מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה פו
יפה פרי תואר קרא ה' לשמך אהובי תלמידי הותיק האלוף הנעלה בשם ותהלה ר"ג ור"מ ואב"ד כמהר"ר משה יצ"ו וכאל"ש. נתבקשתי מאשה אחת צועקת אלי אשה קשת רוח ומרת נפש אלמנה שכולה וגלמודה בת טובים מרת חוה בת הר"ר אליעזר מתושבי קהלינו שנתייתמה מאביה והשיאה אמה אחר מותו לאחד מבני ק"ק פינסק נקרא בשמו שמחה בר יעקב הי"ד אשר מקרוב נהרג בעו"ה ע"י עכו"ם וטמא כאשר ידוע ליוצאי שער עירך. והנה היא השתדלה וחגרה בעוז מתניה לנקום נקמת דם אישה ותובעת הרוצח למשפט ערכאותיהם ולא עלתה בידה כי לא דנו אותו למיתה רק שיתן דמי הנהרג כופר נפשו ובהיות שהיא מבנות עירנו באת לפנינו והציעה דבריה לפנינו איך שבעלה נשאר חייב איזה סך ממון ואותן בעלי חובות רוצים לקחת אותו הכופר שיתן העכו"ם בעד נפש הנרצח בחובם וישארו בניה היתומים בערום ובחוסר ובפרט הבתולות אשר אין להם על מי להשען כי אם על רחמי שמים ובראותי צרת נפשה לא יכולתי להתאפק מלהליץ בעדה להעלות לפניך קצת דברים הגם שפשוטים הם ובלתי ספק לא נעלמו מעיניך רק באתי כמזכיר הלא דבר פשוט הוא שאין לבעלי חובות שום זכייה בדמי הנהרג שהרי מדין הגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אלא שבזמן הזה לאחר תקנת הגאונים נוהגים לגבות ממטלטלים דיתמי כמו שכתב הרי"ף פ"ק דב"ק וכמו שכתב הרא"ש שם משום דהוי כגמלא דערבי' ואשלי דקמחוני' דעיקר סמיכות דב"ח עלייהו כמו על קרקעות אבל על דמים כאלו דבר פשוט דלאו שו עלייהו סמכי הבעלי חובות ולא שייכא בהו תקנת הגאונים כלל וכלל וגדולה מזו פסק הרא"ש פרק יש בכור דאין ב"ח גובה מן הראוי וכן כתב הטור ח"מ סוף סי' ק"ד ואפי' מלוה של אביהם יש פוסקים דהוי ראוי ואין ב"ח גובה מהן כמו שכתב בעל התרומות אלא שמסיק בסוף דבריו ומיהו בתר תקנת הגאונים ליכא משום ראוי בין גבו קרקע בין גבו מעות וכו' וב"י הביאו סי' ק"ז ע"ש. אבל כיוצא בנדון דידן דבר פשוט הוא לכ"ע שאין ב"ח גובה ממנו שזה הוא ראוי גמור יותר מירושה שנפלה לו ממורישו כמבואר בהדיא בפרק שור שנגח ד' וה' דף כ"ב גבי כופר של שור שהמית אשה שהכופר ליורשיה דקאמר התם לא אמר רבי עקיבא אלא בכופר הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה והוי ליה ראוי וכו' וכתבו התוספות אע"ג דביש נוחלין דריש דאין הבעל נוטל בראוי מקרא אחרינא מהכא לא נפקא דה"א דשאני כופר דלעולם הוי ראוי ולא אתו מיניה שאר ראוי ע"ש. וא"כ מכל הלין טעמים נראה פשוט שאין לשום ב"ח שום זכייה בדמי הנהרג רק יותן ליתמי הנהרג ואין לשום אדם זכייה בו: