מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קה
יפה נוף עושה פרי נחמד להשכיל למעלה עולה להאחז במושכלות העליונות להאצל מרוח חכמה ובינה לקנות התעצמות נבדל בקנין שכלו הזך בפעולות הנבחרות במעשה ובעיון בדת תורתינו הקדושה תלמידי הוותיק ר"ג ור"מ מחותני האלוף העולה מעלה מעלה בתורה וגדולה מהר"ר זיינוול יצ"ו. הנה הגם שאני עדיין מסובך בהסתבכות ילדי הזמנים ותהפוכות הימים עלי שלא כסדרן ולא עצרתי כח להשיב באריכות כפעם בפעם מ"מ לרוב אהבתך ודבריך החביבות עלי אשיב על קצת דברי שאלותיך בקצרה. אשר שאלת ע"ד המצה שנפוחה באמצע שאנו נוהגים לאוסרה אם יש חילוק בזה בין קודם הפסח לתוך הפסח כמו שאנו נוהגים במצה שנכפלה בתנור. שקודם הפסח אין אוסרים אלא מקום הדבוק ותוך הפסח אוסרים כולה. או נאמר דבנפוחה יש לאסור כולה אפילו אם נעשה קודם פסח תשובה דינים הללו של מצה שנכפלה ומצה נפוחה לא נמצא בשום פוסק כי אם בת"ה סימן קכ"ז כתב דין מצה שנכפלה אבל דין מצה נפוחה לא נזכר שם כי אם במהרי"ל בשם מהר"ש כתב דין מצה שנכפלה ודין מצה נפוחה באמצעיתא. ולמצה כפולה יהיבי טעמא דבמקום הדבוק אין האור שולט ומתחמץ. אבל לדין מצה נפוחה לא יהיבי שום טעמא ולא הוזכר כדומה לזה בגמ' דהא דתנן בפרק אלו עוברים זה הכלל תפח תלטוש בצונן לא איירי דתפח בשעת אפייה אלא בשעה שהוא בצק ביד האשה כדפרש"י שם. גם אותו תפוח הוא ענין אחר שהטבע הוא כשמתחיל הבצק להחמיץ הוא עולה ונתפח לא שנעשה חלל באמצע כמו שהוא הענין במצה שנפוחה באמצע מחמת האפייה. מכל מקום צריכין אנו לשית דעתינו לדעתם כי בתר רישא גופא גריר ושלא לסור מדבריהם וע"כ לא נוכל להוכיח לפשוט שאלתינו זאת כל כך מדברי הגמ' ופוסקים הראשונים כהרגלינו לעשות ביתר התשובות הואיל ולא דברו מזה הפוסקים רק מה שנדקדק מדברי מהרי"ל בעצמו:
(ביאור על דברי מהרי"ל בדין מצה נפוחה.) ונאמר כי מדבריו משמע שאינו מחלק בדין מצה נפוחה בין בין נעשה קודם הפסח ובין נעשה תוך הפסח אלא אפילו אם נעשה קודם הפסח אסר את כל המצה מדכתב סתם וז"ל דוקא אם נפוחה היתה באמצעיתא מחמת האפייה אז אסורה וכו' עכ"ל ולשון אסורה משמע דהמצה כולה אסורה ומדלא חילק בדין זה בין קודם הפסח ובין לאחר הפסח כמו שחילק לעיל מזה בדין מצה שנכפלה מכלל דבדין זה דמצה נפוחה לא שני ליה בין תוך הפסח ובין קודם הפסח אלא אפילו בקודם הפסח כולה אסורה (טעם מפני מה באיסור מצה כפולה יש חילוק בין קודם פסח לתוך הפסח מש"כ בנפוחה כולה אסור אפי' קודם הפסח.) ונראה דטעם יש בדבר דגבי מצה שנכפלה לא חזינן שום חמץ בעיסת המצה כי אם באותו מקום הנדבק אמרינן שמחמת הדבקות אין האור שולט שם ומחמת זה מתחמץ הלכך סברא לומר שלא נתחמץ כי אם במקום הנדבק ולא זולת כי תכף חוץ ממקום הנדבק האור שולט בו יפה ואין מניחו להחמיץ אלא נאפה מיד ואין בו חשש חימוץ כלל אלא שהיה ראוי לומר שגם כל הנשאר מהמצה דהיינו כל המצה חוץ ממקום הדבק תיאסר מחמת שנוגע במקום הדבק שהוא חמץ ובולע ממנו. דלא גרע לכל הפחות מחמץ ומצה שנאפו בתנור אחד ונגעו זה בזה שכתבו הפוסקים דדמי לפת חמה וחבית פתוחה. לכך פסק בעל תרומת הדשן דבתוך הפסח דחמץ במשהו אסרינן לכל המצה ובערב הפסח אם הדבקות כל כך מעט שיש במצה ששים כנגד מקום הדבוק פורסין הדבק ושאר המצה מותרת משום דחמץ בערב פסח בששים. אך מדברי מהרי"ל לא משמע דצריך בשאר המצה ששים נגד מקום הדבקות שכתב וז"ל מצה נדבקה בכפל והיה בערב הפסח אחר שש והורה מהר"ש לחתוך הנכפל והשאר מותר ואי בתוך הפסח המצה כולה אסורה עכ"ל משמע מדבריו דבערב פסח בכל ענין הורה לחתוך הנכפל והשאר מותר אפי' אין בו ששים נגד מקום הדבוק וצריך ליתן טעם לדבריו ממה נפשך אי ס"ל שמתפשט החמץ של מקום הדבקות בשאר המצה ליבעי ששים בערב הפסח. ואי ס"ל כסברת הרא"ש דאין איסור מתפשט. על ידי אפייה כ"א ע"י בישול א"כ אפילו בתוך הפסח לא יאסור כל המצה כי אם בקליפה או כדי נטילה לבד מקום הדבק כמו שסבר הרא"ש גבי חטה שנמצאת במצה אפוייה בפסח וכן אפי' בערב פסח לכל הפחות ליבעי קליפה (טעם למה לא היה מהרי"ל מצריך ס' נגד מקום הדבקות שבמצה.) וצריך לומר דלעולם ס"ל דעל ידי אפייה מתפשט איסור החמץ של מקום הדבק בכל המצה ולכך בתוך הפסח כל המצה אסורה. כמו שאנו נוהגים בנמצא חטה במצה אפויה בתוך הפסח דכל המצה אסורה מטעם דחמץ בפסח במשהו שלא כדברי הרא"ש. אלא דס"ל דכיון דאפי' מקום הדבק בעצמו אינו חמץ גמור גם אינו דבר הנימוח ונבלל או מפעפע ונותן טעם בכל שאר המצה. ולא מתפשט ממנו בשאר המצה כי אם ריח וטעם מעט והכי דייקי לישנא דהטור סוף סי' תס"א גבי חמץ ומצה בתנור אחד שנוגעים זה בזה שכתב ויש אוסרים אם נגע זה בזה דדמי לפת חמה וחבית פתוחה עכ"ל משמע דאין בולעין טעם זה מזה בנגיעה כי אם כענין ריח כענין פת חמה וחבית פתוחה וה"ה אם הכל במצה אחת. ולכך ס"ל למהרי"ל שאפי' אין בשאר המצה ששים נגד כל החתיכה של מקום הדבק מכל מקום אי אפשר שאין בשאר המצה ששים נגד מעט טעם וריח שנתפשט בו מהחתיכה של מקום הדבק ולכך פסק מהר"ש בפשיטות בערב פסח לחתוך מקום הנכפל והשאר מותר. וכן ראיתי מורי חמי הגאון מהר"ר יצחק כהן ז"ל ה"ה שלא היה מדקדק לשער אם יש בשאר המצה ששים נגד מקום הדבק אלא בכל ענין היה פורס מקום הדבק והשאר התיר. וכן אני נוהג אחריו:
(טעם על איסור עצה נפוחה אפי' קודם פסח) אבל כשהמצה אחת נעשית נפוחה מחמת האפיה ולא נעשה כן בכל שאר המצות שבתנור אע"פ שבכולן שולט האור לא נעשה זה בלי סבה. אלא ודאי מצה זו נשתהה בעשייתה ובתיקונה יותר מבשאר המצות או שלא נתעסקו בה היטב עסק גמור בבעיטת הידים והרידוד שמרדדים המצות בעץ עגול וכה"ג שאותו עסק מבטל השהיות אם שהה המצה עד שהתחילה להתחמץ. כמו שכ' התרומת הדשן סימן קכ"ג ובאותה המצה לא התעסקו בה היטב ולא בטלו בה התחלת החימוץ ובסבה זה כשהושיבה אותה בתוך התנור על ידי חום התנור יצא החימוץ בה לפועל ונתגלה בהתתא ונעשה נפוחה באמצעיתה שזהו סימן שנכנס במצה זו כח החימוץ בעודה היתה בצק מחמת שלא נתעסקו בה היטב ובכל המצה נעשית הריעותא. ואע"ג שלא נעשית הנפוח על כל שטח המצה כי אם במקום אחד מכל מקום הנפוח במקום אחד מגלה החימוץ של כל המצה. ויש לדמות זה לסימן התחלת החימוץ שנעשה בבצק דתנן פרק אלו עוברין שיאור ישרף והאוכלו פטור. סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת. איזה שיאור כקרני חגבים. סידוק שנתערבו סדקים זה בזה וחכמים אומרים זה וזה האוכלו בכרת ופרש"י שיאור שלא החמיץ כל צרכו. סידוק כשהוא מחמץ נעשה סדקים כקרני חגבים סדק לכאן וסדק לכאן עכ"ל ומבואר הוא שלא נעשו סימנים הללו מעצמם בעיסה בלי סבה אלא ע"י ששהו עם העיסה יותר מן הראוי. וגם דבר פשוט הוא שהסימנים הנזכרים במתני' אין הפירוש דוקא היכי שנתפשטו הסדקים על כל שטח העיסה אלא אפי' אם הם במקום אחד מן העיסה אז כל העיסה אסורה שהסמנים הללו מוכיחים שנכנס החימוץ בכל העיסה ע"י ששהתה יותר מהראוי. ואם כן הוא הדין נמי היכי ששהו עם המצה ולא נתעסקו בתיקונה היטב ואח"כ הושיבוה בתנור ונעשית נפוחה ע"י חום התנור אע"ג שלא נעשית נפוחה כי אם במקום מיוחד ממנה כל המצה אסורה שהניפוח במקום אחד הוא סימן על כל בצק המצה שהתחיל החימוץ ליכנס בה בעודה בצק. כן נראה לי ונכון הוא