מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קי
אל מעלת ר"מ ור"ג נ"י הגאון הישיש מהר"ר בנימן שלום אב"ד דק"ק פודהיי"ץ יצ"ו. ע"ד אשר נדרשתי ממעלתך לעיין בשריותא דאתתא אחת שבעלה היה נקרא בשמו יוסף בר מנחם מק"ק סנעטי"ן שהלך לארץ וואליחי"י לעיר יא"ס וקנה שם שעוה ושאר סחורה ומעיר יא"ס הלך לדרכו עם חזרתו לשוב לביתו לק"ק סנעטי"ן ובצאתו מעיר יא"ס נתלווה עמו נכרי אחד עם אשתו נכרית. כאשר מכל זה ידע בעל בית אחד מק"ק לבו"ב נקרא בשמו כמר שבח בר צבי כי הוא היה בעיר יא"ס עם כמר יוסף הנ"ל בפונדק אחד והכיר כל סחורתו של כמר יוסף הנ"ל גם סוסו והעגלה וראה גם כן שהנכרי והנכרית אשתו נתלוו עמו בדרך בצאתו מעיר יא"ס ואחר כל אלו בקירוב ימים בא כמר שבח הנ"ל למדינת פולי"ן לעיר טרעבאוול"י והכיר הנכרי והנכרית הנ"ל גם מצא בידו העגלה והסוס והסחורה של כמר יוסף הנ"ל מיד נבהל כמר שבח והבין והרגיש שהנכרי הזה רצח את היהודי כמ' יוסף הנ"ל ולקח את כל אשר לו ואז התעור כמר שבח בהשתדלות עד שהביא את הנכרי הרוצח במסגר מקום אשר רוצחי נפש אסורי' שם. וכראות הנכרי צרת נפשו שכלתה אליו הרעה הודה בבית האסורים בלי שום עינוי וסיפר את כל מעשה הרעה שעשה ואיך שהוא הרג את יוסף הנ"ל מעיר סנעטי"ן במדינת וואליחי"י ולקח את כל אשר לו ועל פי הודאתו יצא דינו להריגה בדיניהם ונעשית הנקמה. כאשר הכל מבואר בעדיות שהוגבו בב"ד בק"ק פודהיי"ץ עוד הועד באותו ב"ד שכשנגמר דינו של הנכרי הנ"ל למיתה הצדיק עליו את הדין וצעק בקול רם לעיני כל העם עתה ידעתי כי האלהים הוא דיין אמת ושופט צדק שנוקם נקמת דם יוסף היהודי אשר שפכתי דם נקי בידי גם הכומר הגי' שהתודה לפניו כנ"ל והצדיק עליו את הדין. גם הועד שהגיד הנכרי הרוצח שכאשר ירה את כמר יוסף הנ"ל בהכלי משחית שקורין בל"א ביק"ס מיד נפל לארץ מת ואז עמד הרוצח ואשתו וחפשו בגופו של יוסף הנ"ל ובבגדיו שעליו אולי ימצאו עמו מעות ולא מצאו כי אם שני זהובי' ולא היה ליוסף הנ"ל שום תנועה ונשימה ולא נודד ומצפצף רק נהרג ומת מוחלט. ע"כ תורף ותמצית העדיות ובקש ממני מעלתך לחוות דעתי בהאי שריותא כי יש כאן מקום עיון אם יש לנדון זה דין נכרי מל"ת או לא. גם אם יש לחוש שמיראת עינוי ויסורים הודה. גם אם צריך לומר מת וקברתיו בנדון זה אף לפי הפוסקים שפסקו שבנכרי מסיח לפי תומו דעלמא אין צריך לומר וקברתיו. שאני הכא דאיכא למימר דאמר בדדמי משום דכל רוצח נפש הוא בהול ונחפז לנוס למלט על נפשו פן ישיגוהו וימצאוהו ומחמת כך אינו ממתין ומתבונן אם הנרצח מת ונהרג בהחלט ודמי לעד אחד במלחמה או מים שאין להם סוף דצריך לומר וקברתיו אף לדברי הרא"ש ובנדון זה לא אמר וקברתיו. והנה כדי לעמוד על תוכן ומקור הדין נציע סוגיית הגמרא אשר ממנו נובע דין זה ואחר כך נחוה דעתינו בקוצר מופלג:
תשובה תנן בפרק בתרא דיבמות רבי יהודה בן בבא אומר ביאור על סוגית הגמרא דיבמות במ"ש בישראל עד שיהא וכו' ע"פ דעת הפוסקים) בישראל עד שהיה מתכוון ובעכו"ם אם היה מתכוון אין עדותו עדות. ובאשר"י גורם בישראל אעפ"י שמתכוון וכו' ואיתא בגמרא ובנכרי אם היה מתכוון וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות. היכי דמי אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר. מת סתם זהו נחכוון לעדות. וכן יש עוד שם פלוגתא דר"ל ור"י בזה וס"ל לר"י דנתכוון להעיד אין עדותו עדות ופריך בגמרא אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההיא וכו' ופרש"י היכי משכחת לה דלא נתכוון להעיד ולא להתיר. הרי מבואר שלא הצריכו חז"ל מסיח ל"ת אלא משום כדי שנדע שלא נתכוון לא להתיר ולא להעיד. וכן מה דק"ל דבכל מקום ששואלין אותו לא מקרי מסיח לפי תומו כדמשמע מהא דפריך שם אמעשה דפונדקית והא איה חבירינו קאמרי לה וכו' היינו משום דכל ששואלין אותו והוא משיב על תשובתה נקרא מעיד וכמו שכתב הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ דכל שבא מעצמו לב"ד ואמר מת פלוני אפי' בלא שאלה מקרי מעיד וכן שלא בב"ד ושאלוהו מתחלה מקרי מעיד והיינו דקאמרי הכא בגמרא בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם נתכוון להעיד דמשמע אפי' בלא שום שאלה והא דפריך בגמרא אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות היכי משכחת לה ר"ל היכי משכחת דליהוי עדותו עדות ולא משני ליה כגון דלא בא לב"ד אלא שהגיד כך לאיזה יחיד על כרחך צריך לפרש ע"ד שפירש שם הריב"ש דהמקשה הכי פריך דהוה סלקא דעתיה דמקשה דעכו"ם נאמן בעדות אשה בתורת עדות דומיא דהנך אחריני דמתניתין וכי היכי דלמאן דאמר נתכוון להעיד עדותו עדות נאמן בתורת עדות. הכי נמי למאן דפסל נתכוון להעיד נאמן בתורת עדות כל שלא נתכוון להעיד. ומשום הכי מקשה האיך יהיה מעיד בלא מתכוון והשיב המתרץ במסיח לפי תומו ר"ל שאין הכותי נאמן בתורת עדות דומיא דאחריני אלא במסיח לפי תומו ולא במתכוון להעיד ולכך כל שלא בא לב"ד ולא נשאל אלא שסיפר מעצמו מקרי מסיח לפי תומו וסמכינן עליה אבל אם בא לב"ד אפי' מעצמו או נשאל אפילו שלא בב"ד נתכוון להעיד הוא ופסול ולכך הוצרך לשנויי במסיח לפי תומו דאי בשאלוהו אפי' בלא ב"ד מקרי מתכוון להעיד ופסול. וכן כתב הריב"ש סימן הנ"ל דכל שאינו מתכוון להעיד מקרי מל"ת והביא ראיה ג"כ מדברי הרמב"ם. וכן בתרומת הדשן סי' רל"ט כתב וז"ל דהגמרא לא מפיק ממסיח לפי תומו אלא במתכוון להעיד או להתיר עכ"ל וא"כ כל מקום דלא שייך למימר דנתכוון להתיר או להעיד מקרי מסיח לפי תומו. ואף ע"ג דמצינו דלא סמכינן אדברי כותים אפי' היכי דלא שייך לומר דמתכוון להתיר או להעיד כגון בההוא כותי דאמר ליה לישראל שקול אספסתא בשבת ושדי לחיותאי ואי לא קטילנא לך כי היכי דקטילנא לפלוני וכו' דלא סמכינן עליה היינו משום דהתם מוכיח הוכחה גמורה דלהטיל אימה מתכוון אבל בעלמא לא חיישינן לשאר אמתלאות אפי' היכי דאמר הנכרי אני הרגתי לפלוני כמו שכתוב בתשובות מיימון דהלכות אישות וכן בתשובות הר"אש כלל י"ח ואף על גב דהתם מצריך שלא שאלוהו אלא שהסיח לפי תומו אני הרגתי את פלוני היינו משום דאי לא הסיח לפי תומו אלא על ידי שאלה חיישינן דלמא נתכוון להעיד אבל במקום דלא שייך לומר דנתכוון להעיד מקרי שפיר מסיח לפי תומו כמו שכתב מהרי"ק שורש קכ"א וז"ל אמנם נראה לע"ד שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הע"כום מתכוון לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מל"ת ושריא אתתא דעד כאן לא פליג ר"י אריש לקיש אלא במתכוון להעיד. אבל באין מתכוון אפי' להעיד מודה הוא לריש לקיש דאיתתא שריא והא דפריך הגמ' והא איה חבירינו קא אמרי היינו משום דפשיטא לה להגמרא דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לומר שמתכוון להעיד אבל היכי דפשיטא לן דאינו מתכוון להעיד כי הכא דאנן סהדי דאם היה יכול לכפור ולהשמט ולומר שלא הרגו שהיה עושה. ופשיטא הוא שאם לא היה אמת שהרגו לא היה מודה שהרגו כדי לחייב את ראשו למלכות ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר ואין לך מסיח לפי תומו גדול מזה דהא ליכא לספוקי כלל במתכוון לא להתיר ולא להעיד עכ"ל. הרי שמשמע מדברי מהרי"ק דכל היכי דלא שייך לומר דנתכוון להעיד אפי' היכי דשאלוהו אם הרגו והוא הודה שהרגו מקרי מסיח לפי תומו ואתתא שריא. ומעתה בנדון דידן שהוא כמעט ממש כמעשה דמהרי"ק. אפי' אם היה המעשה בנדון דידן ששאלו יהודים את הרוצח אם הוא הרג את יוסף הנ"ל והוא הודה שהוא הרגו אפי' הכי היה לו דין מסיח לפי תומו כיון דלא שייך לומר דנתכוון להעיד וכל שכן אם לא שאלו אותו יהודים כי אם עכו"ם והוא הודה לפניהם דמקרי מסיח לפי תומו שהרי כתב בעל תרומת הדשן סימן רל"ט וז"ל דלא מקרי שאלה אלא כששואלין אותו ישראל תו לא חשיב מסיח לפי תומו לפי שמרגיש שיש להם נפקותא בדבר ומשקר אבל אם שואלין אותו עכו"ם שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסיח לפי תומו עכ"ל. ואע"ג דבנדון דידן ידע העכו"ם שהיהודים רודפים אותו ומחפשים אחר אותו יוסף מ"מ הלא כבר כתוב בתשובת מיימון השייכים להלכות אישות סימן י"ג המתחלת חזרנו על כל צדדי וכו' דאפילו היכי שיודע נכרי שמחפשים אחר הנהרג היכי דלא שיילי לההוא נכרי גופיה מקרי שפיר מסיח ל"ת דאם לא כן היכי מהימני' לשום מסיח לפי תומו בעדות אשה שהלך בעלה למד"ה נימא דלמא משקר ולפי שידע שהלך בעלה למדינת הים ואי אפשר להנשא עד שיעידו לה שמת. אומר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פלוג רבנן בין נכרי המכיר בדת ישראל ויודע שישאוה על פיו ובין עכו"ם שאינו מכיר בדת ישראל אלא סמכינן אכל נכרי שבשעה שבא לפנינו הוא מסיח לפי תומו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' וכן כתב מהרי"ק סי' הנ"ל דמקרי שפי' מסיח לפי תומו אע"ג שידע נכרי הענין. וא"כ נראה נמי היכי דלא שאלו אותו ישראל אלא עכו"ם לפי סברת בעל ת"ה דס"ל שזה מקרי מסיח לפי תומו ה"ה נמי הכא דהוי שפיר מסיח לפי תומו אפי' היכי דידע הנכרי שהיהודים מחפשים אחר הנהרג דאין סברא לחלק. וא"כ בנדון דידן נמי אי איירי שעכו"ם שאלו אותו שלא בפני ישראל והודה מקרי שפיר מסיח לפי תומו אף ע"ג שהיהודים היו מחפשים אחריו דפשיטא שהנכרי לא נתכוון להעיד להתיר האשה. ואין סברא לומר שבנדון דידן גרע טפי משום שהיו מהדרין ומשתדלין להמיתו ולנקום ממנו דם הנרצח. דאדרבא בשביל כך לא היה לו להודות ולומר שהוא הרגו אם לא היה האמת כן כמו שכ' מהרי"ק דלעיל. אלא שנראה מסברת מהרי"ק שהוא אינו מסכים לסברת תרומת הדשן לחלק בין שאלו אותו ישראל או שאלו אותו נכרי שהרי בההוא עובדא דמהרי"ק איירי שלא שאלו יהודים להרוצח אלא השופט שאלו ואעפ"י כן לא נסתייע מהרי"ק מסברא זו לומר שבשביל טעם זה מחשבינן ליה מסיח לפי תומו אלא תלה הטעם בשביל דפשיטא לן דלא נתכוון להעיד וכו' כנזכר למעלה. אבל מדברי ר"י קאר"ו בתשובותיו נראה שהוא פוסק כסברא זו של מהררא"י בעל ת"ה. מכל הלין טעמים נראה לומר שנדון דידן לא יצא מכלל דין מסיח לפי תומו. (ביאור סוגי' הגמרא דשילהי יבמות במ"ש לכשתהיה הפונדקית וכו':) ועוד נראה שריותא דא מתוך שיטת ההלכה דמתניתין דפונדקי' דשלהי יבמות דהביאו חכמים ראיה לעד אחד ואשה ממעשה דבני לוי וכו' ובחזרתם אמרו לה איה חבירינו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו וכו' אמר להו לכשתהיה הפונדקית נאמנת. הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו. ואיתא בגמרא מאי גריעותא דפונדקית אמר רב כהנא פונדקית עכו"ם היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו ותרמילו וכו' ופריך והא איה חבירינו קא אמרי לה כיון דחזתינהו בכיא אמרו לה איה חבירינו אמרה להם מת וקברתיו ויש לדקדק דהא מאי דבעי בגמרא מאי גריעותא דפונדקית לא בעי אלא אליבא דחכמים שאמרו ולא תהא כהנת כפונדקית פי' לא תהא כהנית ר"ל ישראלית מיוחסת נאמנת כפונדקית זו הגרוע ולכך בעי מאי גריעותא דפונדקית דלדברי חכמים לא איירי שהפונדקית הסיחה לפי תומה ואם כן מאי משיב אמר רב כהנא פונדקית עכו"ם היתה ומסיח לפי תומה וכו' ולכאורה יש לפרש הגמרא תרתי בעי מאי גריעותא דפונדקית לדברי חכמים ומה השיב להם ר"ע לכשתהיה הפונדקית נאמנת דמשמע שהיה לה צד עילוי מה יותר מכהנת. ורב כהנא על הני תרי מילי השיב לדברי חכמים היתה גריעות' דפונדקית שהיתה עכו"ם ולדברי ר"ע עדיפא ליה פונדקית מפני שהיתה מסיחה לפי תומה וכן מצאתי קצת שיטה זו בתשובות בנימין זאב. אבל מדברי התוספות ד"ה פונדקית עכו"ם היתה נראה מדבריהם שכל דברי רב כהנא קאי אדברי חכמים ולכך הקשו מאי מייתי רבנן ראייה מפונדקית שהיתה מסיחה לפי תומה וי"ל דלא היתה ממש מל"ת דמה שהוציאה מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות ור"ע א"ל כי אין זה ראיה דודאי אין לך מסיח לפי תומה גדול מזה כיון דקא בכיא וכו'. משמע שם מדבריהם דאפי' לפי מאי דמשני כיון דחזיתינהו בכיא וכו' לא הוי מסיח ל"ת אלא בצירוף הוכחת הדברים שאמרה להם זה מקלו ותרמילו וס"ת וזה קבר שקברתיו. ואפי' לפי השטה הראשונה שכתבתי ע"כ צריכים אנחנו לומר דהא כיון דחזיתינהו בכיא לא מקרי מסיחה לפי תומה ממש דאל"כ למה אצטריך ליה לר"ע במתניתין להשיב לחכמים הפונדקית הוציאה מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו היה לו להשיב להם בקוצר הפונדקית מסיחה לפי תומה היתה. וכמו שמפרש בגמרא כיון דחזיתינהו בכיא. אלא על כרחך הא כיון דחזיתינהו בכיא לא הוי מל"ת ממש כי אם בצירוף ההוכחות שהוציאה להם מקלו ותרמילו. מכל הלין יש ללמוד דהיכי דיש כאן מסיח לפי תומו קצת אפי' אינו מל"ת ממש יש לצרף שאר הוכחות וראיות על מיתתו כדי להתיר את אשתו (ביאור דברי מהרי"ק שור' קכ"א בדין הודאות הרוצח שנקרא מל"ת אם יש קצת הוכחות יותר לזה) וכן נראה מדברי מהרי"ק שכתב וז"ל שם ועוד יש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שראו היהודים שנמצא חלל באותו דרך וכו' וגם נמצאו כליו וספריו בביתו דדמי לההוא דזה מקלו ותרמילו עכ"ל. ועל כרחך דאין ר"ל שיש לסמוך על אלו הוכחות לבד אלא שר"ל שאף את"ל שמה ששאל השופט הרוצח והודה בפניו לא מקרי כל כך מל"ת יש עוד לצרף לזה ההוכחות שהזכיר דדמי לההיא דזה מקלו ותרמילו שגם התם לא היתה מסיחה לפי תומה ממש אלא בצירוף שהוציאה להם מקלו ותרמילו וכן משמע קצת מדברי פסקים וכתבים דמהר"ראי סימן קל"ט ואם כן בנדון דידן נמי כיון שיש לו על כל פנים קצת דין מסיח ל"ת כמבואר למעלה יש לצרף לזה שאר הוכחות וראיות שמצאו ביד עכו"ם סחורתו וסוסו ועגלתו ויתר הדברים ולדון בזה כדין מסיח לפי תומו גמור דלא גרע מההיא דפונדקית דלא הויא גם כן מסיח לפי תומו גמור אלא בצירוף שאר הוכחות שהראת' להם מקלו ותרמילו:
אלא שעדיין יש לבעל הדין לחלוק ולומר דבנדון דידן אין בו דין מסיח לפי תומו מפני שיש לחוש שמה שהודה הנכרי היה מפני יראת העינוי והיסורים כדי שלא יענו אותו עד שיודה אבל גם זה אינו שהלא כבר כתב מהרר"י קאר"ו ז"ל בתשובותיו סימן ח' דלא חיישינן לזה שיודה על עצמו קודם העינוי דבר של שקר שעל ידי זה יהא עדות למיתה אלא ודאי קושטא קאמר והביא ראיה מדברי מהרי"ק וכבר הביא כ"ת את דברי בהתשובה ששלחת לידי. ועוד נראה לי דבנדון דידן לא חיישינן לזה שהרי כתב מהר"ם בתשובת מיימו"ן שהבאתי לעיל דבנכרי מסיח לפי תומו לא חיישינן לשום אמתלא כי אם לאמתלא דמוכח מילתא טובא מתוך דבריו של נכרי כההוא נכרי דאמר לישראל שקול אספסתא וכו' ובנדון דידן אינו מוכח שהודה מאימת העינוי אלא שנוכל לומר שהודה מפני שראה שלא היה באפשרותו להכחיש הענין ולכפור ולומר לא הרגתיו מחמת רוב ההוכחות שמצאו בידו הגזילה דהיינו סחורתו והשעוה של כמר יוסף הנ"ל וגם העגלה והסוס ויתר הדברים שכל מי שהיה לו עינים לראות ראה והבין שהוא הוא הרוצח. וגם מפני שראה שמהשם היתה זאת לנקום נקמת דם השפוך שמצאו כל הגזילה בידו ונזדמן לשם היהודי כמר שבח שהכיר אותו ואת אשתו וראה אות' כשיצאו לדרך מעיר יא"ס מפני זה הודה והצדיק עליו את הדין כמו שעשה בסוף:
ובאמת מה שהצדיק עליו את הדין בשעת גמר דינו וצעק בקול רם לעיני כל עתה ידעתי כי האלקים הוא שופט צדק וכו' שנוקם ממני נקמת דם יוסף היהודי דם נקי אשר שפכתי לפי ענ"ד על הדברים הללו יש לסמוך עליהם יותר מכל מל"ת שבעולם ולהתיר את אשת יוסף הנ"ל שהרי כל אותן הדברים דיבר הרוצח הנכרי בלי שום הכרח ובלי שום שאלה ואמתלא רק מפני אמתת הדברים להצדיק עליו את הדין ואין לך מסיח לפי תומו גדול מזה. ועל מה שיש להסתפק בנדון דידן שלא אמר וקברתיו ויש לחוש שמא אמר בדדמי מפני שסתם רוצח בהול כמו שנזכר בדברי השאלה. הנה יש להביא ראיה דלא חיישינן לזה דהא כתבו הגהות מרדכי בשלהי יבמות מעשה בנכרי שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם אחת הרגתי יהודי בין ניקול"א לאוריו"ק שהיה מוליך י' לטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקול"א והתירו את אשתו משום מסיח לפי תומו וכו'. אע"ג דשם לא הזכיר שאמר אותו נכרי וקברתיו אלא אמר סתם הרגתי יהודי וכו' וכן בההיא תשובת מהר"ם בתשובת מיימו"ן השייכים להלכות אישות דלעיל שכתב וז"ל ועוד יש להתירה בעדות הנכרי הרוצח כי ראיתי יד רבי יעקב בר מרדכי והיה חתום עליו הר"ר אליעזר שאותו נכר' הרוצח שהרגו הסיח לפי תומו ואמר ליהודי אחד אנכי מותתי את פלוני מאותו עדות וכו' עכ"ל הרי שהתיר מהר"ם בעדות הרוצח אע"ג שלא אמר וקברתיו וכן הוא מבואר בתחלת אותה התשובה דלא קברו הנכרי דקאמר למה אין אתם קוברים את היהודי ששוכב וכו' מכלל שהוא לא קברו. וכן מוכיח מינה מהרר"אי בכתביו סימן רנ"ג דלא בעי לומר וקברתיו. וכן בההיא ברייתא דמייתי סוף פרק ב' דיבמות אמרו לו לר' יהודה מעשה בלסטים אחד שיצא ליהרג במגיזת קפוטקיא"י ואמר להם לכו ואמרו לה לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד וכו' והשיאו את אשתו אע"ג שלא אמר וקברתיו והטעם הוא שכל שאומר הרגתי אנו אומרים שיודע שהרגו בהחלט ולא חיישינן שאמר בדדמי להצריכו לומר וקברתיו אלא במלחמה ובמים שאין להם סוף או כשאין מזכיר את שמו לפי סברת הרמב"ם שכתב הטור ויתר הפו' אבל בעלמא לא דלא חיישינן לדבר שאינו שכיח שיהא נראה להרוצח שהרגו ויהיה חי ונשתקע שמו ואבד זכרו וכ"ש אם הגיד הרוצח שטלטלוהו להנרצח ממקום למקום ותפשו בגופו ובבגדיו וראו שלא היה בו שום חיות שדי בזה כמו שהביא ג"כ כ"ת דברי ריב"ש בסי' הנזכר שקברתיו לאו דוקא אלא כל שטלטלוהו ממקום למקום די והביא הריב"ש ראיה מדברי הרי"ף שכתב עובדא דההוא גברא דטבע בדגל"ת ואסקוה אגישרא דשכסתנ"א וכו'. כל הנ"ל נראה לי מדינא דאשת כמר יוסף הנ"ל שריא להינשא בהסכמת מעלת כ"ת אבל לענין מעשה לא הייתי סומך על עצמי לבדי לעשות מעשה בלא הסכמת מורי הוראות כי באמת לא בא לידי מעשה כזה וגם לא שמעתיו בימי רבותי ולא נמצא בשום פוסק כי אם בתשובת מהרי"ק ובתשובת ב"י קרא"ו הנ"ל. ואפשר שמהרי"ק לא התיר אלא מטעם שהיו באותה עובדא גם כן עוד צדדים אחרים להתיר. אבל מ"מ מה שכתבתי נראה לע"ד שיש לסמוך עליו מדינא. עד כה דברתי וכתבתי כפי הדין והצדק אוהב נאמן דמר הצעיר והטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המל"ך הגאון מהררי"ץ כ"ץ ז"ל ה"ה.