אור ברסלב
מהרם לובלין שאלה נא

מהרם לובלין· רבי מאיר מלובלין

שאלה נא

שאלה נ

מי ימלל גבורותיו. מי ישיח נפלאותיו. מי יספר שבח מעלותיו ע"כ דומיה היא תהילתו. והסתר בחקר כבודו הדרתו. והקצר בשבחי' תפארתו הלא הוא רוח אפינו מחמד עינינו מופת דורינו. פאר גלותינו. הגאון הגדול בישראל שמו פ"ה נ"י ע"ה ר"מ ור"ג. מהר"ר יהודא ליוא יצ"ו אב"ד הישראלי בקהלא קדישא עיר ואם בישראל ק"ק פראג יצ"ו השם יפרוס עליו סוכת שלומו ויהי שלום בחילו ושלוה בארמנתו. ולכל השואבים מימיו מקור מים חיים. ולכל המסתופפים בצל מעלתו שלום עתה ביריד גראמניץ שעבר השס"ג לפ"ק הגיעו לידי חבילות חבילות פסקים וכתבים. ובראשם פסק דין שיצא מבי דינא רבא דהדרת כ"ת בעסק שריותא דאתתא העגונה אשת רבי יהודא בר יעקב שפסק כ"ת להיתרא ואשר התחכמו בזה מקצת חכמי מדינתינו להוציא אותה מהיתירא הראשון מטעם שנתוועדו יחד ביערסלב ושמענו העדות מפי אבי האשה ואמרו שהעדות שהגיד אבי האשה ששמע מפי העדים ששמעו מפי הישמעאל שהגיד מהריגת ר' יהודא הנ"ל היה בדדמי. אשר הדבור בזה לסתור טעמם זה הוא דברי מותר כי מי לא ידע בכל אלה שמאחר שגוף אותן העדיות ששמע אבי האשה הנ"ל הם עצמם עתה לפנינו שהעידו כבר ואין בהם זכרון דברים של בדדמי שאין חוששין לדברי אבי האשה שהגיד הוא בשמם. אך הנה נא הואלתי לדבר בהורמנא דמלכא אעיקרא דדינא פירכא דהא בההיא בעיא דפרק האשה שלום. עד אחד במלחמה מהו וכו' שלא אפשיטא שם במקומ' כתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאזלינן בה לחומרא דאפי' בע"א אינו נאמן עד שיאמר מת וקברתיו א"כ ש"מ דאפי' בעד אחד שייך לומר אומר בדדמי ור"ח מחמיר עוד יותר מהם ואחריהם נמשכו רוב האחרונים ושלא כדברי הראב"ד שכתב להקל וס"ל דבעד אחד לא שייך בדדמי וכן תפס הרשב"א לעיקר בתשובותיו סי' תס"ד ע"ז בסוף דבריו שראוי לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם. וכן הריב"ש בתשובותיו סי' שע"ז כתב בסוף דבריו שראוי לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם וכן הר"ן בתשובותיו וכתב על דברי הראב"ד וז"ל בודאי שדבריו נכונים הם וקרובים אל הדעת אבל מי יקל את ראשו להקל באיסור א"א נגד הרי"ף והרמב"ם עכ"ל וא"כ ה"ה בכותי מל"ת כנ"ד שייך לומר בדדמי הגם שהמרדכי כתב בפ' האשה שלום ומסברת הלב היא דלא שייכא אותה בעיא בכותי מל"ת כו' הלא בתשובת הר"ן דלעיל כתב בסוף דבריו וז"ל דכיון דאפי' בעד גמור בעינן דאמר וקברתיו כ"ש בכותים מל"ת עכ"ל ומחמת כן פסק שם דאין לסמוך על כותי שמל"ת מת פלוני בעת הדבר משום דאבעי' בגמ' דבר אם הוא כמלחמה ולא אפשיטא ואזלינן בה לחומרא כדברי הרי"ף והרמב"ם א"כ מבואר הוא בהדיא בדבריו שאף בכותי מל"ת שייך לומר בדדמי וכ"כ ר' ירוחם שאין עכו"ם מסל"ת נאמן במלחמה ושייך לומר בדדמי. וכן משמע מדברי בעל תרומת הדשן סימן ר"מ. וכן בכתביו סימן קס"א דגם בעכו"ם מל"ת שייך לומר בדדמי וכן מהר"י ווייל סי' ע"ט החמיר מאוד בכותי מל"ת וחשש שמא אומר בדדמי כמבואר שם ואף שבתשובות רבינו אליה מזרחי סי' ל"ו מביא דעות להקל מ"מ שכל הני אחרונים פוסקים לחומרא ושלא כדברי המרדכי מי יקל ראשו כנגדם להקל באסור א"א. ואם באנו לחלק ולומר דלסטים כמו נ"ד אינו כמלחמה ולא שייך בה לומר יאמר בדדמי. איברא לא משמע כן מהסוגיא דריש פרק האשה שלום דשם אמרינן אמר רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי סלקא דעתך כל הני דאקטול וכו'. את"ל וכו' זימנא דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברה ודאי מת וכו' וכתבו התוספות שם והיא יראה לעמוד שם עד שימות וכו' ובתר הכי איתא שם אבעי' להו החזיקה היא מלחמת מהו כו' ובעי למיפשט לה מהא נפלו עלינו כיתים נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת ודחי לה התם כרב אידי דאמר רב אידי אשה כלי זיינה עליה. ופרש"י כלומר דמלחמה קטנה היא וכו' לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזי ליה דמית דאשה לא מסתפי מליסטים משמע בהדיא מדברי הפשטן דאין לחלק בין מלחמה לליסטים דאל"כ מאי ס"ד דבעי למפשט מן מלחמה. וכן משיטת דדחי ליה מבואר בהדיא דאין לחלק בין מלחמה לליסטים ואי לאו טעמא דאשה כלי זיינה עליה הוי אמרינן דאמרה בדדמי מפני שמסתפית לעמוד שם עד שימות כמו במלחמה. וכיון שאנו תופסין לעיקר שגם בע"א ובעכו"ם מל"ת שייך חששה דאומר בדדמי כדלעיל. א"כ ה"ה בנפלו ליסטים במקום שגם העד או הכותי היה בסכנה שייך לומר דאומר בדדמי דטעמא דאמרינן גבי אשה לא שייך גביה אם כן ירא לעמוד שם עד שימות הישראל בודאי וכיון דחזי דמחו ליה בגירא או ברומח אומר שודאי מת והוא נמלט על נפשו וכמו שהוא מבואר בגופי עדיות של נ"ד שאמר הישמעאל בפירוש שהוא ברח ונמלט על נפשו וכמעט שלא הרגו גם אותו וסברת הלב היא דבנדון כזה שייך לומר דאמר בדדמי יותר משום שהרי אומר בפי' שברח ונמלט על נפשו ופשיטא שלא המתין עד שראהו שמת ויצאה נשמתו אלא שראה שהכו אותו בהרב או בקשת עד שנפל לארץ כמת. והרבה פעמים אנו רואין בזמנינו כמה בני אדם שהשליכו אותם הליסטים בחזקת מתים ונשארו חיים ומצינו שחששו חכמים בעדות אשה אפילו למיעוטא דמיעוטא כמו בנפל למים שאין להם סוף ובמגוייד וכיוצא וכ"ש שהוכחנו שסוגיית הגמרא נמי מסתייע לזה בהדיא כדלעיל ואם באנו לומר שכיון שהזכיר הישמעאל בדבריו סתמא להריגה ואמר ל"ת שנהרג פלוני הנ"ל אנו תולין לומר שראה אותו שנהרג בודאי כגון שראה שהתיזו את ראשו וכיוצא בבת אחת ולא דייקינן אבתריה לומר שמא אומר בדדמי אף אנו נאמר הלא בעל תרומת הדשן סי' ר"מ דחה סברא זו בטוב טעם ודעת וז"ל שם וא"ת כיון שסח העכו"ם לשונות שהן כלולות במיתה לית לן למידק אבתריה באיזה ענין ידע מיתתו וכו'. כה"ג איתא בתשובה מור"ם דאם העיד העד לאחר ג' ימים לא אמרינן לא תהנה עדותו וכו' אלמא דאזלינן בתר סתם ולא דייקינן אבתריה כו'. וי"ל דאין לדמות נ"ד לההיא דמור"ם דהתם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי. אלא שאנו באנו לחוש שמא לאחר ג' ימים ראוהו כיון דהשתא לאחר ג' ימים הוא מעיד ודאי כה"ג סמכינן אסתם דבריו וכו' אבל בנ"ד דבגוף העדות איכא למיחש וכו' ולא סמכינן אסתם דבריו למימר דבודאי ידע שמת אלא תלינן לחומרא שסח במאי דרגילי עלמא עכ"ל. והביא שם ראיות לדבריו ואם כן ה"ה בנ"ד כיון דבגוף העדות שייך לומר דאמר בדדמי כמו שהוכחנו לעיל אע"ג שאמר הישמעאל שנהרג היהודי אנו תלינן לחומרא שסח במאי דרגילי עלמא למימר דהיינו כד חזי דמחו ליה בגירא או ברומחא עד שנפל לארץ קורין עליו שם הריגה ומיתה. ומהסוגיא דריש פרק האשה שלום דלעיל גופא איכא למידק הכי דהא תנן במתניתין האשה שהלכה כו' ובאה ואמרה מת בעלי וכו' והרי הזכירה בדבריה מיתה סתם ואעפ"י כן תנן שלא תנשא דתלינן לומר שאמרה בדדמי וכן בההיא דנפלו עלינו עכו"ם נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי שהזכירה סתם לשון מיתה ואעפ"כ אי לאו טעמא דרב אידי הוה תלינן לחומרא דאמרה בדדמי. ואם כן זאת הסברא דחויה היא. ע"כ מכל הלין טעמין שריותא דהא איתתא בעיני אינו פשוט כ"כ להתירה תודיעני נא הדרת תפארת כ"ת דרכיך בזה ואדעה. ועל תשובתו הרמתא דכ"ת אנו מצפים לעכב שריותא דהא אתתא עד עת בא דברי הדרת כ"ת גאונינו אלינו ונדעם. אלה דברי המדבר באמת ובצדקה. נאם מאיר הקטן והצעיר כו':

תוכן העניינים

מהרם לובלין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה