מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה עב
ילמדנו רבינו על מעשה שאירע בקהלתינו שביום שמחת תורה תקע ראובן כפו לשמעון ואמר לו תחזיר לי מעותי מה שהלויתי לך על ביתך ואני אניח לך מהסך ד' זהובים ובמוצאי י"ט בא שמעון לב"ד והביא לראובן מעותיו פחות מד' זהובים כמו שתקע לו כפו. ועתה יורינו רבינו אם ראובן חייב לקיים תקיעת כפו או לא מטעם שנעשה בי"ט עכ"ל השאלה:
תשובה דעו שראובן חייב לקיים תקיעת כפו שיש לו דין שבועה ולפי סברת ר"ת הוא חמור משבועה שאין לו התרה והב"י הביא דברים אלו בטור י"ד סי' רל"ט ואעפ"י שיש דעת המקילין אנו ק"ל כדעת המחמירים בה כדין שבועה ואף על פי שנעשה ביום טוב מכל מקום הוא חייב לקיים שבועתו שאפי' מקח שנעשה באיסור המקח קיים כמבואר בח"ה סי' ר"ח. וכן ק"ל שאין קונין קנין בשבת ואם קנו אעפ"י שעשו עבירה קנו כמבואר בדברי רבינו ירוחם וב"י הביאו סימן קצ"ה. וא"כ אם נעשה מקח גמור היה המקח קיים אלא שהיה ראוי לקונסם על שעשו עבירה אבל בנדון דידן לא היה דרך מקח וממכר אלא דרך שבועה ותקיעת כף ודרך מתנה אין מקום לקנס ולכך חייב ראובן לקיים שבועתו ותקיעת כפו ולקבל משמעון מעותיו פחות ד' זהובים ולהחזיר לו ביתו ושמעון יכול ליטול הד' זהובים לכיסו. וכל זה אם נעשה דרך תקיעת כף גמור וגם לא היה שיכור כשכרותו של לוט. כה דברי הטרוד מאיר: