מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קח
אילנא שפירא נושא פרי נחמד למעלה להשכיל האלוף ממני הגם שאין מהרגלי להשיב תשובת שאלה בדיני ממונות כי אם על ידי שאלת שני הצדדים או מהב"ד אשר המעשה והדין לפניהם מכל מקום בהיות שמכ"ת אחד מדייני הקהלה עיר ואם בישראל ולאחוז בענפי עץ החיים והדעת תלמידי הותיק מהר"ר דוד טעביל יצ"ו. על דבר השאלה שדרש מעלתך ק"ק קראק"א ובלתי ספק שדין זה בא לפני בית דינכם היפה וכל מה שכתבת ושאלת ודרשת ממני נעשה בידיעה ורצון חבירך על כן אמרתי למלאות שאילתך ולהשיב כיד ה' הטובה עלי (וזה נוסח לשון השאלה:) יעקב ואשתו רחל זקנים באו בימים ובנים לא היו להם. וחששו שאחר העדרם ירשו אותה יורשיהם יהיו מי שיהיו אותם שלא יהיה רוחם נוחה מהם. והיה ליעקב בן אח ולרחל בת אח וזיוגו אותם ונתנו להם שטר מתנה. רחל נתנה להם כתובתה לאחר מותה. גם יעקב הנ"ל באם תמות רחל בחייו נתן להם במתנה אלף זהו' וזמן פרעון אלף זהו' שעה אחת קודם מותו והתנו שאם יצטרכו למכור ביתו של כמר יעקב המשועבד לכתובתה אזי על כל פנים ישיירו להמקבלי מתנה אלף זהובים והפירות מהאלף זהובים יהיו להנותני מתנה כל וימי חייהם ואחר כל אלה הלכה רחל לעולמה ושבקה חיים לכל ישראל ויעקב נשא אשה אחרת בת בנים ומקוה להבנות ממנה כאשר כבר ילדה לו בת ומתה הבת והוא מקוה ומיחל לתשועת ה' ולרחמיו שיזכה עוד לראות בנים ובני בנים. והנה עתה רוצה יעקב הנ"ל לחזור ממתנתו הנ"ל באמרו שלא נתן מתנה זו אלא מפני שהיה חושב בדעתו שלא יהיו לו בנים ואילו היה יודע שיהיו לו בנים לא היה נותן מתנה לאחרים. ואף שכתוב בנוסח שער מתנה ובאה שיתן השי"ת עזרתו שיהיה למרת רחל וליעקב זרע קיימא. או ח"ו שתעדר מרת רחל ויעקב ישא אשה אחרת ויהיו לו עמה זרע קיימא אזי גם ליעקב אין רשות למכור הבית או להשכינו. רק באופן שישייר להמקבלי מתנה אלף זהובים פו' כי מעתה ומעכשיו נתן במתנה גמורה וכו' כל זה לא היה אלא פיטומי מילי כי לא עלה אז על דעת שיהיו להם בנים שהרי רחל היתה אז בת נ"ד שנים וגם יעקב היה זקן בא בימים ועוד יש לו חבילות טענות אחרות אשר אין להאריך בהן ויתבארו מתוך התשובה. זה תמצית ענין השאלה. (וזה נוסח לשון שטר המתנה:) מרת רחל נתנה במתנה גמורה חתוכא שרירא וקיימא את כתובתה שהיא אלפיים זהובים פו' נתנה במתנה לכמר ראובן אחיו של בעלה הר"ר יעקב ולמרת שרה בת אחיה של מרת רחל כמר שמואל סג"ל הי"ד שישא במז"ט כמר ראובן הנ"ל את מרת שרה הנ"ל. ומהיום ומעכשיו נתנה מרת רחל הנ"ל כתובתה הנ"ל במתנה גמורה לכמר ראובן ולמ' שרה הנ"ל כתובת ולא שיירה מכתובת' ליורשיה רק ארבע מאות זהו' פו' והשאר יהא לכמר ראובן הנ"ל ולמרת שרה הנ"ל באופן ותנאים המתבארים. בראש הותנה שזמן המתנה הנ"ל לא יחול עד שעה אחת קודם מיתת מרת רחל הנ"ל ואז תחול המתנה הנ"ל בכל תוקף כל מתנות שבעולם. תנאי שני הותנה שבאם ח"ו שמרת רחל ובעלה כהר"ר יעקב הנ"ל יהיו נצרכים למכור החצי בית השני שעשה לה אפותיקו על כתובתה. אין ביד כמר ראובן ומרת שרה הנ"ל כח למחות למרת רחל ולהרר"י הנ"ל מלמכור החצי בית שיש לה אפותיקו על כתובתה הנ"ל. רק זאת שמרת רחל ובעלה הרר"י הנ"ל יעשו לכמר ראובן ולמרת שרה בטחון מספיק על אלף זהובים פו'. דהיינו הן שיתנו אלף זהובים ביד הקהל יצ"ו כאן ק"ק קראק"א שהקרן תהא קיימת. והפירות יאכלו כהר"ר יעקב ומרת רחל כל ימי חייהם עד שיגיע זמן גביית המתנה הנ"ל. דהיינו שעה אחת קודם מיתת מרת רחל הנ"ל כנ"ל. או יעשו לכמר ראובן ולמרת שרה הנ"ל בטחון אחר על שיעבוד קרקעות שיהא מספיק על אלף זהובים שיהא הקרן קיימת ומרת רחל ובעלה הרר"י הנ"ל יאכלו הפירות מהם. ואם יעשו אחד משתים אלה הנ"ל שיהא לכמר ראובן ולמרת שרה בטחון מספיק על אלף זהובים קרן אזי אין להם כח למחות בשום אופן שבעולם למכור החצי בית השנית שעשה למרת רחל אפותיקי על כתובתה. עוד הותנה שאם ח"ו שיעדר כהר"ר יעקב בחיי אשתו מרת רחל הנ"ל. ולא יניח אחריו כי אם החצי בית אבנים ועוד יניח מזומנים ותכשיטים לערך כתובתה של מרת רחל. אזי יסלקו למרת רחל במזומנים ולא עם החצי בית. ואם ח"ו שלא יניח כתובתה משלם במזומנים כי אם לערך אלף זהו' מלבד החצי בית. אזי יסלקו למרת רחל בזה דהיינו שיתנו לה האלף זהו' מזומנים והשאר יהא על הבית עד כדי כתובתה כנ"ל ואם ח"ו שלא יניח אחריו אלף זהובים משלם או שלא יניח מזומנים כלל. אזי יכולה מרת רחל להשכין החצי בית הנ"ל עד שיהא לה אלף זהו' משלם. ובאלו אלף זהובי' שיהיו בידה יכולה מרת רחל לעשות כל מה שלבה חפץ ואינש לא ימחה בידה כלל. ואם שתהא צריכה יותר מן אלף זהובים אין לה רשות למכור החצי בית או להשכינו עד שתשייר לפחות לכמר ראובן ולמרת שרה הנ"ל אלף זהובים פו' שיהא להם בטחון מספיק שיהא להם אלף זהובים כשיגיע זמן המתנה לחול. דהיינו שעה אחת קודם מיתתה כנ"ל. והפירות מהאלף זהובים יהיו למרת רחל כל ימי חייה ובאם שיתן הש"י עזרתו שיהיה למרת רחל ולהר"ר יעקב זרע קיימא או שח"ו שתעדר מרת רחל הנ"ל והר"ר יעקב ישא אשה אחרת ויהא לו עמה זרע קיימא. אזי גם להרר"י אין רשות למכור הבית או להשכינו. רק באופן שישייר לכמר ראובן ולמרת שרה הנ"ל אלף זהובים פו'. כי מעתה ומעכשיו נתן במתנה גמורה חתוכה חלוטה לכמר ראובן ולמרת שרה הנ"ל אלף זהובים פו'. וזמן הפרעון יחול ג"כ שעה אחת קודם מיתתו. ואין רשות לזרעו אחריו לירד לנחלה עד שקודם כל דבר סלקו ושלמו ופרעו לכמר ראובן ולמרת שרה הנ"ל האלף זהובים הנ"ל. ואם ח"ו שיעדר כמר ראובן בלי זרע קיימא מן מרת שרה הנ"ל קודם שיזכה בהמתנה הנ"ל אזי המתנה שנתנה מרת רחל הנ"ל תהא בטלה עד חמש מאות זהובים שנתנה מהיום ומעכשיו מרת רחל הנ"ל ליורשי כמר ראובן הנ"ל באופן הנ"ל. או אם ח"ו שתעדר מרת שרה הנ"ל בלי זרע קיימא מבעלה כמר ראובן הנ"ל תהא גם כן המתנה בטלה עד חמש מאות זהובים פו' מכתובתה לכמר ראובן הנ"ל כנ"ל. כל הנ"ל נעשה בק"ס בכל תוקף ת"ש שבעולם יום ו' י"ד תשרי שס"ח לפ"ק. וחתומים בו תרי עדים. ע"כ נוסח לשון שטר המתנה:
תשובה אם לא היה כתוב בנוסח שטר המתנה או שח"ו תעדר מרת רחל והר"ר יעקב ישא אשה אחרת וכו' היה נראה דאם יזכה הר"ר יעקב הנ"ל לבנים מתנה זו בטלה דיש לדמותו להא דאיתא בפרק מי שמת אמתניתין דתנן התם שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים דאם לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת וכו' איתא שם בגמרא מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא ופירוש רשב"ם מאן תנא דס"ל דאזלינן בתר אומדנא דעתא דנותן מתנה אע"פ שלא פירש כמו שפירש דמי דקתני היכי דלא שייר קרקע כל שהו אומדים דעתיה שנתייאש מן החיים ולהכי לא שייר ואדעתא דהכי יהיב שאם ימות יתקיים המתנה ואם יעמוד תחזור לו ולא יתקיים המתנה עכ"ל אמר רב נחמן רבי שמעון בן מנסיא היא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כתבן ופרשב"ם מתנתו מתנה אחרי שלא פירש ותלה במיתת בנו דלא אזלינן בתר אומדן דעתיה ומתניתין ר"ש בן מנסיא היא דקתני הכא לא שייר אין מתנתו מתנה דאמדינן דעתיה שאלו היה יודע שיעמיד מחולי זה לא היה נותן כל נכסיו עכ"ל וכיון דמתניתין אתיא כר"ש בן מנסיא הכי קיימא לן וכן איפסקא הלכתא בפרק יש נוחלין דף קל"ב כר"ש בן מנסיא וכן פסקו כל הפוסקים וא"כ בנדון דידן נמי אומדים דעת הנותן ואמרינן אלו היה יודע שיזכה לזרע קיימא לא היה נותן נכסיו לאחרים אע"פ שלא פירש כן בשעת המתנה וכשיהיה לו זרע המתנה בטלה. ואע"ג שהרמב"ן פי' וכן הטור ח"מ סימן רמ"ו הביאו וז"ל והרמב"ן פי' דלא איירי אלא בשכיב מרע אבל בריא אפילו בא בנו מתנתו קיימת דכיון דשביק נפשיה ויהיב לאחריני לברי' נמי שביק עכ"ל ובנדון דידן נמי הנותן בריא היה. הלא כתב הר"ן שם על דברי הרמב"ן וז"ל ומיהו בבריא נמי אם אמר מהיום ולאחר מיתה כיון דלא שביק נפשיה בריה נמי לא שביק ואין מתנתו מתנה אם בא בנו עכ"ל. הגם שהב"י בטור ח"מ סי' הנ"ל הביא דברי הר"ן שם קצת בסגנון אחר שמסיים בדבריו או אפשר דאפי' בהכ"ג נמי שביק נפשיה מקרי. כיון שהוא מסלק כחו מנכסיו שלא יוכל למכור אותם עכ"ל. לא נמצא זה בדברי הר"ן בספרים שלנו ולא ידעתי מהיכן העתיק זה הב"י. דלפי הלשון שבספרים שלנו לא היה הר"ן מסתפק בדבר זה אלא כתב בפשיטות דאם כתב מהיום ולאחר מיתה אם בא בנו אין מתנתו מתנה וא"כ בנדון דידן נמי דלא שביק נפשיה שהרי התנו שלא תחול המתנה עד שעה אחת קודם המיתה ובעודו בחיים כל הנכסים הן שלו לעשות בהן כל חפצו. אע"ג שלשון שטר המתנה סותרים זה את זה שהרי משמעות הלשון שכתוב בו אח"כ הוא שעל כל פנים הנותן מחויב להשאיר להמקבלי מתנה בנכסיו אלף זהובים ואינו רשאי למוכרם מכל מקום מאחר שהותנו שגם מאותן אלף זהובים שישאיר להמקבלי מתנה הפירות יהיו להנותנים שזה מוכח שהכוונה היתה כדי שעל כל פנים יהיה להם להנותנים פרנסתם בריוח כל ימי חייהם ואם כן לא מקרי זה שביק נפשיה. ונוכל לומר שגם לפי הלשון שכתב הב"י לשון הר"ן שמסיים או אפשר דאפי' היכי דכתב מהיום ולאחר מיתה כה"ג נמי שביק נפשיה מקרי כיון שהוא מסלק כחו שלא יוכל למכור אותם. מכל מקום בנדון דידן שמוכח מהענין שלא שבקו נפשם רק נעשית המתנה באופן שיהא להנותנים פרנסתם בריוח כל ימי חייהם אפילו לפי גירסת הב"י לא שבקי נפשיה מקרי:
ואם יטעון הטוען הלא כתב הרמב"ם בריש פרק ששי מהלכות זכייה ומתנה וז"ל לעולם אומדים דעת הנותן וכו' כיצד מי שהלך בנו למדינת הים וכו' אין מתנתו קיימת שהדברים מוכיחים שאלו ידע שבנו קיים לא היה נותן כל נכסיו לפיכך אם שייר מנכסיו כל שהו בין בקרקע בין במטלטלין מתנתו קיימת עכ"ל. ובנדון דידן איכא נמי שיור ששייר לעצמו אלף זהובים לפרנסתו ולא נתן להמקבלי מתנה כי אם אלף זהובים מחצי הבית שהוא שני אלפים זהובים איברא באמת שלגבי נפשי' איכא שיור אבל לגבי יורשיו ובניו אחריו ליכא שיור. הגם שבהמתנה של מרת רחל שנתנה במתנה כתובתה איכא שיור ליורשים אכן אותה מתנה נתבטלה במיתתה שהרי אין כתובה נגבית מחיים ואחר מותה אין כאן שום כתובה וא"כ לא נשאר שום זכות להמקבלי מתנה כי אם מצד הנותן הר"ר יעקב הנ"ל ובמתנת הר"ר יעקב אין שיור ליורשים דהא לפי משמעות השטר מתנה אם יהיה נצרך הרר"י למכור הבית לפרנסתו מחוייב להשאיר להמקבלי מתנה אלף זהו' ואפי' לא ישאר אחריו כי אם אותן האלף זהו' יקחו אותן המקבלי מתנה כולו ולא ישאר לזרעו אחריו מאומה ואם יתעקש אדם לומר דכל זה לא נאמר אלא במי שהיה לו כבר בן והלך למדינת הים ושמע שמת בנו ונתן נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו שבזה שייך לומר אומדים דעתו שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה נותן נכסיו לאחרים. אבל מנא לן לומר שאומדים דעתו בשביל ענין שנולד אחר נתינת המתנה כנדון דידן ודוגמא לזה ק"ל בנדרים דאין פותחין בנולד שאינו שכיח. (דיו אומדים דעתו של נותן אפי' בשביל ענין הנולד אחר נתינת המתנה משא"כ גבי נדרים) אף אתה אמור לו דאין לדמות דין מתנה לדין נדרים שהרי כתב הרמ"ה והביאו הטור ח"מ סימן רמ"ו וז"ל וכתב הרמ"ה והוא הדין נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעלי חוביו או מפני אויביו ואח"כ עשה פשרה עם בעלי חוביו ואויביו או ששמע שמתו אם נתברר שלא כתב המתנה אלא מחמת כן הואיל ונדחה השעה מפניו והרי הוא צריך לנכסיו בטלה המתנה ודומה לשכיב מרע שכתב נכסיו מחמת שהוא סובר למות ואם עומד מחליו חוזר בו. וה"ה נמי בבריא כיוצא בזה דההיא דמי ששמע שמת בנו וכותב נכסיו לאחר איירי נמי בבריא עכ"ל. ואע"ג שהרמב"ן פליג עליה וכתב דלא איירי אלא בשכיב מרע אבל בבריא אפילו בא בנו מתנתו קיימת דכיון דשביק לנפשיה לבריה נמי שביק. הלא כתב הב"י דבההוא עניינא שכתב הרמ"ה במי שכותב נכסיו לאחר מחמת בעלי חוביו או אויביו גם הרמב"ן מודה ולא פליג אלא בההוא ששמע שמת בנו דס"ל דלא איירי בבריא. אבל במי שכתב נכסיו לאחר בשביל שהיה צריך לברוח מודה הרמב"ן ע"ש. מ"מ למדנו מדבריו שגם בשביל איזה ענין שנולד אחר נתינת המתנה כגון מיתה שמתו אויביו לאחר המתנה אומדים דעתו ואמרינן אלו היה יודע שימותו אויביו לא היה כותב נכסיו לאחר ואלו לגבי נדרים ק"ל דאין פותחין בנולד מיתת אויביו משום דמיתה שימותו אויביו בחייו לא מקרי שכיחא כדמוכח בנדרים בפרק ר"א אומר פותחין בנולד וקאמר בגמרא מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשיך פי' שמשה נדר לשבת במדין ופתח לו הקב"ה פתח שאלו היה יודע שימותו שונאיו לא היה נודר ורבנן פליגי עליה ואמרי דאין פותחין בנולד במיתה דזה לא שכיח כל כך שימותו שונאיו בחייו והתם לא מתו אלא שכבר ירדו מנכסיהן כדאיתא התם וכמו שהאריך הב"י בטור י"ד סימן רכ"ח אלא על כרחך צריך לומר דדינא דמתנה לא דמי דינו לדין נדרים. וטעמא דמילתא דבדבר קל אנו דוחים המתנה ואומדין דעתו של אדם שלא היתה כוונתו לזה ואלו היה יודע דיתיילד ענין זה לא היה נותן והוי כאלו לא נתן מתנה זו מרצונו. כדאשכחנא לענין מסירת מודעא דגבי מסירת מודעא דמכר צריך שיכירו העדים באונסו וגבי מתנה אין צריכין להכיר באונסו דדי לנו בגילוי מילתא בעלמא כדאיתא בפרק חזקת הבתים ובכל הפוסקים:
אמנם מאחר שכתוב בשטר המתנה בזה הלשון ובאם יתן הש"י עזרתו שיהיה למרת רחל ולהר"ר יעקב זרע קיימא או או שתעדר מרת רחל הנ"ל והרר"י ישא אשה אחרת ויהא לו עמה קיימא אזי גם להרר"י אין רשות למכור הבית או להשכינו רק אופן שישייר להמקבלי מתנה אלף זהובים פו' כי מעתה ומעכשיו אז במתנה גמורה חתוכה חלוטה להמקבלי מתנה הנ"ל אלף זהובים ש' וזמן הפרעון יחול ג"כ שעה אחת קודם מיתתו ואין רשות לזרעו אחריו לירד לנחלה עד שקודם כל דבר יסלקו וישלמו ויפרעו להמקבלי מתנה האלף זהובים הנ"ל עכ"ל. א"כ כל מה שכתבנו נפל הכל בכללו שהרי בפירוש התנה שאף אם ישא הרר"י אשה אחרת ויהא לו עמה זרע קיימא אעפ"י כן תהא המתנה קיימת. ומה שטוען הרר"י ולא היה אלא פיטומי מילי לאו כל כמיניה. ומה שהביא מעלתך ראייה ורצה לדמותו להא דאיתא פרק מי שמת הרי שהיה חולה מוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי ואמר להם דומה שיש לי בן נכסיו שאין לי בן נכסי לפלוני וכן אם אמר דומה שאשתי מעוברת ט' ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה אינו ענין לנדון דידן דהתם כיון שאמר דומה שיש לי בן וכו' הוי כאלו אמר בפירוש שאם יש לו בן או שאשתו מעוברת לא יהיה במתנתו מתנה וכדמשמע בגמרא דומה שאני מה שאין כן בנדון דידן דאדרבא פירש בהדיא שאם יהיה לו זרע קיימא אזי גם להרר"י אין רשות למכור הבית וכו':
אכן כשנעמוד על עיקר מתנה זו נמצא שאין בה ממש שאף אמנם שמרת רחל אשת הר"ר יעקב היתה יכולה ליתן ולמכור כתובתה בטובת הנאה כדאשכחן בפרק החובל בשמעתתא דאשה ועבד וקטן פגיעתן רעה. דאשה יכולה למכור כתובתה בטובת הנאה. והוא הדין דיכולה ליתן. אבל מ"מ תכף שמתה מרת רחל בחיי בעלה נתבטלה מתנתם זו שהרי בטלה כתובתה כשמתה בחיי בעלה. ועוד הא קיימא לן דאותיות אין נקנים אלא בכתיבה ומסירה וכתב בעל התרומות וכן הטור ח"מ סימן ס"ו ואפילו מסר השטר חוב לידו וקנו ממנו בקנין שמוכר לו כל השיעבוד שבו אינו כלום ע"ש. ופשוט הוא שאין חילוק בין מכירה למתנה לענין דרכי הקנאות כמו שכתב הרמב"ם והטור ח"מ סי' רמ"א. גם פשוט הוא שאין חילוק בין שטר חוב לשטר כתובה כמבואר בכמה מקומות. וכמו שמצינו שהם שוים לענין מחילה שכמו שהמוכר שטר חוב יכול המוכר למוחלו כן האשה שמכרה כתובתה יכולה למחול כדאיתא בפרק החובל בשמעתתא הנזכרת. ובנדון דידן לא היה שום כתיבה ומסירה כי אם קנין סודר בעלמא כאשר מבואר בנוסח שטר המתנה. ועל כן אפילו היתה עדיין בחיים היתה יכולה לחזור מן המתנה שהרי אין בה ממש. ואם כן אין שום ממש וזכות להיורשים בשביל המתנה שנתנה מרת רחל אפילו כשלא מתה בחיי בעלה. ואין להמקבלי מתנה שום זכות אלא במה שכתוב בשטר המתנה שגם כהר"ר יעקב אף שיהא לו זרע קיימא נתן להמקבלי מתנה אלף זהובים:
וכשנדקדק גם כן במתנה זו נמצא שלא חלה כלל שהרי מה שכתוב בה כי מעתה ומעכשיו נתן במתנה גמורה חתוכה חלוטה להמקבלי מתנה אלף זהובים. הוא מטבע ואין מטבע נקנית בחליפין כדאיתא בפרק הזהב ובכל הפוסקים. ועוד שהמקבלי מתנה צריכין להביא ראיה שהיו אז ביד הרר"י וברשותו האלף זהובים וכיוצא בזה כתב הטור ח"מ סימן ס' וז"ל ראובן הוציא שטר על שמעון שכתוב בו מחמת שנתתי לו ק' זהובים ושיעבדת' לו כל נכסי' באלו ק' זהובים שיגבה אותם מהם וטען שמעון שבשעה שכתבו על עצמו לא היו בידו ואין אדם מקנה דבר שלא היה בעולם וגם העדים החתומים בשטר אומרים שאינם יודעים אם היו ברשותו אם לא. כתב ר' אלפס בתשובה אם הזהובים שנתן בקנין הוא מטבע שנושאין ונותנין בהם כדרך שנושאין ונותנין במטבע של כסף הרי הקנין אינו כלום שאין מטבע נקנית בחליפין אבל אם אין נושאין ונותנין באותה מדינה בזהובים הנתנין בקנין הרי הן פירות ונקנים בחליפין אלא שצריך שיהא ברשותו בשעת קנין וכו' והשיעבוד ששיעבד בו אינו כלום דכיון דהמתנה אינה כלום גם השיעבוד לא חל עכ"ל. וא"כ בנדון דידן נמי מאחר שהאלף זהובים הן מטבע אין נקנים בחליפין וגם אין ידוע שהיו אז ברשותו אין במתנה זו כלום וגם אפי' אם שיעבד לו הבית בשביל האלף זהובים אינו כלום. ומה שכתוב בנוסח שטר המתנה שגם להרר"י אין רשות למכור הבית או להשכינו גם זה אינו כלום ואין שום קנין חל על זה שהרי זה מקרי קנין דברים כמבואר בכמה מקומות ואפי' את"ל שזה מקרי שיעבוד מכל מקום כיון שהמתנה אינה כלום גם השיעבוד אינו כלום. ואע"ג שמסיים הטור ח"מ והראב"ד כתב על זה שלא נראה לו תשובת הרב אלפס כי האומר נתתי לפלוני כך וכך הודאה היא ולא הקנאה ומי שהודה על עצמו שנתן אין בודקין אחריו האיך ויש לנו להעמיד השטר בחזקתו ולומר שזיכה אותן לו ע"י אחר ונשארו בידו ונעשה שומר עליהן וכתב לו אחריות עליהם בקנין והרי יש כאן זהובים ושיעבוד חל עליהם עכ"ל מכל מקום פשוט הוא שבנדון דידן לא שייך לומר שלשון הודאה הוא שהרי מבואר מלשון המתנה שכתוב בה כי מעתה ומעכשיו נתן במתנה וכו' שלשון עדים הוא שעכשיו בפניהם במעמד זה נתן להם אלף זהובים על ידי קנין סודר שעשה בפניהם וכמו שסיימו בסוף דבריהם כל הנ"ל נעשה בק"ס בכל תוקף וכו'. הרי מבואר שהעדים מעידים שלא מסר אז האלף זהובים ממש ליד אחר וזיכה אותן לו על ידי אחר אלא שהקנה לו אלף זהובים על ידי קנין סודר וכבר מבואר שאין נקנין בק"ס. וכל שכן שרבים החולקים על הראב"ד והסכימו לדברי תשובת הרי"ף כמו שמבואר בדברי הב"י סימן הנ"ל ולא קיימא לן כדברי הראב"ד. ואם כן גם מה שכתוב בשטר מתנה זו ואין רשות לזרעו אחריו לירד לנחלה עד שקודם כל דבר סלקו ושלמו ופרעו להמקבלי מתנה האלף זהובים כיון שהמתנה אינה כלום גם זה אינו כלום דכיון דאין כאן שום מתנה אין כאן שום פרעון ותשלומין ואם לחשך אדם מה שכתב הרשב"א בתשובה דלאחר שהסכים לסברת הרי"ף והביא ראיה מפלוגתא דרב ושמואל פרק שבועת הדיינים אמתניתין שתי כסף יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא פרוטה דס"ל לשמואל דדוקא קאמר ולכך פטור דמה שטענו לא הודה לו ורב סבירא ליה דשוה קאמר פי' שוה שתי כסף וק"ל כשמואל כתב בסוף דבריו אבל אם כתב לו כך וכך זהובים מנכסי בהא ודאי כיון שאמר מנכסי או שוה קאמר או שימכור מנכסיו ויתן לו אותן הזהובים עכ"ל. וגם בתשובה אחרת כתב אפי' לדברי שמואל אם אמר אני נותן או מקנה מנכסי ת"ק זהובים שוה קאמר וזה נראה לי ברור והכי משמע בסוף פרק קמא דגיטין גבי תנו מנה לפלוני ומת וכיון שכן בכאן שאמר נתתי לה משלי ת"ק זהובים לכאורה משמע דלשון משלי כאומר מנכסי עכ"ל. א"כ בנדון דידן נמי נימא דלאו דוקא אלף זהובים קאמר דלא נקנין בחליפין ולא היו ברשותו. אלא כיון דאמר שלא יהא לו רשות למכור הבית שוה אלף זהובים בנכסיו דהיינו בבית קאמר או שימכור הבית ויתן לו האלף זהובים. זה אינו דהתם שאני שאמר בפירוש כך וכך זהובים מנכסי או שאומר אני נותן או מקנה מנכסי ת"ק זהובים או שאומר נתתי ת"ק זהובים משלי דהוי כאלו אמר ת"ק זהובים מנכסי. לכך אמרינן שהקנה לו שוה ת"ק זהובים בנכסיו שיש לו עכשיו בידו ונקנו הנכסים להמקבל מתנה הלכך או שיתן לו בהנכסים חלק ששוה ת"ק זהובים או שימכור מנכסיו ויתן לו ת"ק זהובים. אבל בנדון דידן שכתוב בשטר המתנה כי מעתה ומעכשיו נתן במתנה גמורה אלף זהובים וכו' ולא אמר מנכסי לא אמרינן שהקנה לו נכסיו כלל אלא אלף זהובים הקנה והן אינן נקנים בחליפין וגם אין אנו יודעים שהיו אז ברשותו לכך לא חל עליהם הקנין הלכך גם מה שאמר שלא יהא לו רשות למכור הבית גם כן אינו כלום דאפי' שיעבד לו הבית למתנה זו אינו כלום דמתנה אין כאן שיעבוד אין כאן כדאמרינן בקדושין מנה אין כאן משכון אין כאן. וכתב המרדכי פרק קמא דקדושין והוא הדין בשאר דברים כגון אם אמר לחבירו מנה אני נותן לך והניח לו משכון על אותו המנה אין בו כלום ויכול לחזור בו ולהוציא המשכון מידו מן הדין וכתב רבינו יהודה ברבי יצחק דאם אדם רוצה לתת לחבירו משכון על דבר מתנה או שידוכים יקנה קודם בקנין גמור המנה וכו' ואחר יתן לו המשכון ואז יחול השעבוד על המשכון עכ"ל ואפילו להיש מפרשים שם שאמרו דלא אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן אלא בקדושין וכו' אבל נותן מתנה והניח עליה משכון קנה דמשיכת המטלטלין הוי שפיר תחת משיכת המתנה והביאו ראיה מפרק האומנין דאמרינן התם כי תניא ההיא כגון שבאתה חבילתו לידו וכו' ע"ש ועוד כתב שם המרדכי בשם הרב מרעגנשפור"ג שכתב בשם ר"ת שאם נתן לו משכון על מנת שיתן לו מנה יעכב המשכון עד שיתן לו. כל זה אין ענין לנדון דידן דשאני התם שמסר המשכון לידו מה שאין כן בנדון דידן שלא מסר שום דבר ליד המקבלי מתנה וכל שכן שבנדון דידן לא הקנה לו שום שיעבוד על נכסיו ומה שאמר והקנה שלא יהא לו רשות למכור הבית אין שום קנין חל על דברים כאלה דקנין דברים הן כמבואר למעלה. ועוד שהדברים מוכיחים מתוך שטר המתנה שלא נתן הר"ר יעקב האלף זהובים להמקבלי מתנה אלא על דעת שגם אשתו מרת רחל תתן להם ג"כ במתנה חלוטה ומוחלת את כתובתה ושתי המתנות תלויים זה בזה והואיל ושכבר ביארנו והוכחנו שלא היה במתנתה שום ממש ואפילו אי לא מתה בחיי הר"ר יעקב בעלה ובאתה לגבות כתובתה מנכסי בעלה הרר"י היתה אותה מתנה שנתנה להמקבלי מתנה הנ"ל בטלה ולא היה בה ממש אם כן גם מתנת הרר"י אין בה ממש ובטלה מעיקרא ואין הדברים צריכין ראיה. על כן על כל דברי האמת והצדק האלה נראה לעניות דעתי דאין ממש כלל במתנה זו ולא חל שום שיעבור על הבית להמקבלי מתנה מחמת מתנה זו ויכול הר"ר יעקב הנ"ל לעשות בביתו ובנכסיו מה שלבו חפץ ואין כח להמקבלי מתנה למחות בידו ואין להם שום חיוב מתנה על הר"ר יעקב הנ"ל. עד כה דברתי לפי עניות דעתי ברוב הנחיצה והטרדה הבאה אלי כעת בתהפוכת ילדי הזמניים דברי רבך אהובך דורש שלומך כל הימים הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה ז"ל ה"ה חתן המל"ך הגאון מהררי"ץ כ"ץ זלה"ה: