אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה עא

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה עא

שאלה ע

ילמדינו רבינו באשה שטבלה ליל ו' והיה בעלה בעיר ושכחה מליטול אחת מצפרניה ואירע שלא נגע בה בעלה בלילה ההוא. למחרת ראתה שנשאר אחת מצפרניה על ידה ואנחנו נהיגינן כדעת הרא"ש ז"ל שכתב בסוף נדה נהגו הנשים ליטול צפרניהם שלא יהא דבר חוצץ תחתיהם. ושאר בתראי סמ"ג ורשב"א ז"ל כמו שמביא הב"י סי' קצ"ז וכתב מהרמא"י בטור ש"ע סי' קצ"ז מאחר שנהגו ליטול הצפרניים אפי' אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה צריכה טבילה אחרת וכן נוהגין עכ"ל וא"כ עכ"פ צריכה טבילה אחרת. ולמחרת הוא ליל שבת ובאתה אשה זו למטבל ליל שבת ואנן נהיגינן שלא לטבול ליל שבת אא"כ בזמנה. וא"כ ילמדינו רבינו אם לדמות זה למ"ש האגור ומביאו הב"י סימן קצ"ז נשאל למורי אבי מהר"י לנד"א אשה שאירע זמן טבילתה ליל ו' ונאנסה שלא טבלה אם יכולה לטבול ליל שבת והשיב דאינה יכולה לטבול הואיל ואדחי זמנה של טבילה וכן כתב ר"י הלוי כו' ואנן נהיגינן כוותייהו דלאחר לידה או כשאין בעלה בעיר ובא בערב שבת שאסור לה לטבול כיון דמדחי זמנה ממש. וא"כ ילמדינו רבינו אם בנדון דידן הוי נמי אדחי זמנה ואין יכולה לטבול עד אחר השבת או נאמר דשני התם שנאנסה ולא טבלה כלל לכן אקרי אדחי זמנה אבל בנדון דידן לא הוי אדחי זמנה הואיל ועשאה כל מה שבידה לעשות שטבלה עצמה לזמנה ועלתה לה טבילתה אפילו מדינ' דגמרא דהא מתניתין פ"ט דמסכתא מקואות דתנא גבי אלו חוצצין בצק שתחת הצפורן וגבי אלו שאין חוצצין צואה שתחת הצפורן לא מחייבה מליטול הצפרניים אך לחטט הצואה והבצק ואפי' הצואה שתחת הצפרניים מה שכנגד הבשר אינו חוצץ. ועוד כתב המרדכי פרק ב' דשבועות דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל הצפורן עצמה אינו חוצץ ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר אינה חוצצת וטעמא משום דצפורן הוה מגוף האדם וא"כ אם לא נשאר צואה או בצק תחת הצפורן בשעת טבילה מדינא דגמרא לא הוי חציצה ועלתה לה טבילתה אע"פ שלא נטלה הצפרניים כלל. אך אנו נוהגין כהרא"ש ז"ל וכהני בתראי דמחייבי ליטול הצפרניים לפי שאין יכולין לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגד הבשר כדעת הרשב"א בת"ה ומזה אנו נוהגין אפי' נשאר צפורן אחת צריכה טבילה אחרת. וא"כ מאחר שעלתה לה טבילה מדינא דגמרא לא הוי אדחי זמנה ועשאה כל מה שבידה לעשות דלא נודע לה איסורא עד למחר והוי כאלו נאסרה היום מצד דבר אחר שזמנה היום ולא אדחי זמנה כלל. או נאמר כל שכן דאסורה לטבול דאי נתיר לטבול הוי חומרא דאתי לידי קולא דהא ההיא אתתא עלתה לה טבילתה מדינא וא"כ קיימא באיסו' רחיצה בשבת כשאר כל אדם אך הבתראים החמירו עליה והצריכוה טבילה אחרת ואם נתיר לה טבילה בשבת הוי חומרא דאתי לידי קולא שנתיר איסור שבת ואדרב' גרוע זה מאדחי זמנה ולא טבלה כלל. ועוד דכאן נמי אדחי זמנה דהא תיכף כשעלתה מבית הטבילה ליל ו' ונשאר אחת מצפרני' בידה היתה צריכה טבילה אחרת וא"כ היתה זמנה אתמול ונדחה זמנה והוה דומיא למה שכתב באגור. או נאמר דשאני הכא דלא נודע לה איסורא עד למחר יום ו' וכיון שלא נודע איסורא הוי זמנה היום יום ו' משנודע לה איסורא והוי שפיר זמנה היום. וטובא אשכחן סברא זו בפוסקים דמחלקי בין נודע ללא נודע לענין איסורא. ואף אם ישוב ויאמר מכ"ת לחומרא שלא לטבול ליל שבת עדיין לבי מגמגם לאמר אם לא תטבול ביממא יום ו' ואף ע"ג דק"ל דאפי' שלא בזמנה כגון ליל ט' ועשירי לא תטבול ביממא כדאי' פרק התינוקות משום סרך בתה. מפוקפק אני אם לא נאמר דכאן אין שייך סרך בתה שסבורה שאמה טבלה בלילה ולמחרתו טבלה תיכף פעם אחרת בוודאי תאמר הבת דאירע לה איזה אונס שלא טבלה אתמול ובזה לא גזרו רבנן ולא גרע מהני עובדא דפרק בתרא דנדה אתקן רב אידי בנרש למטבל ביממא דתמניא משום אונסא דאריות. ורב אחא בפפני"א משום אונסא דגנבי. ורבי יודא בפומבדית' משום אונסא דצינא. ולא אמרינן ליחוש לסרך בתה שתעשה כן גם היא ותטבול ביממא במקום דליכא אונס דבכה"ג לא גזרו רבנן משום סרך בתה. כ"ש דאיכא הגהת מיימוני שכתב פי"א בשם ראבי"ה דבדורות אחרונים אין שייך לסרך בתה אחרי שנוהגים חומרא דר' זירא דבנות ישראל החמירו על עצמן להיות כזבות ולשמור ז' נקיים אז יכולין לטבול ביום ח' בלא דוחק הרי שהתיר לטבול אפי' לכתחלה בלא דוחק כדאי הוא לסמוך עליו במקום דוחק כזה. ואף דלא נהיגינן כוותיה במקום דליכא דוחק למטבל ביממא אבל כאן דאיכא דוחק ועלתה לה טבילה מדינא אף אם נחמיר למטבל פעם שנית לא נחמיר ונגזור עליה שלא לטבול לבעלה עד לאחר שלשה ימים שהוא אחר השבת לכן תטבול ביממא. ואם גם בנדון זה נוטה דעת מכ"ת להחמיר שלא לטבול ביממא ולא ליל שבת עדיין לבי מגמגם כל כי האי גוונא אם לא צריכא לשמור ז' נקיים אחרים משום סרך בתה דבתה ראתה שטבלה ליל ו' ולאחר שבת טבלה טבילה אחרת ואין בין טבילה לטבילה רק ג' ימים ותאמר בודאי ראתה אחר טבילה הראשונה דם ותעשה כן גם היא למטבל בג"י. ואם נחמיר היה ראוי לספו' ז' נקיים אחרים ואז יצא ידי הכל אבל חומרא כזו לא ראינו בכל הפוסקים.:

תשובה נראה הגם שאנו מחמירין באם אירע שמצאה אפילו צפורן ששכחה ליטלו אנו מצריכין אותה לטבול פעם אחרת אפילו אם לא נמצא תחתיה שום לכלוך אינו אלא חומרא כי אפילו נטילת הצפרניים עצמן אינו מן הדין אלא שנוהגין הנשים כך כמו שכתב הרא"ש פ' התינוקת וז"ל נהגו הנשים ליטול צפרניהם שלא יהא תחתיהם דבר חוצץ וכן כתב הטור י"ד סימן קצ"ח ולפי שאינן יכולין לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגד נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילתן עכ"ל כי הצפורן עצמו אינו חוצץ כלל וכמו שהוא מבואר בפוסקים וא"כ פשיטא כשלא ניטל איזה צפורן ונמצא שהוא נקי פשיטא דעלתה לה טבילה מן הדין. ומה שמחמירין לחזור ולטבול לא נמצא זה בשום פוסק אלא שנמצא בהג"ה שערי דורא בהלכות נדה וז"ל ואם שכחה ולא נטלה צפרניה קודם טבילה אינה חוששת בלבד שלא יהא בתוכה טיט מ"מ טוב להחמיר ותטבול פעם שנייה משום דא"א שלא יהא בתוכה טיט עכ"ל התוספות. ע"כ הוא לשון ההג"ה. אבל בקשתי ולא מצאתי זה בתוספות ומההג"ה זו הגיה מהררמא"י בש"ע וכתב שצריכה טבילה אחרת. וכיון שאין זה מדינא אלא מחומרא נ"ל שלא החמירו אלא כשמצאה ששכחה צפורן אחת מיד אחר הטבילה קודם שלנתה עם בעלה אבל אם לא מצאה כ"א עד למחר אין ראוי להחמיר שלא תוציא לעז על בעילתה ואפי' אם לא נזקקה לבעלה באותה לילה הדבר מכוער ואין צריכה טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו. ואם נמצא שום לכלוך תחתיו אני אומר שמותר לטבול אפילו ליל שבת כי אנוסה היא ואין לדמותה ליולדת ולאותן שהיו יכולין לטבול קודם שבת כי אף אותן אינן מדינא כמו שכ' הב"י ריש סי' קצ"ז ולכך כתב מהרמא"י בש"ע דבמקום שאין מנהג אין להחמיר ובנדון זה פשיטא שאין שום מנהג להחמיר כן נ"ל נאם מאיר הטרוד כעת.

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה