מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קב
פרי יפה תואר קרא ה' לשמך אהובי ר"ג ור"מ אבר"ך פלפלא חריפתא כמהר"ר שמואל יצ"ו ולכל המסתופפים בצלך שלום:
והנה הנוכחי מוביל כתבי זה פטר את אשתו בגט כשר ומה שנסתפקת בענין כתיבת הכינוי קרו"ק. הנה הסכמנו לכותבו מאחר שכתב כ"ת שגם היהודים קורין אותו אפילו בפניו בכינוי זה ואינו מקפיד כ"א על הנערים שאינם בני גילו וגם שאלתי אותו ואמר כי אינו לא שום גנאי כלל אלא שנקרא בשם זה בהיותו בכור לאביו בן רך ומעונג וקראו אותו בלשון פולני"ש תרנגול קטן שהוא בלשון פולי"ן קור"ק. והואיל ואינו שם גנאי יש לכתבו כי לאו בהקפדא תליא מלתא כי אם בגנות כי מנהג זה נשתרבב ממה שנמצא בסדרי גיטין ישנים שמומר שעשה תשובה ובא לגרש אין כותבין בו כל שום וחניכה כמו שכותבים לשאר מומרים משום דגנאי הוא דהוי כאלו אומרים לו זכור מעשיך הראשונים. ובר מדין נמצא בשם מהרי"ל שכתב בשם מהר"ר ז"ק שלא חשש על הכינויים אפילו לכתחלה משום דמצא בהגהות מרדכי שלו דאפילו שמות דלא צריך למכתב המכונה כתב אותן וכו'. וגם כתבנו קור"ק ולא קורק"ו שהוי"ו הנוספת בסוף אינה מעצמות שם הכינוי כ"א כן הוא הלשון של פולני"ש כשקורין אותו בפניו ומדברים לשון נוכח מוסיפין וי"ו לבסוף והראיה כשמזכירין אותו שלא בפניו אין מזכירין אותו בשם קורק"ו כ"א קור"ק והרבה שמות של עכו"ם נמצא כיוצא בו כגון מצ"ק מצק"ו ודומיהן. גם לא כתבנו לא ע' ולא יו"ד בין רי"ש לקו"ף אחרונה משום שכל שמות כיוצא באלו אין אנו נוהגים לכתוב שום אותיות המורים על הנקודה בסוף כך הוא מקובל בידי בפרט במדינות הללו. וכל שכן קורי"ק לא היה שייך לכתוב כלל במשמעות שם זה. ומה שרצית לדמות ענין זה לקיצור השם אינו ענין לזה דהתם הוא בהפוך כותב עיקר השם במילואו ואין צריך לכתוב הקיצור ממנו. גם מה שרצה כ"ת לדמותו למרי"ל ומירו"ש לא ידעתי מה ענין זה לזה (ישוב על תרי הגהת דש"ע מטור א"ה סי' קכ"ח סעי' י"ד וסעי' ט"ז שלא יהיו כסותרין אהדדי) ומה שהקשית התרי הגהות של ש"ע אהדדי בסימן קכ"ח סעיף י"ד וסעיף ט"ז אהו' אין מדרכי ועסקי בספר ש"ע כי הוא ספר חתום מחובר מחלקים רבים והרבה פעמים מה שיצדק נפרד לא יצדק מחובר ובאמת שעתה אין ספריי וכלי תשמישי בידי גם הסדר גיטין שלי נשרף לי בעו"ה אבל לפום ריהטא נראה דלא קשה כלל שההגה של סעיף י"ד המועתקת מהרב המגיד משנה פ"ג איירי ששם העצם משתנה בין היהודים ועכו"ם להבדיל כמו שנמצא זה הרבה פעמים וכמדומה לי שהמגיד משנ' כותב זה בשם הרמב"ן וז"ל ישראל שבחוץ לארץ ששמותיהם בישראל ויש שמות אחרים בשם העכו"ם צריך למכתב אנא פלוני דמתקרי פלוני וכו' וכן בשמות העיירות משתנה השם קצת בין יהודים לנכרים וכותבין על שם הנכרים דמתקריא כמו שנוהגים בקראק"א לכתוב קאזמ"ר דמתקריא קאזמיר"ו ודוק שמסיים בהגהה זו אבל אם עניינם כמעט אחד אין כותבין רק שם ישראל כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ח סעיף ג' דאיירי ממש בכיוצא בזה שכתבתי. אבל מה שכתב בסעיף ט"ז הוא מועתק מדברי ת"ה סימן רל"ה לא איירי שהנכרי קורין שם העצם שלו כך אלא שמכנים אותו כך וקורין אותו בשם הכינוי לבדו והיהודים מזכירין שם המובהק עם שם הכינוי כמבואר שם בת"ה ולכך פסק שאין צריך לכותבו שלא כדברי ת"ה: