אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה קז

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה קז

שאלה קו

ומה ששאלת על מה שנוהגים שאם אירע אבלות בתוך הרגל שאין נוהגים אבלות עד אחר הרגל ובתוך הרגל אפילו מקומו אין משנה לישב במקום האבלים ואמרת שיש להביא ראיה שמותר לישב במקום האבלים מהא דכתב הר"ן בפרק המוכר פירות אהא דאיתא התם בברייתא גבי מעמדות ומושבות א"ל אם כן אף בשבת מותר לעשות כן. וז"ל מכאן נ"ל פשוט שבאותן המקומות שנהגו לישב במקומם בשבת והם אבלים ואינם רוצים לשנות מקומם בשבת מפני שאומרים שאסור לנהוג אבלות וכו' שזה מנהג טעות הוא שהרי התירו כאן מעמדות ומושבות בשבת ופי' הר"ש ז"ל הטעם מאחר שלא היו עושין אבלות אלא מעמדות ומושבות בלבד משמע שבישיבה לכבוד האבל אין בה משום חששא עכ"ל:

תשובה אהובי פליאה בעיני שנעלם ממך מה שכתב הב"י עליו בטור י"ד סימן שצ"ג וז"ל ואין הנדון דומה לראיה דהתם שאני שהיו עושים מעמדות ומושבות בבית הקברות כדי שיאספו רוב עם שלא היה בית הכנסת אחד מכיל אותם אבל כשמשנים מקומם בבהכ"נ למקום האבלות מחזי שנוהגים אבלות בשבת ויישר כחם של הנוהגים שלא לשנות מקומם בשבת עכ"ל. (ביאור על דברי הר"ן דפרק המוכר פירות בדין אבלות בשבת לאפוקי ממה שכתב מהררמ"א בזה בש"ע מטור י"ד סימן שצ"ג.) ואפשר שגם הר"ן לא איירי במקום שיש מקומות מיוחדים שיושבים שם האבלים כמנהגינו שהכל יודעים שלשם אבלות יושבים שם אלא שהיו נוהגים לשנות מקומם ממקום למקום וגם הקרובים היו משנים מקומם לכבוד האבל כדמשמע מדבריו וכן ההיא ברייתא פרק אלו מגלחין דקתני אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא ואינו יושב במקומו ואינו מדבר וכו' הוי ג"כ פירושו כיוצא בזה אבל במקום שנוהגים שיש מקום מיוחד להאבלים שיושבים שם לשם אבלות כמנהגינו אפשר שגם הר"ן מודה. ואע"ג שלפי סברת הב"י הוי הדין שכל אבל בעולם לא ישנה מקומו ולא ישב בשום שבת במקום האבלים ולפי זה אין אנו נוהגים כדבריו שהרי אנו נוהגים שגם בשבת משנה האבל מקומו ויושב במקום האבלים וכן כתב מהררמא"י בהגהותיו בש"ע שלו שהגי' על דברי הב"י וז"ל וי"א שגם בשבת ישנה מקומו וכן המנהג פשוט ואין לשנות המנהג עכ"ל. הגם שמה שכתב וי"א שגם בשבת ישנה מקומו על דברי הר"ן נתכוון מ"מ לא נראו לי דבריו אלא נראה לי מה שכתבתי שאין ענין מנהגינו לדברי הר"ן ולא מטעם דברי הר"ן אנו נוהגים כן. אבל טעם מנהגינו שגם בשבת יושבים האבלים במקום האבלים לא בז' ימים בלבד אלא כל ל' יום וכל י"ב חדש על כרחך הוא מטעם אחר שהרי נוהגים שהולכים בהלבוש שבו הקריעה גם בשבת ואין מחזירין אותו לאחוריו וגם יתר דברי אבלות שמראים ונוהגים בכל שבתות של י"ב חדש שמן הדין אין ראוי לנהוג כן לפי דין הפוסקים. (טעם על מנהג האבלים שיושבים במקום האבלים אפי' בשבת.) אלא נראה דטעם המנהג הוא משום דכיון שכבר חל האבלות קודם שבת אינם נמנעים מלנהוג קצת דברי אבלות בשבת כל שאינו אבלות גמור משום דכיון דז' ימי אבלות בעי ואין ז' בלא שבת והשבת עולה למנין ימי האבלות ע"כ צריך לנהוג בו קצת דיני אבלות ונוהגים בו דברים שבצנעה. וגם איתא בגמרא אמר רבי יוחנן יש לו מנעלים ברגליו מנעלים מוכיחים עליו ואף פריעת הראש אינו צריך ומותר לילך בעטיפת הראש כאבל. ועוד איתא בפרקי ר"א והביאו הטור סוף סימן של"ג שבשבת היה האבל נכנס בשער האבלים ושפמו מכוסה והיו יודעים שהוא אבל ואומרים השוכן בבית זה וכו' וכתב על זה הרמב"ן בת"ה ואעפ"י שאין אבלות בשבת כיון שיש לו מנעלים ברגליו מותר ועושים כן כדי להכיר בינו ובין המנודה עכ"ל ואע"ג שהב"י כתב על זה וז"ל ובזמן הזה אינו יוצא בשפמי מכוסה שאנו מתי מעט והכל יודעים שהוא אבל אף עפ"י שאין שפמו מכוסה מכל מקום למדנו מכל זה שכשמנעלים ברגליו מותר לנהוג קצת דברי אבלות בשבת אפי' בדברים שנראים קצת כדברים של פרהסיא ומזה נשתרבב המנהג לישב גם בשבת במקום האבלים וגם שלא להחליף שום בגד אפילו הכתונת אעפ"י שזה נראה כדבר של פרהסיא שאין לך עני שאין לובש כתונת כבוס לבן בשבת ויתר דברי אבלות שנוהגים בכל השבתות של י"ב חדש וטעם הכל כיון שכבר נהגו אבלות קודם שבת אין מפסיקין מלנהוג בקצת דברים אפילו בשבת משום דעל כרחך צריך לנהוג בו קצת דיני אבלות כמו שכתבנו לעיל. וגם אם פגע הרגל בתוך י"ב חדש אין מפסיקין מלנהוג בו דברי אבלות שנוהגים בכל שבתות אותו שנה. זה נראה לי בטעם מנהגינו לא מטעם דברי הר"ן אבל היכי שאירע אבלות בר מינן בתוך הרגל שלא נהג ולא חל עליו עדיין שום אבלות אין סברא כלל להראות ולנהוג בו שום אבלות שמחזי במילי דפרהסיא וגדולה מזו שאפי' דברים שבצנעה ס"ל להרמב"ם שאין לנהוג בו הגם שאין נוהגים כמותו מכל מקום טעמו הוא דכיון שלא חל עליו עדיין דין אבלות אין ראוי לנהוג בו שום אבלות כלל וכן כתב הב"י בטור א"ח בסי' ת' אמה שכ' הרמב"ם שהקובר מתו ברגל אינו נוהג בו אפי' דברים שבצנעה כתב וז"ל וא"ת והאיך אפשר שיסבור הרמב"ם שהקובר מתו בתוך הרגל שלא ינהוג בו אפי' דברים שבצנעה ומי עדיף יום טוב משבת שדברים שבצנעה נוהגים בו. וי"ל דשאני התם דכיון דז' ימי אבלות בעי ואין ז' ימים בלא שבת הלכך על כרחך צריך לנהוג בו קצת דיני אבלות אבל ברגל דכיון דכשקדם האבלות הרגל מפסיקו כשלא חל האבלות עדיין דין הוא שלא ינהוג בו כלל עכ"ל ואע"ג שאין אנו נוהגים כדברי הרמב"ם בדברים שבצנעה מכל מקום בדברים שנראי' כמילי דפרהסיא אין לזוז מדבריו כי טעם נכון הוא. על כן אני אומר שישיבת האבל במקום המיוחד לאבלים כמנהגינו הוא מחזי שנוהג באבלות במילי דפרהסיא וכיון דעדיין לא חל עליו שום אבלות ברגל דין הוא שלא ינהוג בו כלל ולא ישנה את מקומו כנל וכלל עד אחר הרגל. הנראה לעניות דעתי כתבתי:

הנה השבתי לך אהובי על קצת דברי שאלותיך שנשארו בזכרוני ויתר דברי שאלותיך נשכחו מלבי מרוב הטרדות כי עדיין לא נתיישבה דעתי פה. והגליון שרשמת עליו דברי שאלותיך הנחתי אותו במקום מוצנע ונעלם ממני מקומו איו. על כן תודיעני נא עוד במכתב יתר דברי שאלותיך ואשיבה גם עליהם כיד ה' הטובה עלי כי באלה חפצתי להשיב תמיד לכל שואלי דבר כפי אשר יורונו מן השמים. נאם הטרוד מורך ורבך מאיר בן מהר"ר גדלי"ה זלה"ה חתן המל"ך הגאון מהרי"ץ כ"ץ זלה"ה. יום ו' לסדר כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' שע"ג לפ"ק:

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה