מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה פז
ועוד הציעה לפני האשה הנ"ל על דבר כתובתה שנכתבה פה ק"ק לובלין וכתוב בה שני מאות זקוקים ככל נוסח כתובות מדינות פולי"ן וגם ליט"א. והנה במדינת ליט"א בכללם ק"ק פינס"ק מנהגם לגבות לכל כתובות בתולה שני מאות שאק ליטווי"ש שהן ה' מאות זהובים פו' כי הן קורין לשא"ק ליטווי"ש זקוק כמו שקורין במדינות פולי"ן לשא"ק פולני"ש זקוק. ועתה בשביל שכתובתה נכתבת בק"ק לובלין אין רוצין לגבות לה כ"א שני מאות שא"ק פו' שהן ד' מאות זהובים פו':
תשובה אהובי שלפי הנראה הדין עמהם שזה הדין שייך בפלוגתא דרשב"ג דפרק בתרא דכתובות נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקי"א נותן לה ממעות א"י נשא בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקי"א ומפרש שם בגמרא טעמא דת"ק מקולי כתובה שנו כאן קסבר כתובה דרבנן רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקי"א קסבר כתובה דאורייתא. ופרש"י קסבר כתובה דאורייתא הלכך בתר שיעבודא אזלינן כדין כל שטרי חובות ומחלוקת בין הפוסקים הלכה כדברי מי כמבואר בטור א"ה סי' ק' א"כ בנדון דידן אפילו אי הלכה כדברי רשב"ג אין נותן לה אלא זקוקים דמעות פולי"ן הואיל והשיעבוד היה במדינת פולי"ן ונכתב בכתובה שנעשה בק"ק לובלי"ן וכיוצא בזה כתב שם המרדכי וז"ל וששאלתם כתובה שכתוב בה מאתן ליטרין וכו' הכל לפי המנהג וכו' עד ואם נשאה באחת מן המקומות שנהגו כך והרי היא במקום אחר שנוהגין בענין אחר בהא אפלגו רשב"ג ורבנן והלכה כרשב"ג וכו' ע"ש:
מ"מ בנדון דידן יש לחלק קצת שמאחר שכשנשאה בק"ק לובלי"ן לא נשאה לדור עמה שם אלא לקחת אותה תכף ולהוליכה לעירו וכן עשה תכף אחר החתונה הוליכה לעירו מסתמא על דעת מנהג עירו נשאה ואע"ג דאפילו גבי שטר חוב תניא התם בפ' בתרא דכתובות המוציא שט"ח על חבירו כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל כתוב בא"י מגבהו ממעות א"י וכו' ע"ש ודין זה מבואר בטור ח"מ סי' מ"ב ופשוט הוא דאיירי בכל ענין דאם נכתב בבבל אפילו היה דעתם לצאת משם תכף לא"י מגבהו ממעות בבל וכן להיפך שאני התם דאין דרך ללכת אחר מנהג מקום הדירה אבל בכתובה שמנהג המקומות בהם עיקר ודרך כל תנאי כתובה ללכת בזה אחר מנהג מקום הדירה ומקום בעלה לכך הולכים בזה אחר מנהג שמוציאה לשם וכיוצא בזה כתב הרשב"א סי' תרס"ב שאלה אשה שנשאת לבעל והאשה מעיר אחת והבעל מעיר אחרת וכו' ובארצינו בכל מקום עושין תנאים כאשר ינהגו וכו' ובכתובה זו לא כתבו וכו' תשובה אם על דעת לדור במקום שנשאה כנסה על דעת תנאי אותו מקום נשאה וכו' שכל הכותב והנושא והמקבל שדה ושאר דברים כיוצא באלו על דעת מנהג המקום הוא כותב וכו' אבל אם דעתן לדור במקום שדעתן לקבוע או מן הסתם כמנהג מקומו שיכול להוציאה מעירה לעירו וכו' וכיון שכן הרי הוא נושא לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם עכ"ל. ותשובה זו מביא ג"כ הב"י בטור א"ה סי' ס"ו ומסיים שם בסוף פרק נערה שנתפתתה גבי ההיא בת מחוזא דהוה נסיבא לנהרדעא כתב הריטב"א ש"מ מאן דנסיב איתתא מדוכתא אחריתא אדעתא דתידור עמיה בדוכתיה הולכין אחר מנהג מקומו שבאה לשם א"כ כל שכן בנדון דידן כיון שנשאה בפירוש על דעת להוציאם משם לעירו שהרי יתומה היתה ולא היה פה מקום להתגורר וכאשר עשה כן תכף אחר הנשואין פשוט הוא שעל דעת מנהג אנשי מקומו נשאה ואע"ג שהרשב"א לא איירי לענין סך הכתובה אלא לענין שאר הנהגות שבין איש לאשתו מ"מ אין נראה לחלק שכשתעיין שם בתשובה משמע שם מהראיה שמביא מהירושלמי שמדמה שם מנה ומאתים דכתובה לענין זה. וכיון שכן בנדון דידן נמי אעפ"י שנכתב בלובלי"ן ונכתב בכתובה זקוקים סתם כוונת ודעת הסופר והעדים והבעל היתה לשעבד על דעת מנהג הקהילות וכיון שהוכחנו שעל דעת מנהג עירו נשא נשתעבד גם כן מעת הקבול קנין בסך הכתובה של מנהג מקומו דהא לשון הכתובה אינו סותר זה דהא במדינת ליט"א ג"כ כותבין זקוקים מסתמא ונוסף על זה הרי אמרו שאם כתובות נשי משפחתו יתירות מכתובות נשי משפחתה עולה עמו ואינה יורדת עמו וכמו שכתב הטור א"ה סי' ס"ו הנראה לע"ד כתבתי כמחוייב וראוי להפך בזכות יתומים ואלמנות וכאשר אין איש כמוך צריך זירוז על זה ע"כ אפסיק ואומר שלום וכסאך יגדל ויתנשא כחפץ נפשך ונפש רבך אהובך דורש שלומך הטרוד כעת בטרדת יומא דשוקא מאיר בן מהרר"ג ז"ל וכו':