מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין
שאלה סט
ראובן ושמעון היה להם שותפות בהלואה חובות והיה להם גליון שרשומים בו החובות. וחוב אחד היה להם אצל יהודי פלוני שזמן הפרעון היה ביריד פוזנ"א. ויהי היום והשותף תבע את חבירו שיתן לו חלקו מאותו החוב.והשיב הלא כבר נתתי לך חלקך מיד בבואך מיריד פוזנ"א והביא עד אחד שראה שכשבא מיריד פוזנ"א נתן לשותפו מעות סך מה. יורינו רבינו ותאיר עינינו בדין זה כי דייני קהלתינו יצ"ו נחלקים לכתות כתות וקצתם אומרים שהתובע ישבע ויטול כדין שט"ח שאין בו נאמנות ועוד הביננו רבינו בדין ראובן שתבע את, שמעון איך שטעה נגדו בחמשים זהו' דהיינו שנתן לו מאה זהו' וע"פ חשבונם לא היה חייב לו כ"א חמשים זהו'. ושמעון השיב שהחשבון הוא אמת אבל המאה זהו' שקבל ממנו לא קבל אותן על החוב שנתחייב לו ע"פ החשבון אך בעד חוב אחר מאה זהו' שהיה לו אצלו הלואה במזומנים והחמשים זהו' שע"פ החשבון עדיין נשאר חייב לו. יורינו רבינו הדין עם מי.:
תשובה בדין השאלה הראשונה לא נתפרש בדבריך אותו הגליון שרשומים בו החובות וחתומים בחתימת ידי השותפים. ביד מי היה אותו הגליון מונח אם היה מונח ביד השותף התובע או הנתבע. ואם היה ביד הנתבע פשיטא דאין עליו כ"א שבועת היסת שנתן לחבירו חלקו מהחוב שקבל. אלא אפי' אם היה אותו גליון ביד התובע אפ"ה דבר פשוט הוא דלא עדיף מכל שטר חוב בחתימת ידו דנאמן הלוה לטעון פרעתי בשבועת היסת כשאין בו נאמנות שכן הוא הסכמת רוב הפוסקים זולת הרמ"ה. וכן אנו נוהגין להורות. אלא שהריב"ש סי' תנ"ב כתב בדין זה דחתימת ידו שאין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות וא"כ בנדון דידן נמי אין על השותף כ"א שבועת היסת שנתן לחבירו חלקו. אפי' היה חתימת ידם ביד התובע ואפי' לא היה כאן שום עד שראה שנתן לחבירו מעות בבאו מיריד פוזנ"א וכ"ש עתה שיש לו עד שראה שקבל התובע מעות מהנתבע אלא שהתובע טוען סיטראי שאין שום ספק בזה שהנתבע פטור בשבועת היסת. דדין סיטראי המוזכר בגמרא ובפוסקים שאם נתן לו מעות בפני עדים והוא טוען סיטראי נינהו דדינא דגמרא הוא דאינו נאמן ואתרע שטרא. וכתב על זה הרמב"ן דלא איתרע שטרא אלא כשנתנם לו בפני שני עדים אבל אם נתנם לו בפני עד אחד לא אתרע שטרא וכתב בעל התרומות שער י"ט דכשנותנו לו בפני עד א' משתבע בעל השטר ושקיל עכ"ל. לא אתמר כל זה אלא בשטר של עדים אבל בשטר של חתימת ידו דבר פשוט הוא ואין בו שום ספק שהנתבע נשבע שבועת היסת ונפטר. אלא שלזה מועיל חתימת ידי השותפים שאין יוכל לטעון להד"ם וכן דייק' לישנא דהטור שכתב וז"ל בסי' ס"ט לפיכך הפיתקאות שהשותפים מוציאים זה על זה הואיל והוא כתב ידם אפי' אין בו חתימות כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובין בו מבני חורי ואינו נאמן לומר לא היו דברים מעולם משמע בהדיא דכשאומר פרעתי או נתתי לך חלקך נאמן ומבואר שם באותו סי' דאין שום חילוק בין כתב ידם ובין חתימת ידם דשניהם דין אחד להם שתבע ראובן את שמעון לכל הדברים: