אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה סד

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה סד

שאלה סג

מעשה בא לידינו בשנת שס"ג בעובדא דחד בחור מגדולי ארץ נשתדך לישא בת אחד מפרנסי המדינה ומעשיריה ובסבת איזה סבה שנהייתה עלה בלב אותו עשיר לבטל השידוכים ולא נעשו הנשואין לזמן שהיה מוגבל ביניהם וכראות הבחור ואביו כן השמיע בסוד נגד מחותניו שיש איזה ענין של קדושין על המשודכת. וגבה עדות בסתר במותב תלתא ע"ז ותוכן העדיות הוא שהעיד בחור אחד. איך שפעם אחת היה אותו הבחור בן טובים החתן בבית הקצין שהיה מיועד להיות חמיו במשתה ושמחה ובלילה בעת שהיה רוצים לפרוש לבתיהם עמדה אחות הכלה הנשואה והוליכה החתן והכלה לביתה שהיה באותו חצר לשמוח עוד יחד. ובהיותם שם יושבים החתן והכלה יחד במזמוטי שמחה כנהוג עמדה אחותה הנזכרת ולקחה טבעת אחד מאצבעו של החתן ותקעה באצבעה של הכלה והרימה קולה ואמרה. אתה פלוני החתן אמור הרי את מקודשת לי והחתן שתק ושחק. וכשנודע לאבי הכלה שאבי החתן גבה איזו עדיות השתדל גם הוא והביא אותו עד בהעלם לפני ב"ד שבעירו כדי שיחזור ויעיד לפניהם. את שהעיד כבר בב"ד של אבי חתן וחזר העד אותו העדות הנזכר גם לפניהם. אבל בהשתנות קצת מה דהיינו איך שלקחה אחות הכלה הטבעת מאצבעו של החתן ונתנה אותו באצבע הכלה ואמרה היא בעצמה הרי את מקודשת לי ותו לא כשהעיד העד כן לפני הב"ד היו ג"כ שם באותו מעמד הבתולה הכלה הנ"ל וגם אחותה הנשואה הנ"ל והכחישו העד בפניו ואמרו לו שקר אתה מעיד כי מעולם לא היה הדבר הזה שאתה מעיד לא זה ולא כיוצא בזה. ולא נעשה בנו כדבר הזה מעולם שאלו אותו הב"ד אם היו עוד שם שום אדם זולתו שראה גם הוא המעשה כמותו והשיב העד הנ"ל ואמר שלא היה שם אז כ"א הוא עם החתן והכלה ואחותה כנ"ל. זהו תוכן העדיות שאנו צריכין לעניינינו:

תשובה הנה נתבררתי אני הח"מ בצירוף שאר תופסי ישיבות יושבי על מדין מפאת מנהיגי המדינות יצ"ו לעיין בדינא דקדושין הנ"ל. ועלה בהסכמתינו שאין כאן חשש קדושין כלל מכמה טעמים ונימוקים חדא דאמרי' בקדושין פ' האומר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים וה"נ איתא התם בתר הכי משמיה דרב וטעמא הוי משום דגזירת הכתוב הוא דאין קדושין חלין בלא עדים דילפינן ליה דבר דבר מממון כדמשמע שם מפרש"י אהא דבעי מיניה מר' יהודה שניהם מודים מאי. והכי פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וכל הפוסקים אך שהסמ"ג והמרדכי בשם רא"מ כתבו שחוששין לקדושין להצריכה גט וטעמו משום דאיתא התם בסוף הסוגיא מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין לקדושין רב פפא אמר חוששין לקדושין וכבר כתב ע"ז מהרי"ק שורש ק"א. וז"ל ואף על גב שכתב הסמ"ג וכן המרדכי בשם רא"ם דיש להחמיר מ"מ חזינן דסמ"ק הוא בתראי טפי ומחמיר טובא פסק דאין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודים עכ"ל. הא קמן דמוסכם מהפוסקים בתראי דאין חוששין לקדושין בעד אחד אפי' שניהם מודים וכ"ש בנ"ד:

ואם יטעון הטוען הלא בעל תרומת הדשן דהוא בתראי טפי מהסמ"ק משמע מדבריו סי' רי"ב. דנוטה להחמיר בהמקדש בעד אחד אף אתה אמור לו הלא הבעל ת"ה בעצמו פסק שם אפי' היכי דליכא סהדי אחרינא דמכחיש ליה להאי סהדא אלא דהאשה לבד מכחישתו לא מהימן לכ"ע. והביא ראיה מהא דאיתא פרק האומר דאיתא שם אהא דרב מברייתא דשנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהן וחבילה עמהן זה אומר זו אשתי וזה עבדי וכו' ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וכו' היכי דמי אי דאית ליה סהדי וכו' אלא לאו בעד אחד. ופי' רש"י וש"מ אפי' אינה מודה צריכה גט. ומשני ותסברא עד אחד גבי הכחשה מי מהימן כו' עד אחד בהכחשה דאיכא חד סהדי דמכחיש לי' ואפי' במכחשה ליה איהי ליכא. ומאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא ע"ש וכ"כ הרשב"ץ בתשובה והביא הב"י בטור א"ה סי' מ"ב דאפי' לדברי סמ"ג שחוששין לע"א לעדות נשים לא חייש כלל (פי' כשאין כאן כ"א עדות נשים) ואפילו בעד א' לא חשש החושש אלא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם לא כמו שכתב הרשב"א וכו'. וא"כ בנ"ד שהבתולה ואחותה הכחישו העד אין כאן בית מיחוש לכ"ע:

והטעם הב' שאף לפי דברי העד אין כאן מקום וגררה דקדושין כלל שהרי הוא העיד בעצמו שאותה הנשואה לא נעשית שליח כלל על הקדושין ולא היה ברצונה כלל לקדש אחותה הבתולה על דעת החתן רק אמרה להחתן שהוא יאמר הרי את מקודשת לי והרי החתן שחק בה ולא הוציא דבר מפיו. וא"כ אפי' לפי סברת האשר"י שכתב פרק האיש מקדש דאפילו לא מינה להשליח בהדיא אלא שגילה דעתו שהוא חפץ ואמר לשדכה לו והלך השדכן וקדשה לו בלא מינוי שליחות שהיא מקודשת לו. אפ"ה אין ענין לנ"ד דהתם הוי טעמא משום דכיון דגילה בדעתו שחפץ בה וזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. דמסתמא ניחא ליה והוי כאלו עשאו שליח דזכייה הוי מטעם שליחות כמבואר שם בהדיא מדברי הרא"ש. אבל בנ"ד שאחותה לא הוציאה מפיה שתהא מקודשת לפלוני החתן רק אמרה להחתן שהוא יאמר הרי את וכו' והרי הוא לא רצה להוציא דבר מפיו רק שחק גם גילה בדעתו בזה שלא היה ניחא ליה בזה כלל ואם כן פשוט הוא שאין כאן חששה דקדושין כלל וכ"ש לסברת שאר הפוסקים דס"ל דצריך עדים למינוי השליחות אפי' כששניהם השליח והמשלח מודים בדבר. ואף לפי לשון העד שהעיד בבית דין של אבי הכלה שאחותה הנשואה לקחה הטבעת מיד החתן ונתנה אותו באצבע הכלה ואמרה סתמא הרי את מקודשת לי אין כאן בית מיחוש של קדושין אפי' היכי שהיה שליח גמור ונעשה הכל בפני שני עדים משום דכיון דהשליח לא הוציא מפיו דתהא מקודשת לפלוני אע"פ שלזה נתכוין בלבו דברים שבלב אינן דברים כדפסקינן פ' ב' דקדושין דף נ'. ועוד ראייה מהא דכתב הרא"ש והמרדכי ריש פרק האומר בקדושין דאם טעה השליח וכשהיה לו לומר הרי את מקודשת לפלוני אמר לי אין כאן בית מיחוש דמקדש בטעות לא הוי קדושין ומבואר שם במרדכי דר"ל דלא הוי קדושין כלל דאינה מקודשת לא לשליח ולא למשלח דהא כתב וז"ל. וששאלת אם צריכה גט מן השליח אם לאו נ"ל דאין צריכה גט מן השליח דק"ל הקדש בטעות אינו הקדש. ועוד תניא במסכת תרומות בפ"ג ומייתי לה בפ' תמיד נשחט המכוין לומר תרומה ואמר מעשר. מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה לא אמר כלום והרי הן חולין גמורים ומהימן לומר שכן היה בדעתו להוציא בפיו וטעה וכו' ע"ש הרי שמדמה זה לנתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' דהוי חולין גמורים. ה"נ הוי הך אתתא פנויה גמורה ואין עליה שום חשש קדושין. ואף על גב שלעיל מזה כתב המרדכי שם בשם מהר"ר ידידיה דהוצריכה גט היינו מהשליח משום דכיון דהוציא מפיו ואמר לי לא מהימנינן ליה לומר שטעה כמבואר שם אבל מן המשלח פשיטא שאין צריכה גט. וכן משמע בהדיא שם בסיום דבריו באותה תשובה שכתב על כן יש לשליח לגרשה. וימתין ג' חדשים ואחר כך יקדשנה הוא או אחר וכו' ולא הזכיר כלל שיגרשנה המשלח כי דבר פשוט הוא שאין לו בה שום גררה דקדושין כיון שהוציא השליח מפיו ואמר לי ולא היתה שם השאלה אלא אם צריכה גט מן השליח. ובזה החמיר מהר"ר ידידיה להצריכה גט מהשליח. ומהר"ם פסק דאפי' מהשליח אינה צריכה גט וכ"ש מהמשלח. ואף על גב דשם בתשובת מהר"ם שהביא המרדכי איירי שמקודם היו מדברים מעסק קדושין של המשלח כר' יוסי דריש פ"ק דקדושין דאם היה מדבר עמה על עסקי קדושיה ונתן לה סתם ולא פירש דיו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור סי' כ"ז צריך לומר דכשאמר השליח והוציא מפיו הרי את מקודשת לי גרע טפי מנתנו לה בשתיקה וכדמשמע שם בגמרא וכמו שפסק האשר"י באמר לה הריני אישך הריני בעלך הריני ארוסך אפילו היה מדבר עמה בעסק קדושיה דהני לישני גריעי מנתן לה בשתיקה:

הטעם הג'. כי מאחר שאין זה נהוג עתה במדינות הללו בזמנינו לקדש שום אשה כי אם בעת כניסתה לחופה וכ"ש בת קצינים כזו מפורסם ופשוט הוא שאפילו אם היה האמת כמו שהעיד העד היה הכל דרך שחוק ובדיחותא. ולא היה כאן שום כוונת קדושין זכי למה היה לה לאחותה הנשואה לעשות זאת אנן סהדי שלא היה הכל כי אם דרך שחוק ואין כאן בית מיחוש של קדושין כלל דוגמת התשובה שכתב תרומת הדשן סימן רי"ב ואי משום דק"ל דחוששין לקלא דקודם נשואין הלא דבר פשוט הוא דזה לא מקרי קול כדאיתא בסוף גיטין אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בבית דין לאו קלא הוא. ומבואר שם בכל הפוסקים. ועוד דזה מקרי קול ושובר עמו. דהא דברי אותו העד בעצמו שהעיד על עסק קדושין הללו אין בהן ממש כמבואר למעלה. ולא מקרי קול אלא שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני. ופלוני מפלוני ופלוני והלכו למדינת הים שהעדים שאמרו עליהם שהעידו אינן כאן ויש לחוש אם היו כאן היו אומרים שראו שנתקדשה. אבל הכא שהעד העיד לפנינו ואין ממש בדבריו אין לחוש כלל וכמו שכתב המרדכי בסוף אותה התשובה פרק האומר ודומה לזה בתשובת הרמב"ן סימן קל"ה ע"ש וע"פ הדברים האלה גזרנו ואמרנו להוציא כרוז ברבים בעת האסף קיבוץ גדול יצ"ו בשבת של יריד גראדני"ץ שאין שום שייכות וגררה של קדושין על הבתולה הנזכרת ולא יזכר ולא יפקד לעולם. נאם הטרוד מאיר בן מהר"ר גדליה זלה"ה חתן המלך הגאון מהררי"ץ כ"צ זלה"ה:

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה