אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה נט

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה נט

שאלה נח

ילמדנו רבינו אודות בית הכנסת דק"ק לוקבא בשכבר ידוע שנשרף בעו"ה. ובעת שרצו הקהל יצ"ו לחזור לבנותה על מקומה הראשון אז מצד השררה והכומרים עכבו בידם באומרם שהוא קרוב לבית תפלות שלהם עד שהגיעו הענין אל המלכות עד שלסבה זו הוכרחו להניח מקומה הראשון ולבנות במקום אחר אשר נתרצה השר והכומ' והנה המקום הראשון נשאר חרוב ופנוי. ועתה יורנו אם יש היתר למנהיגי הקהלה להוציא המקום הראשון מקדושתו לחולין למכור אותה ליחידים מהקהל שיבנו עליו בתים ודמי המקח יוציאו על בנין בית הכנסת חדשה כי בני הקהלה יצ"ו השעה דחוקה להם כעת ואין ידן משגת לבנות משלהם כמקדם. גם מדאגה שבאם ישאר המקום הראשון פנוי וחרוב. יש לחוש כאשר כבר הוציאו קלא בישא דנא אם נאמר יכולין למכרו כי יש לו דין בהכ"נ של כרכים שאינה נמכר לעולם ועוד שהקונים ישתמשו בו דברים של גנאי כגון בית המרחץ ובית הכסא ודומיהם שזה אף בב"ה של כפרים אסור. או אם נאמר שיש לחלק בהכ"נ עצמה ובין מקום של ב"ה שאין בו קדושה כל כך עכ"ל השאלה:

תשובה נראה לי דבר פשוט הוא דאף במקום בית הכנסת החרב יש בו קדושה וראייה מהא דאיתא פרק בני העיר רבינא הוי ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעיה אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למזרעיה א"ל זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה ופירש"י תילא כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה עולם א"כ שמע מיניה בהדיא דאפי' בית הכנסת שחרב עדיין נשאר המקום בקדושתו והיא אסור לזורעה אם לא זבניה מז' טובי העיר ולפי סיגיא דשמעתין שם משמע דרבינא בב"ה של כפרים איירי אבל בב"ה של כרכים אפי' אי זבנה מז' טובי העיר לא מהני וכמו שכתב הרא"ש בפי' על הא דאמר רבא התם לא שנו פי' הא דקתני במתניתין דאין מורידין דמים מקדושתן ואף ב"ה בחשיבותו עומד ביד הלוקח אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפי' למשתי ביה שכרא שפיר דמי. וכתב הרא"ש בב"ה של כפרים איירי אבל בית הכנסת של כרכים לא מהני מידי כו' עכ"ל. ועלה מייתי בגמ' ההוא עובדא דרבינא משמע דההוא עובדא דרבינא נמי איירי בב"ה של כפרים אבל של כרכים לא. אבל מ"מ נראה לומר דהא דאיתא התם א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לא שנו אלא ב"ה של כפרים אבל ב"ה של כרכים כיון דמעלמא אתו ליה לא מצי מזבני ליה כו'. היינו בענין שיש עדיין שום תקוה שישאר אותו ב"ה בקדושתו להיות שם מקום תפלה. ולכך אפילו שבעה טובי העיר לא יכולין למכור אותו כיון דמעלמא אתו אם כן על דעת כל העולם הקדישוה ושמא יש אחד בסוף העולם שאין מסכים במכירה זו כמ"ש הרא"ש שם אבל בנ"ד שידוע לכל שאין שם עוד תקוה שיבנו ב"ה על מקומה הראשון. ואם ישאר פנוי יש לחוש שישתדלו לבנות עליו דבר ביזוי מסתמא לכל העולם ניחא להו במכירה זו ואפי' ללישנא בתרא דתוספות וכדמשמע בירו' ומביאו הר"ן דמפרשי טעמא דב"ה של כרכים אינו נמכר משום דכיון דמעלמא קא אתי לה רבים הוציאו בבניינה ושמא יש אחד בסוף העולם שהוצי' בה וחלקו מעכב כו' דאנן סהדי דאפי' יש אחד בסוף העולם שיש לו חלק במקום ב"ה הראשון ניחא ליה במכירה זו כאמור למעלה כי זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. וכ"ש דמפורסם הוא דאנשי ק"ק לוקאב בנו ב"ה הראשון מכיסם ולהאי לישנא ס"ל כל שידוע שבני העיר בנו ב"ה משלהם יש לה מכר ע"פ שבעה טובי העיר כמו שכתבו הגהות אשר"י בשם א"ז. ועוד כיון דכל מה שעשו בני ק"ק לוקאב בעסק ב"ה עשו ברשות ובעצת מנהיגי מדינה יצ"ו אם כן יש לדמותו להא דאיתא התם פ' בני העיר אמר רב אשי והאי ביה כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא קא אתי ליה כיון דאדעת' דידי קא אתי לה אי בעינא מצינא לזבונה וכל הפוסקים הביאוה לפסק הלכה. ואם כן הוא הדין בנ"ד כולי עלמא בתר מנהיגי המדינה גרירי ומסכימים לדעתם ולכך הוי שפיר מכיר' דהיינו הוי נמי טעמא דכנישתא דמתא מחסיא וכמו שדייקא לישנא דהרא"ש שכתב אבל כנישתא דמתא מחסיא אף על פי שהקדושה היא לדעת כל העולם כולם מסכימים לדעת רב אשי וכו':. וכיון שכן הוא דבנ"ד מצי לזבנה. נ"ל דהלוקחים מותר להם ג"כ להשתמש בביתם. שיהנו שם אפילו אותם ד' דברים כגון בית המרחץ וכיוצא המוזכרים בגמרא דאסורים בב"ה של כפרים שנמכר דלא אתמר זה אלא כשלא מכרו אותו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. דהכי איתא התם אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפי' למשתי ביה שכרא ש"ד. וכתב הרא"ש ופרש"י בדמים והדין עמו משום דבהני איירי מתניתין כדקתני לוקחין בדמיה וכו' ומיהו ה"ה בב"ה יכול הלוקח לעשות בו כל צרכו אפילו ד' דברים שאסרו חכמים דכולה מתניתין איירי כשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. וכן ההוא תילא דבי כנישתא דהוי בארעיה דרבינא דא"ל רב אשי דלא יוכל לזורעה אם לא יקנה מז' טובי העיר אבל אחר שיקנה אותה מז' טובי העיר יכול לזורעה וזריעה תשמיש של גנאי הוא כו'. וכן פסק הרמב"ם פי"א מהל' תפלה. ואף הראב"ד שהשיג עליו לא השיג עליו אלא בבית הכנסת שעודינו בבניינו אבל ב"ה שחרב אפילו הראב"ד מודה. שהרי כתב הב"י וז"ל אין זה מחוור שיוכלו להתנות על ד' דברים אלו ואם אמרו שיוכלו להתנות עליה למה שרצה לזורעה והוא כי התל חרוב לא אמרו לחלל הבית לתפילה להיותו בורסקי וכיוצא בו עכ"ל. ואם כן בנ"ד נמי שנמכר בהיתר וע"פ ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובהסכמת הב"ד מותר ללוקחים להשתמש בו בכל צרכיהם. אלא שאעפ"כ לרווחא דמלתא אני אומר שכשימכרו מקום ב"ה להיחידים שיבנו עליו בתים יחלקו אותו באופן שאותו המקום שעמד עליו ב"ה דאנשים שהיא עיקר הקדושה ישאר פנוי מבלי בנין שיעשהו לגן ירק אע"ג דזריעה היא ג"כ תשמיש של גנאי כמבואר בדברי הרא"ש שהבאתי לעיל מ"מ אינו מכוער כ"כ כתשמישים אחרים ויותר הוא בטהרה מתשמיש זולתו

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה