מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קט
ילמדנו רבינו א"א מורי ע"ר אודות אשה שמת בעלה ולא הניח כדי כתובתה ואח"כ לותה מעות מאחרים והתעסקה בהם. עוד המדינה לה ולבניה ביחד חמשים זהו' לפרנסת' והנה האשה בהתעסקה במעות הנ"ל ובמה שלותה השביחה והרויחה עד שיש לה עתה יותר מסך הכתובה ועתה יורינו א"מ ע"ר הדין עם מי אם מה שהרויחה האשה הנ"ל היא הכל שלה או תגבה מזה על כל פנים כתובתה והמותר על הכתובה היא של היתומים יורשי בעלה. או נאמר שהוא הכל של יתומים ואין נותנים לה בכתובתה כי אם כערך מה שהניח בעלה גם שכר טירחה על מה שהתעסקה והשביחה עזבון בעלה או אין לה כתובה כלל כי עזבון בעלה כבר כלה בפרנסתה והשבח הוא הכל של היתומים. ע"כ לשון השאלה.:
תשובה בני ידידי הלא בנדון זה כבר נתחבטו בו גאוני עולם ומקום דין זה הוא נובע ממתניתין דפ' מי שמת דף קמ"ג דתנן התם הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושים ואוכלין השביחו לעצמן וכן האשה שהשביחה את הנכסי' השביחה לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי וכו' השביחה לעצמה ומדמה שם בגמ' היכי דשביק לון אבוהון זוזי ועסקי בהן הגדולי' והרויחו להשביח הנכסים כדמייתי התם עובדא דרב ספרא דשביק אבוה זוזי עבד בהו עיסקא וכו'. ואיתא בגמרא לפי גירסת ספרים שלנו על רישא דמתניתין דקתני השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע אמר רב חנינא בריה דרב וכו' לא שנו אלא ששבחו מנכסי' מחמת נכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן ופי' הרשב"ם לא שנו שהשביחו לאמצע אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים לא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן שחפרו ונטעו ושכרו משלהם ולא משל אביהן או השבח לעצמן. והטעם פירשו התוס' דכשהשביחו הנכסים מחמת הנכסים דהיינו משל אביהן אם היו הגדולים מודיעים הדבר היו קרובי הקטנים משכירים להם פועלים משל אביהן בשבילם ומדלא אודיעינהו אחולי אחלי לגבייהו. ואיתא עוד שם האשה שהשביחה וכו' אשה בנכסי יתמי מאי עבידתא אמר ר' ירמי' באשה יורשת ועי' שם בגמ' ופי' רשב"ם מאי עבידתא או תטול כתובתה ותלך לה או תטרח קמי יתמי ותהיה ניזונית ומעשה ידיה שלהם ואין לה להשתכר בממון היורשים ועל פי זה פסק הרשב"ם שם אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטים שאין בהם כדי כתובתה. אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או יורשים להשביעה על כתובתה אפילו השביחו הנכסים אלף ככר השביתה לעצמה. אבל אם השביחה את הנכסים סתם תטרוף כתובתה והמותר ליורשים. ואע"פ שלא נשתייר מבעלה אפי' רביע כתובתה עכ"ל ופליג הרא"ש על הרשב"ם וס"ל דכיון דהשבח הוא של יתומים אין האשה גובה ממנו כתובתה משום דתנן פרק יש בכור דאין האשה גובה כתובתה מן השבח שהשביחו הנכסים. וגם פליג על מה שכתב כשאמרת ראו וכו' אפילו היה השבח אלף ככר השבח לעצמה. וכתב דלא שייך זה לומר דכשאומר ראו דהשבח לעצמו אלא למי שיש לו חלק בהנכסים כמו אחים או אשה יורשת כדלעיל אבל באשה בכתובתה שאין יורשת אין לה בנכסים כלום ואין לה לירד לתוך הנכסים אלא ע"פ ב"ד ולכך פסק בין אמרה ראו בין לא אמרה אין לה כי אם שכר טרחה כן משמע מדברי הרא"ש שם וכן כתב הטור אה"ע סוף סימן צ"ה בשמו. (ביאור על דברי הרא"ש ובמאי דפיג על הרשב"ם ואמר דכיון דהשבח הוא של יתומים וכו') אבל מכל מקום נ"ל דכל דברי הרא"ש הללו אינם אמורים אלא כשאינה ניזונית משל יתומים כגון שתבעה כתובה בב"ד שאז אין לה מזונות משל יתומים אבל כשהיא ניזונית משל יתומים בזה לא איירי הרא"ש אלא דאף הוא ס"ל דאף שכר טרחה אינה נוטלת וכן משמע מתוך קישור לשונו שבתחלת דבריו כתב וז"ל פי' רשב"ם אשה שמת בעלה והיא ניזונות מנכסי יתומים והשביחה את הנכסים אף שכר טירחה אינה נוטלת כיון שניזונית משל יתומים מעשי ידיה שלהן ואם אינה ניזונית כגון שתבעה כתובתה בב"ד דשוב אין לה מזונות והניח בעלה נכסים מועטים וכו' אם אמרה ראו וכו' אפי' השביחו הנכסים ועמדו על אלף דינרין השביחה לעצמה אבל השביחה הנכסי' בסתם נוטלת כתובתה והמותר ליורשים. וכתב עליו הרא"ש ומתוך לשונו משמע שאינו נוטלת בשבח כלום ולא נהירא דדוקא אשה יורשת ואחים הוא דאחלי אהדדי אבל אשה שאינה יורשת הוי אצל הבנים כיורדת בנכסי אחר ונוטלת שכר טורחה אלא שידה על התחתונה וכו' גם מה שפירש אם לא היה בנכסים כדי כתובתה אם השביחתם שגובה כתובתה מאותו שבח לא נהירא וכו' גם מה שפירש אם אמרה ראו שהשביחה לעצמה לא נהירא לי וכו' עכ"ל. מבואר מתוך המשך דבריו שמה שכתב הרא"ש על דברי הרמב"ם מתוך לשונו משמע שאינו נוטלת בשבח כלום ולא נהירא וכו' שכל זה לא קאי אתחילת דברי הרשב"ם שכתב אשה שמת בעלה והיא ניזונית וכו' דהא שם כתב הרא"ש בהדיא בשם הרשב"ם דאף שכר טורחה אינה נוטלת וכאן כתב משמע מתוך לשונו וכו' ועוד הטעם שנתן הרא"ש לדבריו לא שייך באשה הניזונית משל יתומים שכתב ולא נהירא דדוקא אשה יורשת ואחים הוא דמחלי אהדדי אבל אשה שאינה יורשת הוי אצל הבנים כיורדת בנכסי אחר ואי באשה הניזונת משל יתומים איירי אדרבא בזו שייך טפי מחילה מאשה היורשת דהא היא ניזונית משלהם ומעשה ידיה שלהם ולמה תהא נחשבת אצל הבנים כיורדת ברשות אחר. אלא ודאי הרא"ש לא קאי אלא אסוף דברי הרשב"ם שכתב ואם אינה ניזונית וכו' אם אמרה ראו וכו' השביחה לעצמה אבל אם השביחה הנכסים בסתם נוטלת כתובתה והמותר ליורשים. ועל זה קאמר משמע מלשונו וכו' רצה לומר דמשמע מלשונו שכתב והמותר ליורשים דאין נותנין לה היורשים מהמותר כלום אפילו שכר טירחה משום דס"ל להרשב"א דבאשה מכל שבח שהוא של יתומים אינה נוטלת אפילו שכר טירחה מהיתומים אפי' היכי שאינה ניזונית משלהם משום דמחלה להו דומיא לדין דמתניתין במקום שהשבח לאמצע. דאינה נוטלת מחלק היתומים אפי' שכר טירחה וכן גבי אחים כמו שכתבו שם התוספות משום דמחל להו ועל זה כתב הרא"ש ולא נהירא וכו' דלא שייך באשה זו מחילה כיון דאינה ניזונית משל יתומים. ואע"ג דהרא"ש מחמיר עלה טפי מהרשב"ם. דהא הרא"ש ס"ל דבהשביחה סתם אינה גובה כתובתה מהשבח וגם באומרת ראו אין לה חלק בשבח רק הוא כולו להיתומים בין אמרה ראו בין השביחה סתם דכל השבח הוא בחזקת היתומים וברשותם השביח. דהא כל הנכסים הן ברשות היתומים כל זמן שלא הגבו הב"ד אותן הנכסים בכתובתה ולא אמרו במתניתין שיש לאשה חלק בשבח כי אם באשה יורשת כדמוקי לה בגמרא מ"מ בשכר טירחה פליג על הרשב"ם וס"ל דאע"ג דאין לה שבח מכל מקום שכר טירחא נוטלת בין בהשביחה סתם ובין אמרה ראו. ודוקא כשאינה ניזונית משל יתומים כדכתיבנא לעיל. ועל דרך זה צריך ג"כ לפרש דברי הטור אבן העזר סוף סימן צ"ה שמביא שם פי' רשב"ם ודברי הרא"ש. (תפיסה על הב"י מ"ש בש"ע של"ו בטור א"ה סוף סימן צ"ה.) ומכאן סתירה על דברי הב"י בש"ע סוף סימן הנ"ל שכתב שם וז"ל אלמנה שניזונית מהיתומים והניח בעלה קרקע והשביחתו יש מי שאומר שכל השבח שלהן ואפילו שכר טירחא אינה נוטלת. ויש מי שאומר שהשבח הוא לעצמה. ויש מי שאומר שנוטלת שכר טירחה אלא שידה על התחתונה עכ"ל והשתא הדעת הראשונה היא סברת הרשב"ם שכתב הרא"ש. והדעת הב' היא דעת הראב"ד שכתב הטור שם בפנים. אבל הדעת הג' על כרחך צ"ל שרצונו לומר שהוא דעת הרא"ש דפליג על הרשב"ם בזה. ועלה על דעת הב"י דמה שכתב הרא"ש ומתוך לשונו משמע שאינה נוטלת בשבח כלום ולא נהירא לי וכו' קאי אתחלת דברי הרשב"ם דאיירי באשה הניזונית משל יתומים. אבל לפי מה שכתבנו והוכחנו אינו כן דלא איירי הרא"ש באשה הניזונית אלא באשה שאינה ניזונית משל יתומים אבל באשה הניזונית גם הרא"ש ס"ל בין בנכסים מרובין בין בנכסים מועטין אין לה בשבח כלום ואפילו שכר טורחה אינה נוטלת. מה שנראה לע"ד כתבתי ומפני רוב הטרדות קצרתי. נאם אביך הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה וכו':