מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה קא
לדזיו ליה כבר בתיה שלום אהובי האלוף המרומם ר"ג ור"מ מהר"ר מאיר סג"ל יצ"ו ולכל המסתופפים בצל מעלתו שלום. הגיעונו כתבך על דבר הגט אשר סדרת ועתה זמן ארוך שנה אחר הנתינה מצא בו כ"ת דבקות אותיות ד' בה' מתיבת דהוית וכו' ובקשת ממני לחוות דעתי בזה אם יש לפסול גט זה או לא:
תשובה הנה אהובי רוב הפוסקים ס"ל דאף לכתחלה אין צריך מוקף גויל באותיות הגט ואף לדברי המחמירים לא מחמיר אלא לכתחלה דהיינו קודם הנתינה אבל אחר הנתינה כ"ע מודו כמו שכל זה מבואר בב"י סי' קכ"ה וטעם המחמירים שהן מפרשין דברי ר"י שכתבו התוס' בפ"ק דגיטין דכתב דבגט ליכא קפידא היינו בדיעבד דוקא וכמו שמבואר בדברי סמ"ג וסמ"ק וגם משמע מדברי הב"י שאף הרא"ש שכתב בתשובותיו כלל מ"ה דבוקי האותיות פוסלין בארצינו אם לא במקום עיגון היינו דוקא קודם שניתן ליד האשה אבל אחר שניתן ליד האשה אפילו שלא במקום עיגון אין לפסול שהרי כתב הב"י שם סי' קכ"ה וז"ל דעות הפוסקים בזה חלוקות שיש כוסלים לכתחלה כלומר כל זמן שלא ניתן מיהו היכי דניתן מודו דכשר ובעלי הסברא הזאת הם בעל התרומה וסמ"ג וכו' וגם זה דעת הרא"ש בתשובה שהרי כתב בכלל מ"ה דבוקות האותיות פוסלים בארצינו וכך היו עושים בצרפ"ת אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה וכו' עכ"ל. מבואר בהדיא שהוא משוה דעת הרא"ש עם אותן המתירין ומכשירין בדיעבד דהיינו לאחר הנתינה א"כ על כרחך ס"ל להב"י דהא דלא מכשיר הרא"ש בתשובה כי אם במקום עיגונא היינו דוקא קודם הנתינה. (ביאור על דברי הרא"ש והטור א"ה סי' קכ"ה) ומה שתמה כ"ת על לשון הטור א"ה סימן קכ"ה שמתחלה כתב אין צריך שיהיו האותיות מוקפים גויל ומ"מ נהגו להחמיר לעשות מוקף גויל וכו' ואח"כ כתב ואם יש בו אותיות דבוקים יכול לגרר הדיו שביניהם להבדילם אבל אם נפלה טפת דיו בתוך האות וכו' אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות דהוה ליה כחק תוכות. ודקדק כ"ת משמע לפי דברי הטור שכתב יכול לגרר הדבקות היינו לומר שאינו נקרא רק תוכות וקשה פשיטא כיון דלעיל מזה כתב שאין צריך שיהיו מוקפים גויל ומ"מ נהגו להחמיר דמשמע דאין זה אלא חומרא והאיך יעלה על הדעת שיהא חק תוכות וכתבת כ"ת על זה מה שכתבת. אבל דע אהובי שאין תמיה זו על דברי הטור שאלה דברי הרא"ש הן בפ"ב דגיטין דאחר שכתב שם דברי ריב"ם שדקדק מהא דקאמרה שם הגמרא לא צריכא דמעורי שאין צריך בגט שיהיו האותיות מוקפות גויל ודחה דבריו וכתב ואין ראיה מכאן וכו' עד ומיהו אין צריך ראיה לזה להכשיר וכו' והן דברי ר"י שם בתוספות וסיים הרא"ש דבריו וכתב מיהו נהגו העולם להחמיר ולהקיף האותיות גויל ואם יש בו אותיות דבוקות יכול להסיר הדיו שביניהם ולהבדילם אבל אם נפלה טיפת דיו לתוך האות וכו' אינו יכול להעביר ולתקן האות דהוי ליה חק תוכות עכ"ל. ומבואר מעצמו שפירוש דברי הרא"ש כך הם מיהו נהגו העולם להחמיר וכו' והוא מטעם שכתבו ספר התרומה וסמ"ג וסיעתם שר"י לא הכשיר אלא בדיעבד אבל לכתחלה צריך היקף גויל שלא תיגע אות לאות וכתב ספר התרומה וסמ"ג (דהא דצריך שיהיה האותיות מוקפות גויל לא מטעם שנקרא ספר דהא אתי לספירת דברים אלא לא מקרי אות כשנוגעת לחבירתה ועל זה סיים הרא"ש שאף שנוהגים העולם להחמיר ולהקיף גויל מטעם דלא מקרי אות כשנוגעת לחבירתה ואם כן לפי זה היה לנו ג"כ להחמיר שלא להפריד ביניהם אם היו דבוקים כי זה נראה כמו חק תוכות הואיל דבלא זה לא מקרי אות אע"פ כן אין להחמיר בזה ואם היו בו אותיות דבוקות יכול להסיר הדיו וכו' דלא מקרי זה חק תוכות הלכך אף לפי סברת המחמירין אין להחמיר בזה וכיוצא בזה ס"ל להרא"ש אפי' גבי תפילין דבגרירת הדבקות שבין אות לאות לא מקרי חק תוכות ועיקר תכלית כוונת הרא"ש הוא לסיים אבל אם נפלה טיפת דיו וכו' דשם מקרי חק תוכות. (ביאור דעת מהר"י מינ"ץ בדברי א"ז שפוסל האותיות בגט אם אינן מוקפת גויל) אלא שאחר שכתבתי זה מצאתי בסדר גט של מהר"י מינץ סי' פ"ח שכתב וז"ל ולענין מוקף גויל ר"י מכשיר בדיעבד וא"ז פוסלו וז"ל וכן בא מעשה לפני ראב"י פסל וכו' עכ"ל ומוכרח הוא שר"ל שא"ז פוסלו בדיעבד היינו אפילו לאחר הנתינה דהא מה שכתב דר"י מכשיר בדיעבד היינו אחר הנתינה כדמשמע מדברי הב"י בטור א"ה סימן קכ"ה שלאחר שהביא דברי הר"י ופירש את דבריו שמה שכתב דבגט ליכא קפידא לכתחלה משמע. סיים וכתב אבל לדעת התרומות וסמ"ג והנמשכים אחריהם צריך לומר שסוברים דע"כ לא מכשיר ר"י אלא בדיעבד אבל לכתחלה בעינן שלא יהו דבוקות וליכא קפידא דקאמר היינו דניתן כבר א"כ מבואר בדבריו דלפי סברת המחמירין הא דהכשיר ר"י בדיעבד היינו לאחר הנתינה וכן מבואר בהדיא בסמ"ק סימן קפ"ד וז"ל והכותב צריך שיכתוב כדין ס"ת שיהיו האותיות מוקפין גויל ואם ניתן הגט בלא מוקפות גויל אומר ר"י דאין לפוסלו בכך עכ"ל וא"כ מדכתב מהר"י מינץ ר"י מכשיר בדיעבד וא"ז פוסלו על כרחך ר"ל דא"ז פוסלו אפי' לאחר שניתן. וא"כ הואיל והא"ז פוסל אפי' אחר הנתינה ושכבר בא מעשה לפני ראב"י ופסל ומעשה רב הוא היה נראה בנדון דידן ג"כ להחמיר. ומ"מ אני אומר שמאחר שכל הפוסקים זולת הא"ז בשם ראב"י כולם מכשירין לאחר הנתינה אין אנו צריכין להחמיר כדברי הא"ז וראב"י כי הם מיעוטא דמיעוטא נגד רוב הפוסקים המקילין בדיעבד (טעם וביאור על דברי מהר"י מינץ מאחר שאינו פוסק כדברי א"ז כמו שמשמע בדבריו בסי' פ"ג מהסדר גטין שלו וא"כ למה הביא אח"כ בסי' פ"ח דברי א"ז על דברי ר"י) וגם מהר"י מינץ נראה מדבריו שאין תופס דברי הא"ז לעיקר שהרי כתב לפני זה בסי' פ"ג וז"ל ונהגו ליזהר שיהיו כל האותיות מוקף גויל דאם נוגעות זו בזו לא מקרי כתב ור"י אומר דבדיעבד אין לפוסלו מרדכי ותוספות פ"ב דגיטין עכ"ל ולא הביא שם כלל דברי הא"ז משמע שאינו פוסק כדבריו והא דהביא אחר זה בסימן פ"ח את דבריו לא הביאם אלא כדי ללמוד מדבריו מה שסיים שם וכל שכן גט שנכתב מישי"ט שיש לפוסלו א"ז עכ"ל דבגט מישי"ט הוא מסכים לדברי הא"ז שיש לפסול אבל במה שפוסל באותיות דבוקות לא ס"ל כמותו בפרט בנדון דידן שכבר נתיישנו הדברים והאיש נשא כבר אשה אחרת ואם היינו מצריכין גט אחר איכא זילותא בבי דינא והוצאת לעז לכך יש לסמוך ולהקל אבל בתנאי שתתן כ"ת לקרותו לתינוק לא חכים ולא טיפש לראות אם יכול לקרותו שאם אינו יכול לקרותו פשיטא שיש להצריך גט אחר ופסול הוא וכן משמע מלשון השאלה דריב"ש סימן נ"ו ע"ש. ואי לדידי ציית מר תשלח כ"ת הגט לידינו כדי דנמטיא שיבא מכשורא ולא להפיל עצמך לבד בחששא דאסורא חמירא כזה. ופליאה בעיני על כ"ת שהוגד לי שכ"ת כתב אותו הגט על נייר מה שאין נוהגים כן במדינתינו. כה דברי אהובך אים איש בריתך הטרוד מאיר בן מהר"ר גדלי"ה זלה"ה וכו'