מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה פג
והיה ה' לאור עולם אהובי האלוף התורני אשר לו עשר ידות. במדות וחסידות. הר"ר שבתי יצ"ו הגיעו לידי דבריך דברים קדושים דברי אלהים חיים על דבר אשר שמעת בשמי שדרשתי ברבים לקרא את השם הנכבד בשו"א חול"ם קמ"ץ ותמהת אם יצאו דברים כאלה מפי מטעם שנמצא בכל מקום האל"ף נקודה בחטף פת"ח ואמרת כי ניקוד שב"א חול"ם קמ"ץ אינו אלא כשאנו קוראים השם של בן ד' ככתיבתו ולא בעולם הזה שאנו קורין אותו באל"ף דל"ת שעתה צריך לקרותו בפתח חטופה ועלה בדעתך להביא ראיה מספר ציוני ומספר הפרדס ומחכמי הדקדוק והפצרת בי להודיעך טעמי ונימוקי.:
תשובה דע אהובי הגם שקשה עלי ביותר ויותר להעלות דברי כאלה על הכתב וכל שכן בכתב הנשתלח ממקום למקום אך כדי להסיר המכשלה הזאת מעמינו ולהודיע שאין חכמת הדקדוק עיקר בעניינים כאלו. וגם שלא יחזיקו אותי הכת הזאת לטועה חלילה ע"כ הוכרחתי לצאת ממחיצתי להורות שאדרבא ממקום שבאת הם מורים על אמיתת דברינו ועתה דע אהובי שאמת הוא כי מפי יצאו הדברים האלו להוציא מאותם דעות הזרות חדשים מקרוב באו הקוראים השם האל"ף בפת"ח ומהרסים הכוונה ומהפכים דברי אלהים חיים ומחריבי העולם ואינם קוראים את השם באמת. וכן מצאתי בדברי אבי זקני המקובל האחרון החסיד מהר"ר אשר זצ"ל אשר הוא היה אב ב"ד בעיר ואם בישראל קהל קודש קרא"קא בדור שלפנינו וחיבר ספר אחד קדוש על סודות התפילות והברכות ונקרא עמ"ק הבר"כה ומרוב קדושתו לא הביאו לבית הדפוס כי כן ראוי שכל ספר קדוש כזה לא יובא לבית הדפוס שלא יבאו להשתמש בו בני אדם שאינם כדא' לו. וז"ל שם בפ' ל"ד דע כי ניקוד שם אדנ"י המקובל מסיני הוא שב"א חול"ם קמ"ץ. שב"א תחת האל"ף חול"ם על הדל"ת קמ"ץ תחת הנו"ן. וכן הודיעו הש"י למשה רבינו ע"ה במראה הסנה כאשר מסר לו סוד שמו המיוחד והודיעו שלא נקרא ונזכר ככתיבתו אלא בכינוי שם אדנות וכו' שם רמז לו על נקודו הקדוש אשר בו נזכיריהו. וזה רמז לו במלת לעלם שמלת לעולם חסר וי"ו ורמז להעלים שמו המיוחד. במלה זו בעצמה רמז לו ג"כ הניקוד של שם אל"ף דלי"ת כי לעלם ניקודו שב"א חול"ם קמ"ץ וכו' והאריך שם בהוכחות וראיות גדולות וסודות מופלאים הנכללים בנקודות הללו והוכיח בראיות ברורות ששני שמות הקדושים שם השם של הויה ושם של אדנו"ת הם שוים בניקודם וניקודו המקובל מסיני הוא שב"א חול"ם קמ"ץ ובסיום דבריו כתב ואל יחשוב המעיין בלבו ויתמי' ויאמר הלא מצינו ששם אדנו"ת בכל מקום מנוקד האל"ף בחט"ף פת"ח וא"כ ראינו שאין ניקודו שוה לשם המיוחד דע אתה המעיין כי הפת"ח זה כאלו אינו וכו' כי הברת השב"א הוא עיקר כי הוא חוטף תנועת והברת נקודת הפת"ח והברת תנועת השב"א נשאר במקומה וכו' וא"כ אין הפת"ח מבטל תנועת השב"א שתחת אות האל"ף של השם של אדנות והוי כאלו אין כאן פת"ח כלל והאריך שם בראיות והוכחות. וגם הביא לראיה שמצא כתוב בספר אחד קדוש ספר הקבלה וזה לשונו צריך שאזכיר לך אלה השמות לפי דעת הקבלה שקבלו חז"ל מפי הנביאים ע"ה שקבלו מפי הגבורה וכו' עד וניקוד שם העצם שוה בשם אדנות במשרת בראשו. ומלך עליו באמצעו. וכדור בנקודה השכלית בסופו ועל תטעה בעבור הפת"ח שבראש התואר כי המשרת עיקר בשניהם אלא שזה אות הגרון והוא אל"ף עכ"ל. ופירש אבי זקני זצ"ל שם את דבריו שר"ל ששני השמות הנזכרים והן שם של ד' ושם של אדנות הם שוים בניקודם. במשרת בראשו רצה לומר האל"ף נקודה בשב"א שהוא נקרא משרת מן הטעמים שהוא האריך שם. ומלך עליו באמצעו רצה לומר הדל"ת נקודה בחול"ם שהוא נקרא מלך. וכדור בנקודה השכלית בסופו רצה לומר הנו"ן נקודה בקמ"ץ שהוא נקרא כדור השכלי. והאריך בטעמים שנקראו הנקודות הללו כן. הרי שכתב אותו המקובל והזהיר ואמר תטעה בעבור הפת"ח כי המשרת רצה לומר השב"א הוא עיקר בשניהם רצה לומר בשני השמות הנזכרים והן שם העצם של אדנות בשניהם השב"א הוא עיקר ובה צריך להתנועע ולקרוא אות האל"ף של שם אדנות ולא בפת"ח. ועוד כתב שם אבי זקני זצ"ל וז"ל מעתה צריך אני לבאר בביאור מובן לכל. טעם פת"ח כי מאחר ואל שנקודת השב"א עיקר בשם אדנו"ת וצריך להניעו היטב אם כן למה באה הפת"ח אצלו ולענין מה היא מנוקדת בו מאחר שאין הברתה ותנועתה מתקיים בקריאה והאריך בטעם הדברי' למה באה נקודת הפת"ח והדברים לא נתנו להעלותן על הכתב כי סתרי תורות הן וסודות נשגבים אך כלל העולה מדבריו שעיקר קריאת האל"ף של השם צריך לקראתו בשב"א. וגם מדברי הפרדס משמע כדבריו שנקודת שם אדנות הוא ממש כנקודת שם של ד' ונקודת הפת"ח הנקוד באל"ף של שם אדנות לא לעיקר הקריאה באה אלא לרמוז על מדת ת"פ שהרי בשער השמות בפ' א' אחר שכתב בשם הרשב"י בתיקונים ששם בן ד' הוא בניקוד שב"א חול"ם קמ"ץ ונקרא חש"ק וכו' כתב וז"ל והעד על זה כי שם אדנות זה ממש נקודתו ושם בן ד' ג"כ נקרא בשם אדנו"ת ועם היות שהוסיף בשם אדנו"ת כי במקום שב"א בא שב"א פת"ח אדרבא משם ראיה כי בתוספות נתקן בו ו' שהוא ת"פ וכו' עכ"ל. רצה לומר שהפת"ח הוא קו נמשך כעין ו' לרמוז על ת"פ. מבואר מדבריו כי לא ניתוסף בו הפת"ח אלא לרמוז לו' וכן בפ' ד' כתב שניקוד שם בן ד' כניקוד שם של אדנות שב"א חול"ם קמ"ץ וכתב ועם היות שהוסיף בשם אדנות פת"ח עם השב"א כבר תירצנוהו בפ' א'. משמע מדבריו שנקודת הפת"ח אינה עיקר כלל וכלל. גם מה שכתב הציוני פרשת שמות וז"ל גם יש בכאן סוד מקובל בנקודת זה שמי לעולם כי הם נקודות של שם הגדול וסימנך כי מי בשח"ק יערוך לך וגומר והוא סוד התפילה והתחלת' ממה שנאמר ואשמרה עדות פיך ומהו עדות פיך החי"ך הוא החול"ם. והשיניים הוא השב"א וכו' וזהו סוד ה' שפתי תפתח וכו'. כתב עליו אבי זקני זצ"ל פרק ט' שאעפ"י שמה שאמר כי הם נקודות של שם הגדול רצה לומר שם של ד' מ"מ כוונתו ג"כ לומר כי כן הוא ג"כ ניקודו של שם אדנות ובהם אנו מזכירין אותו בכל תפילתינו וזהו שכתב הציוני והוא סוד התפילה והתחלתה וכו' וזהו סוד ה' שפתי תפתח וכו' כי זה השם הוא נכתב באל"ף דל"ת וכל זה רמז כי גם שם של אל"ף דל"ת צריך לקראתו בניקוד השם של ד' שהוא שב"א חול"ם קמ"ץ ואעפ"י שניתוספה בו הפת"ח אין הברתה ותנועת' ניכרת ומורגשת בהזכרת השם כמו שנזכר למעלה וגם האריך לפרש דבריו במה שכתב שהחיך הוא החול"ם והשיניים הוא השב"א וכו' בדברים נפלאים ומעתה נוכל לומר שגם מה שכתב הציונ"י לעיל מזה וז"ל מצורף לזה זה שמי וכו' תקראיהו כמו א"ד שמנוקד חט"ף אין כוונתו לומר שיקראוהו בנקודת פת"ח אלא עיקר הקריאה הוא בשב"א והוא נקרא חט"ף ולא להרגיש תנועת והברת הפת"ח. ולא אוכל להאריך יותר ואף במה שכתבתי והרחבתי בו לשון ה' יכפר בעדי. ואחת שאלתי ואותה אבקש שתגנוז ותניח כתבי זה במקום טהור וקדוש ולא תניחנו להתגלגל אנה ואנה כה דברי המעתיר איש בריתך דורש שלומך מאיר הטרוד.