מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה צד
ועל דבר אשר תמהת על רבינו ירוחם נתיב ט"ו אות י"ו שכתב וז"ל בכל מקום שכתבתי אין חוששין אין צריך בדיקה כלל ובכל מקום שחוששין צריך לבדוק נגד החלל. דמשמע מדבריו דכל מקום שאמרו בגמרא חוששין לריסוק אברים אין צריך שהיית מעת לעת ולא עמידה אלא ניתרת מיד ע"י בדיקה לאחר שחיטה כמשמעות דברי הרמב"ם פרק ט' מהל' שחיטה הגם שהרמב"ם יחיד בדבר שכבר דחה דבריו הר"ן שם בשמעתתא דנפולה גם הרשב"א בחידושיו הביאו הב"י סי' נ"ח בדין נפולה. גם הרא"ש בסוף שמעתין דנפולה כתב שלא כדברי הרמב"ם:
תשובה אהובי על רבינו ירוחם אין לתמוה כל כך שאפשר שהוא לא ראה כלל דברי הר"ן וגם לא דברי הרשב"א בחדושיו כי לא נתפשטו דבריהם בזמנו. אלא שיש לתמוה שלא פסק כדברי הרא"ש שכ' שכל מקום שאמרו חוששין יש לו כל דין נפולה דמתניתין שהרי רבינו ירוחם נמשך ברוב דבריו אחר דברי הרא"ש (ביאור על דברי רבינו ירוחם נט"ו אות י"ו בדין נפולה כדי לישב התמיה הנופלת בדבריו על שלא פסק בזה כדברי הרא"ש רבו.) אלא שאפשר לומר שרבינו ירוחם לא נתכוון שידוייק מדבריו לומר דבמקום שאמרו חוששין לא בעי כי אם בדיקה לבד ולא שהייה כי לא נתכוון לזה בדבריו אלא רק שבא לפרש מהו דין הבדיקה במקום שחוששין ומצריכין בדיקה וקאי עתה גם על הנפולה גמורה דמתניתין דצריכה בדיקה דאף נפולה דמתניתין חוששין קורא לה ובא עתה לפרש דין הבדיקה והכי משמע מתחלת לשונו אות י"ו שכתב נפלה הבהמה מן הגג וכו' חיישינן לריסוק אברים. ואם עמדה וכו' וצריכה בדיקה ולקמן אבאר הבדיקה וכו' והיינו ע"כ מה שכתב בסוף ובכל מקום שחוששין צריך לבדוק כנגד כל החלל אבל אין צריך לבדוק בסימנים וכו' וצריך לבדוק בשדרה ובצלעות וכו' וכיון שבדבריו אלה קאי נמי אנפולה דמתניתין אין מקום לדקדק מדבריו אלה מדנקט השתא בדיקה לחוד דלא יצטרך כי אם בדיקה לבד ונוכל לומר דבאמת דס"ל דגם בכל מקום דאתמר בגמרא חוששין יש לו כל דין נפולה דמתניתין כמו שכתב רבו הרא"ש דכולן חוששין קרי להו וכולן דינן שוה ולא הוצרך לרבינו ירוחם לפרש זה דממילא נשמע דכשאינו מחלק ביניהם דכולן שוין. שהרי גם הטור כתב סתמא חוששין גבי הנהו דאתמר בהו בגמרא חוששין ולא האריך לפרש שיש להם כל דין נפולה דמתניתין כמו שכתב הרא"ש אביו אע"ג דמסתמא כוותיה ס"ל אלא על כרחך היינו טעמו דמהיכי תיתי לחלק ביניהם כשאינו מפורש בדבריו שיש חילוק ביניהם. (ביאור על דברי הרמב"ם בפ"ט מה' שחיטה שכתב וכ"מ שאמרנו חוששין וכו' לפי דעת רבינו ירוחם.) ואפשר שרבינו ירוחם ס"ל דגם הרמב"ם בלשונו שכתב וכל מקום שאמרנו חוששין לה אם שחטה צריך לבדוק כנגד כל החלל וכו' לא נתכוון לחלוק ביניהם אלא לפרש דין הבדיקה בא ע"ד שכתבתי בדברי רבינו ירוחם. שהרי אינו מבואר בדברי הרמב"ם כל כך בהדיא שמחלק בין נפולה דמתניתין ובין הנך דאתמר בהו חוששין אלא שהרשב"א כתב בחידושיו על דברי הרמב"ם מדקדוק דבריו שנראה שחילק בין נפולה דמתניתין ובין אותן שנאמר בהן בגמרא חוששין וכו' גם הב"י כתב בסי' ל"ב לאחר שהביא דברי הר"ן בשם הרמב"ן לפי גירסתו אמר וז"ל ודברי הרמב"ם בפרק ט' מהל' שחיטה נראין כדברי הרמב"ן. וא"כ אפשר שרבינו ירוחם לא ירד לדקדק כן מדברי הרמב"ם והא דקאמר הרמב"ם אם שחטה צריך לבדוק וכו' יש לפרש דאינו ר"ל אם שחטה תוך מעת לעת אלא לאחר שהיית מעת לעת והא דנקט לישנא דדיעבד אפשר דס"ל דלכתחלה לא ישחטנה אפי' לאחר שהיית מעת לעת כדי לסמוך על הבדיקה אלא ימתין עד שתלך ולא תהא צריכה בדיקה שהרי גדולה מזו כתב בעל העיטור דאנן השתא ליכא מאן דבדק ובעינן הלכה וזה נראה לי ברור וקרוב לודאי בדברי רבינו ירוחם. (תפיסה על הב"י בדיני נפולה) אבל על הב"י יש להפליא באמת שבכל הנוסחאות שלנו כתוב בדברי הר"ן וז"ל הרב ר' משה בר מיימון ז"ל דבכל מאי דאתמר בשמעתין אין חוששין וכו' ובהני דאמרינן חוששין לאו למימר דיהבינן להו דיני נפולה וכו' והב"י גריס הרמב"ן במקום הרמב"ם בסי' נ"ח גם בסי' ל"ב וסיים בדבריו שדברי הרמב"ם בפ"ט נראין כדברי הרמב"ן והכי נקטינן ובלתי ספק אצלי שהביאו להב"י שהגי' כן בדברי הר"ן מפני שלשון זה שכתב הר"ן וז"ל דבכל מאי דאתמר בשמעתין ובהני דאמרינן חוששין לאו למימרא דיהבינן להו כל דיני נפולה ודאית דמתניתין וכו' אין זה לשון הרמב"ם. גם אינו מבואר חילוק זה בדברי הרמב"ם בהדיא אלא שנראה כן מדבריו שמחלק בין נפולה דמתני' ובין אותן שנאמר בהן חוששין כנזכר לעיל ומפני זה עלה במחשבתו להגיה הרמב"ן אלא שעל זה יש באמת להפליא שהביא תחלת דברי הרשב"א בחידושיו ולא ראה שסיים הרשב"א שם בדבריו וכן כתב הרב רבינו משה בר נחמן עליו וכו' שהרמב"ן חולק על הרמב"ם בזה וראה נא שבכסף משנה שלו בפרק ט' מהלכות שחיטה הביא שם הב"י דברי הר"ן על דברי הרמב"ן וגם דברי חדושי הרשב"א וגם שם לא סיים בדברי הרשב"א וכ"כ הרב רבינו משה בר נחמן וכו' הגם שבדברי הר"ן גריס שם הרמב"ם כמו שכתוב שם בספרים שלנו ודוחק לומר שהיה לו נוסחא אחרת בדברי חדושי הרשב"א או אשתמיטתיה. ולא הוסיף והביט סוף דברי הרשב"א. אמנם לא בתפיסה זו בלבד נתפס הב"י אלא כבר יש לי חבילות חבילות סתירות והשגות על דבריו ושגגות שיצאו מלפניו שנפל בהן שהן יותר זרים וקשים מזאת. ומ"מ לענין הלכה נראה לי שאף אם באנו להחמיר כדברי המחמירים בכל הנהו דאתמר בהוא חוששים מ"מ בדין הכו הבהמה על השדרה במקל אף במקום שחוששין כגון היכי דלא הגיע המקל על כל אורך השדרה כמבואר בטור י"ד סימן ל"ב. לא נראה להחמיר ולמיהב לה כל דין נפולה דמתניתין ואין צריכה כי אם בדיקה בחוט השדרה כדמשמע מדברי הטור וניתרת מיד ובזה צדק פסקו של הב"י שפסק בזה כן בסימן ל"ב: