מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה עג
ילמדינו רבינו ע"פ שחל להיות בשבת ומת לאחד מת בשבת ומוטל לפניו אם יש לו דין אנינות כמוצאי שבת דעלמא כמבואר בפוסקים שאינו מתפלל ואינו מבדיל כמו שכתב הרא"ש פרק מי שמתו והטור י"ד סי' שמ"א. וא"כ האיך ינהוג עם אכילת מצה ומרור וד' כוסות וסדר ההגדה:
תשובה דין זה אינו מבואר בדברי הפוסקים הראשונים אך יש להביא ראייה לנדון זה מהא דמייתי ברייתא ריש פרק מי שמתו. מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר וכו' ופטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. ובשבת מיסב ואוכל בשר וכו' וחייב בכל מצות האמורות בתורה. ומייתי לה הרא"ש שם בפ' ואלו מגלחין. ומסיק שם הרא"ש בפ' ואלו מגלחין וז"ל הלכך נראה שאסור להתפלל כל מי שמוטל עליו לקברו והיינו אותן שמתאבלים עליו. וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבוד המת או משום שאין לו מי שישא משאו. מאי בינייהו. כגון שיש לו מי שישא משאו. אי תימא מפני כבוד המת אסור. אי תימא מפני שאין לו מי שישא משאו הרי יש לו מי שישא משאו. והתניא פטור מנטילת לולב. תפתר בחול. והתניא פטור מתקיעת שופר. מה אית למימר בחול ולא ביו"ט. אמר רבי חנינא מכיון שהוא זקוק להחשיך על התחום להביא לו ארון ותכריכים כמי שנשא משאו דמי פליג ירושלמי אגמרא דילן דמשמע התם דאפי' בשבת כיון דמחשיכין על התחום להביא לו ארון ותכריכים דחלה עליו אבלות. והכא אמרינן דבשבת חייב בכל המצות האמורות בתורה וה"ה בי"ט. וי"א דגמרא דידן איירי בשחרית והתם איירי לעת ערב דשייך אז למימר דמחשיכין על התחום ולא בשחרית. ולי נראה דלא קשיא דודאי בחול שיכול לעשות צרכי המת אעפ"י שאינו עסוק יש עליו דין אנינות מפני כבודו של מת שיהא לבו פנוי לחשב על צרכי המת ויעסוק בהן תמיד. אבל בשבת ויו"ט שאין יכול לעסוק לצורך המת אלא להחשיך בעלמא דוקא בשעה שהוא מחשיך פטור אבל כל היום חייב והא דקתני פטור מתקיעת שופר היינו בשעה שהוא מחשיך ולישנא משמע הכי מכיון שהוא זקוק להחשיך משמע בשעה שהוא עסוק להחשיך וביו"ט שני שנקבר על ידי ישראל כחול שוויה רבנן ונוהג דין אנינות וביו"ט ראשון אם רוצה לקברו בו ביום על ידי עממין כיון שהוא צריך להמציא להם צרכי ארון ותכריכין יראה דלא גרע ממחשיך על התחום להביא לו ארון ותכריכין ופטור עכ"ל הרא"ש שם. והשתא לפום ריהטא נראה דבנדון דידן נמי כיון שרוצה לקברו למחר ביום טוב ראשון על ידי עממין חל עליו דין אנינות כדין מוצאי שבת דעלמא ופטור מכל המצות ואפילו אם בא להחמיר על עצמו לברך ולאכול מצה ומרור אינו רשאי כמבואר בדברי הרא"ש דלעיל לענין תפלה דאין סברא לחלק ביניהם דהא אפילו ברכת המוציא משמע בדברי הרא"ש שאסור דעליה קאי הרא"ש שם שכתב וז"ל רש"י כתב פרק מי שמתו אינו מברך אין צריך לברך ברכת המוציא משמע שאם רצה לברך הרשות בידו ולא משמע כך וכו' עד הלכך נראה שאסור להתפלל כו' מבואר בהדיא בדבריו שאינו מחלק בין ברכת המוציא לתפלה ואפי' אם ירצה להחמיר על עצמו לענות אמן אחר ברכת המוציא כתב הטור סי' הנזכר דאסור וה"ה ברכת מצה ומרור וכ"ש שאר סדר ההגדה שאסור. וגם אין לומר דבנדון דידן יברכו לו אחרים על אכילת מצה ואכילת מרור והוא יאכל דהא מביא הרא"ש שם הירושלמי דאיתא התם דאחרים שברכו אין עונה אחריהם אמן וכיון שאין עונה אחריהם אמן לא יברכו לו. דהכי כתב הרא"ש ריש פ' מי שמתו שפעם אחת היה רבי יהודה ז"ל אונן ואכל בלא הבדלה אמרו לו תלמידיו ונבדיל לפניך א"ל הא אמרי' בירושלמי אם ברכו אין עונה אחריהם אמן וכו' דין מי שמת לו מת בערב פסח שחל להיות בשבת אם יש לו דין אנינות כמוצאי שבת דעלמא או לא וחייב בכל המצות הנהוגים באותו לילה:
אבל כד דייקת שפיר בדברי הרא"ש נראה דבנדון דידן חייב בכל המצות הנהוגים באותו לילה שהרי כתב דבשבת וי"ט שאינו יכול לעסוק לצרכי המת אלא להחשיך בעלמא דוקא בשעה שהוא מחשיך פטור אבל כל היום חייב וכו' ועלה מסיים ובי"ט ראשון אם רוצה לקברו על ידי עממין בו ביום כיון שהוא צריך להמציא להם ארון ותכריכים נראה, דלא גרע ממחשיך על התחום וכו' וכיון דממחשיך על התחום יליף לה אם כן אינו פטור ג"כ אלא משעה שממציא להם ארון ותכריכים דומיא דמחשיך על התחום דאינו פטור אלא משעה שהוא מחשיך. וא"כ בנדון דידן אעפ"י שרוצה לקברו למחר על ידי עממין אינו מתעסק להמציא להם ארון ותכריכים עד למחר הלכך נראה דבלילה חייב בכל המצות הנהוגים באותו לילה. דין אם אירע לו מת בליל שני של פסח וביאור דברי הרא"ש ז"ל בזה ושכן הוא דעת מהרי"ל) וגם אם תקראנה לאדם כאלה בליל שני של פסח היה נראה לי להורות כן אע"ג שכתב הרא"ש דלעיל וביום טוב שני דנקבר ע"י ישראל כחול שוויה רבנן ונוהג בו דין אנינות וא"כ היה נראה לומר דכשמת קודם ליל שנייה דבלילה יש לנהוג דין אנינות כמו במי שמת לו מת בשבת דבמוצאי שבת נוהג דין אנינות כדלעיל. מכל מקום נראה לומר שהרא"ש רצה לומר בו ביום שנקבר אבל לא בליל שלפניו אפי' היכי שמת מאתמול ומוטל לפניו וכל שכן לדידן שאנו נוהגים דגם ביו"ט שני עושין כל צרכי קבורה ע"י א"י. ואפשר שזהו טעמו של מהרי"ל שכתב בהל' יו"ט וז"ל בשמחת תורה באה שמועה לפני מהר"ש איך שאשת הר"ר איסרלן היתה גוססת והר' מהר"ש אמר ח"ו שתעדר יכולין להתעסק לקברה בו ביום וישראלים יטהרוה ויוציאוה לבית הקברות ויאמרו לנכרי לחפור הקבר ולתפור התכריכים והיה מורה לאישה גם אם נפטרה בשמיני עצרת שהיה יכול לעשות קידוש בליל שמחת תורה דאין אנינות ביו"ט עכ"ל. ומסתמא לא פליג אדברי הרא"ש דלעיל שכתב דביו"ט שני נוהג בו דין אנינות ושמחת תורה הוא יו"ט שני. אלא ודאי שהוא מפרש דברי הרא"ש דודאי ביום שנקבר נוהג אנינות ולא בליל שלפניו. וביו"ט שני עצמו אפשר דגם מהרי"ל מודה דנוהג בו אנינות כיון דנקבר בו ביום וכן משמע קצת מדבריו מדקאמר והיה מורה לאישה גם אם נפטרה בשמיני עצרת היה יכול לעשות קידוש ולא אמר שהיה יכול לקרות ק"ש ולהתפלל ביום שמחת תורה אלא ודאי שביום עצמו שנקברה בו מודה מהרי"ל שנוהג בו אנינות. בהא סליקנא דבנדון דידן חייב בכל המצות הנהוגים באותה לילה וכן אם אירע כאלה בשאר יו"ט חייב לקדש ולברך ברכת המוציא וברכת המזון. אכן לומר סדר האגדה כיון שיש בה אריכות ומדרש פסוקים היה ראוי שיאמרה אחר לפניו והוא ישב וישמע מפיו. ומה שנראה לי כתבתי: