אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה סה

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה סה

שאלה סד

מה יפה פרי תואר קרא ה' לשמך פלפלא חריפתא. שכל הזך בהתעצמות הקנייני. ולב עמוק ורחב במעלת ושלימות התכוניי תלמידי הותיק ומחותני הר"ר זנוויל יצ"ו וכאל"ש. מפני אפסיית הפנאי לא אוכל להאריך אך אשיב בקצרה על דבר שאלתך וקושייתך שהקשית לשאול בסוגיא דפרק כיסוי הדם בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן דתנן במתניתין שחט מאה חיות וכו' חיה ועוף במקום אחד כיסוי אחד לכולן ר' יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואחר כך ישחוט את העוף. ומפרש שם בברייתא טעמא דרבי יהודה מדכתיב חיה או עוף וכו'. ורבנן או מבעי ליה לחלק. ורבי יהודה לחלק מדמו נפקא ורבנן דמו טובא משמע דכתיב כי נפש כל בשר וכו'. ותמצית ותוכן קושייתך הוא דבריש פ' אותו ואת בנו מבואר מתוך הסוגיא דמ"ד חוששין לזרע האב לא בעי קרא לחלק. ומ"ד אין חוששין מבעי ליה לחלק. ומאן דמספקא ליה אי חוששין אצטריך ליה קרא לחלק מספק כמבואר שם בתוספות דף ע"ט ור' יהודה מסיק נמי התם דספוקי מספקא ליה אי חוששין והא דקאמר הכא בסוגיא זו ור' יהודה לחלק מדמו נפקא כתבו התוספות הכא דהיינו משום דשמא אין חוששין אצטריך קרא לחלק וא"כ נצטרך לומר דרבנן דהא מדפליגי אר' יהודה ולא מצרכי לחיה ועוף כ"א כסוי אחד ומוקמי קרא דמו לחלק ע"כ מיפשט פשיטא להו דאין חוששין. ולכך ע"כ קרא לחלק אתא דאי מספקא להו ליבעי לחיה ועוף תרי כסויים מספיקא משום דשמא חוששין ולא בעי קרא לחלק. וא"כ ע"כ קרא אתא לכדר' יהודה להצריך כסוי לכל אחד. וא"כ קשה לפי מה שפסק הטור י"ד סי' י"ז בדין אותו ואת בנו דנוהג בזכרים והיינו מטעם דמספקא לן אי חוששין לזרע האב כמבואר בדברי הפוסקים. היה לו לפסוק ג"כ בדין כיסוי דחיה ועוף להצריך כיסוי לכל אחד מספק דשמא חוששין. ואם כן ע"כ קרא דאו עוף אתא לדר' יהודה להטעין כיסוי לכל אחד ואיהו פסק בס' כ"ח כרבנן דר' יהודה דכיסוי אחד לכולן דמ"ש דמחמירין בדין אותו ואת בנו מספק ולא נחמיר בדין כסוי ולכך לא ה"ל לפסוק כרבנן בכסוי משום דאינהו מיפשט פשיטא להו דאין חוששין ולדידן ק"ו ספוקי מספקא לן. והארכתי בהסברא לשון הקושיא הגם שלשונך היה בקיצור מופלג כדי שתבא עליו התשובה על נכון דבר דבור על אופניו:

תשובה קושיא זו לא על דברי הטור לבד יצאה כי אם על כלל כל הפוסקים כלן לבד הרי"ף וסיעתו יצאה והמה הרא"ש והסמ"ג ל"ת במצוה קמ"ט והרמב"ם פי"ב מה' שחיטה. וספר התרומות ויתר כל הפוסקים שכלם גמרו אומר ופסקו באותו ואת בנו דנוהג בזכרים מספיקא ובכסוי חיה ועוף פסקו כולן כרבנן דר' יהודה דא"צ כ"א כסוי אחד משום דהלכה כת"ק בכל מקום. אלא שהאמת יורה דרכו דכל הפוסקים הנ"ל ס"ל דת"ק רבנן דר' יהודה דאמרי כסוי אחד לכולן נמי ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי לא. משום דאם מפשט פשיטא להו דאין חוששין מני לא ר"א ולא רבנן ולא רבי יהודה משום דהא מסקינן לעיל בפרק אותו ואת בנו דכולהו ספוקי מספקא להו ולא מסתברא להו לומר דתנא אחרינא דלא הוזכר בגמ' לעיל. דהא אפי' ת"ק דחנניא לעיל בפרק אותו ואת בנו ס"ל להרמב"ן בספר מלחמותיו דהוא ר' יהודה ובאותו ואת בנו מפשט פשיטא ליה דאין חוששין אלא שבעלמא מספקא ליה. והכריח זה מטעם דאל"כ הא דתניא אינו נוהג בזכרים מני לא רבנן ולא רבי אליעזר ולא רבי יהודה והרשב"א בחדושיו כתב בשם ר"ת. דת"ק דחנניא נמי רבי יהודה היא. ובאותו ואת בנו נמי ספוקי מספקא ליה והא דקאמר אינו נוהג בזכרים היינו למלקות אבל איסורא איכא יעויין משם. וכל זה דדחקו לפרש כן משום דלא מסתברא להו לאוקמי כתנא אחרינא דלא הוזכר בגמרא ואם כן על כרחך נצטרך גם כן לומר דת"ק דרבי יהודה נמי ספוקי מספקא ליה אי חוששין ואפ"ה לא מצריך כי אם כיסוי אחד לחיה ועוף. והא דכתבו התוספות דבריהם אדברי ר' יהודה משום דשמא חוששין אצטריך קרא לחלקן. ולא כתבו זה אדברי ת"ק כיון דאיהו נמי ספוקא מספקא ליה היינו משום דר' יהודה מפורש בגמרא בהדיא דמספקא לי' וכיון דהלכה בכל מקום כת"ק. ואם כן הטיבו את אשר דברו ופסקו כל הפוסקים כרבנן דרבי יהודה. דלא מצריכי כ"א כיסוי אחד לכולן אע"ג דאינהו נמי מספקא להו. ונסתלק הקושיא מהפוסקים הגם שעדיין במקומה עומדת בסברת רבנן בעצמם דהכל טעמא מאי דכיון דמספקא להו היה להם להצריך ג"כ מספק כסוי לכל אחד וא' מ"מ כשהדין מוכרח כן ולא יקשה על הפוסקים מנא להו לפסוק כן אין הקושיא כ"א על דברי רבנן בעצמם בקל נמצא טעם לדבריהם בדרך תירוץ ויש לומר לחלק בין העניינים. (פעם מ"ש גבי אותו ואת בנו וכלאים מחמרינן מספק כר' יהודא וגבי שחט חיה ועוף במקום אחד לא מחמרינן להצריך כיסוי לכל אחד מספק כר"י אלא כרבנן דר"י אע"פ שגם להם ספוקי מספקא להו). וזה לא יקשה בעינינו כלל דמ"ש דגבי אותו ואת בנו מחמרינן מספק. וכן גבי כלאים כדאיתא התם גבי אותו וכו'. ומ"ש גבי כיסוי דלא מחמרינן להצריך כיסוי לכל אחד כרבי יהודה מספק. דזה איכא לתרץ דשאני התם גבי אותו ואת בנו וגבי כלאים הוי לא תעשה ומשום הכי מחמרינן מספק שלא נבא לעבור על לא תעשה בידים ובמעשה. אבל הכא גבי כיסוי מצות עשה היא ואפי' כשלא יכסה כלל שב ואל תעשה הוא ודוגמת זה כתבו התוס' פרק כסוי הדם דף פ"ו ד"ה סיפא נמי כיון דאמרי רבנן אסור לשחוט וכו'. ולכך מזה אין קושיא כלל. אלא שמכיסוי עצמו יש להקשות משום דהא גבי כיסוי עצמו אשכחן לעיל דמכסין מספק גבי כוי דתנן אין שוחטין אותו בי"ט וכו' מוקי לה התם בצבי הבא על התיישה ומחייבין בכיסוי משום דשמא חוששין לזרע האב למ"ד דצבי אפי' מקצת צבי. ואם כן ה"נ נימא הכא ונצטרך כסוי לכל א' וא' משום דהא חזינן דמשום דמחמירין מספק אפי' במצות עשה. והא דמשמע בתוס' הנזכרים דיש להקל בשב ואל תעשה היינו במקום דאיכא למיגזר דאי מקיים העשה אתי לידי איסור לאו כדאמרי' התם בשחיטת חש"ו אי מכסה ליה אתי לאכול משחיטתו אבל במקום שאין בזה הפסד במאי דמחמרינן לא מקילינן מספק וכמו שכתבו התוספות דהמקשה דפריך שם מ"ש סיפא נמי וכו'. ס"ל דעיקר הטעם דפטרי רבנן שחיטת חש"ו מכיסוי הוי משום דרוב מעשיהם הם מקולקלים. אלא כדי שלא נחמיר להצריך כיסוי אמר גזירה דדלמא אתו למיכל משחיטתן. אבל מ"מ הואיל והוכחנו דרבנן נמי ספוקי מספקא להו ואפ"ה לא מחמרי להצריך כיסוי לכל אחד מספק. (טעם מ"ש דגבי כוי מחמרינן מספק להצריך כיסוי וגבי שחט חיה ועוף וכו' לא מחמרינן להצריך כיסוי לכל א'). א"כ על כרחך צ"ל דס"ל לרבנן דלא דמי לכיסוי דכוי משום דהתם אי דינא הוי דחוששין לזרע האב כשלא מכסינן ליה כלל מבטלינן לגבי' מצות כיסוי לגמרי אבל הכא בכסוי חיה ועוף אף את"ל דחוששין וקרא אתא לכדרבי יהודה להצריך כיסוי לכל אחד אפ"ה איכא תרתי צדדים להקל. חדא דאין כאן כי אם מצות עשה ושב ואל תעשה הוא. ועוד דהשתא נמי כשאינו עושה כ"א כיסוי אחד מכל מקום מקיים העשה דמצות כיסוי ואינו עוקרה לגמרי. לכך מסתברא להו לרבנן למימר שלא להחמיר ולהטריח להצריך כסוי לכל אחד ואחד וכ"ת הא הוכחנו לעיל דמקים דליכא פסידא במאי דמחמרינן לא מקילינן מספק א"כ ה"נ נחמיר דמאי נפסיד בזה אם נחמיר להצריך כיסוי לכל אחד י"ל דבמאי דכתבינן יתורץ הכל דהא דמשמע שם דאי לאו טעמא דגזירה דדלמא אתי לאכול משחיטתן הוה מחמרינן להצריך כיסוי לשחיטת חש"ו היינו משום דהתם כשלא מכסינן ליה כלל מתבטל מצות כיסוי בשחיטה זו לגמרי מש"כ בנ"ד כדכתיבנא ועוד דבנ"ד איכא נמי הפסד קצת דאם באנו להצריך כסוי לכל אחד נצטרך לכסות דם הראשון ולברך על הכסוי ואחר כך לשחוט השני בלא ברכה כמבואר בדברי הפוסקים ונמצא דכיסוי הראשון מפסיק בין שחיטה לשחיטה. והשחיטה השנייה מפסקת בין כסוי לכסוי ואף על גב דהסכמת הפוסקים הוא דלא הוי השחיטה והכיסוי הפסק וכדאמרינן בגמרא מודה רבי יהודה לענין היינו היכי דמוכרח לעשות כן כמו לר' יהודה דלדידיה בלא שום ספק אתי קרא להצריך כסוי לכל אחד משום דאפי' אי אין חוששין לחלק מדמו נפקא כן או אליבא דכ"ע היכי דסח בין שחיטה לשחיטה אבל לעשות כן לכתחלה במקום דאיכא לספוקי טובא כמו לרבנן בכיסוי דחיה ועוף לא מסתברא כלל להו לעשות כן לכך מסתברא להו לרבנן שלא להחמיר כסוי לכל א' ועדיף טפי לעשות כסוי א' לכולן. (ישוב אחר על רבנן דלא מחמירין בכיסוי דשחיטת חיה ועוף וכו' וע"י כן יתבארו ג"כ דברי רבנן שאמרו דמו טובא משמע ובו יתבאר ג"כ פירוש התוס' שם) ועוד יש ליישב טעמו דת"ק בדרך אחרת ולומר דאע"ג דת"ק נמי ספוקי מספקא לי אי חוששין לזרע האב כמו שהוכחנו למעלה. ואפ"ה אינו מצריך כסוי לכל אחד מטעם דס"ל דאף את"ל חוששין לזרע האב. ואם כן בדוכתא אחרינא לחלק לא צריך קרא אפ"ה בשחיטת חיה ועוף. עכ"פ צריך קרא לחלק משום דרבנן ס"ל דדמו טובא משמע. א"כ אי לאו קרא דאו עוף ה"א דאינו חייב בכסוי עד שישחוט שניהם ואע"ג דפשטא דשמעתין אינו כן לפום ריהטא אלא הא דקאמר ורבנן טובא משמע רצה לומר דלישנא דדמו שייך נמי בטובא וכדמייתי קרא דנפש כל בשר דמו וגו' אבל אינו ר"ל שיהא משמע טובא דוקא מכל מקום על כרחך צריך לומר דס"ל לרבנן דיתורא דוי"ו דדמו משמע לישנא דרבוי משום דהא התם בדף פ"ח בפיסקא דדם הניתז ושעל הסכין קאמר שם במאי קא מפלגי רבנן סברי כל דמו. ור' יהודה סבר דמו מקצת דמו. והקשו שם התוספות תימא דבפרק קמא דבכורות סברתם הפוכה דרבנן סברי בכור ואפי' מקצת בכור וכו' ור"י סבר בכור כולי' בכור. ואומר ר"ת דהכא הוי כמו התם משום דדם כולי דם משמע. קאמר רבי יהודה דמו מקצת דמו דוי"ו דדמו אתי לאפוקי ממשמעותיה דדם כו' והשתא יש לדקדק מה תירץ ר"ת בסברת דרבנן דהא רבנן נמי סברתם הפוכה ממה דקאמרי בבכורות. אלא ע"כ צריך לומר דלרבנן הוי איפכא דדם משמע מקצת דם כמו התם בבכורות ויתורא דוי"ו דדמו אתי לאפוקי ממשמעותיה דדם ולרבוי דם אתי. וא"כ נוכל לומר דאי לאו דכתב או עוף לחלק ה"א דוי"ו דדמו אתי ללמדינו דאין חייב בכיסוי עד שישחוט שניהם דדמו טובא משמע דוקא דוי"ו לישנא דרבוי הוי לרבנן לכך אצטריך למכתב או עוף לחלק והשתא דכתיב או ע"כ וי"ו דדמו מוקמינן ליה לכל דמו דדם הניתז ושעל הסכין. וליכא להקשות לא נכתוב לא ה"א ולא וי"ו. ואע"ג דהתוספות שם דחו פירושו זה של ר"ת וכתבו וקשה לפירושו דהא לעיל קאמר רבי יהודה דדמו לחלק וכו'. מכל מקום אדרבא מזה נסתייע לדברינו דהא ע"כ כוונת התוס' בקושיא זו לומר דהא דקאמר רבי יהודה לעיל לחלק מדמו נפקא היינו מייתורא דוי"ו אם כן ע"כ צריך לומר דכשהשיבו לו לרבנן לעיל הכי השיבו לו דיתורא דוי"ו לא משמע לישנא דמיעוטא דהיינו לחלק אלא לישנא דריבוייא וטובא משמע. ולכך בעי קרא דאו לחלק דדוחק לומר דהשיבו לו דהוי"ו אינה מיותרת כלל דבהא לא מסתברא דפליגי והשתא דכתיב או אתי וי"ו לכל דמו ולא דחו התוספות פירושו של ר"ת אלא בסברת רבי יהודה ולא בסברת רבנן. ואין זה דוחק לומר דאפי' אי חוששין איכא דוכתא דלא צריך קרא לחלק. ואיכא דוכתא דצריך דהא כה"ג נמי אשכחן דקאמר פרק השואל דף צ"ה גבי שבורה ומתה אפי' תימא רבי יאשיהו דמצריך קרא לחלק הכא לא צריך קרא וכו'. וא"כ ה"ה נמי דאיכא למימר נמי איפכא דאפי' למ"ד א"צ קרא איכא דוכתא דצריך כמו הכא וא"כ נוכל לומר דס"ל אפי' את"ל חוששין עכ"פ אתא קרא דאו עוף לחלק ולא לכדר' יהודה. ואין כאן שום ספק כלל להצריך כסוי לכל אחד ואחד. (טעם על הפוסקים שפסקו בכיסוי דחיה ועוף כרבנן דר"י מש"כ גבי דם הניתז ושעל הסכין אלא שלפי דרך זה יקשה עלינו דלפי מה שפסקו הפוסקים בכסוי דחיה ועוף כרבנן דרבי יהודה אם כן היה לנו גם כן לפסוק בדם הניתז ושעל הסכין כרבנן דפליגי ארבי יהודה. וסבירא ליה דמו כל דמו ואנן ק"ל בב"י בדם הניתז כרבי יהודה דאמר אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא. אלא שגם זה יש ליישב שלפי מה שכתבו התוספות דף פ"ח ד"ה רבנן סברי דמו כל דמו וכו'. דהלכה כר' יהודה הוי מטעם דאמרינן דאימתי דר' יהודה הוי לפרש ולא פליגי רבנן עליה בדם הניתז וס"ל ג"כ דמו מקצת דמו והא דקאמר התם ורבנן סברי דמו כל דמו היינו רבנן דרשב"ג וכדאיתא שם בתוספות אם כן י"ל דרבנן דר"י הכי ס"ל דאי לא כתיב או לחלק ה"א דייתורא דוי"ו דדמו משמעותיה לרבויי ואינו חייב בכסוי עד שישחוט חיה ועוף אבל השתא דכתיב או לחלק ע"כ וי"ו דדמו אתי למעוטי משום דבלא וי"ו משמע להו לרבנן דם כל דם משמע. וא"כ אתי וי"ו ע"כ לאפוקי ממשמעותיה דדם. ואע"ג דבבכורות קאמר דס"ל לרבנן בכור ואפי' מקצת בכור משמע אין לדמות הדרושים כמו שכתבו התוס' לדברי ר' יהודה. א"נ השתא דכתיב או לחלק מוקמי רבנן יתורא דוי"ו לדרשא אחרינא ודמו מקצת דמו ס"ל ממשמעותיה דדם כמו לרבי יהודה בשני דרכים הנזכרים נראה לי לישב דברי ת"ק דק"ל כוותיה והרואה יראה ויבחר דברי אהוב' רבך הטרוד מאיר הצעיר

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה