ל מתורת ראיית נדה מעטי' ולא מטומאת ערב לענין טהרות. וא"כ הוא הדין נמי הא דקאמר נמי בפרק התינוקות ובפרק כל היד בפלוגת' דרשב"ג ורבי בדם מחמת מכה דס"ל לרשב"ג אשה טהורה ודם טמא משום דקאתי דרך מקור לא קאמר אלא בדם המכה שבפנימי' המקור עצמו שהוא מקור דם הנדה והטומאה ולכך קאמר שמקומו טמא ודם המכה היוצא משם הוי אב הטומאה ומטמא האדם טומאת ערב לענין טהרות אבל האשה היא טהורה משום נדה דלא הוי ראיית נדה כלל. ובר מדין דהא קאמר בהדיא מקור מקומו טמא וכו' והבית החצון שהוא הפרוזדור לא מקרי מקור בשום מקום. וכן בההיא ברייתא דפרק התינוקת קתני בהדיא ונאמנת אשה לומר מכה יש במקור שממנה הדם יוצא ופשוט הוא שר"ל מקור הפנימי עצמו כי הפרוזדור אינו נקרא מקור בשום מקום בגמרא. ומכ"ת הביא הברייתא בתחלת דבריך שלא כצורתה ואפשר שנמשך כ"ת אחר דברי הטור שכתב כלשון כ"ת נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום וכו' אבל הטור לא היה כוונתו לכתוב לשון הברייתא (ביאור סוגיית הגמרא המפלת בעא מני' רבי יוסי וכו'):

ועתה אחר כל דברי האמת והצדק אשר ביררנו והוכחנו נבא לישב הברייתא דפרק המפלת שהביא מינה כ"ת ראיה שאין דם הבא מהמכה טהור אלא כשהמכה בבית החצון שהוא הפרוזדור והכי איתא התם בעא מיניה רבי יוסי בר חנינא מר"א דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה אמרה רחמנא עד דמידב דייב ליה או דלמא אורחא דמלתא ולעולם אפי' יבש וכו' עד לח ונעשה יבש לא קא מבעי' לי כי קא מבעיא לי ביבש מעיקרא א"ל הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה. אי הכי בלא נימוחו נמי אמר רבה כי לא נימוחו בריה בפני עצמה היא ומי איכא כהאי גוונא אין והתניא אמר ר"א ברבי צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעי"ן ליבנ"ה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא וכו' וחכמים לרופאים ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נימוחו טמאה. ופרש"י קליפות גלדי המכה. שומא דרך שומא להיות בה שער ע"כ. ומזה דקדק כ"ת דלאו כל דם הבא מן המכה טהור דאי דם הבא מהמכה אפילו היא בתוך המקור טהור א"כ למה הצריכו להטיל הקליפות למים לראות אם הם דם או לא. אפילו יהיו דם. הא דם היוצא מן המכה טהור וכאן דם מכה היה שכן אמרו מכה יש לה בתוך מעיה וכו' אלא ודאי הואיל והצריכו לבדוק בדם היוצא מן המכה אם הוא דם שמע מינה דלאו כל דם היוצא מן המכה טהור אלא דם היוצא מן המכה שבתוך הרחם הוא טמא זהו סברתו של כ"ת. ודקדק וכתב כ"ת כן משום שעלה על דעת כ"ת שמה שאמרו אם נימוחו טמאה הוי פירושו שטמאה משום דאותן קליפות או שערות הוו דם הבא מהמכה שבתוך הרחם כמו שאמרו הרופאים. אבל לפי עניות דעתי אי אפשר לפרש כן שהרי במעשה השני לא אמרו שמכה יש לה בתוך מעיה אלא אמרו שומא יש לה בתוך מעיה וכמו שפירש"י ודרך שומא להיות בה שער ואפי' הכי אמרו תטיל למים אם נימוחו טמאה. ועוד דהא מייתי מינה הגמר' למפשט דדם יבש טמא אע"ג דאינו זב מדתנן המפלת כמין קליפות כמין שערות כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה ועלה מייתי הנהו שני מעשים וכו' כדלעיל ופשוט הוא דהא דפשיט דדם יבש טמא כשנימוח אינו ר"ל מטעם דהוי דם המכה אלא שהוא דם נדה גמור רק שנתייבש א"כ צריך לומר על כרחך דפירושא דמילתא כך הוא שהרופאים אמרו שאין הקליפות ההן דם רק הן בריה בפני עצמן קליפות מכה או שומא ואמרו חכמים תטיל למים כדי לבחון דברי הרופאים לדעת אם כדבריהם הוא או לא אם הקליפות ההן הן קליפות המכה או משומא ואינן דם רק בריה בפני עצמן כמו שאמרו הרופאים או הן דם נדה גמור אלא שנתייבש ולא כמו שאמרו הרופאים ולכך אמרו אם נימוחו טמאה דלא תלינן להו שהן קליפות המכה או שערות השומ' ואינן דם רק אמרינן שהם דם נדה גמור רק שנתייבש ואין לה שום מכה במעיה ואין הענין כמו שאמרו הרופאים. אבל אם לא נימוחו אז אנו רואין שהוא כמו שאמרו הרופאים שאם הן קליפות מכה יש לה בתוך מעיה וממנה מפלת אותן הקליפות ובריה בפני עצמן הן ואינן כלל מפולדות הדם ואם הן שערות ודאי שומא יש לה בתוך מעיה ואינו דם כלל רק שערות בריה בפני עצמן וכדאיתא בגמרא שהבאתי למעלה דפריך אי הכי כי לא נימוחו נמי ומשני אמר רבה כי לא נימוחו בריה בפני עצמה היא. וכפירוש זה משמע בהדיא מדברי הר"אש ומדברי כל יתר הפוסקים דכי נימוחו אמרינן דם נדה שנתייבש הוא וכי לא נימוחו מוכחא מילתא דבריה בפני עצמן הן כמו שאמרו הרופאים והשתא ליכא לדקדק כמו שדקדק כ"ת דאם איתא דכל דם מכה טהור למה הצריכו להטיל למים לראות אם הן דם אפילו יהיו דם הא דם המכה הוא כמו שאמרו הרופאים. דאינו כן אלא אם נימוחו אמרינן דם נדה גמור הוא שנתייבש ואינו כמו שאמרו הרופאים שלא אמרו הרופאים שיש לה מכה שהיא מוציאה דם אלא שאמרו שמכה יש לה שממנה מפלת קליפות שהן גלדי המכה ואינן דם או שערות של שומא הלכך כשהן נימוחו והן דם אז רואין אנו שאינו כמו שאמרו הרופאים אלא אמרינן שדם נדה הוא שנתייבש וטמאה אבל כי לא נימוחו אז אנו רואין שהענין הוא כמו שאמרו הרופאים ובריה בפני עצמו הן וטהורה כך הוא פירושא דהאי מלתא. אבל אין הכי נמי אם אשה רואה אפילו דם גמור ואומרים הרופאים שידוע להם בבירור שיש לה מכה בתוך הרחם שהוא המקור שממנה הדם יוצא או שהאשה בעצמה אומרת שידוע לה שיש לה מכה אפילו בתוך המקור עצמו שממנה יוצא הדם נאמנת וטהורה רק שבשני המעשים הנזכרי' לא אמרו הרופאים שיש לה מכה שמוציאה דם רק אמרו שיש לה מכה שמפלת קליפות או שיש לה שומא שמפלת שערות ואינן דם כלל. וזה ברור בעיני. אך לבד זה מצאתי בדברי הב"י בטור י"ד בסי' קפ"ח שכתב שם הטור וז"ל וכן אם ראתה דם בחתיכה אפילו אם היא מבוקעת וכו' טהורה כיון שאין דרך לראות כך. וכן עשה רבינו שמשון מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החצון ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות היו בבית החצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה להיות רואה כך עכ"ל וכתב על זה הב"י וז"ל וממה שכתבו רבינו ורבינו ירוחם ז"ל בהאי עובדא דרבינו שמשון ולא היתה פוסקת לראות וכו' נראה שהיתה רואה ממש ואפ"ה היה מטהר אותה וכו' אבל מלשון הרא"ש שכתבתי לא משמע הכי וכו' אבל אם היתה רואה דם להדיא בלא חתיכה בהא לא איירי ואפשר דכל כה"ג טמויי נמי מיטמא לה דאע"ג דתלינן במכה כמו שנתבאר בסי' שקודם זה הני מילי במכה שבצדדים אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמו איכא למימר דמטמא לה וכו' עכ"ל. הרי שמשמע מדבריו דכשהמכה במקור עצמו איכא למימר דמטמא לה. (ביאור על דברי הב"י בטור י"ד סימן קפ"ח בדין אשה שראתה דם בחתיכות) אבל כדי שלא נשווה להב"י לטועה חלילה וכדי שלא נצטרך לומר שלא ראה כל אותן ההוכחות והראיות שכתבנו והוכחנו שאפילו היכי שהדם יוצא מהמכה שבתוך המקור הוא טהור כנזכר למעלה. על כרחך צריכין אנו לפרש דברי הב"י כן דהא דקאמר הני מילי במכה שבצדדין וכו' רצונו לומר אפילו היכא שהמכה היא במקור עצמו רק שהמכה היא בבשר צדדי המקור שבבשר צדדי המקור יש לה בועא שמוציא דם אז היא טהור' שאותו דם אינו דם נדה אלא דם מכה שבבשר אבל הכא ר"ל כשנעקר מקור שלה כההוא מעשה דרבינו שמשון וכמין חתיכות בשר נופל לה בבית החיצון. שהמכה היתה במקור עצמו ר"ל שמקור הדם עצמו שבפנימית הרחם הוא נשחת ונעשה מקור דם הנדות מכה וחתיכה אם רואה דם להדיא איכא למימר דמטמא לה מפני שאותו דם הוא דם נדות גמור בעצמו כן נ"ל לפרש כוונת הב"י. אבל לעולם כשהדם בא מהמכה ולא ממקור דם הנדות בעצמו אז הוא טהור אפילו היכי שהמכה היא בתוך המקור בעצמו וכן מצאתי להגאון מהר"ר משה איסרל"ש שכתב בהגהותיו בש"ע בטור י"ד סי' קפ"ז בדין אשה שיש לה מכה באותו מקום שתולה בדם מכתה כתב הוא ז"ל וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע ואז יכולה לתלות שלא בשעת וסת במכתה אעפ"י שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם. וכן אם הוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדים תלינן במכה מכח ספק ספיקא ספק אם מן הצדדים או מן המקור. ואם תמצא לומר מן המקור שמא הוא מן המכה. אבל אם ידוע שבא מן המקור אעפ"י שיש לה מכה במקור אינה תולה במכה אם אין לה וסת אלא א"כ יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם. הרי מבואר בדבריו שיש כאן צד אחד להתיר דהיינו שיש לה וסת אעפ"י שידוע שהדם מן המקור תולה במכה שבמקור ואעפ"י שאין ידוע אם המכה מוציאה דם. ואם ידוע שמכתה מוציאה דם אעפ"י שידוע שהדם מן המקור תלינן במכה שיש לה במקור אעפ"י שאין לה וסת ואם כן ס"ל בפשיטות שאפי' המכה בתוך המקור הדם הבא מאותו מכה הוא טהור. ודינים הללו ליקט אותם הגאון הנ"ל מדברי המרדכי ומפסקי מהררא"י ז"ל ומהגהות שערי דורא והגהות מיימו"ן. הגם שיש לבעל דין לתלות על חלוקי הדינים הנזכרים שהוציא הגאון הנ"ל מדברי המרדכי ושיש לפרש דברי המרדכי באופנים אחרים ממה שפירשם הגאו' הנ"ל אשר אין עתה העת להאריך. מכל מקום על זה אין לפקפק במה שסבירא ליה שאפילו דם הבא מן המכה שבתוך המקור עצמו הוא טהור וכאשר הוכחנו בראיות והוכחות שכתבנו למעלה בלי שום ספק. והנראה לעניות דעתי מצד הדין כתבתי כאשר העירוני והראוני מן השמים. ואחר שכתבתי כל זה מצאתי בתשובות הרא"ש סוף כלל ב' ששאל הרא"ש מהרשב"א פירוש הברייתא דפ' המפלת שהבאתי למעלה וז"ל שם בסימן י"ח עוד יאיר רבינו עיני לבאר ההיא דפרק המפלת מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה במעיה וממנה מפלת כמין קליפות אדומות תטיל למים אם נימוחו טמאה. וק"ל כיון שבא מחמת המכה אמאי טמאה הא אמרינן בפרק כל היד הרואה דם מחמת מכה אפילו בימי נדתה טהורה. (דברי] רשב"ג רבי] אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה. ומסיק דלכולי עלמא אשה טהורה ובדם דקאתי ממקור פליגי. אלמא אע"ג דהדם בא מן המקור טהורה הואיל ובא מחמת מכה עכ"ל. ועמדתי מרעיד מחריש על דברי הרא"ש הנ"ל שהרי פירוש הברייתא הוא פשוט כאשר כתבתי. ואפשר שלרוב ענותנותו שאל שאלה זו מרבו הרשב"א. אבל האמת הברור הוא כאשר כתבתי בלי שום ספק כפי הנראה לעניות דעתי. כה דברי איש בריתו דמכ"ת הטרוד בטרדות עבודת אלהא רבא עבודת הקדש קודש קדשים כדי לרוות צמאון בני ישיבתי הגדולה והחשובה בלימודיים האלהיי"ם יצ"ו כה יוסיף ה' וגו'. נאם מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המלך וכו'

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה